פסק דין תביעה לתשלום תמלוגי ביטוח . התובע היה בעלים של קטנוע 50 סמ"ק אותו ביטח בביטוח רכוש מקיף על פי חוק חוזה ביטוח אצל הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הקטנוע היה מכוסה בביטוח כאמור, ביום הנטען ע"י התובע כיום בו נגנב הקטנוע . כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי שוויו של הקטנוע נכון לאותו מועד הנו 7920 ₪ . המחלוקת היחידה בין הצדדים היא האם התובע הוכיח כי אירע "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה , קרי גנביה של הקטנוע אם לאו . התובע טען בכתב התביעה כי " בלילה שבין 27/8/02 לבין 28/8/02 נגנב האופנוע בעת שהאופנוע חנה ברחוב אלי כהן מס' 9 בחולון בו מתגורר התובע עם הוריו כאשר האופנוע היה בחניה המשותפת של הבנין בעודו קשור לעמוד הבנין באמצעות שרשרת מסוג מאגנום. " בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי " התובע לא הוכיח גרסתו - ועול ההוכחה בנדון עליו - כי נתקיימו מלוא יסודות גניבת האופנוע הנטענת , לרבות יסודותיה השליליים ..... " ודוק . כל טענתה של הנתבעת הנה כי התובע לא הוכיח כי אירע מקרה הביטוח וכי האופנוע אכן נגנב . אין הנתבעת מיחסת לתובע מעורבות כל שהיא במקרה העלמת או גניבת האופנוע , והדרישה אשר הונחה בפסק הדין בענין זיקרי , ולפיה מבטח המייחס למבוטחו מעורבות במקרה גניבת הרכב המבוטח , עליו ההוכחה , וכי כמות ההוכחה הנדרשת במקרה זה גבוה יותר מכמות ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי רגיל, שכן המבטח מיחס במקרה זה למבוטחו מעשה פלילי , וכמות ההוכחה חייבת להיות כמעט ככמות ההוכחה הדרושה במשפט פלילי ע"א 475/81 - זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ . פ"ד מ(1), 589 ,עמ' 598-599. 7. נראה לי, כי במידה רבה מדובר כאן בהבדלים סמנטיים. בין אם נאמר, כי במקרים האמורים דרושה מידת שכנוע של למעלה מ51%, אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי, או שנקבע, כי אין לסטות גם כאן מהכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, היינו שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% - התוצאה על פי שתי הגישות היא אחת, היינו שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים. לפיכך יאמר כבר עתה כי הנתבעת אינה טוענת כי לתובע יד בהעלמת הרכב, ועל כן אין הנתבעת נדרשת להוכיח במידה גדולה יותר של ראיות את מה שהיא מיחסת לתובע. הנתבעת ממקדת את הגנתה בטענה כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי הרכב נגנב. בתביעה כנגד מבטח , על התובע להוכיח כי התקיימו כל המרכיבים המקימים לו את עילת התביעה כנגד הנתבעת .כולל המרכיבים השליליים. ראה פסק הדין בענין וייסנר ע"א 391/89 - וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ . פ"ד מז(1), 837 ,עמ' 853-854. "בטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא בטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את התוכן שלהם בחוק העונשין (ראה MACGILLVRAY & PARKINGTON שם בפסקא 1931 ע' 867). גניבה על פי הגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין תשל"ז-1977, מכילה את האלמנט של "בלי הסכמת הבעל". כך גם שוד ופריצה, שהגניבה היא אחד מהיסודות שלהם לפי הגדרתם בסעיף 402 ובסעיף 407. הם אינם מתיישבים לכן עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו. מקרה דומה למקרה אשר בפני נדון בע"א 438/69 ביינון נ. זינגר פד"י כ"ד (125 (2. המבוטחים טענו שם כי יהלומים המכוסים בפוליסה נגנבו. המבטחת הכחישה זאת, מבלי שטענה טענה פוזיטיבית של מרמה, אך לא הוכיחה דבר. בית המשפט האמין לתובע וקבל את תביעתו. חשובים לעניין נטל ההוכחה דבריו הבאים של השופט י. כהן (כתוארו אז) שם בע' :135 "נטל השכנוע היה מוטל על המשיבים (המבוטחים), אך כדי להרים נטל זה די היה לו הם שיכנעו את בית המשפט לפי מאזן הסבירות או לפי "עודף ההוכחות" שגרסתם היא הנכונה." היוצא מן האמור עד כה הוא התובע במקרה שלפני נדרש להוכיח את תביעתו על מרכיבי השליליים , מבלי שהנתבעת מיחסת לו מעורבות בגניבת הרכב, והשאלה היחידה העומדת לדיון הנה האם התובע עמד בנטל זה . כאמור התובע טען כי רכבו נגנב . פוליסת הביטוח בה מדובר לא הגשה ע"י מי מהצדדים כראיה במשפט זה, ועל כן אין בידי לקבוע , על פי הפוליסה הרלוונטית, מה היא "גנבה" על פי הפוליסה . לפיכך אפנה להגדרת המונח הכללית , וראשית לכל בחוק העונשין . שני הצדדים מפנים להגדרת המונח בחוק העונשין, גם אני אעשה כך . סעיף 383 (א) לחוק העונשין קובע חוק העונשין, תשל"ז-1977 (א) אדם גונב דבר אם הוא - (1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע; האם התובע הוכיח כי אדם אחר מלבדו, נטל ללא הסכמתו ,במרמה וללא תביעת זכות בתום לב , את האופנוע שלו כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע .? בטרם אענה על השאלה , אציין כי ישנו אלמנט נוסף שעל התובע להוכיח , וזאת במסגרת תנאי פוליסת הביטוח שבין הצדדים . אם כי כאמור פוליסת הביטוח לא הוגשה כראיה , ואולם מוסכם על שני הצדדים על פי סיכומיהם שהוגשו, כי על מנת שהמקרה יהיה מכוסה בפוליסה , על הנוטל להשתמש בכוח , שישאיר סימנים ,על גוף האופנוע . אז השאלה הבאה היא האם אכן נותרו סימני פריצה על האופנוע כדי שהביטוח יכלול את המקרה . אם כי בע"פ 2013/92 מדינת ישראל נ חיים בן יוסף חוזה , פד"י מח(2) ציינה כבש השופטת דורנר כי " כל גניבה המתבטאת בנשיאה ונטילה של דבר בלי הסכמת בעליו, ... דורשת מידה מסוימת של שימוש בכוח , שהוא גורם המשנה מצבו של גוף במנוחה .." ואולם ברור לי כי אין להסתפק בעובדה זו כי כל שינוי במצבו של רכב על מידת השימוש בכוח הדרושה לשם כך, מהווה שימוש בכוח העונה על דרישות פוליסת הביטוח. אם כך היו פני הדברים, ואם עצם הזזת הרכב ממקומו , על השימוש בכוח הדרושה לכך, היתה מהווה שימוש בכוח כדרישת הפוליסה, מדוע הוסף הסעיף לפוליסות הביטוח בכלל . הוספת התנאי של שימוש בכוח והשארת סימני פריצה בכוח לנוסח פוליסות הביטוח, באה לבטא דרישה יותר גבוה ובעלת עוצמה גדולה יותר של שימוש בכוח פיזי המשאיר סימנים של אלימות על גוף הרכב הנגנב , ושיש בהם כדי להעיד כי נוטל הרכב השתמש בכוח מעבר לכוח המופעל ע"י בעלים של רכב או מורשה מטעמם להזיז את הרכב ממקומו. חייבים להימצא על הרכב סימנים אשר למראם יתרשם אדם סביר וממוצע כי אכן מי שהזיז את הרכב ממקומו השתמש בכוח , אלימות ותחבולה כדי להפעיל את ה רכב או להעבירו ממקומו . מי שמנסה להזיז רכב ממקומו ואינו בעליו ושאין בידו מפתחותיו, חייב להשתמש במידה מוגברת של כוח שחייב בכל מקרה להותיר סימני אלימות על הרכב , כגון שבירת חלקים, חיתוך חוטים, חיבור מחדש של חוטים ליצירת מעגל חשמלי, וכמובן הריסה של חלקים המסתירים אותם חוטים לצורך הגעה אליהם. אלמנט הזמן נוטל חלק בעוצמת הכוח שיש להפעיל כדי להגיע לאותה מטרה . גנב פועל תחת לעץ זמן, ועל כן הוא פועל בחופזה, ללא סדר הגיוני, ומומחה ככל שיהיה , אין בידו מספיק זמן כדי לפרק במברגים ופליירים חלקי מרכב כדי להגיע למערכת ההצתה של הרכב . על כן הטוען כי רכבו נגנב , חייב אם כן להוכיח אלמנטים אלו . 1- כי הרכב ניטל ע"י אחר , ללא הסכמת הבעלים 2- כי למבוטח אין יד בגנביה ואין הוא יודע מי גנב את הרכב. 3- כי על הרכב הושארו סימני אלימות המעידים כי הרכב ניטל בכוח ע"י פורץ התובע לא הוכיח את האלמנטים הללו , ועל כן דין תביעתו להידחות. א- התובע טוען בסיכומיו כי באותו לילה שהוא החנה את הקטנוע בחניון הבית, היה עם ידידה , ואף מסר את פרטיה לחוקר מטעם הנתבעת. והוא מלין על הנתבעת ועל החוקר שלה שלא תישאל את אותה ידידה. אין הנתבעת חייבת לעשות עבור התובע את המלאכה כדי לאמת את גרסתו . התובע היה אמור , משדחתה הנתבעת את תביעתו והגיע עד לבית המשפט להביא את אותה ידידה כדי להעיד לטובתו ולאמת את גרסתו כי בזמן שהוא נפרד ממנה נסע עם האופנוע הביתה .