פסק דין התובעת (להלן: "החברה"), הינה חברה פרטית שעסקה בייצור שיש בתחום השיפוט של נצרת עילית. הנתבע מס' 1 היה בעל מניות ומנהל בחברה עד לסוף שנת 1996. בסוף שנת 1996 נקלעה החברה לקשיים כלכליים. החברה פנתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למנות את עו"ד ליפא מאיר כנאמן מטעם הנושים וכן במטרה לגבש הסדר נושים ולהגיע להסדר עם נושיה (להלן: "הבקשה להקפאת הליכים"). במסגרת הבקשה להקפאת הליכים הציגו החברה והנתבעים 1 ו- 2 את הנתבע 2 כמי שמעוניין להשקיע בחברה. על סמך מצג זה, הגישה החברה בקשה להמשך פעילותה, תוך הקפאת כל ההליכים נגדה, כאשר לטענתה, יגיע המימון לפעילותה מהנתבע 2. החברה חידשה את פעילותה באישור בית המשפט בחודש פברואר 1997 בעקבות הבקשות והמצגים הנ"ל ואישור זה הוארך ע"י בית משפט לתקופות קצרות בכל פעם. לאחר מספר הארכות של תקופת ההפעלה הגישה החברה באמצעות הנתבעים 1 ו- 2 ע"י עו"ד ליפא מאיר, בקשה להסדר נושים. במסגרת הבקשה הוצג הנתבע 2 כמשקיע המוכן להשקיע בחברה סך של 5 מיליון דולר ארה"ב. סכום זה נועד לאפשר לחברה להגיע להסדר עם נושיה על פי ההסדר שהוצע ולהבריאה. בנוסף להצעה זו הוגשה לפחות הצעה נוספת לרכישת פעילות החברה תמורת תשלום חלקי של חובותיה. בית המשפט העדיף לקבל את הצעת החברה והנתבעים 1 ו- 2 בין היתר משום שהיה סבור כי במסגרת הצעה זו ייהנו הנושים מתשלומים גבוהים יותר. הסדר הנושים אושר ב - 1.7.97. אולם, המשקיע - הנתבע מס' 2 הפעיל את המפעל כבר חצי שנה לפני אישור ההסדר, לבקשתו, דהיינו החל בפברואר 97. כאשר, הוא בוחר בנתבע 1 כמי שינהל את המפעל מטעמו. בהמשך אכן מונה הנתבע גם כמנהל מיוחד של החברה, לצורך ניהולה השוטף. ביום 5/6/98 הוגשה בקשה לפירוקה וביום 23/6/98 מונה לה מפרק זמני. ביום 31/5/99, ניתן צו פירוק נגד החברה. עו"ד דוד ששון נבחר לכהן כמפרקה הקבוע של החברה ביום 16/9/99 (להלן: "המפרק") לאחר שעוד קודם לכן כיהן כב"כ המפרק הזמני. לטענת המפרק, עו"ד ששון, התברר בדיעבד, כי הנתבעים 1 ו- 2 לא התכוונו באמת ובתמים להבריא את החברה ולהגיע להסדר עם נושיה, אלא לרוקן את קופת החברה ולמשוך לכיסם הפרטי כספים של החברה שלא כדין. הנתבעים 1 ו- 2 שהינם תושבים ואזרחים של ארה"ב, השתמשו בחברה כ"מכבסה" של כספים. התברר לטענת המפרק, כי המימון של הפעלת החברה הגיע, בניגוד לנטען, מהחברה עצמה. במידה שהנתבע 2 העביר לחברה ולנושיה כספים מארה"ב, הוא קיבל את הכספים חזרה מהחברה. החזרת הכספים התאפשרה מכוח העובדה שהחברה לא דיווחה על חלק גדול ממכירותיה ולא הוציאה חשבוניות מס בגינן. הכנסות אלו התקבלו במזומן והגיעו לכיסם של הנתבעים 1 ו- 2. לא ברור מה היחס בין הכספים שהועברו מחו"ל לבין אלה שהוחזרו אל החברה בדרך סיבובית חזרה, אך בנוהגם כאמור, הצליחו הנתבעים 1 ו- 2 להלבין כספים רבים. בכל התקופה הנ"ל הוקפאו כל ההליכים כנגד החברה וכנגד בעליה, ואלה נהנו מהגנת בית המשפט. הנאמן מטעם הנושים, עו"ד ליפא מאיר יטען בדיעבד כי לא ראה עצמו אחראי לפיקוח על פעילות החברה. לפיכך, הנתבעים 1 ו- 2 פעלו למעשה באין מפריע. לאחר רק 15 חודשים של הפעלה בשיטה המתוארת לעיל, הצליחו הנתבעים 1 ו- 2 למשוך כספים רבים שהיקפם המדויק איננו ידוע למפרק וכן יצרו הפסדים וחובות חדשים בגובה של כ- 15,000,000 ₪. עובדה זו עולה מדוחות שערך הנתבע 1 בעצמו. מתחשיב שערך קניין - חשב של החברה לשעבר - מר זלמן ליפסקר ז"ל - בסמוך למועד הפירוק, לפי בקשת המפרק, עלה כי אילו החברה היתה מקבלת את כל התקבולים ממכירה של מוצרים שייצרה מחומרי הגלם שרכשה בתקופה הנ"ל, הייתה צוברת עד לקריסתה של החברה במאי 1998 רווח של כ- 1,000,000 דולר במקום ההפסד האמור. עילות התביעה כלפי הנתבעים 3 ו- 4 הן כדלקמן: הנתבע 3 כיהן בחברה בתקופת הפעילות הרלוונטית כאחראי ישיר על המחשוב בחברה. במסגרת זו פעל להסתרת נתוני הייצור של החברה וזאת על מנת שלא ניתן יהיה לגלות את העובדה שקיים פער גדול בין נתוני הייצור לבין נתוני המכירה. הדבר נעשה על ידי שימוש בתוכנה מיוחדת אותה הכין הנתבע 3 במיוחד, לבקשת הנתבע 1 ואותה קידד בצורה שאף גורם חיצוני לא יוכל לעשות בה שימוש מלבדו. הנתבע 3 סירב לאפשר למפרק לעיין בנתונים הנ"ל, תוך טענה שיעשה זאת רק אם תשלם לו החברה את חובה כלפיו בגין משכורת ופיצויים, חוב שלטענתו הסתכם בכמה מאות אלפי שקלים. התנהגות הנתבע 3 היוותה סיוע ישיר והכרחי שאפשר לנתבעים 1 ו- 2 לבצע את זממם בחברה ללא הפרעה. הנתבעים 1 ו- 2 לא היו יכולים לפעול ללא עזרת הנתבע 3 שכן הדבר היה מתגלה מיד לעובדי החברה, לרואה החשבון ולנאמן, וניתן היה לחשוף את המעשים החמורים של הנתבעים הנ"ל. תמורת פעולותיו ושתיקתו, קיבל הנתבע 3 שכר ותנאים גבוהים יחסית, בשיעור העולה בהרבה על השכר שהיה מקובל בחברה ובשוק לעובדים מסוגו. הנתבע 4 הינו בנו של הנתבע 1. הנתבע 4 עבד לצידו של אביו הנתבע 1 באופן צמוד והיה שותף לכל המהלכים שצוינו לעיל. ארבעת הנתבעים, יחד ולחוד, אחראים לכך שכספים בהיקף גבוה עברו מן החברה לכיסם של הנתבעים 1 ו- 2 שלא כדין וכולם יחדיו וכל אחד מהם נהנו ישירות מכספים אלו. הנתבעים פעלו במרמה, גזלו והפרו אמונים כלפי החברה, הנושים, בית המשפט ורשויות המס. לחלופין, הנתבעים עשו עושר ולא במשפט, על חשבון החברה ונושיה מאחר וכל משיכות הנתבעים מומנו, למעשה, מאשראי של נושי החברה. לחילופין טוען המפרק, כי הנתבעים לא הפקידו את כל הכנסות החברה בקופתה ומשכו חלק מהם שלא כדין לכיסם, ועל ידי כך גרמו לכך שהחברה קרסה ולא החזירה חובות לנושיה. התנהגותם זו הנה בגדר רשלנות חמורה, הפרת חובת זהירות והפרת חובת נאמנות כלפי החברה. המפרק איננו יודע את ההיקף המדויק של הכספים שהנתבעים נטלו שלא כדין כאמור, הואיל ומדובר בכספים של עסקאות שלא דווחו. יחד עם זאת, בתקופה הקצרה של 15 חודש בה הפעילו את החברה, שהיתה תחת הסדר נושים, יצרו על פי מאזני החברה הפסד בשיעור של כ- 15,000,000 ₪, בעוד שכאמור על פי התחשיב הבנוי על פי השימוש בחומרי גלם, החברה הייתה אמורה להיות רווחית. את ההפרש ניתן להסביר רק בדרך אחת והיא שההפסד הינו תוצאה ישירה מכך שהנתבעים 1 ו- 2 שלשלו לכיסם כספי עסקאות שלא דווחו. עד כאן טענות המפרק בכתב תביעתו. לנתבעים ניתנה הזדמנות להוכיח שהטענות המועלות נגדם אינן נכונות. הם זומנו לחקירות וגם נדרשו בכתב להתייחס לטענות. למעט הנתבע 4 ופגישה אחת עם הנתבע 3 לא התייצבו הנתבעים 1 ו - 2 לחקירה אצל המפרק, ולא הגיבו להאשמות נגדם. בכתב הגנתו טען הנתבע 3 כדלקמן: הוא הינו בהשכלתו הנדסאי חומרה והחל לעבוד אצל התובעת לשם הפעלתו של מתקן לייצור ראשי שבאותה עת היה מושבת. לאחר שהצליח לגרום להפעלתו של המתקן תוך זמן קצר ובעלות נמוכה מאוד, בהשוואה להצעות מחיר שניתנו לנתבע 1, הועסק כמנהל מחשוב של מכונות הייצור אשר מופעלות/מבוקרות על ידי מחשב תעשייתי. לא היה לו תפקיד ניהולי כלשהו ולא היה מעורב בניהול החברה ו/או בקבלת החלטות הקשורות לכספי החברה ו/או ניהולה השוטף מבחינת מכירות, רכישת חומר גלם וכיוצ"ב; לא היה מעורב בהנהלת החשבונות של החברה, אין לו הכשרה כלשהי בראיית חשבון/ הנהלת חשבונות ו/או בכל תחום כללי/כספי אחר; לפני שהחל לעבוד בחברה, היתה בה בשימוש תוכנה בשם מפעלית ששימשה אותה לשם ניהול מלאי ורכש. במועד כלשהו החלה החברה לעבוד עם תוכנה בשם "אקסיס" שהינו מוצר של חברה מייקרוסופט ואשר יכולה גם לסייע ברישום וניהול של תפוקת הייצור. תוכנת "אקסיס", הינה תוכנה ידועה ולמיטב ידיעתו נהגו הפקידות בחברה לאסוף את נתוני הייצור ולהקלידם לתוכה כפי שהוקלדו נתונים נוספים כמו תעודות משלוח. תוכנה זו, לטענתו, איננה תוכנה מיוחדת שאותה יצר והיא אף לא סודית. הנתבע טוען כי על מנת להיכנס לתוכנה ולעיין בנתונים שהוקלדו בה, ישנו כמקובל במחשבים רבים ובתוכנות רבות, קוד כניסה. קוד כניסה זה, היה ידוע לגורמים רבים בחברה לא רק לו. כל מי שבקיא במחשבים ואינו יודע את הקוד יכול לשחזר אותו במקרה וקוד הכניסה אובד ו/או נשכח. הנתבע מכחיש כי פעל בצורה כלשהי להסתרת נתוני ייצור כפי שטוען המפרק. הוא היה מוכן לסייע למפרק בכל שאלה ו/או בדיקה שהמפרק ביקש לערוך ובכלל זאת לסייע ככל יכולתו/ידיעתו בנתונים השמורים במחשבי החברה. נכון כי ביקש בהזדמנות זו לקבל מהמפרק כספים שהחברה נותרה חייבת לו בגין משכורת, ביקש מהמפרק שיטפל בתביעת החוב שלו כנגד החברה וכן ביקש תמורה עבור שעות העבודה הרבות והזמן שהוא יעמיד לרשות המפרק. הוא סירב לבקשתו של המפרק לסייע לו בחינם אך היה מוכן כל הזמן לסייע למפרק בגילוי הנתונים כנגד קבלת שכר הולם עבור עבודתו זו. סירובו של המפרק לשלם בעד עבודתו הוא שמנע ממנו לסייע לו. ניסיונו של המפרק להציגו כמי שהסתיר או ביקש להסתיר נתונים שונים מהמפרק, הינה הצגה מעוותת. הנתבע 3 מכחיש כי הוא אחראי לכך שכספים בהיקף גבוה "זלגו" מן החברה לכיסו וכי הוא נהנה ישירות מכספים אלה. הוא לא משך מהחברה כספים. הוא לא היה במעמד ו/או בעל סמכות לעשות כן. הוא מכחיש כי פעל במרמה והפרת אמונים כלפי החברה, הנושים, בית המשפט ורשויות המס. הוא לא נהנה מכספים כלשהם של החברה פרט למשכורתו ככל