פסק דין א. העובדות ועיקר טענות בעלי הדין 1. בפני תביעה לתשלום תגמולי פוליסת ביטוח. התובע חקלאי במקצועו הינו מבוטח ע"י פוליסה לביטוח חיים שהוציאה הנתבעת והכולל גם את נספח 110 שכותרתו: "ביטוח נוסף לתשלום פיצויים חדשיים ולשחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר עבודה" (להלן: "הפוליסה"). 2. התובע טוען כי לקה בליבו ביום 4.6.96 ואיבד את כושר עבודתו וכי הנתבעת הכירה בתביעה ושילמה לו תגמולי ביטוח על פי הפוליסה עד ליום 27.11.97 שאז הודיעה לו הנתבעת במכתבה כי "בהתאם למכלול הממצאים שבידה... לא איבד התובע את כושר עבודתו בהתאם להוראות הפוליסה." 3. התובע כפר בכתב תביעתו בטענת הנתבעת ולגרסתו ובהסתמך על חוו"ד מומחה רפואי מטעמו, מצבו הינו זהה לכך שהיה עובר ליום 27.11.97 ומשכך זכאי התובע לקבל מן הנתבעת תגמולי ביטוח עד ליומו האחרון. התובע טען כי סה"כ יתרת חובה של הנתבעת כלפיו בשל אי תשלום חיוביה על פי הפוליסה (פיצוי חודשי והחזרת פרמיה) מסתכמים לסך של 29,256 ₪ עד ליום הגשת התביעה. 4. הנתבעת כפרה בתביעת התובע: בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת מחוסר ידיעה את מצבו הבריאותי של התובע וכפרה בטענתו בדבר אובדן כושר עבודתו. 5. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הלכה לקראת התובע ושילמה לו תשלומים לפנים משורת הדין ממגמה לסייע לו בשיקומו התעסוקתי. 6. לעיצומו של עניין טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתגמולי הבטוח מפאת אי עמידתו בתנאי הזכאות על פי הדין והפוליסה דהיינו: איבוד 75% מכושר עבודתו במקצועו אי בעיסוקיו הקודמים. איבוד היכולת לעסוק בכל עיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו הכשרתו ונסיונו. לעניין זה טענה הנתבעת כי מדובר בשני תנאים מצטברים שנטל הראיה להוכיחם מוטל על התובע והוסיפה כי הלכה למעשה עסק ועוסק התובע בעיסוקו הקודם. ב. המחלוקת על יסוד כתבי הטענות גרסאות בעלי הדין ויתר הראיות שבפני המחלוקת הצריכה להכרעה היא האם מולאו התנאים המזכים את התובע על פי הפוליסה, בתשלום תגמולי הבטוח ושחרור מתשלומי הפרמיה. ג. דיון וממצאים 1. נטל הראיה הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה לזכאות בתגמולי ביטוח מפני אובדן מוחלט של כושר עבודה - רובץ על התובע הנושא בנטל הראיה להראות כי התמלאו בעניינו שני התנאים המצטברים הנ"ל. ראו: ע.א. (ת"א) 595/87 מזרחי נ. יהודה חברה לבטוח (תק-מח 92(4) 129). 2. חוו"ד רפואיות 2.1 בעלי הדין הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם זה בכה וזה בכה. 2.2 בישיבת ק.מ. ביום 26.6.00 הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה ד"ר מריו סקולסקי אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") יבדוק את התובע ויחווה דעתו המקצועית בשאלה האם איבד התובע 75% מכשרו להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק עד יום 3.3.92 וכן האם נבצר ממנו לעסוק בעסוק אחר המתאים לנסיונו להשכלתו והכשרתו. 2.3 בישיבת יום 19.1.04 (לאחר חקירת התובע ועדיו) הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הרופאים שנתנו חוו"ד מטעמם לא יחקרו וכי רק המומחה ייחקר. 