כונס בנק טפחות

פסק דין 1. התובעים הם זוג צעיר שנישא ביום 5.12.98, וביקשו לרכוש דירה למגוריהם בסמוך לחתונתם. 2. א. חברת ל.ק. בנייה בע"מ, (להלן - חברת ל"ק), בנתה פרוייקט במקרקעין של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) הידועים כגוש 310, חלק מחלקה 21, וגוש 311 חלק מחלקה 2, בשטח של כ2,900- מ"ר, בשדרות בן גוריון, בשכונת נווה אור, בקרית מלאכי. הפרוייקט ידוע בשם "מגדלי נוף הכפר". (להלן - המקרקעין). ב. בנק טפחות למשכנתאות בע"מ (להלן - בנק טפחות) - היה הבנק שליווה את בניית הפרוייקט במקרקעין, וניתנה לטובתו אגרת חוב. 3. א. צדדי ג' לתביעה זו (להלן - צדדי ג') הילוו כספים לחברת ל"ק, ובהסכם בין צדדי ג' לחברת ל"ק מיום 23.11.95 סוכם כי חברת ל"ק תחזיר לצדדי ג' את הכספים, ואם הכספים לא יוחזרו - תהיה לצדדי ג' אופציה ל5- דירות מבין הדירות הנבנות במקרקעין ע"י חברת ל"ק (להלן - 5 הדירות). ב. צדדי ג' לא הפעילו את האופציה שלהם ולא הודיעו שברצונם לקבל 5 דירות במקום כספי ההלוואה שחברת ל"ק חייבת להם - אלא לאחר שמונה כונס לנכסי חברת ל"ק מכוח אגרת החוב לטובת בנק טפחות. ג. צדדי ג' לא רשמו משכון, עיקול או שעבוד על 5 הדירות. ד. אחת מ5- הדירות - היא הדירה אותה רכשו התובעים מהכונס. 4. ב5.11.97- פתח בנק טפחות תיק הוצל"פ 03-3407097-9 בלשכת הוצל"פ בירושלים, לתשלום חוב חברת ל"ק לבנק טפחות, בסך 1,596,453 ש"ח ולמימוש המשכון על המקרקעין (נספח ב' לתביעה). 5. א. נתבע 1 - עו"ד שלום כהן (להלן - הכונס), מונה ביום 5.11.97 ככונס נכסי חברת ל"ק על פי אגרת החוב, (נספח א' לתצהיר הכונס), בנימוק שחברת ל"ק ומנהליה עשו מעשה מעילה כלפי בנק טפחות. ב. בין היתר תפס הכונס את הבניין בו מצויות 5 הדירות הנזכרות בסעיף 3 לעיל, ובהם גם הדירה שרכשו התובעים בהמשך מן הכונס. 6. א. כבר למחרת מינוי הכונס, לאמור - ביום 6.11.97, פנה בא כוח צדדי ג' לכונס במכתב בו פרט את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות של צדדי ג' לגבי 5 הדירות האמורות, (נספח ג' לתצהיר הכונס). ב. למרות פנייה זו - לא נקט הכונס פנייה מטעמו לראש הוצל"פ, כמתחייב מסעיף 57 לחוק הוצל"פ, כדי לברר או לקבל הוראות בדבר טענות צדדי ג', ואף לא השיב על מכתב ב"כ צדדי ג'. 7. ביום 8.1.98 הגישו צדדי ג' בקשה לראש הוצל"פ בה עתרו להורות לכונס לממש תחילה דירות אחרות שחברת ל"ק טרם מכרה, לפני שימכור את 5 הדירות שצדדי ג' טוענים לזכויות בהן (נספח ד' לתצהיר הכונס), אולם ראש הוצל"פ דחה בקשה זו בהסתמכו על נימוקי הכונס. (נספח ו' לתצהיר הכונס). 8. צדדי ג' ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים (נספח ז' לתצהיר הכונס), וביום 5.4.98 הורה כב' השופט עוני חבש להחזיר את הדיון לראש הוצל"פ, בלוויית הוראות כמפורט בפסק הדין. (נספח ט' לתצהיר הכונס). הדיון בפני ראש הוצל"פ נקבע ליום 22.11.98. 9. למרות שהכונס ידע על טענות צדדי ג' לזכויות ב5- הדירות האמורות, ולמרות שידע כי בית המשפט הורה על החזר הנושא לראש הוצל"פ לדיון, וכי הדיון בבקשת צדדי ג' נקבע ליום 22.11.98 - חתם הכונס ביום 2.11.98 על הסכם עם התובעים (נספח א' לכתב התביעה) (להלן - ההסכם), בו התחייב למכור להם אחת מאותן 5 דירות, (להלן - הדירה) ולמסור להם את החזקה בה ביום 20.12.98, מבלי שיידע את התובעים - בין בעל פה ובין בכתב - כי צדדי ג' טוענים לזכויות באותה דירה, וכי דיון בבקשת צדדי ג' גם לגבי הדירה האמורה - אמור להתקיים בפני ראש הוצל"פ בעוד שלושה שבועות. 