ששולמה ועד ליום ששולמה. לנתבע תביעת חוב כנגד החברה בגין שכר עבודה שטרם שולם לו. הנתבע טוען כי הוא עזב את הארץ לארה"ב לשם פרנסה לאחר שהתובעת קרסה בעודה חייבת לו כספים רבים. הוא מכחיש כי עזב את הארץ. הנתבע טוען כי הוא נפגש עם המפרק במשרדו של המפרק, שיתף עמו פעולה והודיע לו כי הוא נוסע לחו"ל לעבוד ומסר מספר טלפון ופקס שלו על מנת לאפשר יצירת קשר איתו במידה והמפרק יחפוץ בכך. לנתבע 3 לא היתה ידיעה על שיעורי הפסדיה של החברה בתקופה בה היתה בהקפאת הליכים, הפסדים אשר הגיעו לסך של 14,905,000 ₪. הגנה של הנתבע 4 הנתבע 4 מכחיש כי עבד לצידו של אביו (נתבע מס' 1) באופן צמוד והיה שותף לכל המהלכים. הוא טוען כי אביו לא שיתף אותו וגם לא היה לו סיבה לשתף אותו בענייני ניהול המפעל וכי מעולם לא היה שותף כזה או אחר למהלכים כלשהם שבוצעו במפעל. הנתבע טוען כי תפקידו העיקרי היה מנהל הייצור, ובמסגרת תפקידו היה עליו לוודא כי אכן הגיע חומר הגלם שהוזמן על ידי המפעל ולוודא כי הייצור במפעל מתבצע על פי התכנון ולעקוב אחרי איכות הייצור. לנתבע 4 לא היתה כל גישה לענייני הכספים של המפעל ומעולם לא שותף בכל עניין הקשור לניהולו הכספי. מעולם לא עשה או התבקש לעשות מעשה כלשהו שיש לו נגיעה כלשהי להתנהלות הכספית או הכלכלית של החברה בשום צורה שהיא. הנתבע 4 טוען כי אין בהיותו בנו של "הבעלים" כדי להעיד כי הוא מעורב בניהול החברה, אם זה בניהול השוטף ואם זה בניהול הכספי. הנתבע 4 מכחיש כי יש לו כל נגיעה לזליגת כספים של החברה לכיסם של הנתבעים 1 ו- 2. הוא לא פעל במרמה ו/או הפר אמונים כלפי החברה והנושים ולא כלפי בית המשפט וכלפי רשויות המס ו/או גזל מכספי החברה. התביעה לא המציאה כל פרטים לגבי אותה מרמה ו/או הפרת אמונים נטענת, וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 78 לתקנות סד"א התשמ"ד - 1984 הקובעת כאמור: "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". הנתבע 4 מכחיש כי היתה לו גישה לכספי החברה ולטענתו לא ביצע מעולם ואף לא התבקש לבצע כל פעולה שיש בה משום נגישות לכספי החברה. לא היה עליו להפקיד כספים כלשהם בקופתה של החברה ומובן מאליו כי לא משך כספים ללא אישור לכיסו הפרטי. הנתבע 4 מכחיש כל ידיעה כי נוצר הפסד לחברה בשיעור העולה על 15 מיליון ₪ ולא ידע על התחשיב שנעשה על פי השימוש בחומרי הגלם אשר הצביע על רווח צפוי של כמיליון דולר, כביכול. הנאמן בהסדר, שהמפרק טען כלפיו כי הינו אחראי לנזקים שנגרמו לחברה בהסדר עקב פיקוח לקוי על הנתבעים, שילם לחברה פיצוי בשיעור של כ - 770,000 ₪. התביעה נגד הנתבע 2 נסתיימה ביום 9.4.2002, לאחר שהושג הסדר פשרה על פיו ישלם סך של 120,000 $ ארה"ב לקופת החברה. האם הוכיח המפרק את טענותיו? 1. מצבה הכספי של החברה החל ב 1.2.97 ועד קריסתה במאי 98. הנאמן בהסדר קיבל דו"ח הפעלה שהוגש לבית המשפט נכון לתקופה שבין פברואר עד יולי 97, אשר הצביע על הפסד של 832,000 ₪. דו"ח זה לא עורר אצל הנאמן חשש מפני קשיים כספיים עתידיים, מאחר והיה מדובר בתקופת הרצה שבה יש יותר הוצאות, ומשום שהדו"ח לא היה דו"ח כספי, ונושא המלאי לא נבדק בו. (עדות הנאמן עמ' 50). הנתבעים 1 ו- 2 הביעו אופטימיות מרובה שפעילות שנת 98 תסתיים ברווח. רואי החשבון שלהם הכינו דוחות ב - 11.3.98, (ת/17) מהם עלה כי אחרי התשלום המלא על פי הסדר הנושים של 1,6 מיליון דולר, לנושים, ישאר רווח נקי של 3,6 מיליון דולר. והחברה עומדת להעלות את שיעור רווחיה ל 23.66% ביוני 98. על פי תזרימי המזומנים הדולרים שהוכנו על ידי רואי החשבון של הנתבע 1, היה תזרים המזומנים לאחר מימון, צריך להיות 1,265,870 דולר בדצמבר 98, ותחזית ערך ייצור למכירה בדולרים ליוני 98, עמדה על 1,731,600 דולר. 2. נתונים אלה מסר לנאמן הנתבע 1 באמצעות החשב שלו - אברהם משה, וכן איש המכירה - יהודה מנשה, ואלה מסרו את הנתונים גם לרואי החשבון זוהר וגינספורד. הדוחות הללו גם נשלחו לידי המשקיע הנתבע מס' 2 בניו יורק. בעדותו אמר אברהם משה (עמודים 23 עד 28), כי את תזרים המזומנים הכין מנתונים שקיבל מהנתבעים מס' 3 ו- 4 וכן ממנהלת החשבונות. ולא היתה לו סיבה לחשוב שהנתונים שסיפקו לו אינם נכונים. כמו כן הסתמך על נתונים קיימים, מאזני חברות, הנהלת חשבונות, תזרימים קודמים והנחות יצור שקיבל מהנתבעים 3 ו- 4 (עמ' 25 שורה 12). נאמר לו ע"י אנשי המכירות כי כל מה שייוצר - יימכר ויביא רווחים כפי שצויין בדו"ח. בעדותו אמר שלא עשה התאמה ולא בדק את הנתונים כי לא היה זמן לעשות כן, אולם הסתמך על נתונים קיימים. 3. על סמך הדוחות הללו, העיד הנאמן היתה הנחת עבודה בשנת 98, כי לחברה מזומנים רווחים נאים. זאת למרות שבתחילת ינואר 98 לא שולם תשלום שהיה צריך להשתלם בהסדר נושים בסכום של 750,000 דולר. הנתבע 1 ורואה החשבון שלו טענו שמדובר באי תשלום זמני, הנובע מקושי תזרימי, וביקשו דחית התשלום, ועל בסיס הדוחות הנ"ל קיבל הנאמן את הסכמת הנושים העיקריים לדחייה בתשלומי הסדר הנושים. 4. הנאמן העיד שקיבל כל הזמן מהנתבע 1 מאברהם משה ומרואי החשבון - וינשטין וגינספורד מאזני בוחן אשר הראו תחזיות אופטימיות. כמו כן, חשבון הנאמנות של החברה בו לנאמן ולנתבע 1 היתה זכות חתימה ביחד, היה תמיד בפלוס ולא היה לנאמן סיבה לחשוב שהחברה מפסידה כסף. כפי שהתברר אחר כך, דאגו הנתבעים לכך שלנאמן לא תהיה סיבה לחשוב שהחברה מפסידה כסף. 5. שלושה חודשים לאחר מכן, ביוני 98, ו- 15 חודשים לאחר הפעלת החברה תחת ההגנה של צו הקפאה עקב הסדר נושים, הגיש הנתבע 1 דו"חות כספיים המראים על הפסדים וחובות חדשים בגובה של כ- 15,000,000 ₪ כדלקמן: כעולה מדו"ח רווח והפסד לסוף שנת 1997 צברה החברה הפסדים בסך של כ- 11,513,000 ₪. תבור תעשיות שיש בע"מ דו"ח רווח והפסד לשנה שנסתיימה ביום 31 בדצמבר 1997 אלפי ₪ הכנסות ממכירות 11,500 עלות המכירות 19,443 הפסד גולמי 7,933 הוצאות מכירה 955 הוצאות הנהלה וכלליות 2,106 3,061 הפסד לפי הוצאות מימון 10,994 הוצאות מימון 505 הפסד הון 14 רווח (הפסד) השנה (11,513) 6. מדו"ח רווח והפסד לתקופה עד 28/05/98, עולה כי הפסדי החברה בתקופה זו הגיעו ל- 3,392,000 ₪ וזאת לפי הדו"ח הבא: תבור תעשיות שיש בע"מ דו"ח רווח והפסד לתקופה מ- 01/01/98 עד מאי 1998 אלפי ₪ הכנסות ממכירות 6,130 עלות המכירות 8,248 הפסד גולמי 2,118 הוצאות מכירה 263 הוצאות הנהלה וכלליות 997 1260 הפסד לפי הוצאות מימון 3378 הוצאות מימון 14 רווח (הפסד) השנה (3,392) העיד הנאמן בלשון המעטה: "מישהו כאן לא הראה את הדוחות הנכונים" (עמ' 54 ש' 19). 7. מטעם משרד רוה"ח בר לב נערך תחשיב והקבלה בין הנתונים שהוכנו על ידי אברהם משה ונשלחו למשקיע בניו יורק לתקופה מפברואר עד מאי 98 לעומת הנתונים שהופיעו במערכת הנהלת החשבונות של החברה. מהנתונים שהופיעו בספרי החברה עלה כי בסך הכל נרשמו מכירות לתקופה מפברואר עד מאי 98 כולל מע"מ בסך של כ- 5,580 מליון₪. מהמכתב ששלח אברהם משה החשב לוידר בניו יורק יחד עם תזרימי המזומנים עלה שהתקבולים היו אמורים להיות 5.6 מליון דולר. כותב אברהם משה: "החל בחודש מרץ 1998 צפויים, על פי מצב קיים ותחזית, להתקבל שיקים מלקוחות דחויים ל - 60 יום, בגין מכירת סוף פברואר 98 ומרץ 98 בסך כולל של 52,100,000 ו - 1,750,000 לחודש מכאן ואלך". (ראה מסמך 32 המצורף לדו"ח בר לב מ- 25/5/99 וכן ראה דו"ח חנן רבי ת/1) 8. בדו"ח בר לב נאמר כי בספרי הנהלת החשבונות של החברה נרשם: חודש הכנסות בש"ח פברואר 1,481,983 מרץ 891,983 אפריל 843,371 מאי 1,549,997 סך הכנסות 4,770,428 17% מע"מ 810,973 סך כל התקבולים 5,581,401 (ראה מסמך 33 המצורף לדו"ח זה). 9. מן המכתב שנשלח על ידי החשב אברהם משה, מהחברה לוידר, הנתבע 2, עולה: "הכנסות עבור פברואר ומרץ 2,100,000 הכנסה צפויה לחודש אפריל 1,750,000 הכנסה צפויה לחודש מאי 1,750,000 סך כל התקבולים 5,600,000 שער חליפין ממוצע 3.64 סך הכל 20,394,000" לפי שער חליפין של 3.64, הרי המכירות על פי תזרימי המזומנים לתקופה של 4 חודשים במהלך 98, הסתכמו ב- 20,380,000 ₪. נתונים אלה התבססו על נתוני תקבולים בפועל (הדו"ח נערך במרץ 98). השוואה בין הנתונים בהנהלת החשבונות לנתונים אלה, מעלה שמכירות בסך 14,802,599 ₪ = 5,581,401- 20,384,000 לא נרשמו בספרים, שהם כ- 73% מסך ההכנסות לאותה תקופה ואף לא הופקדו בחשבונות הבנק של החברה או לחשבון הנאמנות. 10. מתחשיב שערך קניין - חשב של החברה לשעבר - מר זלמן ליפסקר ז"ל - בסמוך למועד הפירוק, עולה כי אילו היתה החברה מקבלת את כל התקבולים ממכירת מוצריה, היתה צוברת באותה תקופה רווח של כ- מליון דולר, במקום ההפסד האמור. התחשיב נסמך על כמויות חומרי הגלם שרכשה החברה באותה תקופה. 