3. גרסת התובע לגבי דפוסי עבודתו ועיסוקיו 3.1 התובע והעדים מטעמו ריכזו מאמץ עיקרי כדי לבסס גרסה לפיה חל שוני מהותי בדפוסי עבודתו של התובע לאחר שלקה בשני אירועים גופניים קשים אירוע מוחי ביום 25.8.92 וארוע לבבי ביום 4.6.96. בסעיף 14 לתצהירו פרט התובע רשימה גדושה של מטלותיו ועיסוקיו כחקלאי בעל שטחי גידול נרחבים, הדברים אמורים הן בעבודת כפיים בשטחי הגידול, השקייה קטיף ריסוס מיון ואריזה והן בצד הלוגיסטי והניהולי (מו"מ עם ספקים וסוחרים, הסעת עובדים, טיפול חשבונאי וכו'). 3.2 התובע טוען בתצהירו כי בעקבות ובשל הארועים הרפואיים שפקדו אותו נמצא ניהול העסק בידי בני משפחתו בעוד שהוא "מבקר בשטחים מסתובב בשדה, נותן עצות, משגיח על הפועלים ומעבירם מחלקה לחלקה לפי הצורך ומשתדל לעזור כפי יכולתו..." (סעיף 23 לתצהיר). "אני מסיע פועלים מחלקה לחלקה ממתין להם, חלק גדול מן הזמן אני ישן בקבינה של האוטו ובבית כי אין לי כוח". (סעיף 29 לתצהיר). 3.3 אשתו של התובע, גב' שושנה פורת אישרה בתצהירה את עיקר גרסתו של התובע באשר לירידה המהותית בתפקודו של התובע ובסעיף 10 לתצהירה הבהירה: מאז ועד היום, המצב כזה שהראל (בנו של התובע - מ.ב.ח) הוא המפעיל את המשק החקלאי אני בניירת, בעלי מנסה לעזור כפי יכולתו: הוא הפסיק לעבוד, הוא מסתובב מרבית שעות היום בין מנוחה למנוחה". 3.4 עדי התובע חכמון ואקלר טענו בתצהירי עדותם הראשית כי קודם לאירועים הרפואיים שפקדו את התובע הירבה זה לעסוק בעבודה פיזית (עבודות העמסה פריקה פרישת קווי השקיה קטיף ומיון של גידולים - סעיפים 6-8 לתצהיר חכמון). אקלר נדרש לשעות עבודתו הממושכות של התובע ("מחושך עד חושך") עיסוקו בהעמסה ובפריקה של ציוד ותוצרת חקלאית עד כדי הגדרתו כהיפר אקטיבי (סעיפים 5-6 לתצהירו). 4. קביעות המומחה 4.1 לאחר שעמד על תולדותיו הרפואיות של התובע לרבות ציון העובדה לפיו נקבעה לתובע נכות צמיתה של המל"ל בשיעור של 57.4% בעיקר על רקע מצבו הנוירולוגי והקרדיאלי - נדרש המומחה לשאלות אותן הונחה לבחון וקבע בחוו"ד מיום 11.10.00 (בפרק דיון ומסקנות): "אם מר פורת עבד כחקלאי הוא לא מסוגל להמשיך בעבודתו וזאת לצמיתות... הוא אינו מסוגל לבצע... הרמת משאות כבדים כיפופים ממושכים ובאופן כללי במאמץ גופני רב." "אם מר פורת עוסק כיועץ ומנהל חשבונות במשק ובנוסף עוסק בהזמנת ריסוסים הזמנת פועלים הוא מסוגל ללא ספק לעבודות מנהליות - אשר אינן כרוכות במאמץ גופני". 4.2 בהיותו מודע לפערים העובדתיים באשר לעיסוקו של התובע ציין המומחה כי אין באפשרותו או בכוונתו לקבוע מן ההיבט העובדתי. 5. ממצאים לגבי דפוס עבודתו של התובע 5.1 במהלך עדותו של התובע הוקרנו באולם סרטי וידיאו שצולמו חוקרים מטעם הנתבעת והמתעדים את פעילותו בשטחי הגידול במועדים שונים. אקדים ואומר כי לא מצאתי בסיס לטענתו המרומזת של ב"כ התובע לפיה קיים פגם כלשהוא בתעוד שיגרת עבודתו של התובע ובכלל זה הטענה הבלתי מוכחת לפיה מחזיקה הנתבעת תחת ידה קלטות נוספות. 5.2 התובע טען בעדותו כי קודם לאירועים עסק גם בניהול המשק וגם בעבודה פיזית והסכים (בעדותו בעמ' 14-15 לישיבת יום 2.1.03) כי ביצע למעשה את כל המטלות הניהוליות לרבות הסעת הפועלים. מעדותו של התובע (בעמ' 16) ניתן לדלות ממצא לפיו אורך יום העבודה היא פונקציה של תקופת הגידול וסוגו כאשר יום עבודה ממושך מסתיים מבחינת הפועלים בשעות 18:00-19:00 ואילו יום קצר מסתיים בשעה 14:00. 5.3 כאשר נדרש התובע לשאלה בדבר תפקידו בשנה האחרונה הוא משיב (עמ' 17): "זה לא נתון קבוע זה לא תפקידי אני רוצה אני עושה, אני לא רוצה אני לא עושה יש קטעים שאני רוצה מפני שאני לא רוצה להיות לנטל אבל הרבה פעמים זורקים אותי הצידה ואומרים לי אתה נטל זוז הצידה..." התובע אף העיד כי לאחר שהביא את הפועלים לשטח: "אני יושב שותה אוכל הולך הביתה מעיר את אשתי מגלגלים שיחה הולך בחזרה לשטח הולך לשכנים קצת..." (שם בעמ' 17). 