פסק דין 1. התובענה היא למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו יוצהר, כי המבקשת סיימה את חובותיה בחוג לחינוך במסלול הוראה באוניברסיטת חיפה , באופן המזכה אותה בקבלת תואר ראשון - בוגר (B.A) בהוראת לשון. המשיבה (להלן: האוניברסיטה או המשיבה), מתנגדת לבקשה, בין היתר, בהעלאת טענה מקדמית של "אי שפיטות" וכן מטעמים לגופם אשר מתבססים גם על מדיניות כללית רצויה של אי התערבות בהחלטות של מוסד אקדמי, הראוי לעצמאות, במיוחד בהחלטות הנוגעות לאופי הלימודים ולרמתם. הנסיבות הצריכות לעניין: 2. המבקשת למדה בשנים תשל"ז-תשל"ט באוניברסיטת חיפה במסלול דו-חוגי - חינוך במסלול הוראה ולשון - לשם קבלת תואר ראשון, תעודת הוראה ללימודי לשון. כמו כן למדה המבקשת באותה אוניברסיטה בשנים תשנ"ו ותשנ"ז. לגבי החוג ללשון, ניתן לה אישור הנושא תאריך 15/2/00 (נספח ה' לתובענה), לפיו סיימה את כל חובותיה בחוג ללשון עברית, בציון סופי משוקלל של 72. באותו אישור, צויין עוד, כי: "לתואר ב.א. זכאי תלמיד המסיים חובותיו בשני חוגים וכן חובותיו האקדמיות והמינהליות.". 3. ב- 28/1/98 (נספח ז1/ לתובענה) פנתה המבקשת אל האוניברסיטה בבקשה לזכותה בתואר הראשון כמפורט לעיל, וזאת בהסתמך על האישור שהיה בידה הנושא תאריך 20/8/82 עליו צויין, לטענתה, בכתב יד, כי סיימה כל חובותיה בחוג לחינוך. לטענתה, כמפורט באותו מכתב פניה, למדה בשנים תש"ם, תשמ"א ותשמ"ב בחוג לחינוך. עקב נסיבות אישיות (נישואין לאיש בצבא קבע והצורך בהעתקת מקום מגורים - ראה גם נספח ט1/ מיום 24/5/98), נאלצה להפסיק לימודיה, ונותרו לה להשלמה שלושה מקצועות. האישור שהוצא לה ב- 20/8/82, אישר לטענתה את עמדתה. במכתב תשובה של האוניברסיטה הנושא תאריך 12/2/98 (נספח ז2/ לתובענה) הובהר, כי מבדיקת התיק עולה, כי לימודיה באוניברסיטה היו בשנים תשל"ז, תשל"ח ותשל"ט, ולא כפי שצויין על-ידה, וכי האישור הנטען מיום 20/8/82 אינו מהווה מסמך פורמלי אשר יש בו להוות אישור לנטען. עוד הובהר באותו מכתב, כי חלפו 20 שנה מאז הפסיקה לימודיה בחוג לחינוך, וכי חלו שינויים בתכניות הלימודים ובתנאי הקבלה, לצורך קבלת תעודת הוראה ללימודי לשון. בין השינויים שחלו, ממוצע הסף הנדרש הוא 75, ולכן בכל מקרה, תידרש המבקשת להעלות את הממוצע בחוג ללשון מ- 72 לממוצע סף של 75 ורק לאחר מכן, תוכל לחזור ולפנות שנית בבקשה לחידוש לימודיה בחוג לחינוך. במכתב נוסף הנושא תאריך 3/12/98 (נספח י') חזרה האוניברסיטה והבהירה בשיחה שנוהלה עם המבקשת ש: "ללא קשר לשאלה האם השלימה את חובותיה בחוג לחינוך/מסלול להוראה (שהפך לימים לחוג להוראה) או לא, בתחום דיסציפלינרי כחינוך והוראה המתחדש באופן מהיר, לא ניתן להעניק תעודת ב.א. בשנת 1998/99 על תכנית לימודים שנלמדה ב- 1982, כאשר תוכנית הלימודים ותכניה היו שונים באופן מהותי מאלה הקיימים כיום." המבקשת לא השלימה עם האמור, וחזרה ופנתה למשרד האקדמיים של אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה, בטענה, כי האישור משנת 20/8/82 הוא אישור תקף, ומאחר שעל-פי האמור שם, בשנת 1982 סיימה את כל חובותיה בחוג לחינוך - מסלול הוראה, למעט שלושה מקצועות בחוג ללשון עברית, הרי שאין להוסיף ולדרוש ממנה, השלמות נוספות, במסגרת החוג לחינוך. מאחר שבחוג ללשון עברית, הושלמו כל דרישותיה, הרבה מעבר לשלושה מקצועות שהוזכרו באישור הנ"ל, הרי שלטענתה זכאית היא לתואר, והיא ביקשה את התערבות האגודה וסיועה (ראה נספח ח1/). 