שטר מניה התיישנות

החלטה בקשה לסילוק על הסף ולחלופין לעיכוב הליכים של תביעת המשיב - חיים רזניק, נגד המבקשת - 'ניר שיתופי, אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ'. התביעה הינה לסעד הצהרתי בדבר זכות המשיב למניה במבקשת, או מימוש המניה בערך ריאלי וכן בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. המשיב, יליד 1906, חלוץ שעלה לארץ ישראל כדי לבנות ולהיבנות בה, רכש ב-1929 מניה במבקשת (מספר 384). תמורתה שילם לירה מצרית אחת, שהייתה שוות ערך, בזמנים ההם, לשכר עבודה של שבוע. שטר המניה היה מונח באחד מארונות ביתו של המשיב כאבן שאין לה הופכין ובחלוף השנים נשתכח מלבו. המבקשת, הפכה ברבות הימים לתאגיד שפעילותו המרכזית היא החזקה במניותיהם של תאגידים אחרים הנשלטים על-ידו, בהם תאגידים עתירי רכוש. ב-30.1.75 החליטה האסיפה הכללית של המבקשת על שינוי תקנון, באופן שרק תאגידים יוכלו להמשיך להחזיק במניותיה. אלה היוו כ-1,000 מתוך כ-13,000 בעלי המניות בעת ההיא. באשר לכ-12,000 האחרים - בעלי המניות הפרטיים, הוחלט כי יוכלו לפדות את מניותיהם תמורת לירה שׂטרלינג אחת למניה. חלפו 3 שנים מקבלת ההחלטה עד לפרסום הזכות לפדיון המניה, בעיתונות הכתובה ובילקוט הפרסומים. ב-7/9/00, בעקבות עצה שקיבל המשיב מחברו שהזכיר לו את דבר קיומה של המניה שרכש, הגיש המשיב תביעה ובה בקשה להורות למבקשת לרשום את המשיב בספריה, כבעל מניה, או לאפשר לו לפדות אותה בערכה הריאלי. המשיב אף ביקש לאשר את התביעה כייצוגית, באופן שהקבוצה המיוצגת בתביעה תהיה מורכבת מבעלי המניות הפרטיים שכאמור נפגעו מהחלטת המבקשת לשלול מהם את המניות שרכשו בזמנו מהמבקשת, במיטב כספם. ב-28/9/00 הגישה המבקשת בקשתה זו, "לסילוק על הסף ולחלופין לעיכוב הליכים". הבקשה משתרעת על פני 15 עמודי פוליו + 15 נספחים ובה שלל טענות. בד בבד עם הבקשה לסילוק התובענה על הסף, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועדים להגשת כתבי הטענות שנדרשה להמציא - תשובה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית וכתב הגנה. הארכה לא ניתנה. אולם המבקשת לא הגישה את כתבי הטענות מטעמה עד עצם היום הזה. ב-10/4/03 סיכמו הצדדים בעל-פה את טיעוניהם בבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית. טענות הצדדים תמצית טענות המבקשת בבקשתה ובתגובתה לתשובת המשיב: 1. התביעה התיישנה ב-1982, שכן היא מבוססת על החלטה מ-1975 ולכן התיישנה כעבור 7 שנים, כקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. לחלופין התיישנה התביעה ב-1985, 7 שנים לאחר הפרסומים בעיתונות מ-1978. 2. התביעה לוקה בשיהוי חמור. המשיב שתק במשך 25 שנה מאז התקבלה ההחלטה להפקיע את המניה שרכש והמבקשת שינתה את מצבה לרעה בהסתמכה על אותה החלטה. 3. לבית משפט זה אין סמכות להכריע בעניין חברותו של המשיב במבקשת, שכן הסמכות מסורה לרשם האגודות השיתופיות מכוח תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973. 4. ההחלטה ב- ת.