פסק דין 1. הצדדים התובעת הינה סוכנות ביטוח אשר במועדים הרלבנטים לתביעה, שימשה כסוכן הביטוח של הנתבעים ובאמצעותה הוצאו לנתבעים פוליסות ביטוח בקשר לאחריות מקצועית ורכוש. הנתבעת 1 (להלן: "שטרלינג יעוץ") היתה חברה שעיסוקה במדידות. מניות שטרלינג יעוץ מוחזקות, 99 מניות על-ידי הנתבע 4 (להלן: "מנחם הלר") ומניה אחת בידי רעייתו עופרה הלר (להלן: "עפרה הלר"). הנתבעת 2 ( להלן: "שטרלינג מהנדסים") הינה חברה לבנייה. מניות שטרלינג מהנדסים מוחזקות 70 מניות על ידי בני הלר שהינו בנו של מנחם הלר (להלן: "בני הלר ") ו- 30 מניות על-ידי עפרה הלר. הנתבעת 3 (להלן: "משיק") הינה חברה שפעילותה החלה לאחר שמצבם הכלכלי של שטרלינג יעוץ ושטרלינג מהנדסים התדרדר והיא נועדה לקלוט את פעילות החברות האמורות. מניות משיק מוחזקות, מחציתן על ידי יעל הלר שהינה רעייתו של בני, כלתו של מנחם הלר (להלן: "יעל הלר") ומחציתן על ידי אורנה הלר, בתו של מנחם הלר (להלן: "אורנה הלר"). שטרלינג ייעוץ, שטרלינג מהנדסים ומשיק שלושת אלה להלן החברות. מנחם הלר היה איש המפתח בחברות, הוא המוציא והמביא, משמש מנהלן בפועל וגם בעל זכות החתימה בשמן. במסגרת פעילותו בשם החברות היה מנחם הלר מצוי בקשרים עם התובעת. בתוקף תפקידו פנה מנחם הלר אל התובעת והזמין באמצעותה מספר ביטוחים לנכסי מי מהחברות, ביטוח אחריותן המקצועית וכן ביטוח רכוש פרטי שלו ושל בני משפחתו. 2. פוליסות הביטוח אין חולק כי אכן התובעת פעלה להוצאת פוליסות ביטוח שונות עבור כלל הנתבעים ועבור בני משפחת הלר ובכללן ביטוח אחריות מקצועית וביטוח רכוש. הפוליסות הוצאו על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ ( להלן : "מנורה"). הפוליסות נועדו להשתלם באמצעות הוראת קבע מחשבונה של שטרלינג מהנדסים בבנק המזרחי המאוחד בע"מ כאשר מנחם הלר חתם בשמה על הוראת הקבע שצורפה כנספח י' לתצהיר מר לוסקי מנהלה של התובעת (להלן "לוסקי"). מנורה הנפיקה 18 פוליסות ביטוח שונות כפי שפורטו בכתבי הטענות וצורפו לתצהיר מר לוסקי ובכללן: 2.1 פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לשטרלינג יעוץ ושטרלינג מהנדסים. 2.2. ביטוח רכוש של שטרלינג יעוץ. 2.3 ביטוח מבנה ותכולה של בית ברחוב השרון 24 בבית דגן השייך לאורנה הלר הכולל הרחבה לתכשיטים וטיפול וטרינרי. המוטבים הם אורנה הלר ושטרלינג מהנדסים. 2.4 ביטוח מבנה ותכולה של בית ברחוב השרון 16 בבית דגן השייך לבני הלר , הכולל הרחבה לתכשיטים וטיפול וטרינרי. המוטבים הם בני הלר ושטרלינג מהנדסים. 2.5 ביטוח כלי רכב שונים של שטרלינג מהנדסים. 2.6 ביטוח מכונית נוסעים פרטית של שירלי הלר, מרחוב הרצל 49 זכרון יעקב, שהיא בתו של מנחם הלר. המוטבים הם הגב' שירלי הלר וכן שטרלינג מהנדסים. 2.7 ביטוח מכוניות נוסעים פרטית של יעל הלר. המוטבים הם יעל ושטרלינג מהנדסים. 2.8 ביטוח מכונית נוסעים פרטית של יואב הלר, בנו של מנחם הלר. המוטבים הם יואב הלר ושטרלינג מהנדסים. 