11. להלן התחשיב: SUBJECT: COSTINGS PRODUCTICN SUBJECT: COSTINGS PRODUCTICN 02/02/97-31/05/98 02/02/97-31/05/98 B.B B.L RESIN POLYASTER: Tw 560*1500 = 840,000 RESIN POLYESTER: Tw 390*1500$ = 585.00 SANDS 600,000 STONES:JERUSALIM: Tw 2000*35$= 70,000PEREATO:Tw 900*50$= 450,000 QUARTZ 95,000 CHEMICAL: 125,000 CHEMICALS 335,000 FILLER: 75,000 TOOLS 130,000 +AUXILARY MATERIALS TOOLS 100,000 +AUXILARY MATERIALS SALARIES 850,000 SALARIES 650,000 ENERGY 250,000 ENERGY 150,000 RENT (11 MONTHS) 535,000 RENT: (1 MONTH) 400,000 VARIOUS 80,000 VARIOUS 75,000 $3,715,000 2,680,000 $ =$ 14,76 SLAB SLABS24,000 ק 3,715,000 TOTAL COSTINGS: TOTAL PRODUCTION TOTAL COSTINGS =$ 14,76 M² 181.500 ק 2,680,000 TOTAL COSTINGS: TOTAL PRODUCTION TOTAL COSTINGS 12. הדו"ח מתייחס למלאי שנכנס ויצא ולעלויות הייצור והמכירה והוא נעשה על פי נתוני דו"ח עלות הייצור במפעל בתקופה הרלבנטית ומחיר השוק של הסחורה. עולה ממנו, כי אם כל המוצרים שהמפעל ייצר ומכר על פי כמות חומרי הגלם שקנה היו מעודכנים בדוחות הכספיים של החברה וגם המלאי היה מעודכן כדין היתה החברה צריכה לרשום רווח וזאת גם אם יילקח בחשבון שמחיר המכירה היה פחות מהנתונים עליהם הסתמך זלמן וכי במהלך הייצור נגרמו נזקים כלשהם. המפרק ששון העיד כי נערך עימות בין זלמן ליפסקר לבין יתר עובדי החברה שנחקרו על ידו כמו מנכ"ל השיווק - זאב הרטמן, מנהלת החשבונות - פאינה סויבל. הדו"ח של ליפסקר ז"ל ועדותו בפני המפרק השתלבה בדו"ח שהוגש על ידי רואה החשבון אליו אתייחס בהמשך. To: Manegment” From: Zalman 2/2/97 - 31/5/98 Date: SUBJECT: OPERATIONS EXPENDITURES B.B-2,680,000$ EXPENDITURES B.L-3,715,000$ TOTAL EXPENDITURES-6,395,000$ STOCK (APROX) 31/5/98 MATS-300,000$ -6,095,00$ STOCK : 20,000 m² perlatos-295,000$ 2000 SLABS-309,580$ -5,490,220$ SALES: 33,000 M² JERUSALEM STONE-528,000$ SALES: 148500 M² PERLATO (x $16)-2,376,000$ SLABS x $16500022,-3,630,000$ OPERATIONS SUPERANIT-1,003,780$ 13. דוח זה מתייחס לכל תקופת ההפעלה של המפעל תחת הנאמן מיום 2/2/97 עד 31/5/98. ממנו ניתן ללמוד שהרווח התפעולי של החברה אמור היה להיות כמיליון דולר. רווח תפעולי פירושו הכנסות ממכירות פחות הוצאות שוטפות של המכירות. ליפסקר ז"ל חישב לפי עלות חומרי הגלם שנרכשו על ידי החברה כמה ניתן לייצר ועל פי המוצרים המוגמרים הוא חישב כמה אמור להיות מחיר המכירה על פי מחירי השוק ומפה גזר את הרווחיות התפעולית. הוא לקח את כל עלות הרכישות של מוצרי הגלם, דמי השכירות וכו', וחישב את שווי המוצרים ואת מחיר השוק ואת הרווח שהיה מתקבל אם היו מוכרים את כל מה שייצרו. הדו"ח מתאר מצב בו רישום המלאי שנמכר מעודכן כראוי והמכירות אינן מוסתרות. 14. למרות שמהדו"ח הנ"ל עלה כי אם היה ניהול המלאי מתבצע כדין, וכל תנועות המלאי, אם זה מלאי שנמכר או מלאי נכנס, היו מעודכנים ורשומים, היה צפוי לחברה רווח תפעולי של כמיליון דולר - לפי ספרי הנהלת החשבונות של החברה הפסידה החברה באותה תקופה 15 מליון שקל. 15. עיון בדוחות הרווח וההפסד שהוגשו על ידי נתבע 1 לתקופה 2.2.97 עד 31.5.98 עוד בטרם שמיעת הראיות, מעורר חשד רציני. אם, על פי הדוחות שהגיש הנתבע 1, היו בשנת 1997 ההכנסות ממכירות 11,500,000 ₪ ועלות המכירות 19,443,000 ₪ (בתוספת דרישת ארנונה של 630,000 ₪) באופן שנוצר הפסד גולמי של 7,933,000 ₪ והפסד נטו של 11,513,000 ₪ - מדוע המשיך הנתבע 1 לנהל את המפעל? ההנחה היא שסוחר סביר לא ימשיך לנהל מפעל המפסיד מליונים, ומכאן המסקנה שהמכירות לא נרשמו כהלכה, כפי שאכן אישר בבדיקה שנעשתה בחודש מאי 98 לאחר מכן על ידי רוה"ח רבי. 16. זאת ועוד: כאמור, עולה מהדוח של ליפסקר ז"ל המבוסס על ייצור ומכירה, כי לחברה צפוי היה רווח של מיליון דולר נכון ל- 31/5/98. אם למרות שבוצעו מכירות נגרם הפסד, מתעורר חשד כי נתוני המכירות לא נרשמו בהנהלת החשבונות. הכוונה שבוצעו מכירות בשחור, התקבול התקבל אצל גורם כלשהו אבל לא נרשם בספרי החברה וגם לא התקבל בקופתה. על פי תחשיב הכמויות שניתן היה לייצר לפי כמות חומר הגלם שנרכש, גם אם נמכרה הסחורה בפחות ממחיר השוק - לא ניתן להסביר הפסד של 15 מליון ₪. עו"ד ששון עמד על כך שמלכתחילה הגניבות היו בהיקף קטן אך ככל שחלף הזמן הלכו וגדלו להיקף גדול מאוד שדרדר את החברה לחוב של 15 מיליון ש"ח במקום רווח משוער של כמיליון דולר. ברור מהדו"ח לעיל כי מדובר בהפרש ענק בין המצב של רישום תקין לבין המציאות הפיננסית העגומה, והפרש בגודל כזה מאשש את החשד כי היו גניבות בהיקפי ענק. היה ברור שהדבר יתגלה וכשהתגלה על ידי רואה החשבון חנן רבי אשר הגיש דו"ח וקבע פגישה עם הנתבע מס' 1 ב- 29.5.98 כדי לקבל ממנו הסברים, נמסר לו בדרכו לפגישה מאת בנו של הנתבע 1 כי זה עזב את הארץ בו ביום ומאז לא חזר. 17. מחקירות שנוהלו על יד משרד רואי החשבון בר לב שערכו דוחות שהוגשו על ידי הנאמן והמפרק לבית המשפט, מחקירות של עובדי החברה ומעדותם בבית המשפט, עולה התמונה הבאה המסבירה כיצד ניתן היה לגרום לחברה להפסד של 15,000,000 ₪ בתקופה של 15 חודש! בהיותה בהסדר נושים ותחת ההגנה של צו הקפאת הליכים וזאת מתחת לאפו של הנאמן בהסדר פשרה. 18. הנאמן היה בתל אביב והנתבע 1 בנצרת כאשר מינויו לניהול המפעל בא לו מידי הנתבע 2 אשר לו הוא חב חובת פיקוח ונאמנות ואילו הנתבעים 3 ו- 4 פעלו כאנשי אמונו של הנתבע 1. הריחוק הפיזי איפשר מצב בו הוקמה רשת משומנת היטב של דיווח מוטעה והטעיה של הנאמן על ידי הנתבע 1 בעזרת הנתבעים. 19. ובכן, כך נוהלה החברה בהסדר נושים, ניהול שהביא להפסד של 15,000,000 ₪. היו מספר שיטות: א. בטענה שעל החברה בהסדר נאסר לנהל חשבון בנק עו"ש עקב היותה לקוח מוגבל, נהג הנתבע 1 לקחת שיקים שהתקבלו מלקוחות ולשלם לספקים שונים על ידי הסבת השיקים הנ"ל. הוא לא העביר דיווחים מסודרים למחלקת הנהלת החשבונות אודות קבלת השיקים והסבתם לזכאים השונים ועקב כך נמנע מעקב מדוייק אחר התנועות הכספיות והתאמות בין יתרות החובה/זכות בין החברה לזכאים/חייבים. מנהלת החשבונות פאינה העידה שלא עשתה התאמות עם ספקים ולקוחות מזה שנה וחצי. אי העברת השיקים לחשבון בנק לא איפשרה מעקב מדוייק אחר התנועות הכספיות היות שלא קיימים דפי בנק שישקפו פעולות אלו. ב. שיתוף הפעולה בין החברה ובין הנהלת החשבונות היה לקוי. עובדה זו תרמה ליצירתם של אי-סדרים ברישומי הנהלת החשבונות אשר לא היתה מסוגלת לעקוב אחר התנועות הכספיות שבוצעו על ידי המנהל. (מנהלת החשבונות הראשית של החברה - פאינה סויבל), סיימה עקב זאת את עבודתה בחברה בסוף מאי 1998. ג. עקב אי עידכון ספרי הנהלת החשבונות של החברה (אי קיום התאמות של יתרות חובה/זכות) פעלה מערכת גביית החובות מאת הלקוחות באופן לקוי. ד. נעשו מכירות ללקוחות ללא רישום; ללא הוצאת תעודות משלוח; ללא הוצאת חשבוניות וללא פיקוח נאות על זיכוי הסחורה היוצאת מהמפעל והשוואתה לתעודות המשלוח ולחשבוניות המופקות ללקוחות. עדות רואה החשבון רבי ורואה החשבון וינשטין (עמ' 9,10. המלגזן שנחקר על ידי רוה"ח רבי אמר כי הוציא סחורה ללא שום תעודת משלוח ללקוחות וכן ראה ת/2). ה. כשמבצעים מכירות בלי חשבוניות עובדים בשיטת הפתקים (ראה חליפת מכתבים בין מרצפות המשולש בע"מ לתבור). קיימים הרבה מכתבים המצביעים על התחשבנות בכתב יד בין סם מרגרטן לבין לקוחות מה שמעיד שהחשבונות לא נעשו בצורה מסודרת דרך פנקסי החברה. ו. תמורת סחורה שיצאה ללקוחות ללא רישום בספרי החברה (ללא הוצאת תעודות משלוח ועקב כך ללא חשבוניות) לא הופקדה בקופת החברה. הדברים נכונים גם לגבי סחורות שהיו קיימות בחברה בתקופת הפעלתה הקודמת (לפני תחילת הליכי הקפאת ההליכים וגיבוש הסדר הנושים) ונמכרו ללא רישום בספריה. נמצאו תעודות משלוח שהלקוח לא חוייב בגינן. רואה החשבון רבי העיד כי מצא תעודות משלוח שלא מוספרו מראש על פי תקנות מס הכנסה אלא בכתב יד ובגינן הלקוחות לא חויבו, הוא לא מצא בהנהלת החשבונות זכר לתעודת המשלוח הידנית ולחיובים (ת/2). ז. המכירה במזומן נעשתה לשטחים ביהודה ושומרון. העיד רוני חובן, מי שהיה מנהל כספים בחברה בתקופה של אוגוסט-נובמבר 97, כי אסור היה למכור בשטחים ואם מישהו מכר הסיבה לכך היתה שלקח כסף במזומן והכסף לא הועבר בספרי החברה. כדי לקבל כסף מזומן העדיף נתבע 1 שלא לייצא לחו"ל (בלגיה) למרות שאפשרות זו היתה קיימת (ראה בעניין זה את עדותו של גידי בר-און שהיה מנהל הייצוא בחברה החל מפברואר 97 ועד ינואר 98 שהעיד כי כמחצית הייצור וכן סוגי ב' וג' היו נמכרים לגדה). ח. כספים ששילמו לקוחות במזומן לא נרשמו בספריה ולא הגיעו לקופת החברה. במקרה אחד התרחשה פריצה למפעל ונגנבה סחורה, הגנב שילם 30,000 ₪ אך בספרים לא היה זכר לסכום זה (עמ' 7 ש' 15). מנהלת החשבונות פאינה סויבל העידה שפנתה לאחד הלקוחות שהיה חייב כסף לפי הרישומים שלה והוא אמר ששילם במזומן. ט. כתוצאה ממכירה במזומן ולא כנגד חשבוניות, המלאי לא זוכה ולא ניתן היה לדעת מה מצב המלאי האמיתי. בנוסף, לא היה דיווח על מצב מלאי. י. תקבולים מלקוחות הוסבו על ידי הנתבע 1 לחשבונות בנק פרטיים שלו, לספקים ולחברת אדר שיווק שיש בע"מ. בסניף בנק לאומי לישראל בטבעון נפתחו שני חשבונות בנק הקשורים לחברה כדלקמן: חשבון מס' 13193/11 על שם מרגרטן שמואל - תבור תעשיות שיש, נתבע 1 שנפתח ב- 11.3.97; וכן חשבון מס' 12980/93 על שם מרגרטן שמואל ואוה שנפתח ביום 28.11.97. לחשבון הראשון נכנס סכום