4. במהלך הדיון בפני ולאחר שנשמרה זכותה של המבקשת להציג חומר נוסף בפני האוניברסיטה, כדי שד"ר עילם, המכהנת כראש החוג להוראה באוניברסיטת חיפה, תחזור ותבדוק אם ניתן לצמצם את הדרישות של האוניברסיטה, לצורך הענקת התואר המבוקש, הוגשה הודעה מפורטת מטעם האוניברסיטה (הודעה נושאת חותמת נתקבל 21/5/01, להלן: ההודעה) בה פורטו המסמכים אותם הגישה המבקשת, הישגיה בלימודים והדרישות האחרות בהן על המבקשת לעמוד (ראה במיוחד סעיפים 7 ו8- של ההודעה). ככלל, הוכרו לימודיה הקודמים, לצורך חובת לימודי בחירה, וניתנה אפשרות לצמצם את אורך תקופת הלימודים לשנתיים, במקום שלוש שנים. המבקשת לא השלימה עם הדרישות שפורטו בהודעה (ראה הודעתה הנושאת חותמת נתקבל 8/7/01) וחזרה וטענה, כי לדעתה נגרם לה עוול חמור על-ידי האוניברסיטה, דבר הבא לידי ביטוי בדרישות המוגזמות שהעמידה האוניברסיטה ובהתעלמות האחרונה מן האישורים שהוצגו על-ידה. המבקשת הוסיפה הודעה בשמה בנוסף להודעת בא-כוחה, ומאחר שפירטה גם עובדות חדשות - אישור ממשרד החינוך על עבודה מ- 12/5/85 ועד 31/8/85, ביקשה המשיבה להוסיף טיעוני תשובה, ואלה צורפו להודעה נוספת מטעמה. הגדרת המחלוקת ומאפייניה: 5. השאלה בפניי היא, אם יש מקום להתערבותה של ערכאה שיפוטית בהחלטת המשיבה, ואם כן, אם יש מקום, לבטלה או לשנותה, באופן שעתירת המבקשת תתקבל. ייאמר, כבר בשלב זה, שיש להשיב על כך בשלילה. כפי שהבהרתי לעותרת במהלך הדיון שבפני, גם בהנחה שהמבקשת השלימה את כל הדרישות של החוג ללימודי הוראה - ובנושא זה יש מחולקת שאינה מחייבת דווקא קבלת עמדתה - הרי שדין התובענה להידחות. אין חולק שגם לעמדת המבקשת, עמדה היא, לכל היותר, באותן דרישות של החוג שהיו מקובלות בשנת 1979, כפי שהיא עצמה ציינה במכתבה מיום 16/3/98. דרישות אלה שונו, וזכאי מוסד אקדמי, על-פי שיקוליו המקצועיים, שלא לאשר זכאות לקבלת תואר היום, על-פי דרישות שהיו מקובלות מלפני למעלה מעשרים שנה. יתר על כן, לא רק שמוסד אקדמי זכאי לעשות כן, אלא גם חובתו האקדמית היא, שלא לנהוג אחרת. תארים אינם ניתנים באופן רטרואקטיבי. אישור על השלמת לימודי הלשון ניתן ב- 15/2/00. לאותו מועד, לא הייתה כל הוראה אשר איפשרה הענקת התואר המבוקש, על-פי האישורים שהיו בידי המבקשת, ואין כל טעות באופן הפעלת שיקול הדעת על-ידי המשיבה, באופן המצדיק התערבות של בית המשפט, לנהוג אחרת. אבהיר מסקנתי האמורה. דיון ומסקנות: 6. בטענה המקדמית של אי שפיטותו של הנושא שהועלה, יש לומר, כי אכן סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים הכללי), קובע אמנם ש: "חוזה שלפיו יינתן תואר, פרס וכיוצא באלה על-פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית המשפט", ואולם סעיף זה אינו מונע בחינת ההליך בו נקט המוסד האקדמי, ככל שהדבר אמור, בדרך קבלת ההחלטה ולאופן יישום עקרונות מינהל תקינים, ככל שאלה נדרשים בקבלת ההחלטה, בהתייחס לקשר החוזי בין המבקשת כסטודנטית למשיבה כמוסד אקדמי (ראה ע"א 838/87 שני נ' אוניברסיטת ת"א, פ"ד מב(2) 380, 