10. א. התובע העיד כי אילו ידע על המצב לאשורו באותה עת - לא היה חותם על ההסכם. ב. לטענת התובע - הוא הסביר לכונס קודם לחתימה על ההסכם ובעת החתימה - את חשיבות העמדת הדירה לרשות התובעים בסמוך לנישואיהם. ג. הכונס העיד כי לא סבר שעליו ליידע את התובעים על טענות צדדי ג' - הן משום שלפי דעתו לא היה סיכוי שעתירת צדדי ג' תתקבל, והן משום שלא רצה להפסיד את העיסקה עמם. 11. א. לאחר חתימת ההסכם עם התובעים - הגיש הכונס את ההסכם החתום לאישור ראש הוצל"פ ביום 8.11.98 (מוצג צד ג1/), תוך ציון כי "העיסקה לוותה בברכת החייבת", למרות שלא ביקש ולא קיבל את אישור המפרק הזמני של החייבת - חברת ל"ק, עו"ד אבי מולכו. (מכתב עו"ד מולכו לב"כ צדדי ג' מיום 23.11.98 - מוצג צד ג2/). ב. ראש הוצל"פ - שראה את פניית הכונס אליו לאישור הסכם מכירת הדירה לתובעים, עם ציון ה"עובדה" שהעיסקה לוותה בברכת החייבת, ומבלי שהובאה לתשומת לבו העובדה כי ביום 22.11.98 הוא אמור לדון בטענות צדדי ג' ביחס לאותה דירה ממש - אישר את הסכם המכירה. 12. בדיון בפני ראש הוצל"פ ב22.11.98- נודע לראשונה לצדדי ג' כי הכונס מכר אחת מ5- הדירות שהם טענו לזכויות בהן. בעקבות זאת הגישו צדדי ג' עתירה בה"פ 4171/98 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (נספח י"א לתצהיר הכונס), וביחד עמה בש"א 2331/98 (נספח י"ב לתצהיר הכונס) - למתן צו מניעה שיאסור על הכונס לעשות כל עיסקה ב5- הדירות, וצו מניעה זמני כזה אכן ניתן ביום 30.11.98 ע"י כב' השופט גלעדי (נספח י"ג לתצהיר הכונס). 13. א. התביעה והבקשה לצו מניעה הומצאו לתובעים שלפנינו, לכונס, למפרק הזמני של חברת ל"ק, ולבנק טפחות, והם הוזמנו לדיון ליום 10.12.98. ב. התובעים כאן התייצבו בבית המשפט בבאר שבע ביום 10.12.98 בפני כב' השופט גלעדי, אך לא הגישו תצהירי תשובה לצו המניעה. ג. באותו יום נתן כב' השופט גלעדי החלטה לפיה נאסר על הכונס למסור חזקה בדירה לתובעים, אך התיר את כניסתם לצורך ביצוע תיקונים והתאמה למגורים, והמשך הדיון נקבע ליום 24.12.98. (נספח י"ד לתצהיר הכונס). ד. למרות שהתובעים נכחו בדיון ביום 10.12.98 - הם נמנעו מהתייצבות בבית המשפט בהמשך הדיונים, לא הגישו כתבי טענות, ולא הראו עניין בהמשך ההליכים. מתצהיר התובע ומעדותו בבית המשפט התברר כי התובעים לא התייצבו להמשך הדיונים משום שלא היו להם אמצעים כספיים לשכור שירותי עורך דין, ומשום, שלטענתם, הכונס אמר להם שינפנף את צדדי ג' מן התביעה - טענה שהכונס דוחה לחלוטין. להיפך - הכונס העיד שביקש מהתובעים לקחת עורך דין ולהתייצב לדיונים, וכן העיד כי אינו משתמש במונחים כמו "לנפנף". ה. לאחר חקירת המצהירים - דחה כב' השופט גלעדי ביום 29.3.99 את הבקשה לצו מניעה זמני, וצדדי ג' פנו בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (נספח ו' לתביעה) שנתן צו ארעי ביום 30.5.99 המורה לכונס להימנע מלעשות כל עיסקה ב5- הדירות עד החלטה אחרת, וקבע מועד לדיון. ז. התובעים נמנעו מהתייצבות בדיונים בבית המשפט העליון. ח. צדדי ג' חזרו בהם מבקשת רשות הערעור לפי המלצת בית המשפט העליון ביום 13.6.98 (נספח י"ג להודעת צדדי ג'), ובכך בוטל הצו הארעי, והדיון חזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לדיון בגוף התביעה. ט. ביום 28.6.99 התקיים דיון בפני כב' השופטת טהר שחף, כאשר מפרוטוקול הישיבה (נספח ג' לכתב ההגנה של צדדי ג') ניתן להבין כי שני התובעים נכחו בישיבה, אם כי הכונס וב"כ צד ג' טענו כי התובעים לא נכחו. בפרוטוקול אין זכר לטענה כלשהי מצד התובעים שבפנינו. בישיבה זו הסכים ב"כ צדדי ג' לדחיית התובענה בכפוף לכך שנושא ההוצאות ייקבע על פי שיקול דעת בית המשפט. 