פסק דין זוהי עתירה מנהלית על החלטתו של יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "המשיב") מיום 7.9.99, לפיה נדחתה בקשה לרשות ערעור שהגישו העותרים, ואשר בה התבקש המשיב ליתן לעותרים רשות ערעור בפני המועצה הארצית על החלטותיה של ועדת המשנה לתוכניות ב' של הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "ועדת המשנה") בישיבתה מס' 17 מיום 18.1.99 ועל החלטתה השניה מיום 14.6.99 בישיבתה מס' 25. BR> שתי ההחלטות התייחסו לתכניתם של העותרים "מרכז תעשיות זבולון" לשינוי תכנית מתאר מחוזית זב144/, זבולון 24 ומופקדת מיום 31.12.84 וזב74/ א'. עיקרי העובדות 1. העותרים הנם יזמים ובעלי המקרקעין בחלקה 12 בגוש 10394 המשתרעים על שטח של כ- 291 דונם (להלן: "אדמות עיני") בתחום המועצה האזורית זבולון באזור שבין הישובים איבטין לרכסים. בשנת 1993-4 הגישו העותרים בקשה לשינוי תכנית מתאר מקומית תכניות זב/במ 121 וזב/מב 122 (להלן: "התכנית הראשונה") ועיקרה שינוי ייעוד של "אדמות עיני", מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת ל"הקמה ופיתוח של שכונת מגורים חדשה הכוללת מערך דרכים מאורגן, מרכז מסחרי, אתרים לבניני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים" כמפורט בסעיף 8 לתכנית. תכנית זו נדונה בועדה לבנייה למגורים ולתעשיה בחיפה (להלן: "הול"ל") אשר החליטה ביום 12.10.93 "לאמץ את המלצות ועדת היגוי לרכסים עד קבלת הנחיות לתכנון וגיבוש עקרונות ומסקנות לתכנית המתאר". עוד החליטה כי הדיון בתוכניות ידחה במספר חודשים "עד שתהיה אפשרות להנחות את המתכננים לקראת תכנון מפורט". 2. בשלב מאוחר יותר הגישו העותרים לאישורה של הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון (להלן: "הועדה המקומית") תכנית "מרכז תעשיות זבולון" (להלן: "התכנית המוצעת") שמטרתה להקים על שטח "אדמות עיני" אזורי מסחר, תעשייה, מלאכה זעירה, מרכז רפואי ושירותים כלליים ושטחים ציבוריים פתוחים. הועדה המקומית בישיבתה מיום 29.1.98 המליצה לועדה המחוזית להפקיד את התכנית המוצעת בכפוף למספר תיקונים בה שעניינם בין היתר, הפרשת שטחים ותיקונים עפ"י הנחיות מהנדס הועדה. לועדה המחוזית הועברה תכנית מפורטת אשר נוספו לה תקנון, בדיקה כלכלית ותכנית תחבורתית. תכנית זו המציעה את השינוי לתכנית המתאר המחוזית זב144/. עומדת ביסוד העתירה שבפניי. 3. ביום 18.1.99 דנה ועדת המשנה בתכנית המוצעת והחליטה לדחותה בשל מספר נימוקים, בין היתר, בשל חוסר התאמתה לעקרונות התכנון של המועצה האזורית זבולון לריכוז אזורי תעסוקה, אי עמידה בדרישות תמ"מ 3/6, שהיא התכנית של תעסוקות לא חקלאיות בחלקות א' במושבים ואזורי תעסוקה במועצות אזוריות. לדעת ועדת המשנה אין עדיפות ל"אדמות עיני" על פני שטחים אחרים לצורך אזורי תעסוקה ובשל חוסר התאמתה לעקרונות התכנון של תמ"א 31 המסווג את "אדמות עיני" כשטח למשאבי טבע (להלן: "ההחלטה הראשונה"). 