גובה מים נזק לרכב

פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת , חברת ביטוח , למבוטחה במסגרת פוליסה לביטוח רכב מקיף על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע בו נפגע הרכב המבוטח . עובדות המקרה כנטען בסעיף 4 לתביעה הנן כדלקמן : " 4- ביום 4/12/01 עת נבע רכב המבוטח בכיכר השמורה בזכרון יעקב נפל רכב המבוטח לבור שכוסה בשלולית מים , המים שכיסו את מכסה מנוע הרכב הסבו לו נזק " התובעת מיחסת לנתבעת 1 את האחריות לאירוע נזקו של המבוטח , וכעומדת בנעליו של המבוטח וכמי ששילמה את הנזק מכוח חבותה היבטוחית, גם לתובעת אשר נטלה את זכות התביעה בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח . פרטי האחריות המיוחסים לנתבעת 1 מפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה " א- לא שמרה ו/או לא דאגה לבטיחות ו/או זהירות מספקת בכבישים לרבות נזקי הצפה אשר הונחו בתחום שיפוטה ושהיו אמורים למנוע את התאונה ו/או את הנזק " לנתבעת מיוחסים עוד פרטי רשלנות בהמשך הסעיף 6 , אך ציינתי רק את האמור בסעיף 4 וסעיף 6 א' , כדי להבהיר " באופן כללי" על מה מבוססת תביעתה של התובעת . למקרא הכתוב בסעיף 4 לסעיף 6א' ברור כי התובעת מיחסת טוענת כי הנזק לרכב נגרם כתוצאה מהצפה , אשר הביאה את המים אל מנוע הרכב וגרמה לו את הנזק. ולמעשה לא הנפילה אל הבור הנטען ושבירת חלקי פח או חלקים מיכניים , שנגרמו כתוצאה מהנפילה ובעקבותיהם גם הצפת הרכב . הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובעת המייחסות לה את האחריות לאירוע , וטענה כי האירוע נגרם הן עקב כוח עליון , שכן ביום האירוע ירדו גשמים עזים באיזור במקום בו נגרמו נזקים לרכב התובעת היו שטפונות ואשר המועצה המקומית הנתבעת לא יכלה לצפות . הגורם השני לאירוע הנזק לטענת הנתבעת הוא רשלנותו של נהג הרכב המבוטח, שבין היתר : " הכניס את עצמו לסכנה מודעת וחרף תנאי השטח הקשים ששררו באותו מועד...." לתובעת העיד נהג הרכב המבוטח מר רון קלנר , מר קלנר מעיד : " תוך כדי נסיעה עברתי דרך שלולית מים ובמהלך הנסיעה הרכב נפל בחלקו הגלגלים הקדמיים בזווית כלפי מטה , מים הציפו את מכסה המנוע . שמעתי מכה בחלק התחתון והמנוע הפסיק את פעולתו. משם הוצאתי את הרכב באמצעות גרירה רכב 4X4 ומשם אל המוסך ." לאחר שמיעת עדות התביעה ועדויות ההגנה בתיק , לא מצאתי כי ישנה מחלוקת אמיתית לגבי העובדות , שכן לא היתה מחלוקת כי בכביש המוביל אל הכיכר בה אירע האירוע נפער בור , מים שניגרו אל המקום ממספר כבישים אותם מחברת הכיכר, שטפו בשצף קצף את המקום, עלו על המדרכה , הרסו חלק ממנה ושם נפלו למטה . עד התביעה למעשה מסכים עם הנתבעת בדבר עוצמתם החריגה של מי הגשמים אשר ירדו באותם יומיים ואומר: " ירד גשם ביום האירוע וביום שלפניו , היה מזג אויר סוער וירד גשם ..." ובמקום אחר : : יש לציין שהיה סחף במקום .." כמו כן מהמסמכים אשר הוגשו ע"י הנתבעת 1 , עולה כי אכן כמות הגשמים שירדו באותו תקופה היו מיוחדות . מנגד, מעדותו של עד התביעה עולה כי כאשר הוא הבחין במים על הכביש , לא יחס לדבר סכנה מיוחדת , שכן הוא הבחין כי גובה המים מאפשר לו להמשיך בנסיעה ללא פגע, ורק הנפילה של גלגלי רכבו לתוך הבור היא שגרמה לנזק. עד התביעה " עד לנפילת הבור, במהלך הנסיעה גובה המים היה סביר , פחות מחצי גלגל כדי לעבור שלולית. לא נסחפתי במים ..." "... לא כל שלולית מסיטה נהג מדרכו. כשראיתי את המים לא עורר אצלי מחשבות או נורה אדומה .." מן האמור לעיל עולה גם כי לא גובה פני המים בכביש הוא אשר גרם לנזק לרכבו של המבוטח, אלא צירוף של שני דברים, בור פעור ברוחב הכביש ושכבה של מים בגובה חצי גלגל של רכב . מש"נחת" הרכב בתוך הבור, אז התווסף עומק הבור לגובה פני המים, וחלק נוסף של הרכב שקע במים . עדי ההגנה מטעם הנתבע, טוענים כי ירדה כמות בלתי צפויה של גשמים באותה תקופה והיא אשר גרמה ליצירת נחשולי מים שהתנקזו מכל הכבישים המתחברים עם הכיכר, ובגלל הפרשי רום מ 162 ל 100 , וזרימה חזקה, במקום שנתקלו באבן השפה של המדרכה חפרו בכביש . מפי עדי ההגנה התברר כי מדובר בכביש המתחבר עם כיכר השמורה, ואל אותה כיכר מתחברים כבישים נוספים . מטבע הדברים שמים שמתנקזים מכל הכבישים המחוברים אל הכיכר, שבסופה של דרכם בכיכר שהם יוצרים כמות שהיא סך כל המים שניגרו בכל הכבישים המתחברים עם הכיכר . הכביש בו מדובר הנו כביש ישן שנסלל על פי עדותו של עד ההגנה 1 בשנת 1960 או בסמוך לכך ואולם עבודות באזור הכיכר לשיפוצה נעשו בשנת 1996-1997 . עד ההגנה 1 מוסר כי האספלט במקום הנו משתי שכבות אחת בעובי של 3 ס"מ ואחת בעובי של 4 סמ' . לא הובאה לי עדות של עד מומחה לא מטעם צד זה ולא מטעם צד זה אם שכבת אספלט בת 7 ס"מ בסך הכל הנה שכבה תקנית המיועדת לעמוד בתנאי מזג אויר וכמויות גשם חריגות . כאן המקום גם לציין כי עדי ההגנה הנם גזבר הנתבעת, ומנהל התפעול שלה. לא הובא מהנדס מטעמה כדי להעיד ולאשר כי הכביש והקולטנים שהותקנו בצדדיו , היו תקניים ומספיק טובים אפילו לתנאי מזג אורי רגילים . אין הגזבר ומנהל התפעול יכולים להעיד עדות מקצועית על דבקים שהם ענין שבמומחיות ולמהנדסים להעיד עליהם . הכלל הוא כי כביש הנו שטח בטוח לנסיעת רכב. פעירת בור באמצע הכביש הנה החריג. מבחינתו של עד התביעה די לו כאשר שכנע אותי כי אכן רכבו נפל לתוך בור, והנתבעת, בסופו של יום, לא הכחישה את הדבר ולא יכלה לסתור אותו בראיות, ועל כן עליה היתה החובה לשכנע אותי כי לא היתה בצדה רשלנות שתחוב עליה . הטענה כי ירדו גשמים חריגים בסמוך לפני אירוע התאונה , היא לבדה אינה הגנה , יש להוכיח את הקשר בין ירידת הגשמים החריגים לבין המפגע שנוצר בכביש וגרימת הנזק . הנתבעת לא עמדה באלה . עד