החלטה התובעת, המצויה בהסדר נושים, תובעת את הנתבעים להשיב לה כספים ששילמה להם, לטענתה, ביתר. האם זכאים הנתבעים להתגונן כנגד התביעה, בטענת קיזוז, או שעליהם להגיש תביעותיהם לנאמן להסדר הנושים? 1. ביום 28/04/02 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים, על סך 554,448 ₪. על פי כתב התביעה, חבים הנתבעים לתובעת בגין שני חובות: חוב ראשון בענין פרוייקט גילה, וחוב שני בענין פרוייקט שירת-הים. 2. הנתבעים הגישו ביום 03/06/02 בקשת רשות להתגונן (בש"א 4897/02), וביום 23/12/02, על סמך הסכמת ב"כ התובעת, נתנה רשות להתגונן כמבוקש. לפיכך, ובהתאם לתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סד"א), יש לראות את תצהירו של הנתבע 2, התומך בבקשת הרשות להתגונן, ונעשה גם בשמה של הנתבעת 1, ככתב הגנה שהוגש. 3. הנתבע 2 העלה בתצהירו טענות קיזוז שונות, ובישיבת קדם משפט מיום 17/03/03 הסכימו הצדדים על פיצול הדיון בתובענה, באופן שקודם לכל תידון השאלה: "אם הנתבעים יכולים לתבוע ו/או להעלות טענות הגנה על דרך הקיזוז כנגד החוב הנתבע ע"י התובעת בתיק זה" (ע' 1 ש' 11- 13). הצדדים הסכימו להגיש בעניין זה טיעונים קצרים בכתב. 4. התובעת טוענת נגד העלאת טענות הקיזוז על-ידי הנתבעים, בשני פנים: 4.1. פן פרוצדוראלי- טענות קיזוז מכוח סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), יש להעלות בדרך של הגשת תביעת חוב אצל הנאמן, ולא כטענות הגנה בבית המשפט במסגרת התובענה הנוכחית. 4.2. פן מהותי- טענות הקיזוז של הנתבעים אינן טענות קיזוז אמיתיות, מאחר ואינן מקיימות את דרישות סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים), ולפיכך אין להתירן. 5. הפן הפרוצדוראלי- תמצית טענות הצדדים: 5.1. טענות התובעת המדיניות המשפטית הראויה והנוהגת היא לרכז את כל התביעות נגד התובעת בהסדר אצל הנאמן. ההכרעה לגבי כל הנושים ראוי שתיעשה בהליך אחד ולפי קריטריונים אחידים. בהקשר זה מצביעה התובעת על העובדה שהנתבע 2 כבר הגיש תביעת חוב אצל הנאמן, ולפחות חלק מטענות הקיזוז דנן חופפות תביעת חוב זו. התובעת טוענת, כי דיון בתביעותיו האישיות של הנתבע 2 במסגרת הליך זה, עלול לעכב את חלוקת הדיבידנדים לנושים. אין היגיון בכפל הליכים, וההליכים אצל הנאמן אף מהירים יותר וזולים יותר. 5.2. טענות הנתבעים מנגד טוענים הנתבעים, כי העובדה שהנתבעת 1 נכנסה להליך של הסדר נושים והקפאת הליכים לאחר הגשת התביעה, והעובדה שהנתבע 2 הגיש תביעת חוב במסגרת אותו הסדר נושים, אין בהן כדי לחסום את הנתבעים מלהתגונן בטענות קיזוז במסגרת התביעה הנוכחית נגדם. 6. הפן הפרוצדוראלי- דיון הגעתי לכלל מסקנה כי טענות ב"כ התובעת, בכל הקשור לטעם הפרוצדוראלי, דינן להידחות. להלן נימוקיי: 6.1. על אף שהמדיניות הראויה, במסגרת דיני פשיטת הרגל, הנה נקיטת אמת מידה שוויונית כלפי כלל הנושים, בהתאם לסדר העדיפויות שנקבע לפירעון החובות (כב' השופטת ד' דורנר רע"א 5035/01 מ. מגן