382, להלן: פס"ד שני. ראה בנושא זה גם בספרה של פרופ' ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) עמ' 417-409). הפועל היוצא מן האמור, כי גם בהנחה שיש להחיל את עקרונות היסוד של המשפט הציבורי על מוסד אקדמי, לאור התפקיד הציבורי אותו הוא ממלא (ראה ה"פ 178/95 (ת"א) נעם תבור ו- 31 אח' נ' האוניברסיטה העברית ירושלים, בבית החולים הוטרינרי בבית דגן, פס"ד שניתן על-ידי כבוד הנשיא גורן, ביום 23/12/96 (פורסם בדינים ועוד: דינים מחוזי, כרך לב(9), 11) כן ראה ה"פ 30332/97 (חי') יעקב מונוביץ נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, פסה"ד ניתן ביום 9/11/97 על-ידי כבוד השופט ברלינר, ראה במיוחד סעיף 2 של פסה"ד והאיזכורים המפורטים שם) - וזו הנחת היסוד גם בתיק זה - הרי שסמכות התערבותו של בית המשפט מצומצמת, הן על-פי ההלכות שנקבעו בקשר לביקורת השיפוטית על החלטות של רשות מינהלית, בכלל, והן לאור סעיף 33 לחוק החוזים הכללי, בפרט. בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת מקצועי, ובודאי שלא יחליף שיקול דעת מקצועי של רשות מוסמכת בשיקול דעתו (ראה בג"צ 55/79 שכטר נ' המועצה להשכלה גבוהה, פ"ד לג(1) 697, 699), במיוחד כאשר זה הופעל בגדר הסמכות, ובסבירות הראויה. החופש האקדמי שמור למוסד המוסמך, וראוי כי יכובד על-ידי בית המשפט, כל עוד שהופעל על-פי עקרונות המינהל הציבורי. יש בהלכה שהובאה לעיל בפס"ד שני, כדי לדחות את טענת המשיבה, ככל שהיה בה כדי למנוע את עצם הבדיקה העניינית על-ידי בית המשפט, ואולם, משיגיע בית המשפט למסקנה, כי ההליכים המינהליים נשמרו, וכי שיקול הדעת שהופעל, אינו נגוע בפגם מינהלי, אין עוד סמכות לבית המשפט, ואף לא הכישורים המקצועיים, לשים את שיקול דעתו, במקום שיקול הדעת המסור למוסד האקדמי. כשם שבית המשפט לא יתערב בגובה הציון הניתן לסטודנט במקצוע מסוים, אם דרך מתן הציון אינה פסולה, כך גם לא יתערב בית המשפט בדרישות אקדמיות לצורך קבלת תואר. 7. הדיון בפני, התמקד בעיקרו דווקא בשאלת הערכה מקצועית נדרשת, לצורך מתן התואר. תחום זה הוא בגדר סמכותה של המשיבה. ביקורת שיפוטית, יכול שתתמקד, כאמור, בשאלת אופן הפעלת הסמכות. תוצאות בדיקה כזו, מורות, כי אין להתערב בהחלטת המשיבה. 8. כאמור, האישור היחיד עליו ביקשה המבקשת להסתמך, כדי להוכיח כי סיימה את חובותיה בחוג ללימודי חינוך - מגמת הוראה הוא מסמך, הנושא תאריך 20/8/82 (נספח ג' לתובענה). בשל החשיבות שמייחסת המבקשת למסמך זה ראוי להביא את נוסחו המלא, כאשר אין חולק, כי הוא ניתן על-גבי לוגו של האוניברסיטה: " אישור הריני לאשר בזה כי גב' X X ת.ז. X למדה באוניברסיטת חיפה, כתלמידה מן המנין, בחוג לחנוך הוראה במסלולו הדו-חוגי בשנת הלמודים תש"מ, תשמ"א ותשמ"ב. על מנת לסיים חובותיה בחוג לחנוך הוראה, עליה לקבל ציונים חיוביים ב- 3 מקצועות. לתואר ב.