4. ביום 7.2.99 הגישו העותרים בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה למשיב (להלן: "הבקשה הראשונה") בהתאם לסעיף 110 (א)(2) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה1965- (להלן: החוק) ובה בקשו להשמיע השגותיהם בפני המועצה הארצית. המשיב החליט ב- 23.3.99 כפי שנכתב שם: "לפנות לועדת משנה ב' לתכניות שתדון מחדש בהחלטתה מאחר שישנם ליקויים בניסוח ההחלטה בדבר דחיית התכנית. ועדת משנה ב' תקיים דיון נוסף עם כל המוזמנים. תישלח הודעה לעורר בדבר הדיון הנוסף." ההחלטה נרשמה במ3/ שהוגש מטעם המשיבים בגוף מסמך שכותרתו "ישיבת הועדה המחוזית מס' 58 מיום 23.3.99. 5. עו"ד קלמר שחר היועצת המשפטית של הועדה שלחה הודעה לעותרים ביום 5.4.99 בדבר החלטת המשיב ובה נרשם כי בהחלטתה הראשונה של הועדה נפלו טעויות ויש לנסחה מחדש. עוד נאמר שם כי לעותרים נשמרת הזכות לעמוד על בקשת הרשות לערער הראשונה כלשונה או לערוך בה שינויים לאחר שההחלטה המתוקנת תועבר להם. תמוה מדוע לא ציינה עו"ד קלמר שחר כי המשיב הורה על קיום דיון במעמד הצדדים כפי שהורה בהחלטתו מ23.3.99- (כעולה מנספח י' לעתירה). העותרים הוזמנו לדיון ליום 19.5.99 וזה נדחה לבקשתם. ביום 30.5.99 נשלח לעותרים ע"י מזכיר הועדה פקס המודיע להם על מועד חדש שנקבע ליום 14.6.99. בעקבותיו פנתה באת כח העותרים אל הועדה, כפי שעולה מהעתק מכתב ששלחה ביום 7.6.99, בבקשת דחייה נוספת בנימוקים שעליה להופיע בבית המשפט במועד זה. 6. ביום 14.6.99, במועד החדש שנקבע, קיימה הועדה דיון בתכנית המוצעת בהעדר העותרים ובסופו החליטה לדחות את תכניתם של העותרים (להלן: "ההחלטה השנייה"). משנודע לעותרים על ההחלטה שניתנה בהעדרם, החלה חלופת מכתבים בין העותרים והועדה. לטענת העותרים, בעקבות בקשת הדחייה שהוגשה התקבלה ביום 9.6.99 במשרדו של נציג העותרים, מר דני בראון, הודעה טלפונית ממשרדי הועדה לפיה נדחה מועד הדיון. במכתב שנשלח לועדת המשנה ע"י עו"ד קלמר שחר נאמר שלא ידוע על פניה כלשהי של באת כח העותרים מיום 7.6.99 לדחות את מועד הדיון, אלא שפניה כזאת שהגיעה ביום 15.6.99 יום לאחר מועד הדיון (נספח י"ג לעתירה). במכתב נוסף ששלחה לעותרים נכתב כי ישיבת הועדה כבר נדחתה פעם אחת, ולאחר שהובהר לעותרים שהועדה אינה מתאמת דיונים "עם יומני עורכי הדין" נעשתה הדחייה מלפנים משורת הדין. עוד נכתב שם, כי הועדה דנה בתכנית לאחר שהמתינה כ- 45 דקות לעותרים וכי בדיון נכח ראש המועצה האזורית זבולון, מר שלמה חבר. לטענת המשיבים הודיע כי בא לדיון גם מטעם העותרים (נספח י"ד 2 לעתירה). 7. ביום 20.7.99 הגישו העותרים בקשת רשות ערעור מתוקנת (להלן: "הבקשה השנייה") על "ההחלטה השנייה" של ועדת המשנה, ובה טענו שזכות הטיעון נשללה מהם. בקשתם זו נדחתה ע"י יו"ר הועדה ביום 7.9.99. אביא רק את עיקריה כלהלן: א. לגבי זכות הטיעון - נאמר שדחיית מועד הדיון הראשון נעשתה לפנים משורת הדין, מאחר והעותרים הוזמנו כדין לישיבה השנייה "לאחר שהשמיעו את עמדתם לראשונה בפני הועדה" ובאריכות, ובעת מתן ה"החלטה השנייה" עמדו לנגד הועדה נימוקי בקשת רשות הערעור הראשונה, מומשה זכות הטיעון של העותרים בכך שניתנה להם הזדמנות הוגנת להשמעת