ההגנה 1 מוסר גם כי נכון כי המים בזרימתם מלמעלה למטה אינם גורמים את החירוץ בכביש , ואולם היכן שהם נעצרים הפעולה שלהם גרומת לחפירה כולל את המדרכה . נראה לי כי במקום בו מתנקזים מספר כבישים לכיכר אחת, וכולם באים מרום של 162 לרום של 100 כפי שעד ההגנה 1 מספר, הרי היה על הנתבעת לצפות כי כמות המים אשר תתנקז לאותו מקום הנה כאמור סך כל המים הניגרים בכל הכבישים יחדיו . סביר אם כן לחשוב כי הפעולה שהביאה לפעירת הבור בכביש לא היתה אקט חד פעמי של אותם מי גשמים אשר ניקוו וזרמו באותו עונה של דצמבר 2001 , אלא שהפעולה של המים , "כרסמה" אט אט בכביש ומתחתיו, עד שגשמי 2001 היו הקש ששבר את גב הכביש . הנה למשל בא כוח התובעת שואל את עד ההגנה 1: " ש- או שהמים נוגעים בנקודה חלשה וגורמים לבור , או בגלל שתחתית לא יציבה האדמה שוקעת והכביש שוקע? ת- בנוגע לכביש זה נכון ...." גם עד ההגנה 2, נשאל ( עמוד 9 שורה 18 " איך נגרם הבור ? ת- יכול להיות כי המים חלחלו מתחת לכביש. קשה לדעת דבר כזה .." כמו כן שאלתי את עד ההגנה 2 לגבי הקולטן שהותקן בצד הימני לכיוון נסיעת הרכב, הקולטן אשר היה אמור לחלוט את כמויות המים היורדות מכל הכבישים המתנקזים אל הכיכר, והוא מוסר לי על שני קולטנים כל אחד באורך של מטר . רוחבו של קולטן הנו 60 ס"מ . עדי ההגנה מתרצים את אי יכולת הקולטן להזרים את המים בלי להשאיר כמות מים על הכביש בכך שבגלל השיפוע באזור, הרי בסחף של המים מתגלגלות גם אבנים וגם לכלוך, ומסבירים את עובדת שטיפת המים מעל הקולטן באפשרות כי הקולטן נסתם . בעמוד 6 שורה 11 " במקרה זה גם הקולטן נסתם ולא היה שום מקום להעביר .." קח את העובדה כי למקום התאונה מתנקזים מספר כבישים , עם כמות מים שהיא מכפלת של מים בכביש אחד עם מספר הכבישים המתנקזים , בשיפוע חד מאד מרום של 162 מטר ל 100 , האם לא היה צריך לחשוב על מספר קולטנים יותר גדול, או נפח קולטנים יורת גדול כדי שלא תיגרם במקרה של גשמים חריגים , שלולית מים בכביש , שלא לדבר על חירוץ הכביש . האם נוכח העובדה כי יש כאמור שיפוע חזק , ובשיפוע כזה , ידוע כי נגרם סחב של אבנים וחפצים נוספים העלולים לסתום את הקולטן , האם אין טכניקה לפיה תימנע נפילת אבנים וחפצים נוספים לתוך הקולטן ותסתום אותו ? למשל כגון הקמת הקולטנים שלא בתוואי הכביש. או/וגם לרשת אותו מלמעלה ברשת עבה יותר ופתחים גדולים יותר. האם לא היה ניתן למשל לבנות את הכביש בצורה כזו שמים הזורמים בו מלמעלה למטה , יזרמו בצדדיו כאשר בצדדיו יותקנו קולטנים נוספים דרכם יזרמו המים לניקוז או לשדות כך שבהגיע המים לכיכר , הכמות המגיעה תהיה קטנה ביותר ושלא יהיה בה כדי לשבור את הכביש ולחרוץ בו בור. באשר לניקוי הקולטנים . אציין כי עדי ההגנה לא טענו בפני מיוזמתם כי הקולטנים נוקו בתחילת העונה , והאם הסתימות שהיו בהם לא נוצרו במהלך הקיץ והסתיו , מלכלוך, עלים, אבנים קטנות , סחבות ועוד . רק בתשובה לשאלתי נזכר עד ההגנה 1 לטעון כי הקולטנים נוקו לפני העונה . דברים שאינם נאמרים ביוזמתו של העד , משקלם פחות מאלה שנאמרים ביוזמתו . מקום האירוע הנו מקום מיוחד , מספר כבישים מתחברים עם הכיכר, , כמות המים המגיעה לכיכר גדולה ,גם בעונות רגילות של השנה . השיפוע הוא מיוחד במינו , וכל העובדות האלה ידועות לנתבעת , ולא נעשה דבר מיוחד למקום המיוחד הזה . להקים שני קולטנים בלבד בכיכר שכמות מים כזו מתנקזת אליה , אינה עונה על דרישות חובת הזהירות המצופה מן הנתבעת . קשיי תקציב לחוד, וחובת הזהירות המוטלת על הנתבעת 1 לחוד . בידי הנתבעת, וכל רשות מקומית אחרת, לבחור בין האפשרות של חסכון במשאבים בעת הקמת הפרוייקטים תוך נכונות לפצות נפגעים בעת הצורך, או השקעה יותר גדולה בפרויקט , כדי לצמצמם עד למינימום או עד אפס את אפשרות היפגעות הזולת. השיקול הוא שיקול כלכל כספי גרידא. ובכגון דא אינני יכול לפטור את הנתבעת מאחריות רק או גם בגלל שהקמת מערכת ניקוז אמינה יותר ושתעמוד בפני פגעי מזג אורי קשים יותר היה עולה יותר כסף. נראה לי כי מבחינה טכנית, לא היתה כל מניע לבנות את הכביש, ואת הקולטנים בצורה יותר בטוחה שמצד אחד תצמצם את כמות המים המגיעים לכיכר עד למינימום, ומאידך תבטיח כי הכביש המיועד לנסיעת הציבור יהיה בטוח ולא יצור מלכודת מוות למשתמשים בו . עד ההגנה 2 נשאל : " איך נגרם הבור ? והשיב " יכול להיות כי המים חלחלו מתחת לכביש , קשה לדעת דבר כזה , לא יכול לדעת .הכל אפשרי " זאת אומרת מנהל התפעול של הנתבעת מודה כי יכול להיות כי המים חלחלו מתחת לכביש . כביש במדרון חייב להיות בנוי בצורה שמים לא יחלחלו מתחתיו, או שתיערך בדיקה תקופתית האם הכביש עדיין יציב נראה לי לסיכום נקודה זו כי הבור בכביש נפער לא רק בגלל הכמות החריגה של מים שירדו באותה תקופה, אלא אותה כמות של מים על רקע כביש וקולטנים לא מתאימים, הם שהביאו לגרימת התאונה . הנתבעות מנסות להיעזר במספר פסקי דין שניתנו הן באופן כללי בסוגיה של כמות גשמים חריגה והנזקים שנגרמים בעקבות כך, והן בפסקי דין שניתנו ע"י כב' בית המשפט השלום בחדרה בענין אותו בור שגרם לנזק מבוטח התובעת. בתיק תביעה קטנה 1146/02 עו"ד אלמוזלינו סיוון נגד המועצה המקומית זכרון יעקב, דחה כב' בית המשפט את התביעה על סמך שני נימוקים , האחד הוא כמות המים החריגה שירדו באותו תקופה , וזו בלבד , ומאידך הרשלנות התורמת של התובעת. בר.ע.א. 414/03 (חיפה) שבתאי דרור- המועצה המקומית זכרון יעקב, הנזק נגרם אך ורק כתוצאה מהצפת ביתו של המבקש, קרי כל הנזק נגרם אך ורק בגלל כמות הגשמים החריגה של גשמים שהם כמובן מעשה שמים . המקרה שונה מהמקרה אשר לפנינו בכך שמבוטח התובעת נסע בכביש שנבנה ע"י הנתבעת, ובצדו קולטנים שנעשו על ידה . והנזק נגרם כתוצאה מהצטברות שני גורמים, גשמים, וכביש וקולטנים שלא היו בנויים בצורה המתאימה לנסיבותיו המיוחדות של המקום . בפסק הדין בת.