של 606,584 ₪ ולחשבון השני סכום של 238,389 ₪ וכל זאת בתקופה של 9 חודשים (ת/21 ו- ת/22) שנבעו בחלקו הגדול משיקים של החברה (ראה דו"ח בר לב מיום25.5.99 עמ' 3). בנוסף להפקדות שיקים הופקדו בחשבונות הפרטיים תקבולים במזומן מלקוחות החברה. רואה החשבון רבי כותב בדוחו ת/1 עליו גם העיד, כי מניתוח רישום תנועת המזומן בתקופה מינואר עד מאי 98 בספרי החברה עולה כי נתקבלו מאות אלפי שקלים מלקוחות שלא הופקדו בחשבון בנק הנאמנות של החברה (ראה בדו"ח רבי הערה המתייחסת לחברה מרצפות המשולש אשר ב- 16.3.98נמצאה ביתרת זכות של 649 ₪ בספרי החברה בעוד בספרי הנהלת החשבונות של החברה היא מופיעה ביתרת חוב של 201, 352 ₪ החברה מסרה 10 שיקים בסך של 50,000 ₪ כל אחד לתשלום חלק מהחוב והנתבע 1 כתב כי החוב לא קיים). מדפי החשבון בבנק לאומי סניף טבעון על שם הנתבע 1 ואשתו עולה כי לפחות חלק מן השיקים הנ"ל הופקדו לחשבון. כן נעשו העברות בנקאיות של לקוחות החברה לפקודת החשבונות הפרטיים של הנתבע 1 ואשתו בבל"ל קרית טבעון במקום לחשבון הנאמן, דבר המהווה הברחת נכסים מהחברה. כמו כן בוצעו העברות כספים בין חשבון בל"ל הנ"ל של הנתבע 1 על שם החברה לבין חשבון הבנק המשותף לו ולאשתו וכן לחשבונות אחרים (ת/5). חשבון פרטי נוסף היה לנתבע בנצרת עלית. למנהלת החשבונות לא היתה גישה לחשבונות אלה. היא לא עשתה רישום של הפקדות שיקים של החברה באותם חשבונות ולא ניתנו לה מסמכים. נתבע 1 החזיק את כל השיקים בכיסיו. י"א. שיטה נוספת של העלמת הכנסות עליה דיווח רואה החשבון רבי נעשתה באופן שחלק מתשלום הלקוח נעשה בשיקים וחלק במזומן, את המזומן לקח נתבע 1 מהלקוח והחשבונית הוצאה רק לגבי השיק. י"ב. שיטה נוספת היתה של מפרעות. עובד המפעל היה מושך סחורה מהמחסן, על סכום הסחורה שמשך היה מוצא לו שיק כמפרעה בגין משכורתו. העובד היה פורע בבנק את השיק במזומן ומעביר אותו לנתבע 1. בהנהלת החשבונות שימש השיק בסיס לחיוב העובד בגין המפרעה וזו הורדה ממשכורתו. כלומר, העובד שילם עבור הסחורה שמשך מהמחסן אבל התמורה הגיעה במזומן לנתבע 1. י"ג. שיטה נוספת היתה סיווג סחורה מסוג א' ורישומה בסוג ג' כאשר המחיר שמחייבים הוא לפי סוג ג'. את ההפרש קיבלו במזומן. י"ד. בספרי הנהלת החשבונות של החברה הופיעו כרטיסים המתייחסים לקופת מזומן, קופת שיקים בסך 953,116 ₪ וקופה קטנה סם 369,910 ש"ח. היתרה בקופות היתה 641,974 ₪. יתרה זו לא נמצאה בחברה והופקדה בחשבונות הבנק הפרטיים. לקופה הקטנה של נתבע 1 הועברו 626,492 ₪ בשנת 1998 בלבד. ט"ו. הנתבע 1 הקים חברות קש אליהן זרמו כספים של החברה במקום אל החברה עצמה. 1. ב- 26.2.98 חברה בשם אדר שיווק שיש בע"מ שפעלה כזרוע שיווקית של החברה ללא ידיעת הנאמן. היתה זו למעשה חברת קש. בעל 99 אחוז מתוך 100 מניות החברה היה דוד נוישטט, שכנו של נתבע 1 בירושלים. המנהל של החברה ובעל זכויות חתימה בה היה נתבע 1. כתובת החברה נרשמה ככתובת "תבור תעשיות". חברת אדר שימשה להעברות כספים מהחברה תבור מבלי שיעברו דרך קופת הנאמן ומבלי שיירשמו בספריה ויופקדו בחשבונה. חברת אדר שיווקה את סחורת החברה והיא קיבלה גם את הכסף עבורה. 2. בגוף מכתב מיום 10.3.98 (ת/57), המצורף לדו"ח בר לב נאמר: "קבלת התשלום לזכות אדר תחשב (עבור הזמנות ישנות שנעשו לתבור) כאילו נתקבלו לחברת תבור. חברת תבור תמנע מלפנות אל הלקוח שלא באמצעות חברת אדר". על החתום ארז שגב סמנכ"ל מחשוב. (ראה שיקים של מרכז תולדות יעקב יוסף לפקודת אדר שיווק שיש המצורפים לדו"ח בר לב ומסומנים 28 (ת/56) ). 3. הנתבע 1 קיבל ב- 22/3/98 בהיותו בחו"ל מאת אברהם משה, חשב החברה שמונה על ידו זמן קצר קודם לכן, תזרים מזומנים של חברת אדר. בדוח בר לב, סעיף 13 עמ' 23, עליו העיד רו"ח ראבי, נאמר לגבי חברת אדר: "13. תזרים מזומנים של חברת אדר א) למכתב דלעיל צורפו שני דוחות נפרדים של תזרימי מזומנים לחברת אדר. ב) בשני הדוחות, המכירות באשראי הסתכמו לסך של 1,740,000 $, לחודשים אפריל עד יולי 1998, סכום זה כמעט זהה להיקף המכירות בתזרים המזומנים של החברה, מעיד לכאורה, על שימוש באדר כמעין "צינור" המכירות של החברה. ג) בתזרים הראשון המסומן ב"איקס" מופיע כחלק מהתקבולים הזרמת בעלים, בחודש יוני, 1,284,000 - $ (הסכום הינו שלילי) לכאורה, יש בכך להעיד על כוונה למשיכת כספים מחברת אדר, פעולה הנוגעת כל הגיון כלכלי בחברה הנמצאת בראשית דרכה. ד) מדוחות התזרים אנו למדים כי כל הכנסות החברה, ולא רק עמלות שיווק, הועברו לחברת אדר. ה) לכאורה, משיכת כספי התקבולי וכספי האשראי, המוקצים לחברת אדר, כמוה כמשיכת כספי החברה. ו) משיכות כספים מעין אלו, יש בהם משום משיכת נכסים מחד, ו"השארת" ההוצאות מאידך, פעולה הגורמת לכאורה, לריקון החברה מתוכן והובלתה להפסדים ופשיטת רגל". 4. החברה אדר מכרה מוצרים של החברה ללקוחות, אבל לא שילמה עבורם לתבור. זאת אומרת, התקבלו כספים עבור המכירות והכספים האלה הלכו לקופה של אדר. ההכנסות של אדר הלכו לבחור בשם דוד נוישטט. כאשר זומן נוישטט לחקירה אצל המפרק הוא לא שיתף פעולה. נוישטט, תלמיד ישיבה חרדי מירושלים הלומד בישיבה אמר למפרק שהוא קיבל את הכספים כי הוא נתן גמ"ח לנתבע 1. 5. חברת קש נוספת היתה חברה ממוקמת באשקלון בשם "תבור מרכזי ריצוף". החברה השתמשה בנייר עם הלוגו של חברת תבור. הסחורה יצאה מתבור בנצרת ללא תעודת משלוח וללא חשבונית. התשלום לא הגיע לחברה אלא לתבור מרכזי ריצוף (עדות שי שחם שחקר את עסקי החברה ומסמכיה, עמ' 29-30 וכן ת/18, ת/19 ו-ת/29). ת/31 שכותרתו "לקוחות תבור על ידי מרכזי ריצוף" מרכז את היתרה של הלקוחות ומעיד על כך שמרכזי ריצוף היו הגורם שתיווך בין החברה לבין הלקוחות. אברהם משה, החשב, ביצע התאמות של מרכזי ריצוף ושל אדר. כשתבור נקלעה לקשיים גם מרכזי ריצוף נקלעה לקשיים. בפירוט החובות יש פירוט של מספר שיקים שרשום שנמסרו לנתבע 1 (ת/32). ט"ז. מעדותו של המפרק (פרוט' 10/10/2002 עמ' 83) ומדוח רוה"ח בר לב עולה כי הנתבע 1 נהג להעביר שיקים וכספים במזומן באמצעות יותר מ- 10 חשבונות שנפתחו בכל הבנקים במדינה וביצע ביניהם העברות תמוהות של כספים. לדוגמה, בסניף בנק מזרחי תיירים בתל אביב, התנהלו 10 חשבונות בשמות מאוד מקוריים של כל מיני עמותות ללא כספים וללא ידיעה מי הבעלים שלהם. החוקר שי שחם, ממשרד רואה החשבון בר לב שחקר במשך ימים רבים את מסמכי החברה ועבר על אלפי נתונים החל בספטמבר 98 נשאל האם יכול להיות הגיון כלכלי בהקמת כל כך הרבה חשבונות בנק שמעבירים ביניהם כספים, וזו היתה תשובתו: "ת: לפתוח חשבון בנק זה גובל בהוצאות כלשהם. חברה מסודרת עובדת עם שניים או שלושה חשבונות בנק. בחברה כזו כשיש 10 חשבונות בנק, אין בזה הגיון כלכלי. יותר קל לטשטש אם עושים את זה עם הרבה חשבונות. אין הגיון לפעול עם הרבה חברות שכפי שידוע לי לא רשומות בארץ, הכוונה היא להסתיר מי עומד מאחורי החברות האלה. ש: בהנחה שאי אפשר לדעת מי המנהלים בפועל ומי בעלי המניות, האם דפוס זה מוכר לך ת: מחברות אחרות שחקרתי ובקבוצת חברות אחרות נתקלתי במקרים דומים שמיקום כל החברות וכל החשבונות ממשרד אחד ומגורם אחד שימש בסיס נוח לביצוע הונאות ופעולות שהוסתרו בשלב מאוחר יותר". לבית המשפט הוגשו דפי חשבון שמהם מתברר שהכנסות של החברה הופקדו בחשבונות האלה. כאשר התבקש רו"ח גינספורד לכתוב ליד כל הוצאה בדף החשבון לאן הלכו הכספים ומאיין באו, לא ידע זאת להוציא במספר מקרים מועט. (ת/45א) באותו סניף בבנק מזרחי היה חשבון על שם החברה אבל בחשבון זה לא היתה שום פעילות פרט לחיובים של עמלות. י"ז. בלאו הינו תאגיד זר ששימש את המשקיע, הנתבע 2, להעברת כספים לחברה לצורכי תפעול שוטף ולחשבון הנאמנות. מחקירת בר לב עלה כי החברה העבירה כספים לבלאו שחלקם יצאו מהחברה וחלקם חזרו לחברה בדרך של השקעת בעלים (ראה ת/52 בו מפקיד הנתבע 1 לחשבון בלאו 40,000 דולר במזומן). מדפי הבנק החלקיים של בלאו עולה כי נעשו 3 העברות של 2,400,000 דולר לחשבונות בנק באיי קיימן שכידוע מהווים מקלטי מס (ראה דוח בר לב עמ' 19). אחת ההעברות נעשתה ע"ס 700,000 דולר ב- 8/9/98 ובאותו יום הועבר סכום דומה מחברות בשם "נוה שלום", "נוצר חסד" ו"מלכות". חשבון בלאו בבנק המזרחי נשאר ביתרת חובה בסכום העולה על 6 מיליון דולר. הנתבע 2 שפעל באמצעות בלאו לא הגיש הוכחת חוב למפרק על 6 מיליון דולר. מחשבון בלאו בוצעו משיכות בעלים בסך של כ- 2,400,000 דולר כאשר 1,180,430 דולר הועברו לנתבע מס' 1 למטרת רכישות והוצאות אחרות. מדפי הבנק של בלאו, איתר בר לב חשבונות נוספים באותו הסניף מהם נמשכו או הופקדו מאות ועשרות אלפי דולרים, כפי שצוין בסעיף 10 לדוח שלו: "10... שם החשבון מספר החשבון הנגדי סכום הפקדה/משיכה ב-$ תאריך קרונבורי לטד 447739/201/078 (15,000,000) 05/08/97 HIGH RANK 447283/201/078 (160,000) 25/08/97 טריליון ונטשרס בע"מ 447909/201/078 (5,496.95) 02/09/97 קרן הצלחה בע"מ 447895/201/078 (4,115.87) 02/09/97 בלוו לטד 447747/281/078 (115,078.10) 24/11/97 ג'ון גינספורד * 456677/225/061 (20,000) 08/12/97 סם מרגרטן * 388298/201/003 (10,000) 19/12/97 ג'ון גינספורד * 