2.9 ביטוח מבנה ותכולה של בית מגורים ברחוב המדע 23 זכרון יעקב השייך למנחם ועפרה הלר. המוטבים הם ה"ה מנחם ועפרה הלר. הפוליסות האמורות להלן "הפוליסות". תשלומי הפרמיות עבור הפוליסות על פי הוראת הקבע החלו לחזור ולפיכך מסר מנחם הלר לתובעת ארבעה שיקים של שטרלינג ייעוץ ע"ס 17,202 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"). אף השיקים לא נפרעו. במועד מאוחר יותר, ביום 17/7/99 ביקש מנחם הלר מהתובעת, לשנות את שם המוטב בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית משם הנתבעות 1 ו- 2 לשם משיק, הנתבעת 3. יצויין כי מנחם הלר המשיך להיות אחד המוטבים בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. בנסיבות אלה הגישה התובעת את התביעה שבפני ובה היא עותרת לחייב את הנתבעים בדמי פרמיות הפוליסות. 3. גרסת התובעת התובעת טוענת כי הנתבעים חבים בתשלום דמי פרמיות הפוליסות שהתובעת נשאה בהן כלפי מנורה. לגרסתה, הנתבעת שטרלינג ייעוץ מחוייבת מכוח השיקים שחוללו. הנתבעת שטרלינג מהנדסים מחוייבת מכוח הוראת הקבע שלא כובדה וכן לאור היותה מוטבת על פי הפוליסות. הנתבעת 3, משיק, הינה החברה אליה הועבר רכוש הנתבעות 1-2 לאחר שאלו נקלעו לקשיים, ומכוח זה היא מחוייבת בתשלום הפרמיות. הנתבע 4 מחוייב מכמה טעמים: הרמת מסך התאגדות, מצג שווא, ניהול עסקי הנתבעות בתרמית והכל כאשר ידע בעת הזמנת הפוליסות כי הנתבעים לא יוכלו לשלם את דמי הפרמיות. 4. גרסת הנתבעים 4.1 הנתבעים מאשרים כי אכן שטרלינג מהנדסים ובעקבותיה שטרלינג יעוץ נקלעו לקשיים כלכליים. לטענתם סוכם עם התובעת כי תמתין עם תשלום הפרמיות עד לגמר הליכי בוררות (הלן "הבוררות") שמתנהלים בין שטרלינג מהנדסים לבין חברת ורד הזהב (1994) בע"מ (להלן: "ורד הזהב"). 4.2 לא קיים חוב של התובעת. לטענת הנתבעים, הכסף בגין הפרמיות מגיע למנורה ולא לתובעת. לטענתם, המסמך שצורף לתצהיר מר לוסקי, נספח ד', מכתב מנורה ובו צויין כי חברת הביטוח חייבה את התובעת בתשלום הסך 68,808 ₪ בגין אי כיבוד המחאות של שטרלינג מהנדסים - הינו עדות שמיעה, ואין כל ראיה בפני בית המשפט לפיה אכן התובעת שילמה סכום זה. 4.3 לא התקיימו הנסיבות הדרושות בהלכה הפסוקה להרמת מסך. הביטוחים הוזמנו במהלך העסקים השוטף של הנתבעות, עוד בטרם נכנסו לקשיים. 5. הסכמה להמתין עד הכרעה בבוררות אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תמתין לקבלת דמי פרמיות הפוליסות עד להכרעה בבוררות שבין שטרלינג מהנדסים לבין ורד הזהב. ראשית, פרט לטענות של מנחם הלר ובנו בני הלר לא הובאה כל תמיכה שתבסס את הטענה ולמצער מכתב בעניין שהיה נשלח לתובעת במהלך האירועים נשוא התובענה שיעגן הסכמה כנטען. שנית הטענה אינה מתיישבת עם השכל הישר ושורת ההגיון. מדוע שסוכנות ביטוח תסכים לדחות קבלת תשלום דמי פרמיה של פוליסות בכמות רבה, שעה שהיא מחויבת בהן כלפי חברת הביטוח תוך כדי נטילת סיכון של תוצאות בוררות בין הלקוח לבין צד ג' שאין לה כל שליטה על כך. יש להניח כי אם היה בסיס לטענת הנתבעים, אזי הדבר היה מוצא ביטוי לכך כגון המחאה בלתי חוזרת, כמקובל במחוזותינו. זאת ועוד עדויות הנתבעים בהקשר זה עוררו תהיות, תוך העלאת גרסאות שונות ובאופן שלא ניתן לתת בהן אמון. בני הלר מסר תצהיר תשובות לשאלון מטעם הנתבעים שהוצג בבית המשפט. בתשובה לשאלה באיזה