אינטרנשיונל- חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' חברת דיור לעולה בע"מ (באמצעות הנאמן), ואח', פ"ד נו(5) 145, 153- 154), הרי שבמקרה שנושה מעלה טענות קיזוז כנגד פושט הרגל, המחוקק קבע את העדפתו על פני נושים אחרים. העדפה זו נקבעה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל: "היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי הענין; ... ". זכות הקיזוז הקבועה בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מביאה אמנם למצב בו נגרע מנכסי החייב אותו סכום שקוזז, וחלה הרעה במצבם של יתר נושי החייב, אולם בכך ייחודו של סעיף 74 (ראו: כב' השופט א' גולדברג ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח', פ"ד מט(1) 177 , 202ה-ו). הצידוק להעדפה זו נעוץ במטרתה של זכות הקיזוז בפשיטת רגל- מניעת אי-צדק היכול להיגרם עקב פשיטת רגל של אחד הצדדים: "מקום שפלוני חייב לאלמוני 100 לירות ואלמוני חייב לפלוני אותו סכום, אך פלוני פושט את הרגל, אין נאמנו של פלוני משלם לאלמוני אלא את הדיווידנד, ואילו אלמוני שלא פשט את הרגל חייב לשלם לנאמן את מלוא חובו... " (כב' השופט י' זוסמן ע"א 41/68 זלמן קופלמן ואח' נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2)19, 22). 6.2. ב"כ התובעת טוען, כי הדרך הנכונה לטיפול בטענות הקיזוז של הנתבעים הנה זאת: בית המשפט ידון בתביעה ויכריע בשאלת החבות של הנתבעים כלפי התובעת בלבד, ואילו טענות הקיזוז של הנתבעים יידונו בפני הנאמן במסגרת הסדר הנושים. במידה שהנאמן יקבע כי קיים חוב לזכות הנתבעים, הרי שסכום החוב במלואו יקוזז מהסכום שייפסק על ידי בית משפט בעניין המע"מ (ס' 19 לטיעוני התובעת). טענה זו, אין בידי לקבל. כאמור לעיל, סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, העניק עדיפות לנושה הטוען לקיזוז על פני יתר הנושים, בכדי למנוע אי-צדק בינו לבין החייב, פושט הרגל. "... בעל זכות הקיזוז איננו נפגע כלל ממצב חדלות הפירעון, והוא רשאי לממש את תביעתו במלואה, באמצעות קיזוזה נגד חבויותיו... שזכות הקיזוז איננה סתם בטוחה, כי אם בטוחה בעלת דרגת עדיפות גבוהה ביחס לבטוחות האחרות" (א' פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (התשמ"ד) 166). הענקת הזכות לקיזוז בדיני פשיטת הרגל, היא כשלעצמה, תורמת למניעת אותו אי-צדק, אך דומה שלא די בכך. מסכים אני בעניין זה, בכל הכבוד, לטענות ב"כ הנתבעים (ס' 18- 20 לטיעוני הנתבעים). במידה ואחסום את הנתבעים מלהעלות טענות קיזוז במסגרת הדיון בתובענה זו, ואפנה אותם לשטוח את טענותיהם בפני הנאמן (כמו כל תביעת חוב אחרת של יתר הנושים), אפגע ברציונאל של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (על הרציונאל עצמו עמדתי לעיל). יש להעמיד את התביעה מחד, ואת טענות הקיזוז מאידך, באותו מישור דיוני, תוך שמירה על שיווניות בין הצדדים. אין לאפשר לתובעת לטעון לקיום חובות של הנתבעים כלפיה במסגרת