456677/225/061 (15,000) 27/02/97 אנקרטון הולדינגס לטד ** 440114/201/078 (46,000) 02/03/98 HIGH RANK 447283/201/078 (200,000) 08/03/98 פוסטר אברומנטס 449219/201/078 (200,000) 09/03/98 HIGH RANK 447283/201/078 (30,000) 10/03/98 * כפי העולה מהרשום בכתב יד על גבי דפי הבנק. ** מהפלט עולה כי העברה בנקאית זו מהווה משיכת בעלי מניות".. לא ידוע מקור הכספים בחשבונות הבנק הנ"ל. מבדיקת כרטסת הנהלת החשבונות של החברה לשנת 1998 עולה כי בכרטיס וידר נרשמו רק סכומים בפעולות זכות עבור תשלומים לספקים. לא נרשמו סכומים בפעולות חובה בגין כספים שקיבל מהחברה או מאדר ששימשו לתשלומים אלה. י"ח. בחשבון בלאו לימטד הופקדו הכנסות של החברה ומצד שני קיימות משיכות לטובת ספקים ולטובת הנתבע 1. בתוך המשיכות של החברה יש גם משיכות של הנתבע 1. י"ט. ממסמך שכתב גינספורד ורו"ח בל לנתבע 1, ושנמצא במשרדי החברה בנצרת עולה כי התקיימה התחשבנות שבמסגרתה מפורטים הוצאות ששולמו לספקים של תבור. אחד הספקים של תבור הוא סם מרגרטן. מתוך המסמכים האלה עולה כי קיימת התחשבנות בין וידר למרגרטן שבמסגרתה קיימת זהות בין הקניות של תבור והמשיכות של הנתבע 1. מצד אחד מופקדים כספים לחשבון שאי אפשר לדעת מאיפה הם ומצד שני מחייבים את הנתבע 1 בתשלומים ששילמו לספקים. הדבר מעיד על חוסר הפרדה בין החברה לבין הנתבע 1, תבור הפכה להיות הנתבע 1. מדובר בסדרה שלמה של תשלומים שנעשו לו. (ת/47, ת/48, ת/49, ת50). נמצאו חשבוניות מחברת נסיעות ששילמה את נסיעותיהם הפרטיות של הנתבע מס' 1 ואשתו (ת/37). כמו כן, בת/51 מבקש הנתבע 1 להעביר סכום של 450 אלף לחשבון הנאמן והיתר לקח לעצמו. (ת/51). בלו משלמת 95 אלף ₪ לבחור שקוראים לו אריה הירשברג והשיק נמסר לנתבע 1( ת/55). 20. אחריות הנתבע 1 הנתבע 1 ניהל את המפעל החל מפברואר 97 ועד מאי 98, כאשר עזב את הארץ במפתיע ולא חזר אליה יותר. הוא גרם לכך שהחברה הפסידה בתקופה זו 15,000,000 מיליון ₪ בעוד הצפי שהגיש הנתבע 1 לנאמן בהסדר היה לרווח של כ- 5,000,000 דולר. מהתנהגותו של הנתבע 1, כפי שהוכח במשפט מתוך הראיות, עלה כי הנתבע מכר את סחורות המפעל במזומן ובשיקים, אותם שילשל לחשבונותיו הפרטיים ולעוד 10 חשבונות שפתח ברחבי הארץ ופיתח בכשרון רב שיטות משיטות שונות על מנת להעלים את המלאי, להימנע מדיווח על המכירות ולתעל את כספי המכירות לידיו במקום לקופת החברה. ניהול החברה על ידו התאפיין בפעולות של הפרת אמון כלפי החברה כמו גם פעולות פליליות של גניבת כספי חברה והעלמות מס. בין היתר, הזרים כספי חברה לכל מיני גמ"חים בכוונה להלבין ולהעלים כספים. עובדה זו ניתן ללמוד מתשובתו של נתן, הנתבע מס' 4, בנו של הנתבע 1: "ש: זכור לך שנתת שיק לאיזה גמ"ח (גמילות חסדים). ת: יכול להיות לא זכור לי.... ש: למה הלכת ונתת שיק לגמ"ח. ת: כי אבא אמר לי, אני הייתי שליח" (פרוט' 27/6/02 עמ' 68). הנתבע 1 פעל על מנת להטעות את הנאמן בהסדר על ידי כך שהגיש לו תחזית מכירות שהראתה עליה של 5% במכירות מ- 17.81% ל- 22.64%, ודו"ח תזרים מזומנים שהראה צפי של 1,265,870 $, ומצד שני, רוקן את קופת החברה מתחת לאפו של הנאמן והגיש לבסוף דוחות של 15 מליון ₪ הפסד לתקופת ההסדר. כאשר מעשה המרמה התחיל להתגלות, והנתבע 1 התבקש להגיש דין וחשבון ועמד להיפגש עם רואה החשבון ראבי שחקר את הנעשה במפעל והגיש דו"ח שלילי, עליו נתבקש נתבע 1 לתת הסברים, עזב לארה"ב ביום המפגש עם רוה"ח ראבי ולא חזר. גם למפרק לא נתן הסברים וגם לאחר שבוצעה לו מסירה כדת וכדין של כתב התביעה, לא מצא לנכון להגיש כתב הגנה ולהסביר את שאירע והמשפט התנהל בהעדרו, נגד בנו, הנתבע מס' 4, ונגד נאמנו, הנתבע מס' 3. על פי הראיות, היה ידוע לנתבע 1 הן מפי בנו, נתבע 4, והן מפי ארז, נתבע 3, על הגשת כתב התביעה נגדו ונגדם ולמרות זאת בחר למלא פיו מים. הנתבע 1 כמנהל החברה אחראי לחוב שנוצר בגין המרמה ושוד החברה שבוצע על ידו. הוא הפר אמונים לחברה, לנושים, ביצע פעולות פליליות ופעל כנגד אינטרס המפעל ואינטרס הנושים ועליו לפצות את החברה על הנזקים שגרם לה. הוא ניהל את החברה ברשלנות פושעת כאשר כאמור, כבר מתחילת הניהול של החברה על ידי הנתבע 1 בפברואר 97, החלה החברה צוברת הפסדים במיליונים וחובתו של הנתבע 1 היתה להפסיק את ניהול החברה בנסיבות בהן נוצרים, כביכול, הפסדים כה גדולים ולדווח על כך לנאמן, אך הוא בחר להסתיר את ההפסדים הללו, לדווח על רווחים צפויים והמשיך בניהול כושל. 21. סעיף 374 לפקודת החברות שכותרתו "עבירות שנתגלו בפירוק" קובע כדלקמן: "התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה כל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים." הנתבע 1, היה מנהל מיוחד של החברה ולכן היה נושא משרה. הסמכות שהייתה בידיו היתה הסמכות העליונה והגבוהה ביותר בחברה, מתוקף תוארו כמנהל מיוחד ומכוח ריכוז הסמכויות שבידיו. אי לכך, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לחברה את הנזק שנגרם לה עקב פעולות התרמית והגניבה שבוצעו על ידו של כספי החברה ועקב ניהול כושל ורשלנות פושעת. בהתחשב בכך שהחברה היתה אמורה להרוויח כמיליון דולר על פי התחזית של זלמן ליפסקר ז"ל עולה הנזק שגרם הנתבע 1 לחברה על הסך של 15,000,000 ₪. אולם בהנחה שמדובר בתחזית, ובהתחשב בכך שבפברואר 97 היה לחברה הפסד של קרוב למיליון ₪, אני מעמידה את הנזק על 16,500,000 ₪ ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לחברה את הסכום של 16,500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ופיצויים החל מיום 5/6/98, היום בו הוגשה הבקשה לפירוק החברה, 10 ימים לאחר שהנתבע 1 עזב את הארץ ולא חזר אליה יותר. יותר נכון לומר ברח. כמו כן, על הנתבע 1 לשלם הוצאות משפט זה בסך 100,000 ₪. 22. אחריות הנתבע 4 נתן הגיע למפעל בסוף שנת 1995. אביו, הנתבע 1, שלח אותו לעבוד שם. כאשר מונה לחברה נאמן בהסדר התחיל לעבוד כמנהל תפעול. הוא העביר את ההזמנות לחומרי הגלם, קיבל הזמנות מהשיווק, תיאם ביניהם והשגיח על הייצור. נתן טען כי לא היתה לו מעורבות בענייני כספים פרט ליפוי כוח שקיבל מאביו בחשבונותיו של זה בבנק לאומי בקרית טבעון בחודש מרץ 98, כשהאב נסע לחו"ל. קו ההגנה של נתן היה לא ידעתי כלום ולא שמעתי כלום. אינני מקבלת קו הגנה זה שעמד בניגוד לראיות. מנהלת החשבונות של החברה, פאינה סויבל, אשר כל הפעילות הכספית התרכזה אצלה העידה: נתן היה כל יום בחברה ונתן היה כמו המנהל. נתן וסם זה אותו דבר" (פרוט' 27/6/02 עמ' 66 שורה 14) 23. שי שחם, שחקר את מסמכי החברה מטעם משרד רואה החשבון בר לב העיד על פי המסמכים, כי היתה לנתן מעורבות בעסקי החברה ובכספיה בניגוד לטענתו. בא כוח נתן תקף את ממצאיו של שי שחם - אך אינני מקבלת זאת. ההלכה היא כי דו"ח חוקר מטעם נאמן או מפרק או רשם עמותות מהווה חריג לכלל של עדות שמועה בהיותו תעודה ציבורית, והוא הדין בפרוטוקול חקירות של מפרק חברה. פרוטוקול כזה מקיים את שאר התנאים של תעודה ציבורית והוא קביל כראיה על כך שהדברים הרשומים בו נאמרו בחקירה. 24. ראה בעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופטת אלשיך בתיק פש"ר ת"א יפו 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי תק-מח 2001 (2) עמ' 22301: "המסקנה המתחייבת מכך, כבר בנקודה זו, כי טענות העמותה כאילו דו"ח החוקר חסר כל ערך ראייתי, בהיותו מבוסס על עדויות שמיעה, דינה להידחות. דו"ח החוקר נמדד על-ידי בית המשפט במכלול, מתוך נטיה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו. אין בכך כדי לקבוע, שבית המשפט לא יתן את דעתו למשמעות היות חלק מהדו"ח מבוסס על עדויות שמיעה, אולם זאת ייעשה בבחינת המשקל, ולא בבדיקת הקבילות. בכך, עולה פסיקה זו גם בקנה אחד עם הגישה המודרנית בדיני הראיות המעבירה את הדגש ממבחני קבילות למבחני משקל - וזאת גם ובעיקר בכל שעסקינן בדוחות של גופים חוקרים, שנעשו לאחר בדיקות שטח, שמיעת הצדדים ואיסוף ראיות...". חוות דעת שי שחם לגבי פעילותו של נתן בחברה מתבססת על מסמכים ולפיכך יש לייחס לה משקל רציני. 25. נתן קיבל יפויי כוח מאביו לפעול הן בחשבון תבור שבבנק הפועלים (ת/28) והן בחשבונות הנתבע 1 בבנק לאומי בקרית טבעון חשבון משותף לו ולאוה (ת/4) וחשבון תבור 13193/31 (ת/6). 26. נתן היה גם בין היחידים שידע על נתוני המלאי זאת על פי הודעתו הוא: "ש: כתוב פה שהקלידו לתוך תכנה זו נתוני יצור, זה לא מלאי. ת: אין משהו אחר שמייצרים חוץ ממלאי. יכול להיות שהוא הקליד את נתוני הייצור, ארז או המזכירה שלו, יכול להיות, אבל המערכת לא היתה עוד מוכנה, הכל היה בניירות ובקלסרים. ש: ומי ידע על הנתונים האלה חוץ ממך, משגב ומאביך. ת: אני וארז והמחסנאי, אבי לא ידע את המלאי. גם השיווק ידע. (פרוט' 27/6/2002 בעמ' 71). 