בית הדין לעבודה מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתן ועדות רפואיות הפועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה. בית הדין פסק כי לצורך הפיקוח הנאות של בית הדין לעבודה יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הוועדות הרפואיות, המסמכים שהוגשו לוועדות על-ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על-מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית-הדין לעבודה ימנה מומחה-יועץ רפואי, שכן אין בית-הדין לעבודה בודק את ההחלטות הרפואיות של הוועדות הרפואיות. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם יתמנה מומחה-יועץ רפואי על-ידי בית-הדין לעבודה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית הכרוכה בשאלה רפואית, אולם מקרים אלה יוצאים מן הכלל. בסופו של דבר, על בית-הדין לעבודה להכריע אם החלטות וועדות רפואיות חורגות ממתחם הסבירות. בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי בפני ערכאות משפטיות, לרבות בתי הדין לעבודה, באות במסגרת הליכים שונים חוות דעת של מומחים רפואיים ובית המשפט הוא המכריע איזו חוות דעת להעדיף והאם לאמץ את כלל האמור בחוות הדעת או חלקים הימנה. הדבר נעשה בהליכים, אשר בחוק או בתקנות נקבע כי זו הדרך לברורם. כך לגבי תביעות נזיקיות ומינוי מומחים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כך בתביעות שעניינן נפגעי תאונות דרכים הנדונות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, כך אף בתביעות מבוטחים כנגד הביטוח הלאומי, להכרה באירוע תאונתי, מחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה. אולם המחוקק קבע דרך אחרת לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הליקוי הימנו סובל המבוטח, כמו גם לקביעת דרגת הנכות שיש לפסוק בגין הליקוי. עוד צוין ע"י בית הדין לעבודה כי על פי קביעת המחוקק ההיזקקות לעניינים אלה שמורה לוועדות הרפואיות, בעוד בית הדין לעבודה מעביר את החלטות הוועדות הרפואיות לעררים תחת שבט ביקורתו, בשאלות משפטיות בלבד. שאם יאמר אחרת ובית הדין יטול סמכות הוועדה לבחון חוות דעת מטעם הצדדים ולקבוע אחוזי נכות לפי מי מהן, תתייתר כליל עבודת הוועדות הרפואיות - הגוף המקצועי והמוסמך להיזקק לאותן חוות דעת, לבדוק את המבוטח ולהכריע בסוגיית הקשר הסיבתי ואחוזי הנכות. אם כך יהא, יחלו להתנהל בבתי הדין תיקי הוכחות בסוגיית הנכות, לרבות חקירת מומחים וכל כיוצא בזה. לא זו הייתה תכלית החקיקה, כפי שאנו מוצאים לפרשה. ועדה רפואית לעררים: הרכב ועדה רפואית לעררים תקנות הביטוח לאומי קובעות כי ועדה רפואית לעררים תורכב משנים או משלושה רופאים, בהתאם להחלטת רופא מוסמך, אותם בחר מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שקבע שר העבודה והרווחה ושפורסמה ברשומות. בועדה המורכבת משני רופאים, תינתן החלטת הועדה פה אחד; נחלקו הדעות בועדה, ימונה באותה דרך רופא שלישי, או שתורכב ועדה רפואית לעררים חדשה של שלושה רופאים. בועדה המורכבת משלושה רופאים, תינתן החלטת הועדה ברוב דעות; לא התקבלה החלטה ברוב דעות, תמונה ועדה חדשה של שלושה רופאים. משניתנה החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בכך מוצה עניינו הרפואי של תובע בפני הוועדות - לתובע עומדת הזכות להגיש ערעור על החלטת ועדת הערר אך ורק בשאלה משפטית, וזאת כלשון סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 הקובע כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה;פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא. כאמור ערעור על החלטת הועדה לעררים הוא בשאלה משפטית בלבד, ובית הדין לעבודה אינו מוסמך לקבוע דרגת אי כושר ועדה לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, אלא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן. אולם, בית הדין לעבודה ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק. רפואהביטוח לאומיועדה רפואית