14. הכונס טוען כי מזכירתו הודיעה בעל פה לתובעים שהם יכולים לקבל את הדירה לאחר שצווי המניעה בוטלו, ואילו התובעים טוענים כי לא הודע להם על כך. המזכירה לא הוזמנה לעדות, אין לכונס רישומים על שיחות כאלה, ודברי הכונס הם בבחינת עדות שמיעה. 15. א. אין מחלוקת כי לא נשלחה לתובעים הודעה בכתב על אפשרותם לקבל את הדירה עד יום 11.7.99 (נספח ט"ו לתביעה), וזאת למרות שהיו תקופות בהן לא היה כל צו מניעה בתוקף, ולמרות שהצו האחרון פקע לכל המאוחר ביום 13.6.99 - עם ביטול צדדי ג' את בקשת רשות הערעור שלהם בבית המשפט העליון. ב. ב"כ התובעים טוען כי אף מכתב הכונס לתובעים מיום 11.7.99 לבוא ולקבל את הדירה, לא נכתב אלא רק לאחר שב"כ התובעים פגש את הכונס ואמר לו בעל-פה כי בדעת התובעים להודיע לו על ביטול ההסכם. 16. א. ביום 4.8.99 כתב ב"כ התובעים מכתב לכונס (נספח ט"ז לתביעה), בו הודיע לכונס, כי בעקבות שיחתם הקודמת בה הודיע לכונס על כוונת התובעים לבטל את ההסכם, שלח הכונס את מכתבו מיום 11.7.99 בבחינת הקדמת תרופה למכה. על כן מודיעים התובעים בזה על ביטול הסכם מכר הדירה עקב הפרתו על ידי הכונס, בכך שלא מסר להם את הדירה כנגד התשלום השלישי, ובשל האיחור הרב שחל במועד בו הוזמנו התובעים לקבל את הדירה. ב. במכתב זה נדרש הכונס להחזיר לתובעים, תוך 14 יום, את כל הכספים שקיבל מהם, וזאת על פי שער הדולר בעת התשלום. ג. כן נדרש הכונס לפצות את התובעים בסכום של 4,400 דולר ששילמו עבור דירה חלופית; תשלום עבור מס הרכישה; ועוד 30,000 ש"ח בגין הפסד זמן ועוגמת הנפש של התובעים. 17. א. הכונס השיב ביום 5.8.99 (נספח י"ז לתביעה) כי מסירת החזקה בדירה נמנעה על פי צו בית המשפט המחוזי בבאר שבע שהתובעים היו צד להליך בו; וכי הכונס עשה ככל יכולתו לביטול הצו אולם התובעים סרבו לשתף פעולה, ועשו מאמץ להאדיר את נזקיהם בתקווה להוציא כספים שלא כדין מקופת הכונס. ב. הכונס אישר במכתבו זה כי התקיימה שיחה בינו לבין ב"כ התובעים, אולם טען כי מכתבו לתובעים מיום 11.7.99 - נשלח קודם לשיחה זו וללא קשר אליה. ג. הכונס טען כי התובעים אינם זכאים לבטל את הסכם המכר, והוסיף כי יוכלו לקבל את החזקה בדירה בכפוף לתשלום יתרת חובם ולתשלום מס רכישה. 18. ביום 15.8.99 השיב ב"כ התובעים למכתב הכונס אליו (נספח י"ח לתביעה) ודחה את טענות הכונס, וביום 26.8.99 השיב הכונס על מכתב זה ודחה את טענות ב"כ התובעים. (נספח י"ט לתביעה). 