מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח לאומי הפסקת תושבות: 1. עניינה של התביעה שלפנינו, הינו בקביעת תושבותו של התובע, וכפועל יוצא מכך לקיצבת נכות כללית מהמועד בו הפסיק הנתבע לשלמה לתובע. בתאריך 15.10.2009 נשלחה לתובע, באמצעות אפוטרופסו, הודעה על הפסקת תושבותו מ-1.1.2000, בנימוק, כי עזב את הארץ וכי הינו שוהה בחו"ל. באותו מכתב גם ניתנה אפשרות לתובע להגיש השגה על קביעה זו, תוך 45 יום. בתאריך 25.10.2009 נשלחה לאפוטרופסו של התובע הודעה על שלילת הזכאות לקיצבת נכות כללית מ-1.1.2000, ועל החוב שנוצר עקב כך. כנגד החלטות אלה של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, תוך שהתובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום קיצבת נכות כללית ממועד הפסקתה, וכן כי אינו מחויב בהשבת קיצבאות הנכות ששולמו לו בעבר. 2. הנתבע בכתב הגנתו אישר, כי התובע קיבל קיצבת נכות כללית בשיעור 100%, מאז 22.2.1991. הנתבע טען, כי כאשר מקבל קיצבת נכות שוהה בחו"ל מעבר ל-6 חודשים, ניתן לשלם לו קיצבה, רק אם השהות הינה לצורך טיפול רפואי, ואולם מאחר ולא אלה הם פני הדברים לגבי התובע, הופסק תשלום קיצבת הנכות הכללית, החל מחודש 5/2009. הנתבע הוסיף וטען, שבתחילה, הוחלט להפסיק לראות בתובע תושב מחודש 1/1999, אולם לאחר מכן, הוחלט כי המועד הרלוונטי לגבי התובע, הינו 1.1.2000, וזאת בעקבות בדיקה מחודשת לאחר פניית התובע. לטענת הנתבע, בכתב הגנתו, הוא בחן את כל הכניסות והיציאות של התובע מהארץ. בפועל התובע עזב את הארץ עוד בשנת 1979, בהיותו קטין, הגיע לארץ בחודש 3/1991 לאחר הגיעו לגיל 18, ואז הוגשה עבורו התביעה לנכות כללית, והנתבע ראה בו כתושב קטין חוזר. התובע, מאז חודש 1/1992, עזב את הארץ והגיע רק לביקורים קצרים, ומחודש 8/2004 לא שהה כלל בארץ. בעקבות הבדיקה החוזרת שנעשתה בעניינו של התובע, הוחלט שלא לראותו כתושב מ-5.1.1997, ונשלח לתובע מכתב מתקן ב-25.10.2010 על שלילת תושבות מ-5.1.1997. לאור קביעה זו, תפח חובו של התובע לסכום של 271,969 ₪. ואלה העובדות הצריכות לענייננו: 3. א. התובע יליד 24.11.1972. התובע התייתם מאביו, אשר נפל במלחמת יום הכיפורים. התובע מוכר כיתום צה"ל ומקבל גימלה ממשרד הביטחון. ב. התובע אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, עוד בטרם הגיעו לגיל 18. ג. אמו של התובע נישאה בשנית, והמשפחה ירדה לארה"ב, כאשר התובע היה בן 6 שנים לערך. לאמו של התובע לבעלה ולשני ילדיהם המשותפים, אזרחות אמריקאית. בהתאם לעדות סבו של התובע, לתובע יש "גרין קארד", אולם לא אזרחות אמריקאית, מאחר ובתו ביקשה שאזרחות כזו לא תינתן לתובע מחשש, שיהא בכך כדי לשלול ממנו את הגימלה ממשרד הביטחון. התובע נשלח ללמוד בפנימייה, אולם התקשה להסתגל למסגרת זו. בגיל 13 לערך, עקב קשיי ההסתגלות למסגרת המשפחתית החדשה וללימודים, שב התובע לארץ והתגורר אצל סבו וסבתו - הוריה של אמו. גם בארץ לא השתלב התובע בלימודים. בגיל 16-17 לערך, נשלח התובע לדודתו בקנדה, שהה שם כ-7-8 חודשים, ושב לארץ. ד. לתובע מלאו 18 שנים בתאריך 24.11.1990. מחודש 3/1991 ועד חודש 1/1992, שהה התובע בארץ והתגורר עם סבו וסבתו. בשנת 1992 הוגשה תביעתו לקיצבת נכות כללית, כאשר מקום מגוריו נרשם כמקום מגורי סבו וסבתו. ה. בחודש 12/1992 נערך לתובע איבחון רפואי ונקבעו לו אחוזי נכות זמניים. לאחר מכן, ניתנה הסכמתו לאיבחון רפואי בהיעדרו, ונקבעה לו נכות קבועה , המזכה בגימלת נכות כללית בשיעור של 100%. הנתבע לא בדק את תושבותו של התובע, באותו מועד. מכל מקום, בטופס התביעה לקיצבת נכות כללית, נרשם שהתובע שהה בחו"ל אצל אמו, וכן לצורך קבלת טיפול רפואי בתקופה 13.4.1992 ועד 14.12.1992. התובע חתם על טופס התביעה בתאריך 7.11.1992. ו. בתאריך 11.4.1994 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה (בתיק 130/94) צו אפוטרופסות, אשר במסגרתו מונו סבו וסבתו של התובע - יצחק וירדנה ננר - כאפוטרופוסים על התובע. בצו האפוטרופסות צוין, כי מינוי זה