א. (ת"א) 1867/00 ניר שיתופי נ' אסא ברטוב (טרם פורסם), אשר ניתנה ב- 6/11/00 (להלן - פרשת ברטוב) הכריעה באותן שאלות נשוא ענייננו ומהווה מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, בין צדדים בעלי אינטרסים זהים. 5. המשיב מנסה לעקוף את ההכרעה בפרשת ברטוב ובכך הוא עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענת ההתיישנות טוען המשיב כי חלים מספר חריגים השוללים את הטענה: עד לאחרונה לא ידע המשיב על ההחלטה משנת 1975, שהפקיעה את מנייתו, ולכן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות ("התיישנות שלא מדעת"); חילופי מכתבים בין המבקשת למר ברטוב והעובדה כי המבקשת ממשיכה להפריש כספים המיועדים לפדיון מניותיה, מהווים הודאת בעל-דין בקיום זכותו של המשיב, כאמור בסעיף 9 לחוק; אין זה ראוי כי המבקשת, כגוף מעין ציבורי, הכפוף לכללי המשפט הציבורי, תעלה טענת התיישנות; יתרה מזאת, המבקשת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, כפי שדורש סעיף 3 לחוק. אשר לפרשת ברטוב, המשיב סבור כי יש לאבחן אותה מעניינו. בפרשה ההיא היה מדובר במניה שעברה בירושה ונקבע כי מרוץ ההתיישנות החל בנסיבות הנוגעות להעברת העיזבון מהמוריש ליורש. קביעה זו לא חלה בעניינו של המשיב. המשיב חולק על הטענה כי נשוא תביעתו נמצא בסמכותו הייחודית של רשם האגודות השיתופיות וכי בית משפט זה מנוע מלדון בעניין. דיון בפן הדיוני מצוי העניין בגדרה של תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 העוסקת בדחייה על הסף: בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. המבקשת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף משום שהשאלות העומדות בבסיסה הוכרעו בהחלטה שניתנה בפרשת ברטוב, המהווה "מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא" (סעיף 74 בתגובת המבקשת לתשובה לבקשתה). באותה פרשה "תביעת הזכות לפדיון המניות, אשר הייתה לב ליבו של פסק הדין, נדחתה בשל התיישנות" (שם בסעיפים 20 ו-72). אולם, המבקשת מתעלמת משוני מהותי בין שני המקרים. ודוק, מר ברטוב ירש את המניה מאביו המנוח שהלך לעולמו ב-1959. צו הירושה ניתן ב-1975, או אז היה על ברטוב לפנות אל המבקשת בבקשה כי תעביר אליו את הבעלות על המניה, דבר שלא נעשה. בית המשפט (כב' השופטת שרה סירוטה), קבע כי מחדלו של ברטוב, עומד בעוכריו: "המשיב טוען כי בענייננו יש תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר כותרתו 'התיישנות שלא מדעת' ... בעניין זה מקובלת עלי טענת המבקשת לפיה לא יכולה להיות תחולה לסעיף זה מאחר ולא ייתכן כי עילת התובענה נעלמה מעיניו של ברטוב לאור העובדה שזכותו לפדיון המניה יסודה בפטירת אביו." (ההדגשה שלי, ר.א.) (שם בעמ' 10-11). אף בענייננו מסתמך המשיב על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ומפאת חשיבותו נביא אותו כלשונו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." לאחר ששמעתי את עדות המשיב ובחנתי את יתר הראיות, הגעתי למסקנה כי לכאורה לא היה המשיב מודע להחלטה מ-1975, אשר התיימרה להפקיע את מנייתו במבקשת. נותרה השאלה אם היה עליו לדעת על ההחלטה, אילו נהג ברמת זהירות סבירה. מענה לשאלה יינתן על-ידי בחינת דרך פרסום ההחלטה. למעשה, המבקשת אינה טוענת כי עשתה מאמץ כן ואמיתי לפרסם