19. ביום 24.2.00 הגישו התובעים תביעה זו שבפני, בה עתרו לסעדים הבאים: א. להצהיר כי הסכם מכירת הדירה לתובעים - בוטל על ידי התובעים כדין ביום 4.8.99, עקב הפרת ההסכם על-ידי הכונס; ב. לחייב את הכונס וגם/או את בנק טפחות להחזיר לתובעים את כל הכספים ששילמו בעבור הדירה או על פי ההסכם. סך הכל סכום של 411,936 ש"ח + ריבית והצמדה, שהם 455,227 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, בצירוף ריבית והצמדה כדין עד יום התשלום בפועל; לחלופין, להחזיר לתובעים סכום השווה ל103,990- דולר נכון ליום הגשת התביעה, ס"ה 424,909 ש"ח + ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה עד יום התשלום בפועל; ג. לקבוע כי על אף ביטול ההסכם בדבר רכישת הדירה, הרי הסכם ההלוואה עם בנק טפחות נשאר בתוקף וזכות התובעים להשתמש בכספי ההלוואה לצורך רכישת דירה אחרת, תוך חיובם לשעבד זכויותיהם בה להבטחת החזר ההלוואה לבנק טפחות; ד. לחייב את הכונס או בנק טפחות לשלם לתובעים סך של 13,327 ש"ח. דיון התביעה נגד בנק טפחות 20. א. דין התביעה נגד בנק טפחות- להדחות. ב. לבנק טפחות יש אגרת חוב על נכסי חברת ל"ק מכוח ליווי הבנק את החברה בעת הבנייה, ובצדק ובדין ניתן צו כינוס נכסי חברת ל"ק למימון החזר חובות החברה לבנק על פי בקשת בנק טפחות. ג. הכונס מונה על ידי ראש הוצל"פ ככונס, ואין הכונס בבחינת שלוח של בנק טפחות. ד. כל פעולה בלתי תקינה של הכונס - היא באחריות הכונס בלבד, ולא באחריות בנק טפחות. ה. אכן בנק טפחות מעורב ברכישת הדירה על ידי התובעים בכך שהילווה כספים לתובעים, לפי בקשתם, כדי שיוכלו לממן את רכישת הדירה, אולם דינו לעניין רכישת הדירה על ידי התובעים - כדין כל בנק אחר שהיה מלווה לתובעים כספים כדי לממן את רכישת הדירה (למרות שעל פי ההסכם - התובעים חויבו לקבל הלוואה מבנק טפחות דווקא, אם ברצונם בהלוואה לצורך מימון רכישת הדירה). ו. עצם העובדה שבנק טפחות הוא גם בעל אגרת החוב על נכסי חברת ל"ק, שמכוחה מונה הכונס - ככונס, איננה חושפת את בנק טפחות לאחריות העולה על אחריות כל בנק אחר שהיה מלווה לתובעים כספים למימון רכישת הדירה. ז. בנק טפחות הילווה לתובעים כספים לפי בקשתם, ומקבל מהם החזר ההלוואה - כפי שהתחייבו בהסכם ההלוואה. ח. מאחר שההלוואה ניתנה לתובעים על-ידי בנק טפחות לצורך רכישת הדירה הספציפית הזו והתובעים ביטלו את רכישתה - חובה על התובעים להחזיר לבנק טפחות את ההלוואה שקיבלו מהבנק לצורך רכישת דירה זו, בצירוף ריבית והצמדה כפי שסיכמו - עד מועד ההחזרה. מובן כי מסכום החוב המגיע מהתובעים לבנק טפחות - ינוכו הסכומים שכבר שולמו על ידיהם לבנק. ט. בנק טפחות לא עשה מאומה נגד התובעים, ואין להם כל עילת תביעה נגדו. י. התביעה נגד בנק טפחות - נדחית. התביעה נגד הכונס, והודעת צד ג' 21. לעניין תביעת התובעים נגד הכונס וטענות הכונס נגד צדדי ג' בהודעתו להם, אין לי אלא לומר כי כל אחד משלושת הצדדים הללו - אשם לפי חלקו בבעיות שהתעוררו, ועל כן כל אחד משלושת הצדדים הללו גם צודק בטענותיו כלפי שני הצדדים האחרים, הכל כמפורט להלן. אשמת צדדי ג' 22. א. אלמלא פנו צדדי ג' לראש הוצל"פ ולבתי המשפט השונים בעתירות הקשורות ל5- הדירות - לא היה נוצר עיכוב כלשהו במסירת הדירה על ידי הכונס לתובעים. ב. צדדי ג' ידעו מלכתחילה כי זכות בנק טפחות בנכסי חברת ל"ק - עולה על זכויותיהם הם , משום שלבנק טפחות הייתה אגרת חוב, ואילו להם לא הייתה כל בטוחה להבטחת ההלוואות שנתנו לחברת ל"ק. ג. צדדי ג' גם ידעו כי לא הפעילו את האופציה שלהם לקבל 5 דירות במקום חוב חברת ל"ק להם, ולא עיקלו דירות אלו - קודם לכינוס הנכסים. ד. אי לזאת, כל הפעולות שעשו צדדי ג' - אשר היוו גורם מעכב למסירת הדירה לתובעים - נעשו ללא תום לב וללא הצדקה ככל שהדבר נוגע לכינוס הנכסים ולמסירת הדירה לתובעים, ובסופו של דבר אכן