א. זכאי תלמיד המסיים חובותיו בשני החוגים וכן חובותיו הכלל אוניברסיטאות. ורדה שני ( - ) מדור אישורים.". עד כאן הנוסח המודפס של המסמך. על-גבי המסמך ליד הלוגו של האוניברסיטה, מופיע כיתוב בכתב יד: "חוג לחינוך סימה חובותיה". לא יכולה להיות מחלוקת, כי על-פי האישור המודפס, אשר בין היתר, שגוי לגבי שנות הלימוד בהם למדה המבקשת אצל המשיבה, אינו מהווה אישור בקשר לסיום חובותיה בחוג לחינוך. כל שיש בו הוא אישור על התקופה בו למדה במוסד, כאשר, התקופה, כאמור, שגויה, וכן התייחסות לתנאי סף, לצורך סיום חובות אלה, כאשר לא ברור אם ההוראה מכוונת אל המבקשת באופן פרטי או שמא מדובר בהוראה כללית סטנדרדית. מכל מקום, כבר באותו שלב, הובהר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי קבלת התואר מותנית בסיום שני החוגים, והמבקשת לא סיימה באותה עת את חובותיה בחוג ללשון. מעבר לאמור, לא הוכח מי הוסיף את הכיתוב בכתב יד, ומתי הוסף, כאשר האוניברסיטה הבהירה בתשובתה שאין זה כתב ידה של גב' ורדה שני. גם המבקשת בסופו של דבר, לא עמדה עוד על טענתה האמורה. גם הטענה כי מזכירת החוג להוראה, גב' שרה קרפיק, הוסיפה כיתוב זה, לא הוכחה. יתר על כן, על-פי נוהלי האוניברסיטה, אין מסמך זה מהווה אישור רשמי לסיום חובות סטודנט בחוג. המסקנה המתבקשת, מבחינת דיני הראיות, שאין להתעלם מהם גם בהליך מינהלי, שהמבקשת לא הוכיחה, כי אכן סיימה את חובותיה בחוג לחנוך במסלול הוראה, במועד הנקוב במסמך. ואולם, אפילו נצא מן ההנחה, שהמבקשת השלימה את הנדרש, לאחר הוצאת האישור - ואין בפנינו ראיות בנושא זה - גם אז כאמור, אין להיעתר לתובענה. 9. כאמור, הבקשה היא, להכיר בשנת 1998/99 בלימודי המבקשת בחוג לחינוך במסלול ללימודי הוראה, על-פי דרישות שהיו מקובלות בשנת 1979. על דרישה כזו, יש לומר, שאילו עשתה כך המשיבה, ללא נימוקים מיוחדים, ומבלי להצביע על ההתאמה התוכנית מהותית של המקצוע בין שתי תקופות הזמנים הנ"ל, למרות הפער בשנים, כי אז היה מקום לפסול החלטה זו, אילו התקבלה. לא מדובר במצב עובדתי, לפיו סיים סטודנט את כל חובותיו עוד בעבר, והיה זכאי לקבל תואר עובר לאותו מועד, וזה לא ניתן לו, אם מחמת טעות ואם בשל רשלנות המוסד האקדמי. במקרה כזה, יש מקום לשקול אם יש לחייב את המוסד האקדמי בהוצאת תעודה - שככלל על-פי שיקולים מקצועיים של אותו מוסד היה עליו לתיתה - וכאשר מדובר בתעודה שתוקפה הוא לעבר, לבין המקרה בתיק זה. גם לפי גרסת המבקשת, נדרשת המשיבה להוציא אישור אקדמי בשנת 1998/99, לפיו עובר למועד זה, זכאית המבקשת לתואר אקדמי, על בסיס לימודים שהושלמו עוד בשנת 1979. דרישה כזו, אין לה על מה שתסמוך, ונוגדת מינהל תקין ואף עומדת בסתירה ברורה לחובותיה המקצועיים של המשיבה כמוסד אקדמי. על אחת כמה וכמה, שבנסיבות כאלה, אין מקום להתערבות ערכאה שיפוטית, כאשר המשיבה מפעילה נכונה את שיקול דעתה. 10. עקרון חופש הפעולה האקדמי, כשמור למוסד אקדמי, מעוגן גם בסעיף 15 של חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח1958- ולפיו: "חופש פעולה מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו.". המונח "עניינים אקדמיים ומינהליים" מוגדר "לרבות תוכנית מחקר והוראה,..". קביעת תכנית לימודים לצורך הענקת תארים היא ממהות תפקידה המקצועי של האוניברסיטה (ראה גם ע"א 319/65 אלבלדה ואח' נ' האוניברסיטה העברית, פ"ד כ(1) 204, 213). יישום סמכות זו בפועל מורה, כי יש להשאיר ככלל סמכות מלאה למוסדות אקדמיים לקבוע את תכנית הלימודים, משך הלימודים, לרבות סוגי התחומים הנדרשים וסף ההישגים הנדרשים, כדי להתאימם לדרישת החינוך המתאים, תוך התחשבות בשינויים