טיעוניהם. המשיב מצטט עמדת כב' השופט ח. כהן בבג"צ 361/76 "המגדר-ברזלית" חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' שלמה רפאלי, רכז בקורת וחשבונות של אגף גובה המכס והבלו ואח' (פ"ד לא(3) 281) שקבע שכאשר הושגו המטרות המקיימות את זכות הטיעון, אף בהעדר הודעה מוקדמת או פגמים בה, יש לקיים את מעשה הרשות (סעיף 6 להחלטה). ב. לעניין הנימוקים הקשורים לתכנית המוצעת גופא נקבע שנימוקי הבקשה השנייה אינם מעלים שיקול ציבורי המראה טעם לדיון מחדש בפני המועצה הארצית והם זהים ברובם לנימוקי הבקשה הראשונה של העותרים. הועדה לא מצאה לנכון לאשר את התכנית משיקולים תכנוניים לאחר שדנה בה פעמיים (סעיף 4 להחלטה). ג. "ההחלטה השנייה" של הועדה תקנה את הטעות שנפלה ב"החלטה הראשונה" בקשר ל"הגדרות ושימושים" המותרים בתמ"א 31 והנוגעים לשטח נשוא התכנית המוצעת, שמצוי בשטח המוגדר כשטח נוף כפרי פתוח ובחלקו הקטן כשטח למשאבי נוף וטבע (סעיף 5.1 להחלטה). ד. התכנית המוצעת עוסקת באזור תעסוקה שבין הישובים איבטין ורכסים, לגביהם החליטה הועדה לאמץ את מדיניות תמ"מ 3/6 על פיה יש להמתין לתכנית מתאר כוללת לתחום השיפוט של המועצה האזורית זבולון. התכנית דרושה על מנת שתהיה התייחסות לצרכי כל הישובים הסובבים מבחינת ההיבטים הכלכליים והחברתיים, תכנית כזאת טרם אושרה. עוד נאמר, כי לאור "אזורי תעסוקה מרובים במרחב הסמוך אין עדיפות לקרקע שבתחום התכנית לצרכי תעסוקה דווקא" ורק לאחר שמיעת מומחים מטעם העוררים ועיון בהמלצותיהם בנושאי תחבורה והיבטים כלכליים לא מצאה הועדה לנכון לאמץ את התכנית (סעיפים. 5.5 - 5.8 להחלטה). 8. עיקרי טיעוני העותרים לטענת העותרים דינה של החלטתה השנייה של ועדת המשנה להתבטל כי נשללה מהם ההזדמנות להשמיע את טיעוניהם בפניה בניגוד להוראת המשיב לפיה "ועדת המשנה ב' תקיים דיון נוסף עם כל המוזמנים" לאחר שמצא פגמים בהחלטתה הראשונה. לגישתם "אדמות עיני" מצויות בשולי השטח המוגדר כ"משאבי טבע ונוף", בשטח עמק זבולון המסווג כבעל ערכיות נמוכה בהעדר ערכי טבע ומורשת בעלי משמעות בהתבסס על תכנית האב לישראל 2020 שאומצה ברובה בתמ"א 35 ושעתידה להחליף את תמ"א 31. עמדת העותרים כי נפגע עקרון ההסתמכות שלהם מאחר והול"ל לא מצאה לדחות על הסף את תכניתם של היזמים להקמת מגורים - מסחר - מלאכה על "אדמות עיני", אלא רק קבעה בהחלטתה שיש להנחות את מתכנני התכנית לתכנון מפורט. נטען שהמועצה האזורית זבולון כבר גיבשה את עקרונות התעסוקה במסגרת תכנית אב מורחבת הכוללת את "אדמות עיני" וכל מהלכי התכנון של התכנית המוצעת נעשו "בשיתוף פעולה מלא עם המועצה". לצד טענות אלו מגייסים העותרים את האינטרס הציבורי שבגינו יש לדעתם לקבל את בקשתם השנייה לערער בפני המועצה הארצית. התכנית המוצעת משיגה יעדים חברתיים סביבתיים המופיעים בתכנית האב 2020 ואומצו בתמ"א 35 המתוכננת, ע"י בניית אזורי תעסוקה בצמוד לשטחים בנויים ומניעת היווצרות "איים" של אזורי תעסוקה אשר יפגעו בשטח הפתוח. עוד הם מוסיפים, כי להם היכולת הכלכלית לממש את תכניתם להבדיל מתכניות של אחרים שנותרו "על הנייר" בהעדר יכולת כלכלית למימושן. 