דחו בתי המשפט את תביעות צדדי ג' לזכויות ב5- הדירות, אלא שבינתיים עיכבו ההליכים של צדדי ג' את מסירת הדירה לידי התובעים בחודשים רבים. אשמת הכונס 23. א. עוד קודם שהכונס מכר את הדירה לתובעים - ידע כי יש לצדדי ג' טענות בקשר ל5- דירות, שדירה זו נמנית עליהם. ב. בנסיבות אלו היה על הכונס להסדיר תחילה את המחלוקת בקשר ל5- הדירות הללו, לפני שהכניס קונים תמי לב לקלחת הזו. ג. יתר על כן, אם ממוכר דירה סתם נדרש לנהוג בתום לב כלפי קונה דירה, על אחת כמה וכמה נדרש תום לב כזה מכונס נכסים שמונה בצו בית המשפט או ההוצאה לפועל, שהרי כלפי כונס כזה יש לקונה דירה אמון רב משיש לקונה רגיל כלפי מוכר רגיל. ד. כאשר הכונס הסתיר מהתובעים שיש צדדי ג' הטוענים לזכויות כלשהן בדירה שהוא מוכר להם - לא היו התובעים יכולים להעלות על דעתם שעלולה להתעורר בעיה כלשהי בקשר לדירה זו. ה. הכונס נהג כלפי התובעים בחוסר תום לב ושלא בדרך המקובלת - בהסתירו מפניהם את האפשרות שיתעוררו בעיות בקשר לדירה בשל טענות צדדי ג'. ו. כל ההנחות המשפטיות שהניח הכונס, והפרשנות המשפטית שלו לגבי תביעות צדדי ג' - יהיו נכונות מלכתחילה או בדיעבד ככל שיהיו - לא הצדיקו הסתרת טענות צדדי ג' מידיעת התובעים באשר הם הדיוטות במשפט. ז. הכונס עצמו הבהיר כי לא היה מסתיר את העובדות מפני בעל השכלה משפטית אשר יבין את טענות הסרק של צדדי ג', אך ראה לנכון להסתירם מפני התובעים, משום שהניח (ובצדק) כי לא ירכשו את הדירה אם ידעו כי עלולות להתעורר בעיות לגביה. ח. יתרה גם מזו, הכונס לא הסתפק בהתנהגות חסרת תום לב כלפי התובעים, אלא המשיך באותה התנהגות גם כלפי ראש הוצל"פ אשר מינהו ככונס, בכך שביקש מראש הוצל"פ לאשר את מכירת הדירה לתובעים, מבלי שהזכיר לו כי בעוד שבועיים - שלושה אמור להתקיים דיון בטענות צדדי ג' בקשר לאותה דירה עצמה בפני ראש הוצל"פ עצמו - מחד גיסא; ובטענו מאידך גיסא בפני ראש הוצל"פ כי מכירת הדירה לתובעים "לוותה בברכת החייבת (מוצג צד ג' 1) - כאשר לא שאל כלל את המפרק הזמני של החייבת אם הוא מסכים לכך, (מוצג צד ג' 2), ומנגד שאל דווקא את מנהל החייבת אשר מעל בכספי החייבת, ובעת מכירת הדירה לתובעים - כבר לא היה לו מעמד אפקטיבי להסכים ולברך על העיסקה בשם חברת ל"ק שנכנסה לפירוק. ט. הכונס שם עצמו גם שופט והחליט על דעת עצמו כי אין סיכוי לתביעת צדדי ג', ועל כן לא עשה את הפעולה הסבירה, ומחויבת המציאות והחוק, של פנייה לראש הוצל"פ או לבית המשפט לקבלת הוראות בקשר למכירת הדירה לתובעים בהתחשב בטענות צדדי ג' לגבי 5 הדירות - שהדירה הנדונה היא אחת מהן. י. יצוין כי התובעים הודיעו לכונס ביום 4.8.99 על ביטול ההסכם - בשל הפרתו היסודית בכך שהדירה לא הועמדה לרשותם במועד בו התחייב הכונס למסרה להם, ולא כללו במכתב הביטול את הטענה של הסתרת מידע מפניהם. (נספח ט"ז לתביעה). עם זאת - אין בכך כלום, שהרי תוכן המידע שהוסתר ע"י הכונס מפני התובעים - הוא הוא שגרם לעיכוב הממושך במסירת הדירה לתובעים, ובכך להפרת ההסכם על ידי הכונס. י"א. אילו מסר הכונס מראש את המידע הנכון לתובעים - מן הסתם לא היו רוכשים את הדירה מהכונס כלל, ולא הייתה נוצרת כלפיהם הפרת ההסכם באי-מסירת הדירה לידיהם במועד שנקבע בהסכם. י"ב. לחלופין, אילו מסר הכונס לתובעים את הערכתו המשפטית בדבר חוסר הסיכוי של תביעת צדדי ג', והתחייב כלפיהם לפצותם במקרה של