פסק דין בפני תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח מקיף לעדת התביעה כתמלוגי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בו היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע. על פי גרסת התובעת בכתב התביעה נטען כי בתאריך 05.02.02 בעת שהרכב היה בעצירה מוחלטת, ברחוב בן גוריון, באור יהודה, פגע בו הרכב של הנתבע ושפשף את חלקו האחורי לאחר שהנתבע לא שהה לסימוני מבוטחת התובעת ובקשתה להמתין עד גמר הטיפול ברכב האחר. הנתבע מתגונן בטענה שבתאריך הנ"ל נסע ברחוב דו מסלולי, בנתיב הימני , ורכב צד ג', נסע לאחור מתוך חנייה שבצד הכביש ופגע ברכבו. לאחר ששמעתי את העדים מתקבלת התמונה כדלקמן: רכבה של עדת התביעה מס' 1 הגברת קמינסקי התקלקל ולכן היא עצרה בצד הכביש לאורך המדרכה, וביקשה עזרה מעדת התביעה 2, היא מבוטחת התובעת. מבוטחת התובעת הגיעה למקום עם רכבה כשהיא נוסעת בכיוון הנסיעה המקורי של רכב קמינסקי, ועצרה מול חזית רכב המבוטחת כאשר חזית רכבה פונה למדרכה והחלק האחורי לכיוון מרכז הכביש והרכב עומד באלכסון. העצירה בצורה כזו נעשתה לצורך מתיחת כבלים בין המצבר ברכב המבוטחת לבין רכבה של הגברת קמינסקי, עדת התביעה 1, לצורך התנעתו של זה האחרון. התברר, שהמבוטחת עצרה את רכבה במרחק יותר גדול מאורך הכבלים, וכשהעדות חוככות בדעתן מה לעשות , עבר עד התביעה 3, שהוא שכן של שתיהן ואלו ביקשו ממנו לקרב את הרכב של המבוטחת יותר לחזית רכב קמינסקי, כך שהכבלים יספיקו לחבר בין שני המצברים. על פי עדותו של עד התביעה 3, לצורך כך היה עליו להסיע את רכבה של המבוטחת לאחור ולאחר מכן קדימה, תוך הטיית הגה הרכב ימינה וכך לקרב אותו לחזית רכבה של קמינסקי. בשלב זה, אומרת גברת קמינסקי , כי היא בעצמה עמדה בסמוך לרכבה כדי לעצור את התנועה מאחור, כדי לאפשר את נסיעתו של עד התביעה 3 ברכב המבוטחת, לצורך המטרה האמורה. הגיע הנתבע למקום עם המונית שלו, קמינסקי ביקשה ממנו לעצור כדי לאפשר את הזזת רכבה של עדת התביעה. מכאן נחלקו הדעות. עדי התביעה אומרים שהנתבע התעלם מאיתותיה של קמינסקי, ותוך הבעת זלזול וגידופים המשיך בנסיעה ופגע עם הרכב שלו ברכבה של המבוטחת. הנתבע אינו מכחיש שהוא אכן דיבר במילים לא מנומסות אך עומד על כך , שהיה לו מספיק מקום לעבור בין החלק האחורי של רכבה של המבוטחת לבין הרכבים החונים בצד השני של הכביש, וכי לא היה צריך לעצור עד לגמר הטיפול של קמינסקי, וגם טוען שהמשיך לנסוע, ותוך כדי כך, נסע עד התביעה 3 ברכב המבוטחת ופגע בו. יצוין, כי על פי התמונות שהוגשו הפגיעה ברכב המבוטחת הינה בפגוש האחורי של הרכב כאשר הפגיעה מתחילה בפינה הימנית של הפגוש ולאורך כמעט 2/3 ממנו, ואילו ברכבו של הנתבע, הנתבע אומר, כי הפגיעה הינה בדופן ימין, בדלת הקדמית. עדי התביעה אינם יודעים למסור היכן נפגע רכבו של הנתבע. אם כי, אין בפני תמונות נזק ברכב של הנתבע, אך מאחר ובעניין זה עומדת בפני עדותו של הנתבע כעדות יחידה, אין לי סיבה מדוע לא לקבלה ולקבוע כי הנזק ברכב הנתבע הינו בדופן ימין, חלק קדמי של הרכב. עדת התביעה 1 אומרת, כי היא עצרה את נהג המונית וביקשה ממנו לעצור והוא לא הסכים ומציינת, כי רכבה של המבוטחת היה במצב של חסימה חלקית אך לא זוכרת אם מאחורי הרכב היה מקום מעבר לרכב הנתבע. לפי מקומות הנזק ברכבים, אני מגיע למסקנה, כי רכבו של הנתבע הצליח להתחיל את המעבר מאחורי רכב המבוטחת, ותוך כדי נסיעה הוא נפגע בדופן ימין. עד התביעה מס' 3 מעיד כי הוא נכנס לרכב של המבוטחת, וכי הגברת [הכוונה לגב' קמינסקי] עשתה