9. תגובת המשיבים לעמדת המשיבים אין צורך בשמיעת העותרים פעם נוספת לאחר שטענו באריכות בפני הועדה טרם מתן ההחלטה הראשונה ובכך מיצו את זכות הטיעון. לגישתם, ההחלטה השנייה "רק שינתה ותקנה את נימוקי הדחיה, באופן שהנימוקים תאמו בדיוק רב יותר את הוראות התמ"א והמצב הקיים" נטען כי אין צורך ב"שמיעה כפולה" כפי שנקבע בבג"צ 544/93 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד נ(1) 397. לטענת המשיבים הסתמכות העותרים על תכנית האב לישראל 2020 ותיאור מאפייניו וערכיותו של "עמק זבולון" מיותרת, בשל העובדה ש"אדמות עיני", עפ"י סעיף 11.1.3 בתמ"א 31, מוגדרות ברובן כ"שטח נוף כפרי. פתוח" כפי שתוקן ב"החלטה השנייה". על כן, אין אפשרות להתיר במקרקעין אלה תכנון והקמת אזור תעשיה או ריכוז תעסוקה, למעט חריגים מפורטים אשר עמק זבולון אינו נכלל בהם. באשר לתמ"מ 3/6 נטען, כי היא מתווה את מדיניות ועקרונות התכנון של המועצה הארצית שהחליטה לאמצה למרות שטרם אושרה. תנאי סף לאישור תכנית עפ"י סעיף 8.2 בתמ"מ 3/6 הוא קיומה של תכנית מתאר ולמועצה האזורית זבולון אין תכנית כזו, והתכנית המוצעת אינה יכולה להוות תחליף והיא נעדרת התייחסות כוללת לצרכי כל הישובים שבתחום המועצה, ואין בה בחינה של אזורי התעסוקה "בסביבה". נטען כי המועצה האזורית זבולון טרם גיבשה דעתה למיקום אזורי התעסוקה ולכן גם לא הגישה תכנית מתאר בעניין. ואין צורך בתכנית לאזור תעסוקה או תעשיה בשלב זה עבור יישובי המועצה האזורית זבולון, שכן בתוך גבולות המועצה קיימות מספר תכניות תעסוקה מאושרות בשטח רב שחלקן טרם הגיע לידי מימוש. כך גם בקרבת המועצה קיימים מתחמי תעשייה ותעסוקה גדולים כדוגמת הצ'ק פוסט ואזור התעשייה של עיריית נשר. 10. מסגרת הדיון חשוב להדגיש כי העתירה המנהלית הוגשה על החלטתו של המשיב בדונו בבקשה לרשות ערעור שהגישו העותרים לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-. בחנתי הסעיף האמור, כי המשיב רשאי ליתן רשות ערעור, או לדחות את הבקשה. לא מצאתי שיש לו סמכות להחזיר את ההחלטה לעיון מחודש בפני הועדה המחוזית, או לוועדת המשנה, ולכן מלכתחילה, נדמה לי, לא היתה לו סמכות להחזיר את הדיון בנושא התכנית, לועדת המשנה, גם אם נפלו, לטעמו, טעויות שוליות בהחלטה הראשונה. הרשות המנהלית רשאית לתקן את החלטותיה שלה - החלטות של רשות אחרת, אינן ניתנות לבחינת הרשות המנהלית, אלא במקרה שהוקנו לה סמכויות ערר. במקרה שלפנינו, ועל פי הוראות סעיף 11 ד' לחוק התכנון והבניה הדן ב"החלטה פגומה", נקבע ששני חברים לפחות של הועדה המחוזית רשאים, תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה של ועדת המשנה לידיהם "לדרוש בכתב שיתקיים במליאת הועדה המחוזית דיון בענין שלגביו התקבלה בוועדת המשנה החלטה, בנימוק שהחלטתה של וועדת המשנה פגומה מבחינה משפטית, או תכנונית; הדרישה תכלול את פרטי הנימוקים". ויותר מכך, סעיף 116 לחוק התכנון, העוסק בסמכויות מוסד תכנון בערר קובע, כי "א. מוסד תכנון המוסמך להכריע בערר, רשאי