דחיית מועד המסירה - אפשר שהיו מסכימים לרכוש את הדירה בכל זאת, אולם במקרה זה היו עושים זאת בידיעה ברורה של העובדות שהיו ידועות לכונס. י"ג. במצב בו הכונס הסתיר מפני התובעים את המצב לאשורו, מצב שגרם בפועל לדחיית מועד מסירת הדירה לזוג צעיר שזה עתה התחתן ורצה להיכנס לדירה שקנה - נהג הכונס בחוסר תום לב; ובמעשיו, ועוד יותר במחדליו - גרם לכך שבפועל לא יכול היה לעמוד בהתחייבותו בשל צווי בתי המשפט. אשמת התובעים 24. א. התובע העיד כי אילו ידע שעלולות להתעורר בעיות עם הדירה עקב תביעות של צד ג' - לא היה רוכש את הדירה כלל, וניתן להאמין לו שאכן כך היה קורה בפועל. ב. עם זאת, גם כאשר כבר התברר לתובעים שיש צו עיכוב שהוצא ע"י צדדי ג', ואפילו התובעים עצמם צורפו כנתבעים לאותם הליכים - לא ראו לבטל את הסכם הרכישה, עליו לא היו חותמים כלל אילו ידעו את המצב לאשורו. ג. יתר על כן, התובעים לא מצאו לנכון אפילו להתייצב למרבית הדיונים בבתי המשפט השונים אשר עסקו בדירתם - מחדל שקשה להבינו. ד. טענת התובעים כי הם היו "נתבעים פורמליים" בלבד - היא טענת סרק. ה. לא זו בלבד שלא כונו בעתירות "נתבעים פורמליים", אלא שאפילו היו מכונים כך - היה זה אינטרס מובהק שלהם לדעת מה קורה בקשר לדירה שרכשו, להיות מעורבים בכל ההליכים, ולהביא בפני בתי המשפט את האינטרס שלהם בדירה שרכשו מהכונס. ו. טענת התובעים כי לא היה להם כסף לשכור שירותיו של עורך דין - לא מצדיקה את חוסר ההתעניינות שלהם בהליכים הנוגעים לדירה שרכשו, ואת אי-ההתייצבות אישית שלהם בדיונים השונים, תוך ניסיון להביא את טענותיהם בפני בתי המשפט אף ללא ייצוג. ז. יתר על כן, התובעים לא עשו מאומה כדי לקבל את הדירה במהלך התקופות בהן לא היה צו מניעה בתוקף, ואף לא לאחר שבוטל סופית, וישבו בחוסר מעש תוך המתנה להזמנתם על-ידי הכונס. ח. לא ברור מתי בדיוק החליטו התובעים להתייאש מן הדירה, שהרי עוד בינואר, פברואר ומרס 1999 - הם גילו התעניינות בקבלת הדירה, ולא הודיעו על ביטול ההסכם עקב הפרה יסודית באי-מסירת הדירה לידיהם במועד - אלא לאחר שהכונס הודיע להם ביום 11.7.98 כי הם יכולים לקבל את הדירה. (נספח ט"ו לתביעה). 25. א. הכונס וצדדי ג' טוענים כי לפי סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, על מבטל החוזה לעשות זאת זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ואילו התובעים לא עשו כן תוך זמן סביר מיום שנודע להם כי הדירה לא תועמד לרשותם במועד שנקבע, ומכאן שהם ויתרו על זכות הביטול עקב עילה זו. ב. הכונס טוען כי התובעים הודיעו על ביטול החוזה רק כשהתברר להם שמחירי הדירות ירדו בינתיים, והם מבקשים להתעשר על חשבון קופת הכינוס. ג. צדדי ג' טוענים כי הם היו זכאים לברר זכויותיהם בבית המשפט, והתסבוכת נגרמה ע"י הכונס, אשר ידע על טענות צדדי ג' לגבי 5 הדירות - ובכל זאת מכר את אחת הדירות לתובעים - מבלי ליידעם על טענות צדדי ג', ואף היטעה את ראש הוצל"פ. ד. התובעים טוענים כי הוטעו על ידי הכונס, וכי לא היו רוכשים את הדירה כלל אילו ידעו על טענות צדדי ג' באשר לדירה, טענות אשר בפועל גרמו לעיכוב במסירת הדירה לתובעים שרצו בדירה מיד עם נישואיהם. 26. כאמור, אין בפנינו צד שכולו טלית של תכלת לעומת צד שכולו שחור משחור. אלמלא מעשיו ומחדליו של כל אחד משלושת הצדדים המעורבים - לא הייתה קורית התסבוכת כלל. השאלה שבפני היא, איפוא, מה דרגת האשמה של כל אחד מהמעורבים, כדי להגיע לפתרון צודק ככל האפשר. 