אופן הושגה ההסכמה עם התובעת להמתין עם גביית דמי הפרמיות עד הכרעה בבוררות השיב מר בני הלר כי: "ההסכמה היתה בעל פה". בהמשך נשאלו הנתבעים מי מטעם התובעת נתן את ההסכמה בעל פה להסדר האמור. תשובת הנתבעים נמסרה במכתב בא כוחם מיום 10/2/02 שצורף כנספח ד' לתצהיר מר לוסקי ובו נאמר: "המסכים היה מר לוסקי. כי ההסכמה היתה להמתין עם התשלום עבור פוליסות הביטוח עד לגמר הליך הבוררות". מר לוסקי הכחיש בתצהירו ובעדותו את הטענות המיוחסות לו בהקשר זה. או אז, שינו הנתבעים את גרסתם וטענו כי ההסכמה האמורה ניתנה מטעם התובעת על ידי מר יואב רן שותפו של מר לוסקי. הנתבעים לא שיכנעוני כי הושגה הסכמה עם מי מהתובעת לפיה תמתין התובעת עם גביית דמי פרמיית הפוליסות עד להכרעה בבוררות. שינוי גירסאות הנתבעים בעניין מתן ההסכמה כביכול מטעם התובעת, כמו גם העדר כל תימוכין לטענתם שאינה מתיישבת כאמור עם שורת ההגיון, מחייבת את המסקנה כי דין הטענה להידחות. 6. העדר עילה דוחה אני אף את הטענה לפיה התובעת לא הוכיחה כי חויבה בכספי דמי הפרמיות עבור הפוליסות וכי במכתב של מנורה כמפורט להלן הוא בגדר עדות שמיעה. אומנם הפוליסות הוצאו על ידי מנורה אך לפי מכתב של חברת מנורה, נספח ג' לתצהיר מר לוסקי, חייבה חברת הביטוח את התובעת בדמי הפרמיות בגין הפוליסות. מכתב זה המופנה לתובעת על ידי מנורה כולל פירוט מדויק של השיקים שמסר מנחם הלר לתובעת בקשר עם הפרמיות וצוין בו כדלקמן: "הריני לאשר כי חייבנו אתכם על סך כולל של 68,880 ש"ח (מספר קבלה 263767) וכל זאת עקב אי כיבוד המחאות לפקודתינו שהועברו בתשלום פרמיות ביטוח על ידי לקוחתכם, שטרלינג ייעוץ והנדסה (1993) בע"מ". ובהמשך: "החיוב שלכם נעשה תחת הסכם העבודה בינינו לפיו הינכם אחראים מוחלטים לתשלומי פרמיות המבוטחים, בין אם הועברו לטובתכם ובין אם הועברו למנורה". די במכתב זה בכדי להקנות לתובעת זכות תביעה כנגד הנתבעים באשר לדמי הפרמיות שכאמור התובעת היא אשר חויבה בהם. אוסיף כי אין המכתב בגדר עדות שמיעה לפי שהמכתב התקבל אצל התובעת ומנהלה אישר את נכונות האמור בו. לאחר שנדחו הטענות המקדמיות שעניינן המתנה עד הכרעה לבוררות וקיום זכות בידי התובעת לתבוע את הנתבעים, אזי לא נותרה כל הגנה עניינית כנגד עצם דמי הפרמיות המגיעים לתובעת בגין הפוליסות. אף מר מנחם הלר בעדותו אישר כי אין ויכוח על גובה הפרמיות שמגיעות לתובעת מהחברות הנתבעות (עמוד 12 שורה 4 ). נותר איפוא לבדוק את החבות של כל אחד מהנתבעים לתשלום דמי הפרמיות. 7. חבות שטרלינג ייעוץ שטרלינג ייעוץ מסרה את שיקים לתובעת, השיקים חוללו ולתובעת עילה שיטרית נגדה. 8. שטרלינג מהנדסים שטרלינג מהנדסים חתמה על הוראת קבע לתשלום הפרמיות, והתחייבה לשלמן. הוראת הקבע לא כובדה והיא מחוייבת איפוא בתשלומי הפרמיות. בנוסף שטרלינג מהנדסים היא מוטבת על פי הפוליסה ודי בכך בכדי לחייבה. 