סימנים לעצור את האדון [הכוונה לנתבע] ו: "לא הספקתי עוד לזוז, שמעתי בום והסתכלתי על לילך [המבוטחת] והייתי המום... הרכב עמד רחוק מהרכב הנוסף והכבלים היו קצרים ואני הייתי אמור להזיז את הרכב ימינה על מנת לקרב את הרכבים וזאת הייתי צריך לעשות על ידי נסיעה לאחור ואחר כך נסיעה קדימה, תוך הטיית ההגה ימינה.". היוצא מדבריו של עד התביעה 3, בזמן שהוא פנה להיכנס לרכב המבוטחת, סמך על כך שגברת קמינסקי תעצור את התנועה מאחור, ולצורך קירוב הרכב , היה צריך לנסוע לאחור. אינני מקבל את גרסתו שהוא לא הספיק להזיז את הרכב אחורה , וכי נפגע כאשר עדיין היה בתנוחה מוחלטת , כאמור לעיל, חזית רכבו של הנתבע כבר עברה מאחורי רכב המבוטחת והפגיעה היא בדופן. ללמדך, שבזמן שהחזית עברה מאחורי רכב המבוטחת היה מרחק כלשהו בניהם, שמיד נסגר והרכבים נגעו אחד בשני. דבר כזה יכול להיגרם כתוצאה משני מצבים: א. הטייה ימינה של רכב הנתבע ופגיעה באחורי רכב המבוטחת. ב. נסיעה לאחור של רכב המבוטחת ופגיעה ברכב הנתבע. מצב א' בנסיבות שבפני - אינו סביר, מכיוון שהגברת קמינסקי עצרה את הנתבע וביקשה ממנו לעצור, כי עד התביעה 3 מסיע לאחור את הרכב המבוטח. אלא שהנתבע לא שעה לבקשתה והעריך שיוכל להמשיך לנסוע ברווח שנשאר מאחורי רכב המבוטחת, ואילו רכב המבוטחת נשאר על עומדו, הוא היה מצליח לעבור. כמו כן, וזה העיקר, עיון בתמונות הנזק אינו משאיר לי כל ספק , כי גרסתו של הנתבע היא הנכונה, אפרט: הרכב המבוטח עמד באלכסון מול חזית רכבה של קמינסקי. הפינה האחורית ימנית של הרכב קרובה יותר לרכב של קמינסקי והפינה האחורית קרובה יותר למרכז הכביש. כשהרכבים עומדים בצורה זו, ובא הנתבע מאחור ואינו עוצר, קיימים מספר מצבים: א. שהוא מצליח לעבור. ב. או שהוא לא מצליח ואז הוא פוגע ברכב של המבוטחת, בפינה הקרובה יותר אל מרכז הכביש, וזוהי כאמור, הפינה השמאלית. ג. או שהוא ממשיך לנסוע צמוד-צמוד לרכב של קמינסקי, ופוגע אומנם בפינה הימנית אך אז הפגיעה אצלו חייבת להיות בחזית. אין כל אפשרות מעשית, שהרכב המבוטח יהיה בעמידה מוחלטת, באלכסון, מול חזית רכב קמינסקי והפינה האחורית הימנית של הפגוש תפגע על ידי דופן ימין של הנתבע. פשוט אין אפשרות כזו, אלא אם, הנתבע מתקרב למקום, מנסה לעבור אחרי רכב המבוטחת, ואז זה נוסע לאחור ופוגע ברכב המבוטח בדופן ימין עם הפינה האחורית ימנית שלו. יש לי הרושם שהורתו ולידתו של התיק הזה הינה בחוסר שביעות רצון, בלשון המעטה, של עדי התביעה מהתנהגותו של הנתבע והמילים הגסות שהשמיע כלפי עדות התביעה. עם כל הבנתי לכעס של עדות התביעה על התנהגותו של הנתבע, שאגב, הודה בפני שהוא דיבר לא יפה לעדות התביעה - אינני יכול לבסס פס"ד המחייב את הנתבע באחריות לתאונה, רק בגלל המילים הגסות שלו. בכתב התביעה, צויין, שהנתבע היה צריך לעצור עד לסיום הטיפול ברכבה של הגברת קמינסקי, ואינני סבור שבכך הדין עם התובעת. לסיכום, מצאתי כי התאונה התרחשה כתוצאה מנסיעת רכב התובעת לאחור ופגיעה ברכב הנתבע. בשאלה, האם בכל זאת יש לנתבע חלק באחריות לתאונה, לאור העובדה שהגברת קמינסקי אותתה לו לעצור, והוא לא עצר, יתכן מאוד שאילו הנתבע היה רגוע יותר, ומתחשב יותר במצוקתן של עדות התביעה היה מאפשר נסיעה לאחור של רכב המבוטחת ומניעת התאונה, ואולם התאונה התרחשה בגלל נסיעה לאחור של עד התביעה 3, שהסתמך על ניסיונה של הגברת קמינסקי לעצור את הרכבים שבאים מאחור ואני מוצא כי כל האחריות היא על עד התביעה 3. אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. רכבתביעת שיבובחברת ביטוחפוליסה