פסק דין בפני תביעה על סך 49,778 ש"ח אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. התובעת, ילידת שנת 1964, בעלת תואר ראשון לחינוך גופני . לטענת התובעת רכשה מאת הנתבעת שהינה חברה למתן שירותי ביטוח, פוליסה, הכוללת בין היתר כיסוי ביטוחי במקרה של אובדן כושר עבודה (נספח983) וכן במקרה של נכות עקב תאונה (נספח 301). לטענת התובעת בתאריך 12.9.00 פגעה משאית ברכבה של התובעת עת שזו נהגה בדרכה לעבודה וכתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת ואובחן כי היא סובלת מפריצת דיסק וטראומה נפשית. עקב התאונה שהתה התובעת בחופשת מחלה מיום 12.9.00 עד ליום 5.2.01 . טוענת התובעת כי עברה בדיקות במחלקה לרפואה תעסוקתית שם נקבע כי לא מומלצת עבודה גופנית ולאור מגבלותיה אינה מסוגלת לעבוד כמורה לחינוך גופני. בדיקות נוספות של ועדה רפואית מטעם משרד החינוך קבעו לנתבעת דרגת נכות בשיעור של 44% לצמיתות והתובעת פוטרה מעבודתה. הנתבעת שלמה לתובעת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה עד ליום 30.9.01 כמו כן שילמה במשך ארבעה חודשים תשלום חלקי ואז הפסיקה את התשלומים. בנוסף גובה הנתבעת מאת התובעת פרמיות כסדרן. לטענתה, פנתה לנתבעת כי תשלם עבור אובדן כושר עבודה את סכום הפיצוי החודשי וכי תשלם לנתבעת בגין נכותה. כמו כן בקשה מהנתבעת כי תשחרר אותה מתשלום הפרמיות החודשיות אך הנתבעת מסרבת לכך. התובעת מבקשת מבית המשפט כי יורה לנתבעת לשלם: א. סך של 45,720 ₪ בגין פיצוי חודשי בסך של 3,810 ₪, שלא שולם במועד, כשסכום זה צמוד ונושא הפרשי הצמדה וריבית מיוחדת בהתאם לחוק חוזה הביטוח (וזאת בהתחשב בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, עת השאירה הנתבעת את התובעת חסרת מקור פרנסה). ב. החזר פרמיות בסך של 2,400 ₪. ג. סך של 1,658 ₪ לחודש בגין נכותה הצמיתה בשיעור של 10%, כשסכום ה צמוד ונושא הפרשי הצמדה וריבית מיוחדת בהתאם לחוק חוזה הביטוח. מנגד טוענת הנתבעת בהגנתה כי התובעת נבדקה ביום 13.9.01 ע"י מומחה מטעמה ד"ר יוסף רוטגולף , מומחה לרפואה תעסוקתית אשר קבע כי התובעת יכולה לעבוד בהוראת אנגלית או בהדרכה של נוער חריג ע"פ הכשרתה. לטענתה, התובעת לא איבדה את כושרה לעבוד כמדריכה בתחום ההתעמלות, אך זאת ללא מאמצים גופניים ניכרים. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא איבדה 75% מכושרה המקצועי או מקצוע אחר המתאים לתובעת בהתאם להכשרתה וניסיונה. לטענתה התובעת איבדה באופן זמני את יכולתה לעבוד כמורה לחינוך גופני וכי התובעת השתקמה ו/או הייתה צריכה להשתקם. הנתבעת טוענת כי בקשת התובעת לכך שבית המשפט יצהיר כי היא זכאית להמשך תשלום פיצוי בגין אובדן כושר ושחרור מתשלום הינה תביעה תאורטית וכי מצבה יכול להשתנות. דיון ראשית אדרש לשאלה האם מתקיים התנאי של אובדן כושר עבודה (נספח 983). הגדרת אי כושר עבודה בפוליסה (נספח 983.) הינה: 1. הגדרת אי - כושר עבודה מוחלט "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה- לעניין נספח זה בלבד- אם כתוצאה ממחלה או תאונה שארעה למבוטח נשלל ממנו, בשיעור של 75% לפחות, הכושר לעבוד בכל מקצוע או עיסוק בו עסק ב 5- השנים שקדמו למועד אותה מחלה או תאונה וכן שאינו עובד באיזה שהיא עבודה או עיסוק תמורת שכר, תגמול או רווח , בגין עבודתו, זאת למשך תקופה העולה על תקופת ההמתנה המצויינת בדף פרטי הביטוח." האם איבדה התובעת את כושרה לעבוד במקצוע מורה לחינוך גופני בשיעור של 75% לפחות? המסקנות העולות מפרוטוקול הועדה הרפואית המחוזית בהשתתפות ד"ר מובשוביץ וד"ר אלכסנדר - רופא אורטופד מומחה, מעלים "כי יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה התקנית כמורה לחינוך גופני." מסקנות אלו אושרו ע"י ראש המחלקה הרפואית לעובדי מדינה מיום 12.7.01 (נספח ו' לכתב התביעה). עקב