5.4 גם עדי התובע ביקשו לשוות לשיגרת פעילותו הנוכחית של התובע אופי של הולך בטל או קרוב לכך: העד חכמוני: "אני רואה אותו מידי פעם עושה סיבוב... עושה סיבוב בשטח וחוזר הביתה... הוא לא מביא את הפועלים" (שם בעמ' 4,5). העד אקלר: "אני רואה את יעקב (התובע) שהוא בא לבקר אותי הוא בא לפעמים לשתות אצלי קפה... אני לא מבקר אצלו הרבה... הוא מטייל בין חלקות כמו שלי ויותר בחלקות של עצמו, לפי הערכה שלי הוא נמצא בשטח בין שעה לשעתיים" (עמ' 10,11). 5.5 בנו של התובע הראל התייחס לשיגרת עבודתו באופן שונה קמעא: לגרסתו התובע מביא ומעביר פועלים, מסתובב בין הפועלים, מציק, משגיח על הפועלים (עמ' 12). "יש ימים שהוא עושה את זה יום עבודה מלא, מקוטע, הוא הולך הביתה לנוח... יש בהחלט מצבים של 5-6 רצוף ביום". בתשובה לשאלה משיב הראל: "העבודה שלי עוסקת גם בפיקוח של פועלים"; אך להלן ניסה למעט מיכולת הפיקוח של התובע... "אני לא צריך אותו שם, הוא מפריע לי" עם זאת בהמשך העיד הראל: "אם אני אינני אז הוא ישנו אני לא כל הזמן נוכח בשטח" (שם בעמ' 12). 5.6 ממכלול הראיות שהובאו בפני כמו גם מצפיה בקלטות הוידאו שצולמו (נ/1-נ/4) המשקפות את פעילותו של התובע בימי עבודה אקראיים (בימים 2.6.02, 25.12.02, 12.1.97, 10.9.01) ליתן להתרשם כי התובע עוסק כדרך שיגרה בהסעת הפועלים והעברתן בין החלקות (עמ' 18,19) ניצפה מסמן פס עקירה של השתילים ונותן הוראות לפועלים (עמ' 21) מרים או מזיז שתילים תוך כדי תנועת רכינה (עמ' 22) נותן הוראות לפועלים (עמ' 23). 5.7 בהמשך עדותו הבהיר התובע: "אחרי העבודה אולי אני ממשיך הלאה אולי אני הולך לישון אולי אני הולך לשכנים (שם בעמ' 23). ולמטה מזה בהתייחסו לשאלה האם הוא מפזר את הפועלים בין השדות משיב התובע: "לא תמיד, הכל משתנה, כל הזמן, אני יכול יום שלם שבוע שלם לשכב בבית ואני יכול בריכוז של לחץ לצאת בחוץ ולראות מה קורה, כמה אני עוזר? אני לא יודע הוא (הבן) אומר שאני לא עוזר לך הביתה" (שם עמ' 23,24). 5.8 אינדיקציה לפער התחושות בין התובע לבנו באשר למידת תרומתו של התובע מצויה בעדותו של האחרון לפיה: "שאני כאילו יש לי דחף; יש לי כאילו ראיה שהבן לא כל כך יודע להסתדר ואז אני מנסה להבהיר לו ולסדר לו והוא הם כבר יש להם סיסמא פנימית כשאני בא, מקבל אותך בכבוד אבל אחר כך הם ממשיכים מה שהם רוצים" (שם בעמ' 24). 5.9 אוסיף כי מעדות אקלר המעבד אף הוא שטחי גידול דומים בהיקפם לכאלו של התובע (עמ' 8) עולה כי עיקר עבודתו של אקלר מרוכזת דווקא בצד הלוגיסטי והניהולי ובכלל זה פיקוח על עובדי הכפיים (שם בעמ' 8). 5.10 יחד עם זאת לא נעשה על ידי הנתבעת מאמץ של ממש לאתגר את גרסתם של אקלר וחכמון אשר בתצהיר עדותם הראשית הבליטו דווקא את ההיבט הפיזי בפעילותו החקלאית של התובע קודם שנפגע בבריאותו. 5.11 הנתבעת ניסתה לתקן חסר זה בטענות הסיכום שלה שעה שניסתה ללמוד גזירה שווה בין חכמון ואקלר לבין התובע כדי לבסס את טיעונה לפיה עסק התובע קודם לאירועים במטלות לוגיסטיות וניהוליות גרידא. אין בידי לקבל טענה זו ולשיטתי המנעותה של הנתבעת מלחקור את התובע ועדיו באשר להיבט הפיזי של פעילותו החקלאית קודם לאירועים פועלת לרעת הנתבעת. (השוו: י. קדמי על הראיות עמ' 1702). 