א. 160845/02 שלום ת"א הפניקס הישראלי בע"נ - המועצה המקומית זכרון , נדחתה התביעה נגד הנתבעת בגלל שהתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה . " לבד מהודעת מבוטח שאין בה מאומה באשר לכשל או לסיבותיו , לא הגישה התובעת דבר .." כמו כן מדובר באותה תביעה על נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בגלל הצפתו במי הגשמים , הם בלבד . המקרה שבפני שונה . מכל האמור לעיל אני מוצא כי , על אף הכמות החריגה של גשמים, הרי שלא רק הכמות של הגשמים היא שגרמה לנזק אלא כביש וקולטנים שלא נבנו כדי לצפות פני אפשרות "שבירת " הכביש במיוחד נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקום . מאידך , בשאלת רשלנותו התורמת של עד התביעה . איני סבור כי אוכל ליחס לו רשלנות תורמת בכך שהוא נכנס לשלולית המים מרצון . עד התביעה הגיע למקום , ראה שלולית מים בצד הכביש העריך כי יוכל לעבר בבטחה את המים , שנראו לו בגובה של חצי גלגל הרכב. בנסותו לעבור כך את המים, שקע בתוך הבור שלא היה נראה לעין . מצד אחד גובה המים שנראו לעד התביעה בהגיעו למקום, לא היה בו כל סיכון ובדיעבד גם התברר כי לא גובה המים לבד הוא אשר גרם את הנזק. מאידך , הבור שנפער בכביש , היה מתחת לפני המים , ולא נראה לעיני עד התביעה , ולא ניתן לדרוש ממנו לצפות כי בור יהיה מתחת למים באמצע הכביש . עד התביעה נהג כנהג סביר, לא נראתה לו סכנה כל שהיא שהוא במודע החליט להיכנס אליה . ברור כי אילו עד התביעה היה נכנס לשלולית, בגלל טעות בהערכת גובה המים מעל פני הכביש , או בידיעה , והמים היו חודרים לרכבו , בלי שיתווסף האלמנט של עומק הבור , ברור כי היה ניתן לומר כי הוא מסתכן מרצונו החופשי . אך במקרה שבפני עד התביעה לא נטל עליו כל סיכון , מן הטעם הפשוט שלא נראה באותו זמן ומקום כל סיכום בצליחת שלולית המים . גרסתו של עד התביעה כי המים היו בגובה חצי גלגל גם נשמעת לי אמינה . אין חולק כי בצד ימין של הכביש בו נסע עד התביעה יש מדרכה, והמים אשר ניקוו על פני הכביש , גלשו מעל פני המדרכה וירדו למטה . כך שמעבר לגובה פני המדרכה ועומק המים שזרמו מעל למדרכה לא היה עד התביעה צריך לצפות לעומק נוסף . מכל מקום אני קובעי כאמור כי אין בצדו של עד התביעה רשלנות תורמת לאירוע התאונה . מאחר וקבעתי כי האחריות לאירועי התאונה נופלת על הנתבעת, ומאחר ובענין גובה הנזק אין מחלוקת בין הצדדים , אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום של 20323 ₪ , אגרת המשפט ששולמה , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 18/4/02 ועד התשלום במלא בפועל, וכן 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ על שכר הטרחה כדין רכבמיםנזק לרכב