9. חבות משיק ומנחם הלר 9.1 התובעת טוענת כי יש להרים את מסך ההתאגדות שבין הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבעים 3 ו-4 מאחר ומשיק הוקמה כדי להתחמק מהתחייבויות של שטרלינג ייעוץ ושטרלינג מהנדסים תוך שמנחם הלר ששימש כאמור כרוח החיה בכל החברות והקים את משיק מהנדסים לצורך כך. 9.2 הרמת מסך עיקרון האישיות המשפטית העצמאית של חברה קבוע בסעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן "החוק"). הכלל הינו כי יש לכבד עיקרון זה ועל בית המשפט להקפיד על שמירתו. הרמת מסך ההתאגדות הינה חריג לכלל ותתקיים רק בנסיבות מיוחדות. סעיף 6 לחוק החברות קבע מסגרת נורמטיבית המאפשרת לבית המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות בצורה די נרחבת, והוא קובע כדלקמן: "(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג). (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה." חבות אישית לנושא משרה אף נקבעה בסעיף 54(ב) לחוק הקובע: " נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית משפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6 (ג),בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור." לגישתי על בית המשפט להימנע מעשיית שימוש נרחב בהפעלת סעיף 6, חרף שיקול הדעת הנרחב שניתן לו בסעיף זה. לצורך כך ניתן להיעזר בעקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה שקדמה לחקיקת סעיף 6 לחוק החברות, שסבורני כי כוחה יפה גם לאחר שעניין זה נקבע בחוק החרות. בהקשר זה אפנה להלכה בעניין ע"א 4606/90 - תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו(5), 353 (להלן "מוברמן"): "אמור מעתה שהרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת בקיפוחו או הסבת נזק לו והן לשם "עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור". (עמ' 363-364) ובהמשך: "מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בעניננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו שמצאה ביטויה בפסקי דין לרוב, היא שבמקרה כגון דא יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך". מכאן משתמע כי במקרה של חברה המתנהלת כמו שותפות, חברה משפחתית קטנה, אזי הנטייה להרים את מסך ההתאגדות תהיה גדולה יותר לפי שברור שפעולות החברה הן פעולות בעלי המניות. עוד אפנה לרע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, בו קבעה כבוד השופטת פרוקצ'יה: " מכאן, פסע בית משפט קמא צעד אחד נוסף ובאמצעות עקרון "הרמת המסך" הגיע למסקנה כי החברה המבקשת והחברה המשיבה, שהן חברות קשורות שהוקמו ונוהלו בידי אותם בעלים, הן, למעשה, ישות כלכלית-עיסקית אחת וההפרדה ביניהן מלאכותית. מכך הסיק שהרכב הינו בבעלות אותו גוף עיסקי המורכב משתי החברות גם יחד אשר החברה החייבת נמנית עליו. אם כך, ניתן היה לממש את הרכב לתשלום חובותיה של החברה החייבת." ובהמשך מאשרת כבוד השופטת פרוקצ'יה את קביעת הערכאה דלמטה: " ממסכת העובדות ניתן לומר כי מנהלן של שתי החברות הקים מספר חברות אשר פרטיהן דומים וכתובתן זהה, ואפשר שנהג כך על מנת שיוכל להתחמק מתשלום חובות לנושים וערבב נכסים בין החברות בכדי לכוון אותן לצרכיו. מצב מעין זה מצריך סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות לשם הצצה אל עבר הישויות "האמיתיות" הפועלות מאחוריו". כן חוזרת כבוד השופטת פרוקצ'יה על קביעות פסק