התובע לא עשה כן וזו נקודה לחובתו . ב- התובע טוען כי הוא גר עם הוריו , ובאותו לילה חזר לביתו קשר את האופנוע ועלה לביתו . התובע לא הביא מי מהוריו כדי להעיד כי הוא חזר באותו לילה , החנה את האופנוע וקשר אותו ועלה לישון . ג- התובע טוען כי קשר את האופנוע לעמוד הבית עם שרשרת מגנום . אין כל ספק כי אם האופנוע היה קשור לשרשרת מגנום , היה צורך לשבור את אותה שרשרת כדי לחלץ את האופנוע מהעמוד , ולנסוע בו או להעלותו על רכב כל שהוא . היכן אותה שרשרת. התובע לא הציג לחוקר מטעם הנתבעת או בפני בית המשפט , ואף לא טען כי מצא את אותה שרשרת שבורה וזרוקה בקרבת מקום . הדברים נאמרים כאן לא במסגרת חובת התובע לקיים משטר מגונים מסוים ( דבר שאינו במחלוקת במשפט זה ולא הועלה ע"י הנתבעת) אלא במסגרת בחינת מהימנותו של התובע , ובדיקת השאלה אם אכן הקטנוע נגנב. באי הצגת השרשרת, יש משום פגם רציני במהימנות דברי התובע לענין אירוע גנביה של הקטנוע ד- התובע לא הביא חוות דעת של מומחה לקבוע כי על פי הסימנים ש התגלו באופנוע אחרי שנמצא , אכן מדובר בגניבה תוך שימוש בכוח שהשאיר סימני אלימות. הנתבעת המציאה חוות דעת, שהוגשה וסומנה נ/3 ועורכה אף נחקר עליה . התובע ידע כי בידי הנתבעת חוות דעת כזו, וגם אם לא ידע , הרי הוא לא בקש להביא חוות דעת אחרי שחוות הדעת של הנתבעת הוצגה במשפט . ה- דברי בא כוחו המלומד של התובע בסיכומיו , סעיפים 37 ואילך אין בו כדי להוות תחליף לחוות דעת של מומחה , או לתמוך בדברי התובע. הדברים עולים לראשונה בסיכומים, ועם כל הכבוד לבא כוח התובע אין הוא מומחה , וגם אם היה מומחה, ישנה דרך להגיש חוות דעת של מומחה . ו- התובע טוען כי ישנם סימנים של אלימות ושבירת כנף . ואולם הוכח כי לאופנוע היתה לפני האירוע הנטען תאונה ובה נגרמו לקטנוע נזקים . לא הוכח כי במעשה נטילת הרכב ביום האירוע נוספו סימני נזק נוספים שמקורם במעשה אלימות של הפורץ . כנגד דברי התובע , עומדת חוות הדעת של הנתבעת ולפיה לא נמצאו סימנים של הפעלת אלימות על כידון האופנוע שהביאו לשבירתו ולפיכך על פי המומחה מטעם הנתבעת , לא הופעל כוח על הכידון בשעת נטילתו. האפשרות אותה מעלה התובע כי האופנוע ניטל ע"י העמסתו על רכב וכי הכידון שוחרר יותר מאוחר במקום מבטחים, מהווה פרשנות משלו שאינה סבירה , הן משום שלא נטען כי היו סימנים של כניסת רכב לחניון הבניין , ושנית זוהי טענה שנטענה בתגובה מאוחרת לטענת הנתבעת כי הכידון לא נשבר. והן בגלל חוסר הסבירות שבטענה , . גונב קטנוע המבקש לעשות בו שימוש לטווח קצר, אולי לצורך פלילי , אינו נוהג כפי שהתובע מבקש לשכנע אותי כי נהג. הקטנוע נמצא למחרת היום במקום אחר. קרי שמי שנטל אותו מביתו של התובע עשה בו שימוש לזמן קצר ונטשו. אדם כזה אין לו זמן להוביל את הקטנוע ברכב אחר , למקום מבטחים ושם ינסה לפרקו ולשחרר את הכידון בלי פגע . כמו כן לא מצא נזק למערכת החשמל, כגון חיתוך חוטי חשמל, ויצירת " מעקפים" לצורך חיבור והצתה . דבר זה אף הוא מעיד על כך כי מי שנטל את הקטנוע , אם אכן ניטל, השתמש במפתחות , ולא ביצע באופנוע מעשה פריצה וגניבה בכוח מעשה כל גנב ממוצע ומצוי . התובע כאמור לא הוכיח את תביעתו ואני דוחה אותה . התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט , הוצאות העד מטעם הנתבעת בסכום של 600 ₪ בתוספת מע"מ כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ ומע"מ כדין ביטוח פריצה / גניבהאופנועגניבת רכבביטוח גניבת רכב