המסקנות הנ"ל פוטרה התובעת מעבודתה במשרד החינוך כמורה לחינוך גופני. התובעת איבדה את משרתה "בשיעור של 100%" עת שפוטרה מעבודתה בשל הפגיעות הגופניות שסבלה מהתאונה שעברה וכי על כך נוכל לומר שלא איבדה את כושרה לעבוד במקצוע? חיזוק לדברי מוצא אני בדברי המומחה ד"ר ולן מטעם הנתבעת. בחקירתו הנגדית של ד"ר ולן בבהמ"ש (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 29/4/04) הודה המומחה מטעם הנתבעת כי התובעת אינה יכולה להדגים קפיצות, ועבודה עם מכשירים וכי בתור רופא יועץ הוא לא היה מורה לבי"ס לקבל מורה שכזו לחינוך גופני. (ההדגשה שלי- מ.ק) משכך מסקנתי היא כי התובעת איבדה את יכולתה המקצועית לעבוד כמורה לחינוך גופני. מקצוע או עיסוק אחר בו עסק ב 5 שנים האחרונות: הנתבעת טוענת כי גם אם איבדה התובעת את כושרה לעסוק כמורה לחינוך גופני יכולה התובעת לעסוק במשרה כמורה כללית או כמורה לאנגלית כפי שהצהירה בהצהרתה עת שמלאה את טופס הביטוח. מאמין אני לדברי התובעת בעדותה מיום 29/4/2004 כי רק מלאה מקום באופן זמני כמורה לאנגלית וזאת ע"פ דרישות משרד החינוך עת שהייתה מורה לחינוך גופני. התובעת בהכשרתה הינה מורה לחינוך גופני וזה התפקיד שמלאה בפועל עת שהייתה מורה בבית הספר היסודי "טל" בראש העין (ראה גם נספח א' לתצהירה של התובעת). משאבדה את משרתה כמורה לחינוך גופני עקב הפציעה איבדה אף את יכולה לעבוד כמורה ממלאת מקום. כישוריה לעבוד כמורה ממלאת מקום הינה נגזרת מכך שעבדה כמורה לחינוך גופני. לא ניתן להפריד את הקשר בין יכולתה המקצועית כמורה לחינוך גופני לתפקידה כמורה ממלאת מקום. בעניין זה אף לא הוכח ע"י הנתבעת כי לתובעת הכשרה נוספת כמורה לאנגלית. הנתבעת בסעיף 8 לסיכומיה טוענת כי התובעת לא הציגה בפני בהמ"ש תעודה או תואר כדי להוכיח כי השכלתה הינה אך ורק לחינוך גופני ולא לשום השכלה נוספת אחרת. לעניין זה אשיב כי מהיכן תשיג התובעת תעודה אשר מוכיחה כי אין לה השכלה נוספת? בשאלון שהופנה לתובעת הצהירה התובעת כי מקצועה מורה לחינוך גופני ואת המקצוע רכשה עת שלמדה בוינגט (נ/ 2). במידה והנתבעת טוענת כי לתובעת השכלה נוספת חוץ מהשכלתה כמורה לחינוך גופני הנטל להוכחת טענה זו מוטלת על הנתבעת. משרד החינוך העסיק את התובעת על פי כישוריה ותפקידה היה מורה לחינוך גופני. אף לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת כי יכולה התובעת לעבוד בהדרכת נוער עבריין. בחקירתה של התובעת מיום 29/4/04, העידה זו כי לא הייתה מדריכת נוער עבריין בתקופת ה- 5 שנים שקדמו לתאונה וכי "הוא (דר' רוטגולץ") לא הבינני. סיפרתי לו אך על עיסוקי בעבר" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 29/4/04) גם אם הייתה התובעת לתקופה מסויימת מדריכה לנוער עבריין דין טענתה של הנתבעת להדחות. על העיסוק להיות בקשר הדוק למקצוע אותו רכשה התובעת. לא ניתן להרחיב יתר על המידה את הגדרת "העיסוק" שבפוליסה. הגדרה רחבה תרוקן מתוכן את הפוליסה. הניתן לטעון כי אדם פלוני אשר מקצועו מורה נתבקש ע"י שכניו לשמש כשמרטף לילדיהם ואף קיבל על כך שכר הדבר ייחשב "כעיסוק" ? הרי קבלת טענה מסוג זה תוביל לכך כי רק אדם אשר מרותק למיטתו יהא זכאי לתגמולי הפוליסה (וגם אז אולי יוכל לשמש כ"שומר קישואים"). לעניין זה ראה רש"י מסכת גיטין דף מ"ב עמ' ב: "נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה. שבת גדולה הן פחת דמיו לימכר עכשיו בשוק והוא נזק ולהכי קרי ליה שבת שפחת דמיו של עכשיו אינו אלא משום שבת שאינו ראוי לעשות מלאכה בשתי ידיו עד זמן שתחזור ידו אלא לשמור קישואים יהא ראוי לאחר שיקל ממנו כאב המכה קצת ושבת קטנה היינו כאילו הוא שומר קישואין שנותן לו כל ימי חליו שישכב במטה מחמת חולי זה שאינו יכול לשמור קישואים". התובעת רכשה את מקצועה כמורה לחינוך גופני על מנת "לשדרג" את