6. מסקנות המומחה בעקבות עימותו עם חומר הראיות 6.1 ד"ר סקולסקי נחקר על ידי ב"כ בעלי הדין ביום 19.1.04 ומעדותו עולה בבירור כי בהינתן שעיקר עבודתו של התובע קודם לאירועים הרפואיים הייתה יעוץ ואמדינסטרציה אין תחולה לתנאי הפוליסה (עמ' 2 לפרוטוקול). בהמשך עדותו זיכה אותנו ד"ר סיקולסקי בהערכה משלו ולפיה: "אם מדברים באופן כללי אני מסכים שחקלאי עם שטח כה גדול ושיש לו 12 פועלים אז עיקר עבודתו הייתה אדמינסטרטיבית ניהולית (שם בעמ' 2). 6.2 בכל הכבוד - לא אוכל להתבסס על הערכתו של ד"ר סקולסקי בסוגיה זו ולשיטתי אין בה כדי לקעקע ואפילו לא לגרוע מכובד משקלם של הממצאים העולים מגרסתו של עדי התובע באשר לפעילותו הפיזית הדומיננטית קודם לאירועים. 6.3 רלבנטית יותר הינה התרשמותו של ד"ר סקולסקי בהמשך עדותו ולאחר שצפה בקלטות העיד ד"ר סקולסקי: "מה שראיתי בקלטת מתיישב לפי הגדרתי עם מאמץ גופני קל וקושי בינוני". ולמטה מזה השיב באופן ממוקד: "לשאלתך אם בעבודה הפיזית הזו הוא יכול לעשות את כל העבודות עם הפועלים שלו ולהדריך אותם ולפקח עליהם להדגים להם ואפילו לעיתים לעזור להם בעבודות הקלות האלו - כן. (שם בעמ' 4). 6.4 ד"ר סקולסקי אשר התרשם מפעילותה התפקודית של יד ימין העיד כי "קלינית אין (לתובע) הגבלה מוטורית ביד ימין" (שם בעמ' 5). ממצא זה סותר את קביעותיו של ד"ר פריבורקין מטעם התובע (במאמר מוסגר אטעים כי גם קביעותיו הנוספות של ד"ר פריבורקין באשר למצבו הקרדיאלי והמוחי של התובע הינן למצער מוטעות ואין להן כל הלימות מצד בדיקות העזר ו/או בהתרשמות רופאים מומחים (עמ' 7 לסיכומי הנתבעת). 7. סוף דבר על יסוד חומר הראיות שבפני אני פוסק כדלקמן: 7.1 אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה נהגה בו הנתבעת בחוסר תם לב. לטעמי נימקה הנתבעת את התנגדותה להמשיך ולשלם תשלומים על פי הפוליסה בנימוקים עניניים לפיה על פי ממצאיה לא איבד התובע את כושר עבודתו. 7.2 הגם שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת התובע ועדיו באשר לאיבוד כושר העבודה של התובע כחקלאי במקטע הפיזי שלו הרי שלא עלה בידי התובע הנושא בנטל הראיה להוכיח כי עיסוקו ומקצועו כחקלאי עד לאירועים אופיינו בעבודה פיזית דווקא במידה המחייבת את המסקנה כי כושר עבודתו נפגע ב-75% באשר למכלול עיסוקו כחקלאי, מכאן שלא הוכח בפני במידת הודאות הנדרשת התנאי הראשון. 7.3 למיצער לא הוכח על ידי התובע התנאי המצטבר השני בדבר אי יכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר ובהתאם להכשרתו ונסיונו; הוכח בפני כי לאחר האירועים הרפואיים שעבר התובע יכול לעסוק ועסק בפועל בהסעות פועלים, בפיקוח עליהם פיזורם בשטחי הגידול ואף בהדגמות והגדרות של משימות עבודה בשטח, מכאן שעיסוקו זה עולה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת או כזה שאינו פוגע בכושרם להשתכר וכן מתאים לאורח חייו, בבדיקת הקשר הנדרש בין העיסוק הקודם לעיסוק החדש מבחינת הנושא או המיומנויות הנדרשות. די והותר במפורט עד כאן כדי לשלול את התקיימותו של התנאי המצטבר השני (השוו: ע.א. 300/97 חסון נ. שמשון חב' לבטוח דינים עליון נ"ה (449) ולקט האסמכתאות שם וכן השוו: ע.א. 572/89 עדני ובניו נ. סהר פד"י מ"ז(2) 179). 7.3 בנתון לכך ועל יסוד ההלכה המשפטית הגורסת כי על התובע להוכיח את קיומם של שני התנאים במצטבר אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪. הודעה זכות הערעור. רפואהביטוח חייםהתקף לב / אוטם שריר הלב