27. שחם מצא מסמכים המעידים שנתן היה קשור בשיווק לספקים, בהעברות כספים, משיכות והפקדות כספים בבנקים למרות שהכחיש זאת כדלקמן: ב- 16/6/98 (לאחר שהוגשה הבקשה לפירוק החברה ולאחר שאביו עזב את הארץ ב- 26/5/98) משך 20,000 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש והעביר לחשבון שלו (12975/86). (ת/5) ב- 9/4/98 העביר בשיק סכום של 18,000 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש לחשבונו של שמואל ואוה מרגרטן. (ת/10א - ת/60). ב- 9/4/98 העביר שיק בסכום של 15,000 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש לחשבונו. (ת/19) ב- 12/4/98 העביר סכום של 18,000 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן-תבור תעשיות שיש ל- י.קליין בשיק (ת/23(ב)) ב- 9/4/98 העביר סכום של 50,000 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש לגמ"ח ברך שמעון בשיק. (ת/23(א) העביר סכום של 5,650 ש"ח מחשבון של שמואל מרגרטן-תבור תעשיות שיש לנץ הראל בשיק. ת/ 23(ג) העביר טלפונית סכום של 10,000 ש"ח (מחשבון של שמואל מרגרטן - תבור תעשיות שיש לחשבון שלו בבל"ל קרית טבעון 12975/86. (ת/24) הפקיד שיקים בסכום של 7,019 ש"ח לחשבון שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש ב- 3 שיקים מ- 3 חשבונות שונים. (ת/25(א) הפקיד שיקים בסכום של 36,400 ש"ח לחשבון שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש ממספר חשבון לא ידוע. (ת/25(ב) הפקיד מזומנים בסכום של 46,000 ש"ח במזומן לחשבון בל"ל סניף גאולה של שמואל מרגרטן תעשיות שיש. (ת/26) העביר סכום של 112,480.48 ש"ח מחשבון מס' 447747 לחב' החשמל. (ת/27) העביר סכום של 145,00 ש"ח מחשבון 447747 בבנק המזרחי לחשבון של שמואל מרגרטן- תבור תעשיות שיש בבנק לאומי קרית טבעון סניף 895. (ת/27) העביר בשיק סכום של 115,860.63 ש"ח מחשבון מס' 409-648345 לחשבון של שמואל מרגרטן מס' חשבון 05369005. (ת/35) כמו כן הועברו שיקים בסכומים של 9,375 ש"ח/ 7,000 ש"ח/ 4,160 ש"ח מחשבון תבור תעשיות שיש בע"מ (חשבון נאמנות מיוחד) (ת/34). כמו כן ניתנה ב- 2/6/98 על ידי נתן הוראה להעביר לחשבון תבור בקרית טבעון מחשבונו הפרטי שם סך של 10,000 ₪. ב- 16/6/98 הועברו 20,000 ₪ לחשבונו של נתן מחשבון תבור בקרית טבעון על פי יפוי הכוח של נתן לפעול בחשבון. באותו מועד ניתנה הוראה להעביר לחשבון הנתבע 1 מחשבון תבור בקרית טבעון סכום של 36,000 ₪. (ת/5). מאחר ובתקופה זו היה כבר הנתבע 1 בחו"ל, עולה שההוראה לבצע את העברת הסכומים הנ"ל נעשתה או על ידי נתן או על ידי ארז, שהיו שניהם בעלי יפוי כוח לפעול בחשבון. ב- 18/6/98 הפקיד נתן בחשבונו בבנק לאומי קרית טבעון שיק של חברת סהר שהיה אמור להשתלם לחברה בסך של 405 ₪. בעמ' 76 שורה 24 העיד נתן כי קיבל הוראה מאביו, הנתבע 1, לרשום שיקים לגמ"ח. בכרטסת הנהלת החשבונות של תבור מופיע שמרכז תולדות יוסף קיבלה 180,000 ₪ גמ"ח ולא החזירה. נתן העיד כי הגמח"ים שנתבע 1 נתן היו למעשה החזרת הלוואות שקיבל. אולם, לא נמצאו כל הוכחות שמדובר בהלוואות ונתן עצמו טען שאיננו יודע מי הם אלה שנתנו הלוואות וקיבלו גמח"ים. 28. מדובר במפעל עם 180 עובדים שהתפרס על יותר מ- 20 דונם. אפילו אם נקבל את טענתו של נתן כי לא הוא שיזם את מסכת הניהול הרשלני והתרמיתי שביצע אביו, הרי מעמדו כבנו של המנהל היה מעמד ברמה גבוהה. הפעילויות שביצע והעברות הכספים שעשה ונוכחותו צמוד לאביו מצביעות על ידיעתו על האופן הפלילי והרשלני בו ניהל הנתבע 1 את החברה ושיתוף פעולה עם אביו. 29. בע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלם נ' עזבון המנוחה רוז, מו (4) 441 , 450 , נדון עניינה של אישה שליוותה פעילות חברה במשך שנים והיתה דמות מפתח. בית המשפט קבע כי לא יכול להיווצר מצב שלא ידעה על התנהלות מסוימת בחברה וזאת מתוקף עבודתה בחברה ומעמדה הרם בה, וכך נאמר: "בלתי מתקבל על הדעת כי המנוחה, אשר הקימה את החברה עם בעלה והייתה דמות מפתח בכל עסקי הקונצרן עד שנת 1973, לא ידעה על אופן גביית עמלות היתר, שהיו כאמור חלק אינטגרלי מהכנסות הקונצרן. ודי בידיעה כדי לבסס נגדו אחריות של שותף לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין הקובע : "12. אחריות של משתף ומשדל לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם". 30. בעא 6871/99 משה רינת נ' משה רום, נו ( 4 ) 72 , 84 נקבע התנאי בו יוחל סעיף 12: " על-מנת שתקום אחריותו של פלוני מכוח הוראת סעיף 12 לפקודה, צריך שיתמלאו תנאים מספר. נדרש כי תרומתו או השתתפותו של פלוני תהיינה בביצוע מעשה שלעוולה ולא בביצוע בלתי נאות של מעשה מותר". וכן נאמר בע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר . מסחר וספנות בע"מ נו (2) 344, 361 : "בשולי דברים אלה אעיר כי גם בהנחה שלא כל היסודות הדרושים לקיומה של עוולת הגזל התקיימו אצל טרנסכלל, הרי בפעולותיה לשם שחרור המטענים יש, בנסיבות המקרה, משום סיוע לגורמים האחרים אשר ביצעו גזל כלפי הבנק. בכך נתפסת טרנסכלל לאחריות אישית בנזיקין מכוח הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין". כפי שתואר לעיל, סייע נתן לאביו, הנתבע 1, להעביר כספים מחשבון תבור (החברה) שניהל על שמו בבנק לאומי קרית טבעון לחשבונות שונים. נתן לא היה רק שליח אביו לדבר עבירה. הוא חתם בשמו שלו, הוא נתן הוראות להעברת כספי חברה לחשבונות בנקים וידע מה הוא עושה - מעביר את כספי החברה לאחרים. הוא העביר אלפי שקלים לחברות גמ"ח. פעולה בלתי חוקית בעליל שכן אין לחברה יצרנית סמכות להעביר גמ"ח גם אם לטענתו עשה זאת כשליח אביו. נתן הפקיד כספי חברה בחשבונות הנתבע 1. בעשותו כן, שיתף פעולה עם אביו בגזילת כספי החברה ובהטעיית הנאמן בהסדר. אני עושה אנלוגיה בין העבירה שבוצעה על ידי נתבע 1 והאחריות המוטלת על נתן עקב שיתוף הפעולה שלו בעבירה שבוצעה על ידי נתבע 1, לאחריות הפלילית המוטלת על אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק הפלילי. הסעיף מטיל אחריות פלילית בשל מחדל, על מי שידע שפלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו.ידיעה אין פירושה ידיעה של מחשבות הזולת אלא של ביטוין החיצוני ומשמעותה - הכרה שפלוני זומם לעשות את אשר הוא זומם על פי מבחן האדם הסביר ומבחן ההגיון והשכל הישר והיא נגזרת מתכליתו של החוק. במקרה של נתן לא מדובר על מחדל באי מניעת עבירה אלא על שיתוף פעולה בביצועה. נתן לא רק ידע את העובדות שמהן ניתן היה להסיק מבחינה משפטית ביצוע עבירות על ידי הנתבע 1 בחברה אלא שהוא לא מנע אותן ושיתף פעולה ביודעין. גם במשפט העברי חלה אחריות על מי שהינו שליח לדבר עבירה. 31. יתר על כן - נתן לא היה רק בנו של אביו ומשתף פעולה במעשיו, אלא היה גם בעל סמכויות ותפקיד של נושא משרה בחברה ולכן חלות עליו עילות התביעה כנגד נושא משרה על פי סעיף 374 לפקודת החברות בכך שהשתמש בכספים של החברה שלא כדין ועשה מעשים שלא כשורה. לפי האמור לעיל ניתן לסכם בקצרה ולקבוע כי על נתן חלה אחריות מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, כי הוא ידע, היה שותף למעשים של אביו ולא דיווח עליהם, ומעמדו של נתן כמו גם מעשיו אינם מתירים לו לטעון אחרת. 32. מה הן עילות התביעה כנגד נושאי המשרה לפי סעיף 374? "סעיף 374 רחב בתחולתו מסעיף 373 גם בהקשר של עילות התביעה, שעליהן ניתן לבסס תביעה נגד נושאי משרה על פי הסעיף. בעוד שתחולתו של סעיף 373 מוגבלת למקרי תרמית, עילות התביעה על פי סעיף 374 רחבות, והן כוללות כל הפרת חובה על ידי אותם נתבעים פוטנציאליים המנויים בסעיף. במסגרת זו כלולות הן הפרת חובת אמונים והן הפרת חובת הזהירות." (פירוק חברות, צפורה כהן, עמ' 772) 33. מה טיבה של האחריות על פי סעיף 374 לפקודת החברות? "מאפשר סעיף 374 להטיל על נושא משרה פיצויים בגין הנזק שגרם לחברה, או החזר כספים או נכסים, שעליו להחזיר לחברה. על התובע על - פי סע' זה מוטלת איפוא החובה להוכיח את שיעור הנזק, שגרם נושא המשרה לחברה - כתנאי לחיובו של הנתבע בפיצויים" (פירוק חברות- ציפורה כהן, עמי 773-774). לפיכך, יש לראות את נתן אחראי לחלק לפחות מהנזק וההפסד הכספי שנגרם לחברה. 34. כיצד ניתן לכמת את אחריותו במספרים וכיצד ניתן לחלק את הפיצויים שכל אחד מהנתבעים אמור לשלם לחברה על הנזק שגרמו לה? בת"א 400/89 כונס הנכסים הרשמי נ' ארווין זוסמן, נד (2) 3 , 211 נאמר: מאחר שהנתבעים ביצעו את העוולה במשותף ולא ניתן להפריד בין אחריותם של הנתבעים לבין נזקי הבנק, יש לחייב את המעוולים ביחד ולחוד בתשלום הנזק (ד"נ 22[ 15/88]),. אך ישנו גם סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] ("עבירות שנתגלו בפירוק") המסמיך את בית המשפט להשית על כל נתבע כל סכום שייראה לו לפי שיקול דעתו, לאור השימוש שעשה כל אחד מהם בכספי הבנק. קיים גם סעיף 84(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הדן בנושא של שיפוי בין מעוולים ומורה כדלקמן: "כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר...לגבי הנתבעים שלפניי, בשלב זה נראה לי כי על פי הצדק והיושר יש לחלק ביניהם את החוב המגיע לפי פסק-דין זה, יחסית לשיעור חלקיהם בבנק..." על פי פס"ד זה, ניתן להטיל על הנתבעים תשלום פיצויים לחברה ביחד ולחוד, או להטיל פיצוי על כל אחד בשיעור שעשה בכספי החברה. 35. קנה המידה שעמד לפני היה הסכום ששילם בפשרה הנתבע מס' 2, 120,000 דולר. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע 4 להחזיר לחברה כספיה שהועברו על ידו ממנה שלא כדין כפי שעלה מתוך המסמכים שצוינו בסעיף 27 לעיל ולפצות אותה על הנזק שהתנהגותו גרמה לה וזאת במחצית מהסכום ששילם הנתבע 2, דהיינו, בסך של 270,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין. וכן תשלום הוצאות משפט בסך 27,000 ₪. 36. אחריות הנתבע 3 הגדרת תפקידו של ארז שגב במפעל היה מנהל מחשוב, כאשר הוא הציג את עצמו בתואר סמנכ"ל מחשוב, מלים שכתב במו ידיו על מכתב של חברת אדר. במכתב זה הוא מציג את עצמו כמי שמנהל את חברת אדר, דבר המוכיח על מעמדו בחברה. ארז הציג עצמו גם בפני העובדים כ"ביג בוס". בעוד המשכורת של נתבע 1 ושל בנו, נתבע 4, היתה בסדר גודל של 7000-8000 ₪ + הוצאות, היתה משכורתו של ארז 12,000 ₪ ואח"כ 20,000 ₪ ובנוסף קיבל הוצאות כמו טלפון, טלפון נייד, אחזקת רכב. משכורתו יחד עם משכורת הנתבע 1 ובנו הנתבע 4 שולמה מחשבון בנק אחר מזה שממנו שולמו משכורות העובדים. 37. מהפעולות שביצע וכן מן המסמכים עולה כי שימש יד ימינו של נתבע 1 ואיש סודו בניהול החברה. הוא סייע לנתבע 1 לפתוח חשבונות בבנק לאומי בטבעון כשהוא נעזר בקשריו עם הבנק ובעובדה שהיה לו חשבון בבנק זה. במשך שלושה חודשים בין מרץ ליוני 1998 (ת/3) נתן לו נתבע 1 סמכות חתימה בחשבונו בבנק לאומי בטבעון כאשר שהה בחו"ל, כפי שנתן לבנו הנתבע 4. ארז הודה שהיה מיופה כוח בחשבון אך ניסה להמעיט בחלקו. דבר זה מחזק את המסקנה של היות ארז איש סודו ואימונו של נתבע 1. ארז ביצע הפקדות כספיות לחשבונות האלה (ת/4). במקרה אחד נרשם כי נתן בטלפון הוראה לפקידת הבנק "טלי" לבצע העברה של 10,000 ₪ מן החשבון, דבר שהוא מכחיש. 38. במסגרת תפקידו, היה ארז אחראי על ניהולו התקין של המלאי. היה לו תפקיד ניהולי והיה אחראי עם מחלקה משלו ופקידה משלו, עם כוח וסמכות בנוסף להיותו מורשה חתימה, ומתוקף תפקידו הוא היה אמור לבדוק את נתוני המלאי. ארז אישר שהעביר בעצמו את נתוני המלאי לחשב החברה אשר הכין את הדוחות הפקטיביים של החברה: " ש. אתה זוכר שאישרת בפני בחקירה שהיה בחור בשם אברהם משה שהיה חשב החברה והוא היה צריך נתוני מלאי ואתה היית מוסר לו את הנתונים האלה. ת. לודמילה היתה מעבירה את הנתונים אליי ואני הייתי מעביר לו את זה. לפעמים בדקתי את זה". ( עמ' 122, שורה 19). 39. בחברה יצרנית כמו חברת תבור נושא המלאי הינו מהותי ביותר. דוח של חברה תעשייתית בנוי כך שהמלאי הוא חלק בלתי נפרד ממנו. המלאי מוצג בדוח כנכס של החברה ולכן הוא מרכיב חשוב בקביעת רווח והפסד החברה. על ידי משחק בנתון המלאי, ניתן להציג כל מצג בקשר לרווחי והפסדי החברה והנתבעים אכן עשו זאת. אם היו קיימים בזמן אמת נתונים נכונים על המלאי ניתן היה לנאמן בהסדר ולרואה החשבון לדעת כמה כספים נגנבו מהחברה, שכן כל מלאי שלא נמצא ההנחה היא שנמכר. אם נמכר מלאי יותר מאשר רשום בספרי החברה, זוהי הוכחה חד משמעית לגניבה. זוהי גם סיבה לצורך להסתיר את נתוני המלאי. מכיוון שחייב להתנהל מעקב אחרי המלאי, היה צורך בעקיפת המעקב. הפתרון שנמצא על ידי הנתבעים 1 ו- 2 היה מתוחכם: ניהול המלאי בנפרד. כיצד? ארז כתב תוכנה מיוחדת ונפרדת בתוכנת "אקסס" שלא היתה מחוברת למערכת הנהלת החשבונות ואפשרה ניהול מלאי מחוץ למערכת זו. הוצאת מלאי ממערכת הנהלת החשבונות הרגילה מוכיחה כוונת זדון שכן מערכת מלאי צריכה להיות מקושרת למערכת הנהלת החשבונות על ידי אותה תוכנה באופן שניתן יהיה לדעת בכל שלב מה מצב המלאי וניתן לעמוד על היחס שבין המלאי לבין המכירות. ברור שארז עשה זאת על פי בקשתו של נתבע 1 וסביר להניח שהדבר נעשה כדי להסתיר את מעלליו ועל מנת שהנאמן בהסדר או ביקורת אחרת לא יוכלו לבדוק על אתר את מצב המלאי. ברגע שמדובר בשתי תוכנות נפרדות ובאדם אחד שהשליטה שלו על נתוני המלאי הינה בלעדית, יש בידו להסתיר נתונים מהמלאי ולהוציא סחורה מבלי שהדבר יתגלה מיידית. אילו היה המלאי מדווח להנהלת החשבונות, הרי לאור דלות המכירות שנרשמו בספרים היה אמור להופיע מלאי גדול מאוד שהיה עומד בסתירה למצב האמיתי של המלאי במחסן כפי שהיה אמור להשתקף בתוכנה. 40. כאשר נמכרת סחורה ומוצאת תעודת משלוח וחשבונית, מזוכה המלאי, ובכל רגע נתון אפשר לראות מה המלאי ואפשר לראות לפי כרטיס המכירות כמותית האם מדידת המלאי תואמת את כרטיסי המכירות. אם נעשית מכירה במזומן של סחורה, כפי שאירע במפעל בניהולו של הנתבע 1, שלא כנגד חשבונית, המלאי איננו מזוכה ונוצרות אי התאמות. אין להניח שארז לא ידע זאת ואין להניח שלא שיתף פעולה עם נתבע 1 בהסתרת המצב האמיתי של המלאי. העיד שי שחם ממשרדו של רו"ח בר לב כי: "במקרים שיוצרים הפרדה ויוצרים ריכוז של נתונים אצל אדם אחד זה או אחר לרוב יש כוונות להסתיר ולטשטש נתוני מלאי ולמנוע אפשרות של שחזור נתונים... סחורה שיצאה מהמפעל ללא תעודות משלוח וללא חשבונות בהמשך כשנתוני מלאי מרוכזים על ידי אדם אחד קל יותר לטשטש נתונים בשלב מאוחר יותר. האדם האחד זה ארז שגב שהיה אחראי על הפקת התוכנה וניהול המלאי." (עמ' 32 שורה 25). 41. מן העדויות עלה כי בנושא המלאי שרר בחברה "בלגן גדול" וחוסר גדול של מסמכים ונתונים במערכת הנהלת החשבונות. אפילו תוכנת המלאי שהוכנה על ידי ארז לא הושלמה ובחלק גדול צריך היה להיעזר במסמכים שחלקם, על פי מה שתואר כבר, לא היו קיימים. העידו עובדי החברה שלא נעשו ספירות מלאי, לא נמסרו על ידי ארז נתונים על המלאי ורואי החשבון שמונו על ידי הנאמן והמפרק לא הצליחו לאתר נתונים או לשחזר נתוני מלאי. 42. העידה מנהלת החשבונות, פאינה סויבל, ואני מקבלת את עדותה, שבתוכנת הנהלת חשבונות לא התנהל מלאי וכל נושא המלאי היה מופקד בידי ארז: "ת: לא היה ניהול מלאי בתוכנה שלי ובשום מקום לא התנהל רישום מלאי. היה ארז שגב שהוא מנהל טאפי, זה קשור לייצור" (עמ' 61 שורה 2). לה עצמה לא היתה גישה לנתונים: " ש: נניח שאת היית רוצה לדעת מה קורה במלאי היית יכולה לעשות את זה. ת: לא. לא יודעת אפילו על איזה תוכנה הוא ניהל את זה". (עמ' 61 שורה 6). "ש: בתור מנהלת חשבונות, זה לא נראה לך מוזר כל העניין הזה. ת: זה נראה לי מאוד מוזר, פניתי כמה פעמים לקבל דוחות ולא ענו לי". ( עמ' 61 שורה 10). " ש: את יכולה להסיבר מה החשיבות של ניהול המלאי. ת: על המלאי צריך להיות בנוי המפעל, זה דבר חשוב. זה צריך להיות מלאי תקין וזה הבסיס של ניהול נכון. זה הדבר הכי חשוב". (עמ' 61 שורה 26.) היא דרשה מארז לקבל דו"חות מלאי מספר רב של פעמים אך הוא לא מסר לה: " לא רק לסם פניתי. גם לארז פניתי לקבל דוחות מלאי ואף פעם לא קיבלתי, ש: למי פנית יותר בתקופה בין פברואר 97 למאי 98. ת: פניתי לשניהם. לא יודעת למי יותר. ש: זה שלטענתך לא קיבלת דוח מלאי את למעשה לא יכולה להעיד על זה שהמלאי לא נוהל בצורה מדוייקת. ת: אני חושבת שאם מנהלים מלאי בצורה מסודרת אז יש דוח. אם אין דוח אז המלאי לא מתנהל טוב." (עמ' 64 שורה 17 ואילך). היא העידה כי לא זכתה לראות דו"ח מלאי: " ש: הזכרת ספירת מלאי, את יכולה להגיד לנו איך מתנהלת ואם היתה. ת: לא יודעת אם היתה ספירה ולא יודעת שום דבר על זה ולא יודעת איך התנהל המלאי. לי אף פעם לא יצא לי לראות דוח מלאי למרות שביקשתי כמה פעמים. התקופה הראשונה בכלל לא היה ייצור וכשהתחילו להביא חומרי גלם וליייצר, נהיה מלאי. (עמ' 65 שורה 13). ארז אישר שהעביר בעצמו את נתוני המלאי לחשב החברה אשר הכין את הדוחות הפקטיביים של תבור: "ש. אתה זוכר שאישרת בפני בחקירה שהיה בחור בשם אברהם משה שהיה חשב החברה והוא היה צריך נתוני מלאי ואתה היית מוסר לו את הנתונים האלה. ת. לודמילה היתה מעבירה את הנתונים אליי ואני הייתי מעביר לו את זה. לפעמים בדקתי את זה. יכול להיות ששכחתי להגיד לך בחקירה שאלה נתונים שלודמילה מסרה לי ". (פרוט' 17/3/2003 עמ' 122) מעדותו עולה שעסק במלאי באופן רציף וזה למעשה היה עיקר פעילותו בחברה: "ש. בעמ' 32 לפרוטוקול שלך, מול השורה 16, אני שואל אם בדקת את הנתונים אמרת" לא בדקתי אבל הייתי עובר, מוציא דוחות מוציא כספים אבל לא הייתי מזמין.ת. אני מתכוון לחומרי גלם אבל לא כספים". (פרוט' 17/3/2003 עמ' 124) לבסוף היה זה ארז עצמו שידע לתאר את פועלו בצורה הטובה ביותר וכך העיד בעצמו "אני הייתי עובד נאמן וכל מה שביקש המנכ"ל, קרי סם, אני עשיתי". לאור הראיות, המסקנה המתבקשת הינה כי ארז לא רק שהקים את התוכנה, אלא ידע על הנתונים המופיעים בה ועשה כדי למנוע מהמפרק לקבל את הנתונים לאחר שנתגלה ההפסד הגדול והנתבע 1 ברח לחו"ל. 43. משהוזמן להיחקר על ידי עו"ד ששון סירב למסור את הקוד הסודי של התוכנה במחשב שהתיחס למלאי ואמר למפרק שהוא לא יוכל לפתוח את התוכנה. הוא התנה זאת בתשלום משכורתו ופיצוייו שהגיעו לסכום של 261,000 ₪ (בעדותו אמר כי ביקש תשלום רק עבור חודשיים. הוכחת החוב שהגיש היתה עבור עבודה לתקופה שבין פברואר 97 ליוני 98, כאשר מתוך זה אישר לו המפרק 40,000 ₪ בלבד). כאשר המפרק סירב להיעתר לתביעתו, טען כי בלעדיו לא תהיה למפרק גישה לתוכנת המלאי שבמחשב. 