דין מוברמן. מודע אנוכי להלכות לפיהן ימנע בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות אלא אם שוכנע לקיום התנאים החריגים שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה. רק לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו במספר הזדמנויות כי אין להרים את מסך ההתאגדות וראה בהקשר זה ע"א (ת"א) 1197/00 מוטואופן בע"מ נ' קמחי ואחר' (טרם פורסם), ע"א (ת"א) 2571/99 דרוקמן נ' איציק וצורי שותפות רשומה (טרם פורסם), ע"א (ת"א) 2557/00החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ נ' גלינצמן (טרם פורסם). בכל המקרים האמורים חזר והדגיש בית המשפט המחוזי את החשיבות אשר בשמירה על עקרון האישיות המשפטית של החברה, כי לא כל שימוש לרעה מקים החובה להרים את מסך ההתאגדות ועקרונות דומים להם מסכים אנוכי בכל הצניעות. השאלה שעל בית המשפט לשאול האם התקיימו בענייננו התנאים החריגים הקבועים לעיל לפיהם על בית המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות ומכוחם לחייב את משיק ומנחם הלר בחוב כלפי התובעת. 9.3 יישום ההלכה לאחר שבחנתי את המימצאים ויישמתי את ההלכות דלעיל סבורני כי בנסיבות המקרה המיוחדות שבפני יש מקום להורות על החלת סעיף 6 (ג) לחוק החברות ולהרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות הנתבעות 1 ו-2 כלפי התובעת גם לנתבעים 3 ו-4: 9.3.1 שוכנעתי כי מר מנחם הלר הקים את משיק והפעיל אותה רק על מנת להתחמק מחובות שטרלינג ייעוץ ושטרלינג מהנדסים לנושים. למעשה משיק היוותה כאמצעי חילופי לפעילות שטרלינג מהנדסים ואף שטרלינג יעוץ שקרסו ולא ניתן היה להפעילן. הוא אף נמנע מלרשום את מניות משיק על שמו על מנת שלא ניתן יהיה לנקוט בהליכים כנגדו. כך מעיד מר מנחם הלר: " שטרלינג יעוץ נתנה את השיקים לתובעת עבור חוב של שטרלינג מהנדסים, הנתבעת 2 שהיתה מוגבלת מתוך אמונה שהבוררות תניב כספים אשר יאפשרו את פירעון השיקים שנתנה הנתבעת 1." " ת. לשטרלינג יעוץ, נתבעת 1, לא היה כסף והיא רק שימשה צינור להעברת הכסף שמגיע מהנתבעת 2 לתובעת שהיתה כאמור מוגבלת." " ת. רוב פעילותה של הנתבעת 1 היתה על מנת לאפשר את הפעילות של הנתבעת 2 שהיתה מוגבלת." עמוד 9 שורות 15,20,28 לפרוטוקול. ובהמשך הוא משיב לשאלת בית המשפט בעמוד 11 : " ת. הנתבעת 2 היתה על סף התמוטטות וחתמתי ערבויות לנתבעת 2 ומכיון שבנתבעת 1 היתי בעל המניות והייתי חשוף לתביעות אישיות. מאחר והיתה זהות בשמות של הנתבעת 1 לנתבעת 2 והיה לי חשש בעניין זה לאור התמוטטות הנתבעת 2 רציתי לעשות את הפעילות של הנתבעת 1, פעילות המדידות, באמצעות חברה שלא תזוהה עם מי משתי החברות ולכן הוקמה הנתבעת 3 שבאמצעותה בוצעה הפעילות. ת. המניות בנתבעת 3 לא נרשמו על שמי מאחר ואת המניות אפשר לעקל ורציתי להבטיח שהדבר לא יקרה וזה היעוץ המשפטי שקיבלתי." ; (עמוד 11 שורות 12-18) גם מר בני הלר מאשר את דברי מר מנחם הלר וכך הוא מעיד: " ת. אני מכיר את חברת משיק שהוקמה על ידי. הנתבעת 2 נקלעה לקשיים והיה צורך להמשיך להתפרנס בדרך אחרת, קמה חברת משיק. ת. חברת משיק עוסקת במדידות. היום היא לא פעילה כי ישנם קשיים מהעבר. ת. לא יכלתי להפעיל יותר את חברת הבניה וביקשו חילוט ערבות ולכן הקמנו את משיק" (עמוד 14 שורות 3-8) ההדגשות אינן במקור-א.