החלטה טענות העירייה 1. תיק שעניינו הסדר קרקעות בגוש 30821 (להלן - הגוש). התובעים והנתבעים הגישו תזכירי תביעה להכיר בהם כבעלים. הנתבעת 4, עיריית ירושלים (להלן - העירייה), תובעת לרשום על שמה את החלקות 8, 59, 60, 62, 63 ו64- (להלן - החלקות). לטענת העירייה החלקות הינן דרכים מקדמת דנא ועליהן להירשם על שמה בתורת מקרקעין מסוג מתרוכה, לפי סעיף 154 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן - החוק), או לפי סעיף 23 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן - פקודת ההסדר). 2. את שתי ההוראות הללו יש לפרש, לטענת העירייה, כהוראות המשלימות זו את זו. סעיף 154 לחוק, קובע נורמה כללית לגבי רישום קרקע מסוג מתרוכה, שתחולתה בכל מקרה של רישום קרקע הנמנית עם סוג זה של מקרקעין, בין אם במסגרת הסדר מקרקעין ובין בדרך אחרת, כגון רישום ראשון, או חידוש רישום. על-פי נורמה כללית זו, מקרקעין מסוג מתרוכה יירשמו תמיד בשם המדינה או העירייה, בהתאם לאמור בסעיף. סעיף 23 לפקודת ההסדר מתייחס למקרה מוגדר, במסגרת הסדר מקרקעין, למקרקעין "שיועדו כדין לצרכי ציבור", שאותם יש לרשום על שם המדינה או תאגיד עירוני, לפי העניין. מתרוכה מוגדרת בסעיף 5 לחוק הקרקעות העותמני כדלקמן: "קרקעות מתרוכה שתיים: א. קרקע לצרכי ציבור, כגון דרך ציבורית (הנקראת 'מחמייה'). ב. קרקעות שהוקצו לצורכי כל תושבי כפר או עיר או כפרים וערים, כגון מקומות מרעה שהוקצו לתושבי הכפרים והעיירות (הנקראת 'מורפקה')". בע"א 504/61 מדינת ישראל נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד טז(2) 872,874, נאמר בהתייחס לרישום קרקע מסוג מתרוכה, "כי רק שימוש מאז ומקדם עשוי להקנות זכויות לאנשי הכפר". בע"א 673/85 המועצה המקומית פקיעין, נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 627, 632, נאמר מפי השופט חלימה כי פרוש הביטויים "מאז ומקדם" או "מקדמת דנא", הוא כפי ההגדרה שבסעיף 166 למג'לה, לאמור "שאין אדם זוכר את ראשיתו". 4. לטענת העירייה, החלקות הנתבעות על-ידה, הן דרכים מקדמת דנא. די שהעירייה תוכיח שהדרכים המסומנות במפת הגוש הן אכן דרכים כאמור, והיו כאלה גם לפני 75 שנה לפחות ויותר. מעיון במפת הגוש המוקדמת להסדר, ניתן להיווכח שהחלקות 8, 59, ו60- סומנו במפת גוש שומה כחלקות 81/1, 81/2 ו81/3-. ניתן לראות כי אותו תוואי, שהיה קיים לגבי דרכים אלה בשנת 1936, זהה לתוואי של דרכים אלה כיום, כ75- שנה לאחר מכן. 5. העירייה טענה בכתב ההגנה כי החלקות היו דרכים מקדמת דנא והן נחשבות למתרוכה. התובעים לא התייחסו לטענה זו, לא בכתב ההגנה ולא בתצהירים שהגישו. אין בתצהירים מאומה באשר למעמדן של החלקות. שתיקה זו משמעה זניחת הטענה החולקת על זכות העירייה. 6. לאור האמור, יש לקבוע שהעירייה יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה משום שהוכיחה שהחלקות הן מתרוכה והיא זכאית לרשום אותן על שמה. טענות התובעים 7. אם פקיד ההסדר לא מצא לנכון להיענות לתביעת העירייה, אין מנוס אלא לנהל את הדיון כהלכתו בבית המשפט. 8. החלקות אינן מתרוכה ומעולם לא יועדו לצרכי ציבור. גם בפועל לא נעשה שימוש בחלקות לדרך או לצורך ציבורי כלשהו. לכן טענת בא-כוח העירייה כי אין מחלוקת שהחלקות הן דרכים והיו כאלה במשך 75 שנה - אין לה על מה שתסמוך. מסקנות 9. מעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה וכן מעדותו של דניאל אוסטר (עמ' 8) עולה, שהחלקות המקוריות 61-59 בגוש שומה 30092 הוסדרו והפכו לחלקה 7בגוש 30505. יתר החלקות 58-1 הן החלקות המצויות בגוש. השלטונות הירדניים, שבפניהם החלו הליכי ההסדר, לא נתנו מספרים לחלקות שמשמשות לדרכים, לכן ניתנו לדרכים בהליכי ההסדר מספרים 62-59, שהם המספרים האחרונים בגוש 30821 (שם). דבר זה ידוע גם לעו"ד גורן משום שהוא חזר מבקשה שהגיש בה"פ 53/94 שנידונה בפני חברי המלומד, השופט ד' חשין, לאחר שהוברר לו שהחלקות 62-59 בגוש שומה 30092 עברו הסדר. לאור האמור, מה שנכתב בתצהירי התובעים, על החכרת החלקות האמורות לחוכרים פלונים, בטעות יסודו, כפי שגם עולה מסעיף 15 לתצהיריהם. גם לגבי חלקה 8 אין לתובעים טענה. לא נאמר שמאן דהוא החזיק בחלקה מטעמם ושילם להקדש דמי חכירה. 10. אנו רואים, אפוא, שאין לתובעים כל תביעת זכות ביחס לחלקות הנתבעות על-ידי העירייה. התנאי לרישום חלקות אלה על שם העירייה מתקיים, שכן הן משמשות גם כיום לדרך והן מצויות תחומי העירייה (ע"א 501/83, הנ"ל, שם, עמ' 137-136). אמנם השימוש בחלקות איננו מקדמת דנא, שכן, לטענת העירייה, אין מדובר בשימוש שאין זוכר את ראשיתו, כפי שנדרש על ידי סעיף 166 למג'לה (ראו ע"א 504/61, הנ"ל, שם, עמ' 875), ברם ניתן לרשום את החלקות מכוח סעיף 23 לחוק ההסדר, כקרקע שהוקצתה לצרכי ציבור. עוד יש להוסיף, שאין טענה בכתב ההגנה ותצהירי התובעים שהחלקות לא שימשו לדרכים. 11. לאור האמור, יש לרשום את החלקות 8, 59, 60 ו62- על שם העירייה. אין צו לגבי החלקות האחרות, שאינן, לפי הראיות שבידי, מצויות בגוש וכן משום שגם עו"ד ברמן דרש בישיבה מיום 9.2.98 לרשום את החלקות האמורות - 8, 59 ו- 62 על שם העירייה. התובעים ישלמו לעירייה הוצאות בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. קרקעותהסדר קרקעותמקרקעין