44. בעדותו בבית המשפט הודה ארז שסירב לתת למפרק את נתוני המלאי וכינה זאת כטעות טקטית שלו, "הטעות היחידה שלי שנובעת פה ועליה אני מצר אבל בדיעבד זו היתה טעות טקטית שאז לא ראיתי אותה, כשנסגר המפעל והמפרק ביקש את עזרתי התניתי את זה בקבלת התשלום לא רק המגיע לי והתניתי את זה שישלם לי עבור הנתונים כמו ששילם לשאר בעלי המקצוע האחרים". (עמ' 107 שורה 5). 45. הומצאו ראיות כי בין חשבון ארז בבנק לאומי סניף קרית טבעון לבין חשבון "מרגרטן שמואל תבור תעשיות שיש" באותו סניף, התנהלה פעילות כספית, שבאה לידי ביטוי בתצהיר מר יוגב מטעם בנק לאומי. (ת/59, ת/9). "ביום 10/3/03 זוכה חשבון שגב בסך 30,223 ₪ בגישה ישירה כנגד חיוב חשבון מס' 13193/11 אשר התנהל בבנק על שם שמואל מרגרטן. ביום 26/5/98 זוכה חשבון שגב בסך 5,000 ₪ בגישה ישירה כנגד חיוב חשבון מס' 13193/11 אשר התנהל בבנק על שם שמואל מרגרטן. ביום 4/6/98 זוכה חשבון שגב בסך 2,200₪ בגישה ישירה כנגד חיוב חשבון מס' 13193/11 אשר התנהל בבנק על שם שמואל מרגרטן. ביום 16/6/98 זוכה חשבון שגב בסך 23,000 ₪ בגישה ישירה כנגד חיוב חשבון מס' 13193/11 אשר התנהל בבנק על שם שמואל מרגרטן. ביום 7/7/98 חוייב חשבון שגב בסך 10,000₪ באמצעות שיק אשר נמשך על חשבון זה לפקודת חשבון מספר 12980/93 אשר התנהל בבנק על שם אוה ושמואל מרגרטן. ביום 18/1/99 זוכה חשבון שגב בסך 5,000 ₪ בגישה ישירה כנגד חיוב חשבון מס' 12980/93 אשר התנהל בבנק על שם אוה ושמואל מרגרטן. ביום 13/4/99 חוייב חשבון שגב בסך 5,000 ₪ באמצעות שיק אשר נמשך על חשבון זה לפקודת חשבון מספר 12980/93 אשר התנהל בבנק על שם אוה ושמואל מרגרטן". פעילות זו מסתכמת בקבלת כספים מהחשבון הנ"ל בלמעלה מ- 60 אלף ₪, רובם לאחר תחילת הפירוק. כאמור, זה היה חשבון של נתבע 1 אליו העביר כספים ושיקים שקיבל מהחברה. שם החשבון היה "מרגרטן שמואל תבור תעשיות שיש". (ת/40 ארז מבצע הפקדות שיקים בסכומים 3,372 ש"ח , 4,887 ש"ח , 8,551 ש"ח לחשבון של מרגרטן-תבור תעשיות שיש. ממספרי חשבון (44440022, 7470023, 267110) ). 46. משנשאל מדוע הועברו אליו כספים מהחשבון טען כי הלווה בין 30 ל- 40 אלף ₪ לנתבע 1 ולא קיבל אותם. כמו כן, אמר שאולי החזיר לו הנתבע 1 הוצאות קטנות. הוא נתן לנתבע 1 כסף גם בשיקים וגם במזומן אך אין לו מסמכים על כך. טענה זו כי מדובר בהלוואה לא נזכרה בהגנתו והיא הועלתה רק במהלך הדיון כאשר נחשפו העברות הכספים בין חשבונותיו לבין חשבון תבור שיש. יש לדחות טענה זו, משום ששגב לא הציג מסמך כלשהו המעיד על הכספים או על מתן הלואה או על חישוב ריבית. 47. אינני מקבלת את הטענה שהנתבע 1 היה זקוק להלוואה מארז וכביכול החזיר אותה לאחר מכן. ארז העיד כי מדובר בהלוואה פרטית שנתן לנתבע 1 בזמן פעילות החברה, בין היתר לקניית מסורים. אם מדובר בהלוואה פרטית, מדוע זה הוחזר הסכום מחשבון בו נוהלו כספי החברה תחת שמו של נתבע 1? במועד תשלום הסכום השני 26/5/98, עזב הנתבע 1 את הארץ והחברה היתה בקשיים כספיים. ב- 5/6/98 הוגשה בקשה לפירוק החברה וב- 4/6/98 וכן ב- 16/6/98 שוב זוכה חשבון ארז מחשבון של כספי החברה. מי נתן את ההוראה לזכות את חשבונו של ארז כאשר הנתבע 1 עזב את הארץ ב- 26/5/98? מכיוון שלארז ולנתן היה יפוי כוח לפעול בחשבון הנתבע 1 בבל"ל קרית טבעון. המסקנה הינה כי נתן או ארז הם אלה שנתנו את ההוראה להעביר מכספי החברה לחשבון ארז, נתן והנתבע 1. (ת/5). יתר התשלומים נעשו לאחר בקשת הפירוק. ב- 7/7/98 חוייב חשבונו של ארז בסך 10,000 ₪ באמצעות שיק שלו וב- 13/4/99 חוייב חשבונו בסך 5,000 ₪ גם כן באמצעות שיק שלו שנמשכו לפקודת חשבון הנתבע 1 ואשתו בבנק לאומי קרית טבעון שמספרו 12980/93. בתאריך זה, כבר מונה לחברה מפרק זמני והנתבע 1 לא חזר לארץ. הפעם לא טען ארז כי נתן לנתבע 1 הלוואה לצורך קניית מסורים או הלוואה פרטית בזמן פעילות החברה, אלא שצריך היה לסגור את חשבון הנתבע 1 בבנק והוא פנה אליו שילווה לו כסף (לא לבנו אלא לנתבע 3). אינני מאמינה לעדות זו ואני סבורה שהועברו לארז על ידי הנתבע 1 כספים השייכים לחברה ועליו להחזירם. כספים אלה מסתכמים בסכום של 60,423 ₪. 48. כאמור, הוברחו כספים מהחברה באמצעות החברה "אדר שיווק שיש בע"מ". החברה ביצעה מכירה והכסף נתקבל לחברת אדר ולא נכנס לחשבונות בנק של החברה. על ידי כך יוצאת סחורה מהחברה כשכל ההוצאות השוטפות משולמות על ידי החברה ואילו התשלום עובר לחברה אחרת. במכתבו של ארז מ- 10/3/98 הוא פונה ללקוח מ. אביב מפעלי בניה בע"מ (ת/2), ומודיע לו כי קבלת תשלום לזכות אדר תיחשב כאילו נתקבל בחברת תבור וכי חברת תבור תימנע מלפנות אל הלקוח שלא באמצעות חברת אדר. ארז מוסיף לחתימתו על המכתב את התואר "סמנכ"ל מחשוב". בכך נותן ארז הוראה שהינה בלתי חוקית בעליל, באה לרוקן את החברה מכספים המגיעים לה והוא משתף פעולה ביודעין עם מעלליו של נתבע 1 לשדוד את כספי החברה. 49. ממעמדו הרם של ארז בחברה, נובעות זכויות וגם חובות. חובות לא רק כלפי נתבע 1 אלא כלפי החברה. ארז ראה את עצמו כנאמן של נתבע 1 בלבד וזאת היתה טעותו הגדולה. 50. חקירתו של ארז אצל המפרק מאששת את המסקנה על אחריותו. חקירת המפרק, כפי שכבר ציינתי לעיל בסעיפים 23 ו- 24 לעיל, כידוע קבילה כראיה. ברעא 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, עו"ד, נב (1 ) 199 , 205 נאמר: "בענייננו הוגש תסקיר על-ידי המפרק ובו הסתמך הוא על חקירה פרטית שערך....אין כל טעם משפטי, הגיוני, כלכלי או אחר, שלא לראות בחקירה פרטית את התשתית הראייתית הדרושה." כאמור, דוח החקירה אצל המפרק קביל. 51. להלן תשובות של ארז בחקירתו אצל המפרק המעידות על מעמדו בחברה ומכאן על אחריותו לפי סעיף 374: "כולנו ישבנו, ניהלנו את החברה..." (עמ' 9 שורה 18) "...לי יש מחלקת שיווק, אני בניתי תוכנה..." (עמ' 18 שורה 16) מהתשובה הבאה, ניתן ללמוד כי ארז היה אמור להשוות את כמויות המלאי, ולא כפי שטען שהיה אמור רק לדאוג לצד הטכני של המחשב והתוכנה: " נורמן פייט: אתה השווית את הכמויות לפי ספירה בעין מול הכמויות לפי הרישום ולפי התוכנה שלך? שגב: כן" (עמ' 33 שורה 6). מדוח החקירה (ת/4) בעמודים 52, 53, 54, 55 לחקירת המפרק ניתן ללמוד כי ארז התעסק בכמויות המלאי, הנתונים היו מגיעים אליו והוא היה מעבירם הלאה. הוא העיד כי ידוע לו שישנם נתוני מכירות שלא עודכנו במחשב: "נורמן פייט: אהה. אז לא הקלידו למחשב? שגב: לא הקלידו, בטח. נורמן פייט: ומכרו כמויות גדולות? שגב: אני ראיתי כמה משאיות, זה יכול להיות כמויות, תשמע" (עמ' 66 שורה 20) 52. התנהגותו של ארז לאחר הפירוק ביחסיו עם המפרק, עו"ד ששון, מחזקת את המסקנה שארז שיתף פעולה ביודעין עם הנתבע 1 וניהל את המלאי ברשלנות תוך הפרת אמונים כלפי החברה ותוך הטעית הנאמן והנושים. התנהגותו זו מתאפיינת בהתחמקות והצטדקות. לאחר שסירב למסור את הקוד הסודי למפרק, עזב את הארץ לתקופה ארוכה. הוא טען שלא קיבל את כתב התביעה למרות שהודיע למפרק בכתב כי יש למסור כתבי בי-דין לכתובת בכפר ברוך והמסירה בוצעה לשם. הוא התנה את חזרתו לארץ על מנת להיחקר, בתשלום הוצאותיו. בעדותו בבית המשפט שינה את עמדתו וטען כי לא התכוון להרבה דברים שאמר למפרק. אולם אני מעדיפה בעניין זה את עדותו של המפרק. 53. בין אם היה לארז התואר של "סמנכ"ל מחשוב" או לא, כפי שטען, הרי מה שקובע הוא הסמכות שהיתה לו בפועל. בע"א 294/88 צבי רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ, מו (1 ) 362, 369 ניתנה הגדרה רחבה לאחריות נושאי משרה וכך נאמר שם: "... מי אשר במהלך כינוסה או פירוקה של החברה ריכז בידיו אותם סמכויות ותפקידים אשר היו מקנים לו מעמד של נושא משרה בחברה טרם כינוסה או פירוקה, ייחשב כ"נושא משרה" בחברה שבכינוס או בפירוק". ארז היה אחראי על המחשוב, הוא הקים תוכנה שתנהל את המלאי בנפרד ללא קשר עם הנהלת החשבונות, הוא נתן הוראות מחייבות בשם החברה ללקוחותיה לשלם לחברת אדר וחתם בתואר של סמנכ"ל מחשוב. הוא היה מורשה חתימה, ופעל מספר פעמים בהפקדת כספים והעברת כספים בין חשבונות. הוא היה אחראי על נתוני המלאי, ולודמילה עבדה מתחתיו והייתה כפופה לו. היא העבירה את נתוני המלאי אליו וכעולה מעדותו הוא היה אמור לבחון את הנתונים. לפי מכלול העובדות הנ"ל, לא היה ארז עובד זוטר אלא ההפך מזה, וריכז בידו כוח רב. מכאן, שהגדרת "נושאי המשרה" בסעיף 374 לפקודת החברות תחול גם עליו. 54. לאור האמור לעיל, יש לראות את ארז כמי שביצע עבירה כלפי החברה על פי סעיף 374 לפקודת החברות הן בכך שהפר אמונים לחברה; שניהל את המלאי ברשלנות פושעת; שהשתמש שלא כדין בכספי החברה; ששיתף פעולה עם נתבע 1 כדי להונות או להטעות את החברה ואת נאמנה והן בכך שלא שיתף פעולה עם המפרק כדי לגלות את מצב המלאי. 55. בקביעת הסכום שיש עליו להחזיר לחברה לקחתי בחשבון את הכספים שהועברו אליו ללא הסבר כאמור בסעיף 45 לעיל ובקביעת הפיצוי שעליו לפצות את החברה על הנזק שגרם לה, לקחתי בחשבון את סכום הפיצויים ששילם הנתבע 2 ואת הסכום שהוטל על הנתבע 4 ואני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לחברה את הסך של 180,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין וכן הוצאות משפט בסך 18,000 ₪. הסדר נושיםנושהמלאי