א. עדויות אלו מחייבות מסקנה אחת והיא כי לא היתה כל תכלית בהקמת משיק אלא הרצון לאפשר פעילות של מי מהנתבעות 1 ו-2 תוך קיפוח הנושים. התקיים איפוא החריג הקבוע בסעיף 6 (א) לחוק החברות להרמת המסך, לפיו הקמת משיק נועדה להונות ולקפח את התובעת. אם אין זה המקרה שבו על בית המשפט לעשות שימוש בסעיף 6 (ג) , שאני. יפים בהקשר זה דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין רע"א 510/00 הנ"ל: "עיון לגופם של הממצאים שנקבעו בידי בית משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות - החברה החייבת והחברה המבקשת - התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד והאבחנה ביניהן היתה מלאכותית ועקרה במציאות העיסקית היומיומית. כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות שבידיו הוחזק הרכב עובר לתפיסתו נהג להקים מספר חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי מלבד הרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים." (ההדגשה שלי-א.א.) 9.3.2 המניע לבקשת מר הלר מהתובעת להנפיק פוליסת ביטוח אחריות מקצועית למשיק למרות המצב הכלכלי הגרוע התברר מדבריו של מנחם הלר לפיהם לא ניתן היה לקבל עבודה ללא פוליסת ביטוח אחריות מקצועית: " ת. באשר לנספח ד' היתה דחיפות ככל הנראה מאחר והיינו אמורים לקבל עבודה והיינו אמורים להציג פוליסה ביטוח אחריות מקצועית ובגלל זה היה דחוף לרשום." זו גם הסיבה שמר הלר הורה לתובעת להעביר את פוליסת אחריות מקצועית משם שטרלינג מהנדסים לשם משיק. גם בכך יש ממצא לרצון להתחמק מנושים ולבצע פעילות של חברה באמצעות רעותה כאשר החובות אינם מאפשרים זאת והוא מהווה נדבך נוסף למסקנתי לחלות החריג לפיו יש להרים את מסך ההתאגדות. 9.3.3 התרשמתי גם שמר הלר נהג לערבב ברכוש ובפעילות של החברות לבין עצמן. כך העיד מר מנחם הלר: " ת. הציוד שהמודדים שלנו השתמשו היה חלקו של הנתבעת 3 וכן של הנתבעת 2 וכן גם מעט של הנתבעת 1." (עמוד 11 שורות 24-25) 9.3.4 הוראת מנחם הלר לתובעת לבטח את הרכוש הפרטי של בני משפחת הלר תוך חיוב הנתבעות 1 ו-2 בפרמיות, ושבין בני המשפחה ורכושם שבוטח אין כל נגיעה לעיסקי החברות, מצביע על רצון להתחמק מנושים. לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע החברות הן אלה אשר התחייבו לשלם את דמי הפרמיות של פוליסות הביטוח של מכוניותיהם הפרטיות של ילדיו של מר מנחם הלר כמו גם בתיהם. מעוררת תהייה העובדה שילדיו של מר הלר שאין בינם לבין העסקים ולא כלום נהנו מביטוחים ששטרלינג מהנדסים או שטרלינג ייעוץ התחייבו לשלמן על פי הוראת מר מנחם הלר. כך אישר מר הלר כי יעל הלר ואורנה הלר אינן פעילות בעסקים השונים ולמרות זאת נהנו מביטוחים על חשבון החברות: "אורנה היתה בארצות הברית והיא לא היתה פעילה בחברה" (עמוד 8 שורה 1). "יעל היא עקרת בית. היא אדריכלית" (עמוד 7 שורה 28). 