תביעה אזרחית בבית משפט, המתנהלת על-פי סדרי דין וכללי ראיות מסוימים, ואילו את טענות הקיזוז של הנתבעים להעביר לדיון במסגרת אחרת, שבה סדרי דין וכללי ראיות שונים. בדרך זו אעמיד את הנתבעים בעמדה דיונית נחותה ביחס לתובעת, ובכך יש משום אי-צדק כלפי הנתבעים. כך לדוגמא, בירור טענות הקיזוז בפני הנאמן לא יאפשר לנתבעים לערוך חקירה נגדית של עדים, והנאמן אינו כפוף לדיני הראיות וסדרי הדין כמו בית המשפט. ב"כ התובעת עצמו מודה בשוני הקיים באופי הדיון בין שני ההליכים: "מדוע לא יפסוק בעניין הנאמן, על פי קריטריונים אחידים לכל הנושים? ההליכים אצל הנאמן מהירים יותר וזולים יותר" (ס' 22 לטיעוני התובעת) (ההדגשה לא במקור- י.מ.). בנוגע לשאלה הראשונה שמציג ב"כ התובעת, כבר הסברתי לעיל, כי טענות קיזוז של נושה עדיפות על פני תביעות חוב רגילות שמוגשות אל הנאמן, ולפיכך אין להשוותו לקריטריונים האחידים המופעלים כלפי הנושים. המישור הרלבנטי לעניין טענות הקיזוז של הנתבעים הוא מישור היחסים בינם לבין התובעת, ולא לבין נושים אחרים. התכלית המונחת ביסוד מוסד טענות הקיזוז במסגרת דיני פשיטת הרגל, היא למנוע אי צדק בין הנתבעים לבין התובעת דווקא. באשר לטענה, כי ההליכים אצל הנאמן מהירים יותר וזולים יותר, אעיר זאת: את תביעתה נגד הנתבעים רוצה התובעת לנהל בבית המשפט ללא חיפזון וללא קיצורי דרך, ועם זאת מציעה היא להפנות הנתבעים לנהל את טענות ההגנה שלהם במקום אחר, שם מנהלים את העניינים בדרך מהירה וזולה יותר. יש להעריך ולהוקיר את דאגתה של התובעת לחיסכון בזמן שיפוט יקר של בית המשפט, במיוחד ככל שהדברים אמורים לגבי הנתבעים. עם זאת, יש לדחות את דאגתה זו בנימוס. בית המשפט יקדיש לטענות הנתבעים את הזמן הדרוש כפי שייעשה לענין טענות התובעת. אין באמור לעיל, כדי לשלול אפשרות של בירור טענות קיזוז של נושה בפני נאמן. אפשרות זו הנה ראויה, למשל, כאשר לא תלויה ועומדת תביעה של החייב נגד אותו נושה בבית המשפט. במקרה זה, הנאמן יברר תחילה את טענות הקיזוז של החייב ואם יקבע כי אכן קיימת זכות קיזוז לטובת הנושה, יגיש תביעה נגדו בבית המשפט לאחר ביצוע הקיזוז. בכך מקבל אני, בכל הכבוד, את טענת ב"כ הנתבעים בסעיף 14 לטיעוניו: יש לאבחן בין הגשת תביעה כספית בפני הנאמן, שמטרתה לזכות את התובע בסעד כספי לבין טענת קיזוז שהנה טענת הגנה. 6.3. דומה, כי התובעת מבקשת לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד גיסא, היא טוענת בעד דחיית הקיזוז מטעם הנתבעים למועד נדחה, והוא מועד הטיפול בתביעות החוב, אולם מאידך גיסא, הם מבקשים לקבל את סכומי הכסף, הנתבעים על-ידיהם, כעת, וזאת בלא להמתין לטיפול בתביעות החוב (השוו: כב' השופטת ו' אלשיך בש"א (תל-אביב-יפו) 14116/02 עובדי הבנק נ' בנק למסחר, תק-מח 2002(3), 1466 , 1470). 6.4. ב"כ התובעת טוען, כי ב"כ הנתבעים "הגיש תביעת חוב אל הנאמן. מדוע יש להטריד הן את בית המשפט והן את הנאמן באותה תביעה ממש?" (ס' 21 לטיעוני התובעת). זכותו של אדם להביא טענותיו בפני בית משפט, לא יכולה להידחות מפני טענת הטרדה. 