27. א. נראה לי כי הגם שהתובעים לא פעלו במיומנות הנדרשת - אשמתם קטנה מזו של הכונס ומשל צדדי ג'. ב. אכן, לתובעים התברר ביום 30.11.98, או בסמוך לכך, עם קבלת צו המניעה שניתן על-ידי כב' השופט גלעדי - כי עלולות להיות בעיות במסירת הדירה להם על-ידי הכונס ביום שנקבע למסירה - 20.12.98. ג. עם זאת אני בהחלט מאמינה כי הכונס הרגיע את התובעים (גם אם השתמש במלים אחרות מאשר המלה "לנפנף") כי הוא יטפל בבעיה שהתעוררה, שהרי הכונס עצמו היה בטוח כי אין לתביעת צדדי ג' בסיס כלשהו. ד. מאחר שהתובעים רצו בדירה, וגם שילמו כבר על חשבון רכישתה - לא ייפלא שהם לא ביטלו את העיסקה מיד, אלא המתינו לפעולת הכונס לסילוק התביעה של צדדי ג' וצו המניעה הזמני שניתן להם. ה. מאחר שהתובעים לא היו מיוצגים לאורך כל הדרך (עד הגשת התביעה שבפני), אין לבוא אליהם בטרוניה על כך שהמתינו עוד קצת, ועוד קצת, ואף שילמו את יתרת חובם לכונס בגין הדירה, מתוך תקווה שהתסבוכת שנקלעו לתוכה שלא באשמתם - תיפתר בהקדם. על כן הם חזרו גם בחודשים ינואר, פברואר ומרס 99' על דרישתם להעמיד את הדירה לרשותם. ו. אכן, התובעים לא השתתפו בדיוני בתי המשפט השונים משום שסברו כי הכונס מטפל בעניין, ומשום שלא היה להם עורך דין, אולם ספק אם השתתפותם בפועל הייתה משנה במידה ניכרת את התוצאה הסופית. ז. רק משחלפו 7 חודשים מעת שהתובעים היו אמורים לקבל את הדירה - והם לא קבלוה, ראו לנכון לבטל את הסכם הרכישה. ח. גם אם התובעים החליטו לבטל את הרכישה משום שבינתיים ירדו מחירי הדירות - לא הייתה מניעה שיעשו כן, נוכח הזמן הרב שהמתינו לשווא לקבלת הדירה. ט. לאור האמור, אני מקבלת את תביעת התובעים ומצהירה כי התובעים ביטלו את ההסכם כדין עקב הפרתו על ידי הכונס. י. אני דוחה את טענת הכונס כי ההפרה לא הייתה תלויה בו משום שהוא מילא אחר צווי בתי המשפט, שהרי, כפי שהוסבר לעיל, אילו פעל הכונס בתום לב וגילה לתובעים את טענות צדדי ג' כלפי הדירה - לא היה נכנס כלל למצב בו ניתנו צווי מניעה על-ידי בתי המשפט, ולא היה מפר הסכם. י"א. בסעיף 4 ב' להסכם נקבע כי החזקה בדירה תימסר לתובעים ביום 20.12.98, וסעיף 37 להסכם קובע כי הפרת סעיף 4 להסכם - מהווה הפרה יסודית של ההסכם. סעיף 36(ב) להסכם קובע כי אם הכונס יפר את ההסכם הפרה יסודית, והקונים לא יעמדו על זכותם לאכיפת ההסכם - יהיה על הכונס לפצות את הקונים בכל הנזק שייגרם להם, ובנוסף לכך יהיה על הכונס להחזיר לקונים את כל הכספים שהקונים שילמו עד אותה עת, לפי דרישתם הראשונה של הקונים, כשהם צמודי ערך לדולר, מיום שעל הכונס להחזיר את הכסף ועד יום החזרתו בפועל. י"ב. מאחר שהכונס הפר את ההסכם הפרה יסודית, והתובעים החליטו שלא לעמוד על זכותם לאכיפת ההסכם - חל סעיף 36(ב) להסכם כאמור, והכונס איננו רשאי להתחמק מאחריותו להפרה ולא היה יכול לחייב את התובעים לקבל את הדירה באיחור של 7 חודשים. 28. א. כפי שנאמר בסעיף 36(ב) - במקרה שהתובעים יבטלו את ההסכם עקב הפרה יסודית - על הכונס להחזיר את כספם כשהוא צמוד ערך לדולר. ב. אני קובעת, איפוא, כי על הכונס להחזיר לתובעים את כל הכספים שהתובעים שילמו לכונס על חשבון רכישת הדירה, וכל הכספים הקשורים ברכישה זו - ששולמו על-ידי התובעים - כשהם מחושבים לפי ערכם הדולרי ביום ששולמו ע"י התובעים לכונס, וזאת באותו סכום דולרי ביום 4.8.99 בצירוף ריבית של 4% על הסכום הדולרי מיום 4.8.99 ועד יום התשלום בפועל. הכספים יוחזרו בשקלים לפי ערכם הדולרי ביום התשלום בפועל. 