לקבלו, כולו או מקצתו, או לדחותו... ב. מוסד התכנון רשאי להחזיר את התכנית לדיון למוסד התכנון שעל החלטתו הוגש הערר, עם הוראות או בלעדיהן". זאת ועוד, לא הובהר מעמדה של ישיבת הועדה המחוזית מס' 58 מיום 23.3.99, שם התקבלה החלטתו הראשונה של המשיב. לפי הפרוטוקול צוטטה ונרשמה שם במלואה בקשת רשות הערעור שהגישו העותרים על ההחלטה הראשונה מיום 18.1.99. ואין שם בכלל דיון במליאת הועדה או מי היו הנוכחים בה. המשיב רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף 110 לממלא מקומו - לא מצאתי כי הוא רשאי לקיים דיון בקשה לרשות ערעור בישיבה מיוחדת של הועדה המחוזית (כמתואר במ3/), אם כי יש לו זכות להיוועץ עם חבריה. לדעתי, וכפי שעולה מטענות הצדדים, הליקויים שנפלו בהחלטה הראשונה, הם ליקויים מהותיים, מה גם שלא ברור מניין ידעה ועדת המשנה מהם אותם ליקויי ניסוח שנפלו בהחלטתה בהעדר נימוקים בהחלטת המשיב. מאחר והצדדים לא התייחסו כלל בטענותיהם לסמכות המשיב להתערב בהחלטת ועדת המשנה, גם אם בטעויות שוליות (לדעתו), לא ארחיב את הדיבר בענין זה, אם כי, בסופו של דיון, נראה לי שיש לכך השלכה על הסעד האופרטיבי הנדרש בענין. 11. זכות הטיעון אני דוחה כחסרת יסוד טענת המשיבים לפיה מטרת הדיון הנוסף היתה לבצע תיקוני ניסוח באופן שיתאמו ביתר דיוק את הוראות התמ"א והמצב הקיים. החלטת המשיב מיום 23.3.99 ברורה וחד משמעית כי על הועדה לקיים דיון חדש בנוכחות העותרים. דיון נוסף הנערך כ"חותמת גומי" לשם "שיפוץ" ואישור החלטה קודמת שנתנה ע"י אותה הועדה רק כדי שזו תעמוד במבחני הביקורת השיפוטית, הוא פסול מעיקרו. אם כטענת המשיבים מוצתה הבעיה בתיקוני ניסוח גרידא, לשם מה הורה המשיב לקיים דיון בנוכחותם של העותרים?! מטרת הדיון נדרשה, לטעמי, להחלפת דעות במטרה לשכנע ולהשתכנע, בחינת החומר, שמיעת המומחים השונים אשר יתייחסו לדברים שיופנו להם ע"י העותרים ואנשי הועדה, ובסיומם של אלה שקילת הנושא ובחינה מחודשת על ידי ועדת המשנה. לא ניתן להתייחס לטעויות שנפלו בהחלטה הראשונה של ועדת המשנה כטעויות ניסוח או פליטת קולמוס, שכן אלו טעויות מהותיות שחלקן תוקן בהחלטה השניה. 12. המדובר על קיום דיון נוסף אשר כמוהו כדיון חדש לכל דבר ועניין ועל כן ניצבת בפנינו השאלה מהן תוצאות הדיון ללא קיום התנאי המוקדם של מתן זכות טיעון לעותרים - ניתן למצוא בפסיקה שתי גישות לעניין זה: אחת לפיה החלטה כזאת בטלה מעיקרא ומהווה חריגה מסמכות (ראה: ע"א 183/69 עיריית פתח-תקוה ואח' נ' אברהם טחן ממעבדת "עמישב", פ"ד כג(2) 398), וגישה שנייה שאין בכוחו של פגם בפרוצדורה הדיונית כשלעצמו להוות עילה לפסילת החלטה, אלא העילה קיימת רק אם נפל פגם מהותי בהליך כאיזון לא ראוי בין אינטרסים שונים. אלו נבחנים לפי מהות הפגם והנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכלל, לעומת הנזק שייגרם עם ביטול האקט המנהלי, התשתית העובדתית והאינטרס של תוקף האקט המנהלי. 