מעמדה בשוק העבודה ועת רכשה את הפוליסה בקשה להגן על עצמה בקרות פגיעה בה תאבד את יכולתה לעבוד במקצוע אותו רכשה. על כן הפירוש הנכון ל"עיסוק" הינו כי חייב להיות בקשר עם המקצוע אותו רכשה וכי יהיו בו אלמנטים משותפים בעניין הניסיון, ההכשרה וההשכלה הנדרשת. (ראה ע"א 572/89 מוסה עדני ובניו בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 179). טוענת הנתבעת בסיכומיה (סע' 11 ) : "הסתבר כי התובעת למדה שיאצו בלימודים מוסדרים במשך 4 שנים, משנת 1999 ובמהלך כל התקופה שבה היא טענה שהיא באכ"ע מלא, ואף עבדה בשכר כמטפלת בשיאצו". מן הטעם הזה טוענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לתשלומי הביטוח בהתאם לפוליסה. דברים אלו שהובאו ע"י ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, סותרים את טענותיה שלה (ס' 60-63 לסיכומי הנתבעת) כי "התובעת מעדיפה לשבת בחוסר מעש לא לעבוד ,להתבטל ולחיות על כספי הנתבעת.." אכן החובה להקטין הנזק הן מכח חובת תום הלב והן מדיני תקנת הציבור. על המבוטח להשתקם ו/או לבצע הסבה מקצועית וזאת על מנת להקטין חיוביה של המבטחת ועל אחת כמה וכמה שהמבוטח ישקם עצמו. אך בשים לב החלה התובעת את לימודיה בשנת 1999 במשך ארבע שנים. משמע את מקצועה החדש אמורה לרכוש רק עם סיום לימודיה ולא עם תחילת לימודיה. משכך לא מקובלת עלי הטענה כי מדובר בעיסוק אלא בניסיון להשיג הכשרה למקצוע חדש בו מנסה התובעת להשתלב ואף מחובתה לנסות להשתלב מחדש במעגל העבודה . משכך מצאתי כי התובעת נכנסת לגדר הגדרת סעיף 1 של הפוליסה (נספח 983). איבוד כושר העבודה החלקי: אני מקבל את טענת ב"כ התובעת המלומדת כי העלאת טענה מטעם הנתבעת בתצהיר עדות ראשית של הגב' פנינה גרינברג כי הפוליסה אינה מכסה תאונת עבודה הינה הרחבת חזית אסורה. עיון בכתב ההגנה של הנתבעת אינו מעלה כל טענה בעניין זה. כמו כן, הנתבעת שילמה לתובעת במשך כשנה למרות שידעה כי מדובר בתאונת עבודה. הנתבעת בנימוקי הדחייה לתובעת לא העלתה טענה זו. למותר לציין כי הנתבעת אף לא הכחישה את הנאמר בסעיף 2 לכתב התביעה. לנימוק זה מתווסף החלטת המפקח על הביטוח כי על המבטחת לנמק את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה ואם לא עשתה זאת לא תוכל היא להעלות נימוקים נוספים לדחייה במועד מאוחר יותר. משהגעתי למסקנה כי התובעת ענתה להגדרת אובדן כושר עבודה מלא קל וחומר כי אבדה כושר עבודה חלקי. פרשנות פשוטה של הפוליסה לפי "מבחן הציפיות" של המבוטחת אינה מאפשרת מסקנה אחרת מאשר שלתובעת מגיעים הסכומים הנתבעים, בגין העבר. אך התביעה דנן מורכבת גם מבקשה כי בית המשפט יצהיר ש"כל עוד התובעת לא מסוגלת לשוב לעבודתה כמורה לחינוך גופני ואינה עוסקת בעבודה אחרת תשלם לה הנתבעת.."(סע' 24 לכתב התביעה). צודקת הנתבעת בטענותיה כי אין על בית המשפט להצהיר כי התובעת זכאית לקבל את תגמולי הביטוח בעבור העתיד. התובעת כפופה לעקרון הקטנת הנזק ועליה לעשות מאמצים סבירים להשתלב ולרכוש לעצמה מקצוע בו תוכל להשתכר למחייתה. הסעד המבוקש לא התגבש בעת הגשת התביעה - שכאמור נוהלה במסגרת "סדר דין מהיר" - ונראה כי הנתבעת תפעל לכבד את מעשה בית דין שנוצר גם בקשר לתקופות בעתיד אם וכאשר פסק דין זה יהפוך לחלוט. יתרה מזו, נראה לי כי מתן צו כאמור, יהיה בניגוד לתקנות בתי משפט (אגרות) שכן לא שולמה אגרה בגין כך. לאור כל האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,720 ש"יח בגין פיצוי חודשי שלא שולם עד להגשת התביעה. סכום זה יהיה צמוד ונושא ריבית כחוק, שכן לא מצאתי, לאור המחלוקת הכנה והאמיתית בתיק זה, לחייב בגין ריבית מיוחדת עפ"י ס' 28 א' ל0חוק חוזה ביטוח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט וסך של 10,000 ₪ + מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. מוריםדיני חינוך