9.3.5 בשולי הדברים אוסיף כי החברות הן חברות משפחתיות קטנות, אשר התרשמתי כי לא היתה אבחנה ברורה בין פעילותן ורכושן ויתרה מזאת, האחת ביצעה עבודות עבור רעותה באופן המאפשר לבית המשפט לנקוט גישה ליברלית כאמור בעניין זה בפסק דין מוברמן. מסקנתי הינה כי התנהגותו של מנחם הלר כפי שפרטתי לעיל היתה תוך פגיעה בעקרון תום הלב, על ידי ניצול שלא כדין של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות, ומעשיו עלו כדי מרמה ומתוך מטרה ברורה של התחמקות מנושים. התקיימו התנאים על פי סעיפים 6 ו- 54(ב) לחוק להורות על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות 1 ו-2 ולחייב גם את הנתבעים 3 ו-4 בחובותיהם כלפי התובעת. 10. חבות מר הלר לאור דיני הנזיקין התובעת טוענת כי מנחם הלר מחוייב בתשלום גם לפי דיני הנזיקין מאחר והציג כלפיה מצג שווא רשלני, הפר חובת זהירות, פעל כלפיה מתוך כוונת מרמה (סעיף 25 ד' 1 לסיכומים). סעיף 253 לחוק החברות מורה: "נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות..." חובת מנהל לפעול בתום לב כחלק מחובת הזהירות והאמון המוטלת עליו נקבעה בד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו פ"ד לז(4) 673. בעמוד 694 קובע כבוד הנשיא שמגר: "הטלת חובת תום הלב על מנהלי חברה, המנהלים משא ומתן בשם חברה עם צד שלישי, היא ביטוי נוסף לתפיסות הנהוגות עתה בדבר חובות האמון והזהירות המוטלות על המנהלים גם כלפי צדדים מחוץ לחברה, כפי שמתחייב מן ההתפתחויות בחיי החברה והמשק". יפים הם לעניננו גם הדברים של כבוד הנשיא שמגר פסק בעניין ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד פ"ד מ"ח(3)705 : "אורגן אשר מבצע יסודות של עוולה, חב חבות אישית בנזיקין בגין אותה עוולה. חבות זו איננה נובעת מהרמת המסך. היא איננה מעוגנת בהוראה ספציפית. היא נובעת מן העיקרון הכללי והיסודי על פיו אדם אשר ביצע עוולה, לרבות אורגן, חייב לשאת בתוצאות המשפטיות הנובעות מהתנהגות זו". כן אפנה לדברי כבוד השופט אור בעניין חובת הזהירות של נושא משרה כלפי צד שלישי ושנדונו בע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769. כבוד השופט אור קובע בין היתר בעמוד 791: "לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. מבלי למצות, עשויה להיות בהקשר זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בעניין נשוא ההתקשרות, עליה סמך הצד השני להתקשרות.. או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסויים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי " (ההדגשה אינה במקור-א.א.) מר הלר יצר מצג שווא כלפי התובעת ומנהלה מר לוסקי אשר נתן בו אמון כי ידאג לתשלום דמי הפרמיות של הפוליסות, תוך עריכת "קומבינציות" בין החברות השונות ובכלל זה החלפת הוראת הקבע בקבלת שיקים, בעריכת ביטוחים אישיים של בני משפחת הלר כאשר כל אותה העת, התובעת היא אשר מחוייבת בתשלומים אלה כלפי מנורה. מקבל אני את עמדת התובעת כי אלמלא הולכה שולל על ידי מנחם הלר לא היתה מאפשרת את הוצאת הפוליסות ובודאי היתה דואגת לבטלן. סבורני כי התקיימו בנסיבות העניין יסודות עוולת התרמית כקבוע בסעיף 56 לפקודת הנזיקין: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות-ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו;" יישום