13. ביסוד כללי הצדק הטבעי, ובהם זכות השמיעה, עומדים אינטרסים חשובים ביחסים שבין הרשות והאזרח. במקרה הרגיל לאזרח זכות יסוד להשמיע טיעוניו בפני הרשות בטרם תתקבל החלטה בעניינו (בג"צ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לה(2) 649, 658). זכות זו עומדת לו לא רק במקום שהוא עלול להינזק מהחלטת הרשות, אלא גם במקום שהוא עתיד ליהנות מהחלטתה. בשמיעת האזרח מקיימת הרשות את חובת ההגינות שלה כלפיו ונוטעת תחושה שנשמרו זכויותיו בטרם נתנה ההחלטה ובכך שומרת על האמון שניתן בה. על מנת לקיים ביקורת שיפוטית ראויה על פעולות הרשות, יש צורך בשקיפות מעשיה כלפי הציבור ככלל, כך יתרחב הפיקוח השיפוטי בדרך של תקיפה ישירה ועקיפה על החלטות הרשות. השאלה אם נתנה לאזרח הזדמנות הוגנת וסבירה לטעון טיעוניו בפני הועדה אינה בחינה טכנית כגון מספר הפעמים שהופיע האזרח בפניה, אלא בחינה פונקציונאלית האם התקיים דיון הוגן כמשמעו בכללי הצדק הטבעי. על פי אותו המבחן יוכרע האם הופרה זכות מהותית שבעקבותיה יש לבטל ההחלטה תוך שנבחן גם את טובת הצדדים וטובת הציבור כתוצאה מביטול ההחלטה (י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב', עמ' 684). 14. עם כל חשיבותו של הכלל בדבר זכות השמיעה, אין לשכוח כי הוא רק אחד ממכלול האינטרסים הדורשים איזון כפי שציינתי לעיל. הצורך באיזון האינטרסים נעשה מכורח המציאות, לעיתים ישנו צורך דחוף בגללו נדחית זכות השמיעה כגון שיקול בטחוני לדוגמא, והחלטת הרשות תעמוד בעינה. בענייננו שלנו נדמה שמדובר בהשתלשלות חריגה ומצערת. תכניתם המוצעת של העותרים נדונה בועדה המקומית אשר המליצה בפני ועדת המחוזית לקבלה. ועדת המשנה קיימה דיון ביום 18.1.99 והחליטה לדחות את התכנית המוצעת. העותרים בקשו לערער על ההחלטה והמשיב החליט שיקויים דיון מחודש בתכנית בהשתתפות העותרים. בהתאם להוראתו קיימה הועדה דיון נוסף אולם בשל בעיות בתאום מועד, לאחר שמועד אחד כבר נדחה לבקשת העותרים, ובשל אי הבנה לא הגיעו העותרים לדיון ביום 14.6.99 והועדה החליטה לדחות את תכניתם המוצעת. 15. ב"כ המשיבים תמכה טענתה שאין צורך בשמיעה כפולה בדברים שנאמרו בבג"צ 544/93 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד נ(1) 397. לדעתי, נסיבותיו של המקרה שנדון שם אינן דומות לאלו שבפניי - הוקמו שתי ועדות חקירה. החלטת ועדת החקירה הראשונה בוטלה ע"י בית המשפט ואין נסיבות הביטול מצריכות אותנו. עוד הוחלט שם כי ראוי "שהעניין יובא מחדש לפני ועדת חקירה, על-מנת שתדון בעניין מלכתחילה" (שם, בעמ' 402). לפיכך הוקמה ועדת חקירה חדשה (שנייה) אשר "קיבלה את עמדות הצדדים בכתב ושמעה אותם בעל - פה...". נקבע, כי נתנה הזדמנות הוגנת לעותרת להעלות את טענותיה בפני ועדת החקירה (בפעם השנייה) ועל כן נקבע כי "אין צורך או הגיון בשמיעה כפולה: ראשית על-ידי הועדה, ולאחר מכן ע"י השר" (שם, בעמ' 404). בענייננו למרות שהעותרים שטחו טענותיהם בפני ועדת המשנה בישיבה הראשונה החליט המשיב בעקבות בקשת העותרים, להורות על קיום דיון נוסף בהשתתפות העותרים. 