ביטוח משאית - סוכן ביטוח

פסק דין בפני תביעה כספית על סך 5,708 ₪, נכון למועד הגשתה 15.3.03. סלע המחלוקת כאן בשאלה, מיהו שחייב לשלם את דמי הביטוח עבור פוליסת ביטוח אשר הופקה ביום 10.2.02 על ידי התובעת, ואשר הנתבעת רשומה בה כמוטבת. התביעה: התובעת טענה כי הפיקה פוליסה ביום 10.2.02 עבור ביטוח רכב מסוג משאית מדגם דאף, מ.ר. 2641915 (להלן: "הפוליסה"). המוטבת בפוליסה היא הנתבעת, שפסר עדי. הנתבעת שילמה סכום חלקי בלבד ולא יספה. על כן, ביטלה התובעת את הפוליסה ביום 15.5.02 והיא דורשת את התשלום החלקי, עבור התקופה בה היתה המשאית מבוטחת אצלה. בישיבת יום 23.3.04, הופיע סוכן הביטוח מר אליהו גביש. מר גביש העיד מטעם התביעה. מעדותו עלה, כי המבטחים היו עמי ועדי שפסר. לדבריו, אישים אלו ביצעו באמצעות משרדו ביטוחים שונים, ולרבות ביטוח המשאית נשוא התביעה. כאשר נשאל כיצד נעשתה הפנייה, הסביר כי כבר היה ביטוח קודם, ונתבקשה לבצע החלפתו למשאית אחרת. לשאלה מי יצר עימו קשר השיב: "דיברו לסירוגין עמי ועדי. עדי עסקה יותר בחשבונות הבנק" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.3.04 שורות 18-17). עוד העיד סוכן הביטוח כי תוך כדי עשיית הביטוח הוציאה המבטחת לבנק הפועלים אישור, כי הפוליסה משועבדת לטובתו וזאת באמצעות המסמך ת/2. כן הוגש המסמך ת/3 המלמד על כך, שהמשאית בוטחה על ידי אותו מבטח גם בביטוח חובה. בשאלת היריבות אמר הסוכן מפורשות: "עדי ועמי ניהלו את ההתקשרות איתנו לסירוגין. חשבון הבנק, אם אני לא טועה, היה על שמה. שניהם דיברו איתנו. הפוליסה יצאה על שמה לפי בקשתם". (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 23.3.04 שורות 11-10). בחקירתו הנגדית, הסתבר כי הסוכן אינו מכיר את הנתבעת. כך למשל טעה לתאר אותה כאישה צעירה בת פחות מ- 30 שנה, רעייתו של עמי. בפועל מסתבר כי זו גברת בוגרת, אימו של עמי (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 23.3.04 שורות 6-5). כאשר עומת הסוכן עם עובדה זו, אמר כי ייתכן שהנתבעת היא האם ולא הרעייה, וכי הרעייה שמה יתכן ושמה של הרעייה הוא חגית. בהמשך אמר העד כי על פי המסמכים שברשותו אכן צוין כי עדי שפסר הינה האם. ההגנה: הנתבעת מצידה, הכחישה את התביעה נגדה מכל וכל. הנתבעת טענה להעדר יריבות בינה לבין התובעת. לדידה, לא נקשר קשר חוזי עם התובעת ואין לה זיקה לתביעה זו כלל. הנתבעת לא התייצבה להעיד בישיבת יום 23.3.04 ועדותה נשמעה בישיבת יום 21.9.04. על פי גרסתה, איש לא פנה אליה כדי לבטח את המשאית נשוא התביעה וזאת למרות שכתובתה לא השתנתה במהלך 30 השנים האחרונות. היא הכחישה כל היכרות עם סוכן הביטוח, מר גביש וגרסה כי אינה מודעת לכך שהמשאית בוטחה בשנת 2002 על ידי חברת מנורה (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 21.9.04 שורות 18-7). בחקירתה הנגדית אישרה העדה, כי חתמה על אישור שינוי רישום הבעלות, לצורך העברת המשאית על שמה. המסמך נושא את פרטיה האישיים כגון מספר טלפון נייד ומספר ת.ז. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 19-13). העדה גרסה כי היא פנסיונרית בת 66 ואינה עובדת. לדבריה אינה עובדת עם הבן עמי. כלשונה: "זה לא עסק משפחתי. נתתי הלוואה לבן. אני לא שותפה בעסקים ולא מעורבת. עזרתי לבני. כדי שיהיה לי ביטחון להלוואה התניתי שהמשאית תהיה על שמי". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 24-23). העדה טענה כי ביטוח המשאית לא ענין אותה, וכל מעורבותה התמצתה בנושא העברת הבעלות (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 14-11). היא היתה רגועה שכן "המשאית לא היתה בידי אדם זר, אלא בידי בני" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורה 18). מעבר לכך לא ידעה דבר. היא לא ידעה שהרכב היה מבוטח ולא היתה מודעת לכך שהפוליסה משועבדת. כל שידעה, לטענתה, הוא כי המשאית היתה משועבדת לבנק. לדבריה: "זה היה התנאי, אחרת לא היו נותנים לי הלוואה" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 4-3). מסקנות: מהעובדות כפי שגוללו בפני שני הצדדים עולות המסקנות הבאות: המשאית בוטחה על ידי התובעת, בעקבות הזמנת ביטוח שנעשתה אצל סוכן התובעת, מר גביש. המשאית היתה רשומה על שם הנתבעת. המשאית היתה משועבדת לבנק ואף פוליסת הביטוח נשוא התביעה שועבדה לבנק. המשאית בוטחה באמצעות אותו סוכן ביטוח, לא רק בביטוח נשוא התביעה, אלא גם בביטוח חובה. בפועל השתמש במשאית בנה של הנתבעת, מר עמי שפסר והוא זה שניהל את מירב המגעים עם סוכן הביטוח. הביטוח נשוא התביעה הוזמן על ידו. הנתבעת עצמה, לא גילתה בנושא תפעול המשאית כל מעורבות. היא הותירה זאת בידיו של בנה עמי, שאת המשאית רכשה עבורו. הוא הדין באשר לסוגיית הביטוח. אלה מסקנותיי העובדתיות מעדויות הצדדים. המחלוקת: האם בנסיבות דנן, קמה יריבות ישירה בין הנתבעת לבין התובעת? מחד גיסא - הנתבעת לא היתה מעורבת בפועל בנושא הזמנת הביטוח ומי שהיה מעורב הוא הבן עמי. מאידך גיסא - הנתבעת מסרה את המשאית בידי הבן עמי, לעשות בה כרצונו, תוך שהיא מודעת לכך שהמשאית משועבדת לבנק הפועלים. כידוע בסיטואציה זו הבנק דורש הפקת ביטוח על הנכס המשועבד. האם ניתן לראות את הנתבעת, כמי שמסרה בידי הבן עמי, שליחות, לצורך ביטוח המשאית? האם הקשר החוזי בין הנתבעת לבין התובעת, נוצר בתיווכו של הבן עמי כשלוח? הכרעה: יש לציין כי שני העדים, מטעם שני הצדדים העידו בצורה אמינה ביותר. מעדותו של סוכן הביטוח, מר גביש שוכנעתי כי אין המדובר במחטף ביטוחי, שלעיתים אנו רואים מצד סוכן. במקרה כאן, התנהגות הסוכן היתה ללא דופי. הוא לא יצר פוליסה יש מאין, ולא ראה צל הרים כהרים. הוא לא הסתמך על שברי הבטחות כדי להמציא פוליסה. הסוכן כאן קיבל פנייה מאת מי שהחזיק במשאית בפועל ברשות הבעלים, ורק לאחר מכן, בהסכמתו המפורשת של המחזיק הפיק את פוליסת הביטוח. לסוכן לא היתה כל סיבה לחשוב שעמי שפסר מבטח את המשאית שלא ברשות ולא בסמכות. הסוכן אף הנפיק, פוליסות ביטוח נוספות למשאית זו והכל על פי מו"מ ודרישות מצד מחזיק המשאית, מר שפסר. העובדה שהמשאית היתה רשומה על שמה של עדי שפסר, הנתבעת, גרמה לכך שהפוליסה הופקה על שמה. מדובר במשאית משועבדת לבנק הפועלים. הנתבעת ידעה, או היה עליה לדעת כי חלק מתנאי השיעבוד הינו הפקת פוליסת ביטוח לרכב הנ"ל. הנתבעת אכן הניחה את כל העניינים הנוגעים לתפעול המשאית, לבן עמי. לרבות נושא הביטוח. זאת גם על פי עדותה. סוכן הביטוח אשר ניהל את המגעים עם עמי שפסר, עשה כן מתוך ידיעה/אמונה כי הוא פועל מול הגורם הנכון. בעל ההרשאה לנהל הידברות בכל הנוגע למשאית. הגברת עדי שפסר, כאשר העידה בפני עשתה רושם חיובי ביותר. זוהי אם מסורה. אישה בוגרת, אשר עשתה כל שביכולתה כדי לסייע לבנה. במסגרת זו היא גם נטלה הלוואה מבנק הפועלים ורכשה עבורו משאית לתפעול עסקיו. גברת שפסר העידה כי מסרה את כל פרטיה לצורך רכישת המשאית. מכאן ואילך היא הניחה את המשאית בידיו של בנה, שיעשה בה כרצונו וינהג בה מנהג בעלים. גם את נושא הביטוח השאירה בידיו ולגרסתה לא טיפלה בו. אני מאמינה לגברת שפסר כי מאז רכישת המשאית, לא היה לה סיג ושיח בנושא תפעולה. אני מאמינה כי גברת שפסר לא עסקה בנושא הביטוח, ומסרה את כל העיסוק בכך בידיו של בנה, עמי. אני קובעת על בסיס כל הנ"ל כי יש לראות בגברת עדי שפסר, הנתבעת כאחראית לתשלום דמי הפוליסה. הנתבעת היא הבעלים הרשום של המשאית. הנתבעת מסרה את המשאית לידי בנה עמי, כדי שינהג בה מנהג