6.5. מסכים אני, בכל הכבוד, עם טענתו של ב"כ הנתבעים בסעיף 13 לטיעוניו: על מנת לשלול מבעל דין את הזכות להתגונן בטענות על דרך הקיזוז יש צורך בהוראת דין מפורשת השוללת זכות זו, או לחלופין, הקובעת הסדר דיוני מיוחד לעניין זה. כל עוד לא נשללת במפורש הזכות להתגונן בטענת קיזוז בתביעה גופה, יש לאפשר לבעל הדין הזכאי לה, על פי הדין המהותי, ליהנות הימנה. "לא ייתכן לשלול ממנו זכות הגנה מהותית על-ידי חסימת דרכו בצורה דיונית, מה גם שאין מאומה בתקנות סדרי הדין האזרחי, המעמיד מחסום כזה על דרכו" (כב' השופטת ש' נתניהו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 , 525-526). לאור כל האמור לעיל, אין לחסום את הנתבעים מהעלאת טענות הגנה על דרך הקיזוז במסגרת התובענה דנן, אף אם התובעת מצויה בהליך של הסדר נושים, והנתבע 2 הגיש תביעת חוב בפני הנאמן. 7. הפן המהותי- תמצית טענות הצדדים 7.1. ב"כ התובעת טוען, כי טענות הקיזוז של הנתבעים אינן עומדות בדרישות סעיף 53(א) לחוק החוזים, ולפיכך אין להתיר העלאתן כטענות הגנה על דרך הקיזוז. 7.2. ב"כ הנתבעים חולק על ב"כ התובעת, וטוען, כי טענות הקיזוז של מרשיו עומדות בתנאים שמציב סעיף 53(א) לחוק החוזים, והנן טענות קיזוז טובות. 8. הפן המהותי- דיון הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של טענת ב"כ התובעת להידחות. להלן נימוקיי: 8.1. תקנה 52 לתקנות סד"א מורה, כי "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד... ". תקנה 52 הנ"ל, כשלעצמה, אינה מהווה מקור מהותי להפעלתו של קיזוז במסגרת הליכים שיפוטיים, והפעלתו של קיזוז דיוני על ידי נתבע מצריכה הסתמכות על מקור שבדין המהותי, המתיר לו לקזז חוב שלו לתובע כנגד חוב של התובע כלפיו. סעיף 53 לחוק החוזים קובע עקרון כללי המתיר קיזוזם של חיובים כספיים שצדדים שונים חבים זה לזה בתנאים מסוימים, אולם קיימות גם הוראות קיזוז שונות בדברי חקיקה מיוחדים, דוגמת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. בענייננו יש אכן תחולה לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אך אין להתעלם בשל כך מהתנאים שמציב סעיף 53 לחוק החוזים (ראו: דברי כב' השופט א' ברק ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, 735- 736, ובמיוחד בעמ' 736ג-ד). 8.2. סעיף 53(א) לחוק החוזים קובע: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". העולה מסעיף 53(א) לחוק החוזים, כי על מנת שחיובים כספיים יותרו בקיזוז, אחד כנגד השני, עליהם לעמוד בתנאיה של אחת החלופות הבאות: 8.2.1. שהם חיובים כספיים, שצדדים חבים זה לזה, מתוך עסקה אחת. 8.2.2. שהם חיובים כספיים, שצדדים חבים זה לזה, שלא מתוך עסקה אחת, ובלבד שהם חיובים קצובים. 