החלים גם במערכות אחרות לצד מערכת החינוך. הדרישות לצורך הענקת תעודת מוסמך ללימודי חינוך של הלשון העברית, צריכים להיקבע על-פי החלטה סופית של המוסד האקדמי (ראה בג"צ 474/73 פודים נ' המוסדות להשכלה גבוהה, פ"ד כח(1) 354), וראוי כי אלה יהיו מעודכנים, במידת האפשר, ותוך שמירה גם על זכות הסטודנט וזכויות יסוד אחרות, למועד מתן התעודה. במקרה זה הייתה הפסקה ממושכת בלימודיה של המבקשת. המבקשת חידשה את לימודיה בחוג ללשון כשבע עשרה שנים לאחר שלמדה בחוג להוראה. בתקופה זו חלו שינויים אשר הצדיקו שינויים גם לגבי הדרישות החלות לגבי כל אחד מן החוגים. בשנתון הרלוונטי של האוניברסיטה ישנה הוראה מפורשת, לפיה הפסקת לימודים העולה על שנתיים, מקנה סמכות לחוג לחייב את הלומד לעמוד שוב בבחינת כניסה פסיכומטרית, לחייבו לחזור על קורסים שכבר שמע ונבחן בהם, וכן לחייבו לקחת השלמות שונות, כתנאי למתן התואר המבוקש. הדרישות שפורטו אינן מוגזמות, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט, אשר מלכתחילה, כאמור, מוגבלת למקרים חריגים בלבד (ראה פס"ד אלבלדה, וכן ע"א 51/83 מרום נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד לז(3) 518, וכן ה"פ ארליך נ' הטכניון, כבוד השופט ד"ר ביין, ס' נשיא, פס"ד מיום 16/9/91). 11. עיון בהודעה שהמציאה המשיבה, מעיד כי נעשתה בדיקה מדוקדקת ועניינית, וכי במידת האפשר הייתה התחשבות במבקשת. החלטת המשיבה, שנעשתה באמצעות ד"ר עילם, באה לאחר התייחסות להישגיה הלא גבוהים של המבקשת, במקצועות חשובים למקצוע ההוראה, וכן באישורים השונים שהוגשו שמכוחם היה ויתור על דרישה נוספת של עבודה מעשית. 12. מאחר שהמבקשת חזרה והדגישה את הסיבה להפסקת לימודיה ואת מידת תרומתה האישית הרבה, ראוי להעיר בנושא זה הערה מסויימת. צרכים אישיים או תרומה אישית של המבקשת או של בני ביתה למדינה ושמירה על ערכיה, אינה יכולה לבוא במקום עמידה בסטנדרד נדרש של לימודים אקדמיים. אין האחד בא במקום השני ואין הראשון צריך להיעשות על בסיס "תמורה". דווקא השמירה על ערכים צריך שיכתיב שגם החלטה הקשורה בדבר רמה אקדמית מקצועית תהיה עניינית, ללא קשר לתרומתו של הפונה בתחומים אחרים, במיוחד כאשר לא מדובר בתואר של כבוד. התוצאה: 13. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: א. למבקשת שמורה הזכות לממש זכותה ללימוד בחוג לחינוך, במסלול הוראה לצורך קבלת תואר ראשון בהוראת לשון, על סמך הדרישות המפורטות בסעיף 8 של הודעת האוניברסיטה, שנתקבלה לתיק ביהמ"ש והמסומנת על-ידי כנספח א', המהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה (להלן: ההודעה), בשנת הלימודים הקרובה או לכל היותר בשנת הלימודים הבאה, על-פי בחירת המבקשת, גם אם יהיה איחור ברישום, וזאת לאור המועד בו ניתן פסק-הדין, ובהיות התכנית מלכתחילה לתקופה של שנתיים. תעמוד המבקשת בכל דרישות ההשלמה שפורטו בהודעה, תהא היא משוחררת מהכשרה מעשית. יובהר, כי בכל פנייה של המבקשת למשיבה, בנושא התובענה, לאחר המועד הנזכר לעיל, לא תהא המשיבה עוד קשורה לתכנית ו/או לדרישות שפורטו בהודעה. ב. למעט למפורט לעיל, אני מורה על דחיית התובענה. המבקשת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל. השכלה גבוההאוניברסיטהחוב