ברבים את ההחלטה, או כי שלחה הודעה אודותיה לבעלי המניות הפרטיים, שנפגעו ממנה במישרין (פרוטוקול מ-31/12/01 בעמ' 4). כל שהיא טוענת הוא, כי ב-1978 פרסמה בילקוט הפרסומים ובעיתונות היומית (שתי מודעות, האחת בעיתון "דבר" והשניה בעיתון "על המשמר") את הנוסח הבא: "כל מי שהיה חבר 'ניר שיתופי' ואינו אגודה שיתופית או תאגיד אחר והזכאי לפדות את מניותיו וכל מי שהוא יורש של מי שהיה חבר 'ניר שיתופי', כנ"ל, מוזמן בזאת למשרדי 'ניר שיתופי' בתל-אביב, בשדרות שאול המלך 8, בחדר 515, בשעות 9:00-13:00, לשם קבלת הסכומים המגיעים לו. כל הפונה ל'ניר שיתופי', כנ"ל, מתבקש להביא אתו תעודת מניה שברשותו ומסמכים אחרים המוכיחים את טענותיו." (סעיף 39 ונספח ד' בבקשה). במודעה זו, קטנה יחסית, רב הנסתר על הגלוי. ראוי היה כי החלטה שהתיימרה להפקיע מניות מבעליהם תגיע לידיעתם, בלשון בהירה, ורצוי כי אף באמצעות הדואר, על פי רשימת כתובות שהייתה מן הסתם בידי המבקשת. על כל פנים, קשה להגיד כי דרך הפרסום בה נקטה המבקשת, מפריכה את האפשרות שהמשיב לא ידע ולא צריך היה לדעת, עד סמוך להגשת תביעתו, על ההחלטה מ-1975. אף לא נראה כי היה מקום לצפות מהמשיב כי יבדוק מפעם לפעם, ביוזמתו, אם המבקשת החליטה לשלול ממנו את זכות קניינו במניה, כשם שאין לצפות מבעל מקרקעין לבדוק מפעם לפעם אצל רשם המקרקעין, אם המדינה הפקיעה את זכותו במקרקעין הרשומים בבעלותו. בנסיבות אלה אין לקבוע כי אילו נקט המשיב ב"זהירות סבירה" היה יכול למנוע את "הסיבות" לאי-הידיעה, כאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. המבקשת מנסה להיתלות באמירה הבאה של כב' השופטת שרה סירוטה , בפרשת ברטוב, וטוענת כי מדובר בהשתק פלוגתא: "יתרה מזאת, יצוין כי אף אצא מתוך הנחה שחברי האגודה, ובכלל זה יורשיהם, לא קיבלו הודעה על ההחלטה, הרי שאין לומר כי ברטוב לא יכול היה לדעת על ההחלטה תוך נקיטת זהירות סבירה. ראשית, המודעות פורסמו בעיתונות וברשומות מתוך כוונה לתת להם פרסום ציבורי. שנית, ברי כי התובע לא היה צריך לקפוא על שמריו ויכול היה לפנות עוד קודם לכן אל המבקשת בכדי לשאול על פדיון המניה, וכך היה מתוודע אל ההחלטה." (שם בעמ' 11). הקשר הדברים שבו נאמרה אמירה זו מלמד כי למעשה מדובר באמרת אגב. ההכרעה נפלה כאמור מנימוק שונה, הנוגע למחדלו של ברטוב לפנות אל המבקשת למימוש זכותו במניה שירש מאביו. די בכך כדי לקבוע כי טענת המבקשת להשתק פלוגתא, בטעות יסודה. המבקשת טוענת כי טעם נוסף לסילוק התובענה על הסף הוא העדר סמכות עניינית של בית משפט זה להורות על רישומו של התובע בפנקס החברים של הנתבעת. סמכות זו מסורה לרשם האגודות השיתופיות בלבד, מכוח תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973: (א) רשאי הרשם לצוות על אגודה לתקן את פנקס החברים שלה לגבי אדם פלוני אם הוא חבר כדין באגודה או שאינו חבר בה או שחדל כדין להיות חבר בה ופנקס החברים אינו משקף פרטים אלה כהלכה ... (ב) לא יצווה הרשם על תיקון פנקס החברים לפי תקנת משנה (א) אלא לאחר שנערכה חקירה באגודה לפי סעיף 43 לפקודה בענינים הדרושים לדעתו למתן הצו כאמור, ונתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם. (ג) ... (ד) ... אין