8.3. להלן אבחן אם טענות הקיזוז של הנתבעים, מקיימות את תנאיהם של אחת מהחלופות הנ"ל: 8.3.1. טענת הקיזוז הראשונה הנה, כי הנתבעת 1 שילמה על חשבון הוצאות עבודות הפיתוח המשותף סכומי כסף, שלא היה עליה לשלמם, מאחר שהם נועדו עבור עבודות פיתוח שהוזמנו על ידי התובעת לבדה ובגין הפרוייקט שלה גרידא. טענה קיזוז זו הנה כנגד טענת התובעת כי הנתבעת 1 לא שילמה את כל חלקה בהוצאות עבודות הפיתוח כמוסכם ביניהן. שתי הטענות עוסקות בחיובים, שהצדדים חבים זה לזה במסגרת פרוייקט גילה, ועל כן יש לראות בהן חיובים כספיים מתוך עסקה אחת, בהתאם לדרישות סעיף 53(א) רישא לחוק החוזים. יתר על כן, שתי הטענות עניינן תשלום הצדדים בהתאם להסכם ביניהם, שנושאו ביצוע עבודות פיתוח משותפות בפרויקט גילה. בטיעוני התובעת אין התייחסות לטענת קיזוז זו של הנתבעת 1, ועל כן היא מוחזקת כמסכימה לטענת הנתבעת 1. לפיכך קובע אני, כי טענת קיזוז זו של הנתבעת 1 ראויה להידון במסגרת התובענה דנן. 8.3.2. טענת קיזוז שניה היא, כי הנתבע 2 זכאי, מכוח הסכם עם התובעת, לשכ"ט בשיעור של 0.6% מסך התקבולים מאת כלל רוכשי הדירות בפרוייקט שירת-הים. בכך חולקים הנתבעים על טענת התובעת, כי הוסכם על שכר טרחה בשיעור של 0.4% בלבד (ס' 12 לכתב התביעה). עוד טוענים הנתבעים בעניין זה, כי התובעת מכרה חנות ו-50% מהזכויות במלון, במסגרת פרוייקט שירת-הים, אך לא העבירה לנתבע 2 את חלקו כמוסכם. טענות קיזוז אלו עומדות כנגד טענתה של התובעת כי הנתבע 2 חב לה סכום כסף בסך 92,673 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). טענתה של התובעת נסמכת על העובדות הבאות: התובעת והנתבע 2 סכמו, כי הנתבע יקבל יחידת נופש כחלק משכר טרחתו כעו"ד. התובעת אכן העבירה יחידת נופש על שם הנתבע 2ואשתו, אולם בנוסף שילמה לנתבע 2 סכום כסף עבור המע"מ שהתחייב מעסקה זו. התובעת תובעת מהנתבע 2 לשלם לה את סכום המע"מ ששילמה, מאחר והוא אינו זכאי לו. במסגרת איזו עסקה, אם כן, שילמה התובעת לנתבע 2 את הסכום הנתבע על ידה? על פניו נראה, כי היה זה במסגרת העברת הדירה על שמו של הנתבע 2. העברת הדירה הייתה למעשה מימוש הסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובעת לבין הנתבע 2. יוצא אפוא, שטענות הקיזוז של הנתבעים כאמור, עוסקות בחיובים כספיים הנובעים מתוך אותה עסקה, אשר מתוכה נובע החיוב הכספי של הנתבע 2, לפי טענת התובעת בכתב התביעה. עם זאת, התובעת טוענת (סעיף 4.ז לטיעוניה), כי תשלום המע"מ שבוצע על ידיה לנתבע 2 אינו חלק מהסכם שכר הטרחה, אלא מדובר במימון ביניים ו/או הלוואה. אין בידי לקבל טענה זו של התובעת: ראשית, לא כך הוצגו הדברים בכתב התביעה, ואין בו זכר לעסקת מימון ביניים או הלוואה. שנית, זוהי שאלה שכרוכה בה גם שאלה עובדתית, ויש להכריע בה בבוא העת, לאחר שמיעת ההוכחות והסיכומים. לפיכך, קובע אני, כי טענת הקיזוז של הנתבע 2, בדבר חוב כספי של התובעת, שמקורו בשכר הטרחה המגיע לו במסגרת פרוייקט שירת- הים, תידון במסגרת ההליך הנוכחי בבית המשפט. 