ההלכה על נסיבות המקרה שבפני מוביל למסקנה כי התקיימו יסודות העוולה ויש להטיל על מר הלר חבות אישית. מר הלר חתם על הוראת קבע לתשלום דמי הפרמיות מחשבונה של שטרלינג מהנדסים שעה שידע כי ההוראה לא תכובד עקב קשייה הכלכלים ולאחר מכן משך מחשבון שטרלינג יעוץ את השיקים ואף זאת שעה שידע שלא יהיה כיסוי לשיקים והכל תוך שהטעה בכך את התובעת. אינני מקבל את דבריו של מר הלר לפיהם סבר שיהיה כסוי לשיקים שכן הוא אישר כי חברת שטרלינג ייעוץ כמעט הפסיקה את פעילותה ולפיכך לא היו לה הכנסות שיאפשרו פירעון השיקים: " ת. שטרלינג יעוץ לא קיבלה עבודות חדשות לפי דעתי מאמצע שנת 98' אבל נתנה טיפול על עבודות קודמות. היתה פעילות בשנת 98' מאוד מצומצמת של הנתבעת 1." (עמוד 9 שורה 25). יתרה מזאת, אף היתה סתירה בעניין זה בין עדי הנתבעים לפי שמר מר בני הלר אישר כי לשטרלינג ייעוץ כבר לא היתה פעילות מספר שנים קודם: "למיטב זכרוני הנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה בשנת 1997" (עמוד 13 שורה 6) בשולי הדברים אומר כי טענתו של מר הלר לפיה סבר שיגיעו כספים לשטרלינג מהנדסים בעקבות הליכי הבוררות, לא הוכחה. מסתבר כי הבוררות אינה סופית ואף אינה וודאית ולא היה כל בסיס לסברת מר מנחם הלר כי יתקבלו כספים מהליך זה שישמשו לפירעון השיקים. 11. הפרה חוזית לפי ההלכה הפסוקה ניתן לתבוע אורגן גם בהפרת עילה חוזית כשהכוונה בעיקרה להפרת חובת תום הלב לפי סעיף 12 או סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג - 1973. ראה בהקשר זה ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נ"ב (4) 769. ע"א ת"א 11197/00 מוטואופן (1997) בע"מ נ' קמחי, (לא פורסם). מנחם הלר היה צד ישיר לחלק מחוזי הביטוח באותן פוליסות של אחריות מקצועית ובנוסף ניתן לחייבו גם בהיותו צד שלישי לאור ההלכה בעניין ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד ל"ז (4) 673. ממסכת העובדות כפי שפירטתי לעיל, עולה הפרת חובת תום הלב על ידי מנחם הלר כלפי התובעת ודי אם אצביע על הזמנת פוליסות ביטוח לרכוש הפרטי של בני המשפחה תוך חיוב מי מהחברות, בידיעה שמצבן הכלכלי רעוע, בכדי להוות ראיה מספקת לענין זה. 12. סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובעת את דמי הפרמיות של פוליסות הביטוח שהיא חוייבה בתשלומם כלפי מנורה חברה לביטוח בע"מ. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הוכח כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסכום התביעה. עוד הוכח כי קיימת למנחם הלר חבות כלפי התובעת בתשלום האמור גם לפי דיני הנזיקין. לאור האמור הנני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת את הסך 73,875 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 11.7.01 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף יישאו הנתבעים הדדית בהוצאות התובעת וכן ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך 12,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. דיני חברותהרמת מסךהקמת חברהמסך ההתאגדותחוב