לקבל טענה זו. בבסיס הכלל הדיוני בדבר סילוק תובענה על הסף עקב חוסר סמכות עניינית, ניצבת השאיפה להבטיח כי הגורם השיפוטי המתאים הוא אשר ידון בתביעה לגופה. כלל זה נגזר מחלוקת הסמכויות בין הערכאות השיפוטיות השונות (כגון על-פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). רשם האגודות השיתופיות, בהפעילו את הסמכות המוקנית לו מכוח תקנה 6 לעיל, אינו פועל כערכאה שיפוטית. מכאן כי אין בפנינו התנגשות סמכויות, המחייבת סילוק התובענה על הסף. יתרה מזאת, הסוגיה המרכזית בתביעה שבפנינו הינה קניינית והסעד העיקרי שהמשיב מבקש הוא פדיון המניה שברשותו, בערכה הריאלי. שאלת רישומו של המשיב בפנקס החברים של המבקשת עולה רק באופן אינצידנטאלי. אין בכוחה של תקנה 6 להסמיך את רשם האגודות השיתופיות להכריע בשאלה קניינית, בעלת מימד חוקתי, כאמור בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקנינו של אדם." על נפקות סיווגו של סכסוך מהסוג שבפנינו כ"חוקתי" עמד כב' השופט י' אנגלרד ב-רע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית, פ"ד נד(4), 262 ,עמ' 287: "הסכסוך הנדון, מעורר שאלות "חוקתיות" משני הסוגים הנזכרים: הוא נוגע לתוקפן הנורמטיבי של הוראות בתקנון האגודה ומעורר, בנוסף לכך, שאלות בעלות השלכה ציבורית רחבה. מטעם זה אין לעכב את הדיון בבית המשפט." (ההדגשה שלי, ר.א.). גילו של המשיב, חיים רזניק (בן 97), מהווה אף הוא שיקול לדחיית הטענה לעיכוב הליכים. המדיניות השיפוטית מעדיפה דחיית בקשות סילוק על הסף או עיכוב הליכים, המרחיקות אפשרות לעשיית צדק. ההכרעה לגופו של הסכסוך עדיפה בדרך כלל, על ניסיון להיאחז בקרנות סדרי הדין, כדי להימנע מההכרעה: "הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף 'הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה'. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה. רצוי להימנע ממחיקה על הסף אפילו ניתן מבחינה דיונית-פורמליסטית להגיע לתוצאה זו. ברור שבמחיקת התובענה מטעמים כאלה לא יבוא הסכסוך לפתרונו, ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (תשס"ג - 2003), 138-139, וראו גם ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671ז ו-ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721). מהטעמים הללו נדחו הטענות לדחיית התובענה על הסף. אשר להוצאות תבוא התייחסות לעניין זה בגוף ההחלטה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לאחר תום שמיעת הסיכומים בבקשה לאישור התביעה הייצוגית, הוגשה בקשה (בש"א 8460/03), לעיכוב מתן ההחלטה בתובענה "עד אשר תידון ותוכרע בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון בפני הרכב מורחב ... בתיק רע"א 3126/00 מדינת ישראל נגד א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם". לאור התגובה לבקשה זו, הוחלט לקובעה לדיון במעמד הצדדים ולשמֵע באותה ישיבה את נימוקי ההחלטה הדוחה בקשה לסילוק התובענה על הסף. הבקשה לעיכוב ההחלטה לאישור התביעה הייצוגית, נדחתה ואולם מפאת טעות נשתכח עניין השימוע. דיני חברותמניותשטרהתיישנות