16. יעילות ההליך המנהלי דורשת כי נמנע ככל שניתן מסרבולו שלא לצורך ובכלל זה הימנעות משמיעה מיותרת נוספת, מניעת דיונים עקב בקשות סרק, וכי החלטות בעניינו של האזרח תתקבלנה בזמן סביר. לכן אין צורך בקיום זכות השמיעה לשם מילוי החובה הפורמלית בלבד כאשר אין בכוחה לשנות את החלטת הרשות (לעניין זה ראה בג"צ 598/77 אליהו דרעי נ' ועדת השחרורים, פ"ד לב(3) 169 בעמ' 167 - 168). מנגד אין לתת לשיקולים כמו הכבדה על הרשות המנהלית לפגוע בזכויות יסוד של האזרח. וראה בבג"צ 290/65 זאב אלתגר נ' ראש העירייה ועירית רמת גן, פ"ד כ(1) 29, "הזכות היסודית להישמע תחילה, בטרם מתקבלת החלטה הפוגעת בזכויות כאמור, אינה תלויה לא במידת ידיעותיה של הרשות ולא בהתנהגותו הקודמת של הנפגע; שאם לא תאמר כן, נמצאת הזכות ההיא לא יסודית אלא מקרית...". לעניין הפגיעה בזכות אין נפקא מינה אם מדובר בזכות קנויה שיש לאזרח כרשיון שניתן לו בעבר ועתה מבקשים לשלול אותו, או בציפייה של העותרים שתכניתם תאושר (בג"צ 658/78 עומרי מחמוד נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד לג(1) 767, 777; כב' השופט ברק). לדברי באת כח המשיבים "הבקשה השניה זהה לחלוטין לראשונה, אין שום דבר חדש. אני יודעת מה יש להם להגיד כיוון שהם כתבו את זה גם בבר"ע" (עמ' 2 לפרוטוקול). האם נדע להעריך כיצד היתה יכולה הרשות לשנות את החלטתה אם היתה שומעת את אשר בלבו של האזרח? לא תמיד ניתן לדעת את שיש לפרט לומר אפילו שטח את טיעוניו על הכתב ואלה עומדים בפני הרשות, במיוחד כשמדובר בהחלטה הכרוכה באישור תכנית מתאר הכרוכה במספר רב של שיקולים ונתונה להכרעת הגוף התכנוני. בדרך כלל אין לדעת כיצד היו טענותיו של הפרט משפיעות על החלטת הרשות בסופו של דבר. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בייסקי (בג"צ 701/81 רות מלאך ואח' נ' רפאלי לוי יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושליים ואח', פ"ד לו(3) 1, 10) כי "התשובה כי לחלק מהנאספים ממילא לא היה מה לחדש וכי טעמי התנגדותם היו בעיקרם זהים לכולם, לאו תשובה היא. זאת ניתן לטעון לגבי אלה שלא נענו להזמנה ולא התייצבו לדיונים; אך לא לנוכחים, אשר בנסיבות שנוצרו באותו אולם לא ניתנה ולא היתה להם שעת כושר לומר דברם". 17. לבקשת באת כח העותרים דחתה הועדה את מועד הדיון פעם אחת מיום 19.5.99. ביום 7.6.00 בקשה באת כח העותרים דחייה נוספת למועדים אחרים שכנראה הציעה (כפי שעולה ממכתב מיום 7.6.99) על מנת לתאם מועד דיון אולם נקבע מועד שאינו אחד ממועדים אלה. העותרים טוענים כי נציגם קיבל שיחת טלפון ממשרדי הועדה בה הודיעו לו על ביטול המועד הקבוע ליום 14.6.00 וזה הודיע לשאר העותרים, כפי שכתב במכתבו מיום 16.6.99 אל מזכיר הועדה. באת כח המשיבים הכחישה קיומה של שיחה זו וטענה, כי מאחר והומצאה לעותרים הזמנה כדין הם מילאו חובתם, וזכותם עפ"י החוק להחליט בהעדר העותרים. עוד היא מוסיפה כי יו"ר המועצה האזורית זבולון נכח באותה הישיבה ולטענתה אמר כי הוזמן מטעם העותרים, על כן תמוה מדוע לא נודעה לו דחיית מועד הדיון כפי שנודע לשאר העותרים. טענת המשיבה מס' 2 כי אין היא קובעת את מועדי דיוניה בהתאם ללוח יומנם של עורכי הדין, ודוחה