29. א. כאמור בסעיף 36(ב) להסכם, על הכונס לפצות את התובעים בכל נזק שייגרם להם (בנוסף להחזר הכספים ששילמו בפועל). ב. התובעים טענו ששילמו להורים 400 דולר לחודש כדמי שכירות לאותה תקופה בה נמנע מהם השימוש בדירה שרכשו, אך לא הציגו קבלות על תשלום הסכום. ג. התובעים עתרו לפיצוי בסך 600 דולר לחודש - כדמי שכירות שיכלו לקבל אילו השכירו את הדירה לאחרים, אך גם על כך לא הובאה כל ראייה קבילה. ד. עם זאת, אין ספק שאי-העמדת הדירה לרשות התובעים בדצמבר 1998 - גרמה להם נזק ולו בכך שלא יכלו לעשות בה שימוש, וגם אם אין בידיהם ראיות על תשלום שכר דירה שלהם להורים, או שכר דירה ראוי ומקובל - עדיין אין הצדקה שהכונס ייצא נשכר בגין הפרת ההסכם על ידיו במשך 7 חודשים. ה. אני קובעת, איפוא, כי סכום של 600 דולר לחודש מהווה פיצוי סביר לתובעים בגין אי העמדת הדירה לרשותם במועד שנקבע, בין אם פיצוי זה יבוא תחת העילה של תשלום שכר דירה, בין אם תחת העילה של הפסד שכר דירה, ובין אם תחת העילה של עגמת נפש. מאחר שהכונס מחזיק בכספם של התובעים עד היום ולא איפשר להם לרכוש בכספם דירה אחרת, ואף לא העמיד לרשותם (לא במכירה - אלא לשימוש) דירה אחרת שברשותו, יחול תשלום הפיצוי של 600 דולר לחודש - מינואר 1999 ועד יום החזר הכספים בפועל. 30. א. אני דוחה את תביעת התובעים כי בנק טפחות יחזיר לתובעים את הכספים ששילמו בעבור הדירה או על פי ההסכם, או את הסכומים שהתובעים שילמו בינתיים לבנק טפחות על חשבון ההלוואה שלקחו מהבנק לצורך רכישת הדירה. ב. הסכומים ששולמו על-ידי התובעים לבנק טפחות על חשבון ההלוואה שקיבלו לרכישת הדירה - ינוכו מסכום החוב שהתובעים צריכים להחזיר לבנק טפחות, כאמור בסעיף 20 ח' לעיל. 31. אני דוחה את תביעת התובעים להצהיר כי הסכם ההלוואה עם בנק טפחות נותר בתוקפו לצורך רכישת דירה אחרת, מאחר שהסכם רכישת הדירה מהכונס בוטל על ידי התובעים. בנק טפחות הסכים להעמיד לרשות התובעים הלוואה לצורך רכישת הדירה הספציפית הזו, אך אין זה מחייב את בנק טפחות לגרור את ההלוואה לדירה אחרת, מה גם שבכלל אין עדיין דירה אחרת שניתן לגרור את המשכנתא עליה. 32. הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא שהכונס יתן לתובעים את התשלומים כמפורט לעיל, לאחר החזר יתרת ההלוואה שהועמדה לרשות התובעים על-ידי בנק טפחות - לבנק טפחות. 33. מאחר שצדדי ג' גרמו לעיכוב במסירת הדירה לתובעים על ידי הגשת תביעות סרק ובקשות סרק לצווי מניעה, ביודעם בעת הגשת הבקשות כי אין להם זכות עדיפה על זכות בנק טפחות לגבי 5 הדירות בכלל, ולגבי הדירה שנמכרה לתובעים בפרט - אני מורה כי צדדי ג' יפצו את הכונס הדדית בסכומי ההפסד שנגרמו לכינוס הנכסים עקב פסק דין זה. הפסד זה יכלול את ירידת ערך הדירה על פי חוות דעת שמאי שיוסכם עליו בין הכונס לצדדי ג', ובהעדר הסכמה - על-ידי שמאי שייקבע על-ידי בית המשפט על סמך פניית צד לקבלת הוראות בנושא זה; וכן את הפיצוי של 600 דולר לחודש בגין החודשים בהם היו צווי מניעה בתוקף. 34. נוכח "אשמתם" של התובעים, הכונס וצדדי ג' - כפי שתואר לעיל - אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. כינוס נכסיםבנק