בעלים. הנתבעת הניחה לעמי לעשות במשאית את כל הנחוץ בשם הבעלים. ביטוח המשאית היא פעולה שהיתה מוטלת על הבעלים. לא רק כדי לשמור על ערכה של משאית כה יקרה, אלא גם כפעולה משפטית המתחייבת מכך שמדובר במשאית משועבדת לבנק. מקובלת עלי התיזה של התובעת, כי בנסיבות אלה, יש לראות את עמי שפסר, שטיפל בהזמנת הביטוח בפועל, כשלוח של אימו, עדי שפסר. האם עצמה העידה כי סמכה על בנה ומסרה את המשאית בידיו. מכאן, שהבן אשר ניהל מו"מ עם סוכן הביטוח עשה כן ברשותה ולמעשה גם בשליחותה. אני סבורה כי הוראות חוק השליחות בענייננו, יחולו ויחייבו את הנתבעת. ביטוח המשאית על ידי התובעת, שהוזמן באמצעות עמי שפסר, לו מסרה הנתבעת את כל הטיפול בנושא המשאית, יהווה פעולה במסגרת דיני שליחות. כאמור בהוראות סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ח - 1968: "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". התנהגותה של הנתבעת במסירת כל הטיפול במשאית לידי הבן וחוסר ההתעניינות המוחלטת שלה, בקורות את המשאית מרגע רכישתה והלאה, מצביעות על כך כי הנתבעת מסרה שליחות בידי הבן לטפל במשאית זו בכל ולרבות בנושא הביטוח. כוונותיה הטובות של האם ברכישת משאית עבור בנה, אינן מסתיימות ברכישת המשאית. יש לה אחריות כבעלים לגבי הנעשה במשאית זו מכאן ולהבא, ולרבות בנושא הביטוח. במיוחד לאור השיעבוד אשר רבץ על המשאית ואשר חייב את ביטוחה, תוך איזכור שם הבעלים כמוטב בפוליסה. אינני מקבלת את עמדת הנתבעת, בסיכומיה, כאילו נטשה התובעת את התביעה החוזית, ושינתה חזית לתביעה בתחום דיני השליחות. זה איננו שינוי חזית, אלא פן עובדתי שהתובעת לא התכחשה לו, ואשר עלה ברורות בעדות הראשית של העד מטעמה, מר גביש. מר גביש ציין כי המגעים היו עם עמי. דווקא בכך שמר גביש לא זיהה את הנתבעת כאישה מבוגרת תחילה, אני רואה סימן לכנותו. כאשר נאמר לו כי הנתבעת היא אימו של עמי ולא אישתו, הוא לא התכחש לכך ואף אישר זה מעיון בתיק המסמכים שאחז בידו. אין זה עד חמקן המעיד עדות מוזמנת "מטעם". זהו עד אשר מסר בכנות את נסיבות המקרה כפי שהן מוכרות לו והבלבול הקל הוסיף בעיני לאמינותו ולא גרע ממנה. שוכנעתי כי סוכן הביטוח ניהל מו"מ עם עמי, נציג ושליח הבעלים עדי ופעל על פי הוראותיו גם בהפקת פוליסה זו. העובדה שהפוליסה החוזית על שם הנתבעת, הבעלים של המשאית המשועבדת, הוזמנה על ידי הבן עמי כשלוח הנתבעת, אינה גורעת מאחריותה החוזית, ואינה פוגמת בתוקף החוזי של הפוליסה שהוזמנה. גם הרחבת חזית אינני מוצאת כאן. צר לי כי מערכת היחסים בין האם לבנה, אשר הביאה לרכישת משאית על ידי האם עבור הבן, הולידה תיק זה. מבחינה משפטית, הבן עמי היה כאן שלוח של האם הנתבעת, לצורך הזמנת הפוליסה ופעולתו מחייבת אותה. מבחינה משפחתית, הבן יכול וצריך היה לנהוג אחרת, אולם נושא זה כבר אינו נתון לתחום שיפוטי. סיכום: מן המקובץ לעיל אני מקבלת את התביעה. אני קובעת כי התובעת הפיקה את הפוליסה נשוא התביעה כדת וכדין. הפוליסה הוזמנה על ידי עמי שפסר, שלוח הנתבעת עדי שפסר. הנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת על פעולות הבן, לרבות הזמנת הביטוח. ברמה החוזית ומכח דיני השליחות, מחייבת הפוליסה את הנתבעת. התוצאה היא כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 5,708 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 15.3.03 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט כדלקמן: אגרת משפט בסך 277 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 15.3.03 ועד לתשלום המלא בפועל. שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"צ, ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ביטוח משאיתמשאיתסוכן ביטוח