רק פעם אחת מועד של דיון בתכנית וגם זה נערך מלפנים משורת הדין מובנת, אך אינה מקובלת עלי בנסיבות המקרה. כאשר עומדת לדיון התכנית המוצעת ואין צורך בהחלטה דחופה אשר מצדיקה סיכולו של אינטרס חשוב כלשהו, היתה מוטלת חובה על ועדת המשנה לקיים החלטת המשיב ולשמוע עמדת העותרים במועד אחר שהיה נקבע למטרה זו. משבוטלה ההחלטה הראשונה הדוחה את תכניתם המוצעת של העותרים ונקבע מועד דיון חדש קמה צפייתם המוצדקת של העותרים כי יישמעו בשנית, זוהי המהות העומדת בבסיסו של דיון חדש. היה על הועדה לשקול האם למען מראית פני הצדק וסדרי מינהל תקינים ראוי שהעותרים ישמעו אף אם בשלב מאוחר יותר, כדברי השופט ויתקון "שמיעה מוקדמת טובה משמיעה מאוחרת, אך שמיעה מאוחרת טובה ממחדל לשמוע בכלל" (בג"צ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' העמותה לביקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל(1) 757, 761). 18. לאור דעתי, שנפל פגם מהותי בהחלטה השניה של ועדת המשנה, משלא ניתנה לעותרים זכות הטיעון, אין בדעתי במסגרת הדיון בעתירה להתייחס לשאר טענות הצדדים הקשורים למהות התכנית, כדי שלא תהיה לעמדתי השפעה כלשהי על הדיון שייקבע בועדת המשנה במעמד הצדדים. יחד עם זה, נראה לי ראוי להדגיש, כי חשוב להתייחס לעמדת הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון שהמליצה בעבר להפקיד את תכנית העותרים בכפוף לתיקונים שנקבעו על ידה, לתמיכת המועצה האזורית זבולון בעבר בתכניתם של היזמים לבנין שכונות מגורים מסחר ותעשייה, כמו גם בפיתוחה של התכנית במסגרת תכנית מרכז תעשיות זבולון המקובלת כיום על המועצה ונעשתה בשיתוף פעולה מלא עמה (סעיף 4 לנספח הבדיקה הכלכלית). בנוסף, יש לבחון את התכנית גם לפי עקרונות התכנון המפורטים בתכנית האב 2020 ואומצו בתמ"א 35 (כיום בהכנה), הבאה להחליף את תמ"א 31. כן יש לבחון האם תכנית העותרים ניתנת למימוש לעומת התוכניות האחרות (אשר אליהן התייחסה וועדת המשנה), מבלי לבחון, לכאורה, אם המציעים האחרים אמנם בעלי יכולת כלכלית לממש את תוכניותיהם. 19. לאור הספקות שהעלתי באשר לסמכות המשיב להחזיר את הדיון בתכנית לועדת המשנה במסגרת בקשה לרשות ערעור ולפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, שקלתי אם יש טעם לבטל את החלטתו מיום 7.9.99 וליתן לעותרים רשות ערעור למועצה הארצית. כפי שציינתי לעיל, באי כח הצדדים הסכימו לבירור הענין מחדש בפני ועדת המשנה למקרה שאחליט שנפגמה זכות הטיעון. נראה שבמקרה העדר זכות הטיעון, אין מקום לקיים דיון בתכנית של העותרים במועצה הארצית, שכן גוף זה שהוא מוסד הערר המרכזי הדן בעררים על תוכניות מתאר שונות ומתפקידו לבחון את התכנית לגופה. הסעד האופרטיבי בעתירה הוא, אפוא, להחזיר את הדיון בתכנית של העותרים לועדת המשנה במועד שייקבע על ידה ויודע לצדדים, זמן מספיק לפני הדיון, על מנת שיוכלו להתארגן בהתאם. כמתחייב מכך מתבטלת ההחלטה השני של ועדת המשנה מיום 14.6.99 והחלטת המשיב מיום 7.9.99. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. עתירה מנהלית