8.3.3. הנתבע 2 טוען, כי התובעת לא מלאה את התחייבויותיה כלפיו בכל הנוגע לשטח היחידה, וכי קיימים בה ליקויי בניה שונים (ס' 23.1, 23.2, 23.5 ו- 23.6 לתצהירו של הנתבע). גם טענה זו, כקודמותיה, נטענת כנגד טענת התובעת בדבר סכום המע"מ ששילמה לנתבע 2. לפיכך, כפי שקבעתי בנוגע לטענות הקיזוז הקודמות, מדובר בטענת קיזוז העוסקת בחיובים כספיים, שנובעים מתוך אותה עסקה, שממנה נובעים גם החיובים הכספיים בהם עוסקת טענת התובעת. היות וכך, אין לדרוש כי החיובים הכספיים בהם דנות טענות הנתבע 2, יהיו חיובים קצובים דווקא. יתירה מזאת, סעיף 4.3 להסדר הנושים (נספח א' לבש"א 4897/02) קובע, כי הרכיבים שיאומצו על ידי הנאמן באישור תביעת חוב בשל ליקויי בניה יוגבלו לארבעה ראשי נזק בלבד. אין הצדקה להגביל את טענות הקיזוז של הנתבעים באופן כזה, כל עוד אין המדובר בתביעת חוב כספית רגילה אלא בטענות קיזוז, שהנן טענות הגנה. אעיר, כי טענת קיזוז זו, העוסקת באי מילוי התחייבויות התובעת בכל הקשור ליחידת הנופש, הייתה יכולה להישמע גם אם הייתה טענת קיזוז רגילה, דהיינו מכוח סעיף 53(א) לחוק החוזים, שכן מדובר בעילה הנותנת זכות לדמי נזק בגין הפרת חוזה, ועילה זו קמה ביום ההפרה (ראו: ע"א 544/81 הנ"ל, 521- 522). אולם במקרה דנן, טענת הקיזוז הנה מכוחו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, ובכך יש טעם נוסף להיותה טענת קיזוז טובה מבחינה מהותית (בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית): היות והתובעת הנה חברה חדלת פירעון, יש לאפשר לנתבע לטעון קיזוז של נזקיו כנגד תביעת התובעת. ההנמקה לכך היא שבעוד הנאמן יוכל לגבות את כל הסכום הנתבע על ידו, יוכל הנתבע 2, שניזוק, לקוות לקבל רק חלק קטן מהמגיע לו, כשיעור הדיבידנדים שישולמו לנושים. לפיכך, שורת הצדק מחייבת שלא לפגוע בזכותו המהותית של הנתבע 2, לקזז את נזקיו כנגד התביעה נגדו (ראו: ח' קציר דיני פשיטת-רגל (כרך ב) 496- 497; המ' (מחוזי- חיפה) 3921/90 מעגלי מלתא בע"מ נ' ספולם בע"מ, פ"מ תשנ"ד (ב) 204, 211). יש לזכור כי "בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גירסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע" (ע"א 544/81 הנ"ל, בעמ' 521). לפיכך, בית המשפט לא פטור או מנוע מלדון בטענות הקיזוז של הנתבעים, אף באלו העוסקות בליקויי בניה וירידת ערך, במסגרת התובענה הנוכחית. 9. הנתבעים טוענים, "מעבר לנדרש", כי במידה שהנתבעת 1 תחויב כלפי התובעת, יהיה הנתבע 2 רשאי לפרוע את חוב הנתבעת 1 בדרך של קיזוז חוב התובעת כלפיו. איני מוצא לנכון לדון בטענה זו כעת, היות והיא בגדר סוגיה עיונית גרידא, בשלב זה. אדון בה אם וכאשר יתעורר צורך בכך בהמשך ההליך, לשם הכרעה בתובענה גופה. 10. לאור כל האמור לעיל, הדיון בטענות הקיזוז של הנתבעים, כפי שבאו לידי ביטוי בבקשת הרשות להתגונן (בש"א 4897/02), יתקיים במסגרת התובענה דנן, בבית המשפט. 11. בהעדר בקשה לפסוק הוצאות ובנסיבות הענין, אין אני עושה כל צו לענין הוצאות ושכ"ט עו"ד. טענת קיזוזקיזוז