מוגבל, לשם קבלת קיצבת יתום המגיע לחסוי ממשרד הביטחון, וקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. בקשת אמו של התובע למנותה כאפוטרופסית, נדחתה ע"י בית המשפט, כך בהתאם לאמור במכתבו של הסב מ-18.1.1994. בעדותו בבית הדין הסביר הסב, כי הבקשה למינוי האם כאפוטרופסית נדחתה, מאחר והיא מתגוררת בחו"ל (עיין עמ' 5, ש' 9 לפרוטוקול). הבקשה למינויו של הסב כאפוטרופוסף, היתה לאור בקשת משרד הביטחון, כי ימונה אפוטרופוס לצורך הכספים המגיעים לתובע (עיין עמ' 6, ש' 20-21 לפרוטוקול). ז. משנת 1992 ועד שנת 1998 ביקר התובע בארץ, כל שנה, לתקופה קצרה של כחודש-חודש וחצי. ח. מחודש 5/1998 ועד חודש 5/2003, לא שהה התובע בארץ במשך כ-5 שנים. לאחר מכן, הגיע התובע לארץ בחודש 5/2003, ושהה בארץ עד חודש 8/2004, עם יציאה קצרה לחו"ל באמצע. ט. מתאריך 30.8.2004 שוהה התובע בחו"ל ואינו מגיע לארץ. לטענת סבו של התובע, הסיבה לכך הינה שהסב הינו מבוגר ואין באפשרותו לטפל בתובע, ועל כן התובע הושאר בארה"ב, מאז סוף חודש 8/2004. התובע מתגורר בארה"ב בדירה נפרדת ולא עם אמו, אולם הדירה ממוקמת בסמוך לבית משפחת אמו. סבו של התובע העיד, כי משרד הביטחון ממן את הדירה השכורה (עמ' 7, ש' 1 לפרוטוקול), וכן כי לתובע יש חשבון בנק בארה"ב (עמ' 7, ש' 8 לפרוטוקול). י. בהתאם לעדות סבו של התובע, מר ננר, התובע התגורר בביתו לסירוגין בתקופה משנת 1992 ועד 2004, וגם כאשר הוא נסע לחו"ל לפרק זמן ארוך, היו הסב והסבתא נשארים עמו בחו"ל כחודשיים, ולעיתים כאשר נשאר יותר אצל אמו בארה"ב, הם היו מגיעים על מנת לקחתו בחזרה לארץ. יא. בתאריך 26.2.2009 ניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה בקריות (תיק אפוטרופסות 15140/08), צו מינוי אפוטרופסות חדש, במסגרתו מונו סבו של התובע - מר יצחק ננר, ודודו של התובע-מר צבי ננר, כאפוטרופוסים על כלל רכוש התובע. יב. החל מ-4.8.2009 קיימת חלופת מכתבים בין המוסד לביטוח לאומי לבין סבו של התובע או מי מטעמו, בנוגע לשלילת תושבות התובע ולחוב שנוצר לתובע בגין קבלת קיצבאות הנכות הכללית. יג. בתאריך 9.11.2009 מולא ע"י סבו של התובע, שאלון לקביעת תושבות לשוהה בחו"ל, ובו ציין הסב, כי התובע שוהה בארה"ב בהשגחת אמו, וכי הוא זקוק לטיפול רפואי קבוע, ואין מי שיטפל בו בארץ, ותאריך חזרתו ארצה אינו ידוע. טענות התובע בתמצית, הינן כדלקמן: 4. התובע בכתב תביעתו טען, כי בהיותו חסוי, ולאור מהות מחלתו אין לו רצון משלו, ועצם הימצאותו בחו"ל אצל אמו, אין בה כדי להוות הפסקת תושבותו הישראלית, וזאת בהתחשב בכך, שנולד בישראל והיה תושב ישראל. עוד ובנוסף טען התובע בכתב התביעה, כי במהלך שהותו בארה"ב חלה החמרה במצבו הרפואי, לרבות תקופה מסוימת של איבוד הכרה, ולאור מצבו הרפואי אסור לו לטוס טיסות ממושכות. 5. לטענת התובע, כאשר אדם עובר להתגורר במדינה אחרת, מדובר בפעולה רצונית ועל כן, הישארותו להתגורר באותה מדינה, כך שהמדינה האחרת הופכת להיות מרכז חייו, הינה פעולה רצונית. בניגוד לכך, לאור מצבו הנפשי של התובע, אצל התובע ההחלטה היכן להתגורר, הינה החלטת האפוטרופוסים עליו ואמו, ואינה החלטתו שלו. מסיבה זו, טוען התובע, כי אין בכך כדי לשלול את תושבותו. 6. התובע הוסיף וטען, כי אין כל קשר בין הגדרת "נכה" או הגדרת "מבוטח", לעניין קיצבת נכות כללית, לבין חוק ביטוח בריאות. התובע הוסיף וטען, כי אין מקום לערוך ממוצע של ימי השהייה בישראל, והחישוב בדרך זו, על פיה הצביע הנתבע, כי התובע שהה בכל התקופות לאחר שלילת תושבותו, מרבית הזמן בחו"ל ולא בארץ, אינו מעוגן בחוק או בהנחיות הנתבע. 7. התובע טוען, כי קיימים מקרים שבהם מקבלי קיצבאות שוהים בחו"ל למעלה מ-6 חודשים, ובכל זאת ממשיכים לקבל קיצבת נכות כללית. 8. בהתאם להנחיות הפנימיות של הנתבע, קיימים מקרים בהם ניתן לשלם קיצבת נכות כללית ליותר מ-6 חודשים, וללא הגבלת זמן, לתושב ישראל ששוהה בחו"ל בהתקיים תנאים מסוימים. התובע טוען, כי עד חודש 8/2009, היה מקום לדון בעניינו, בהתאם לנוהלים מחודש 11/2001. באשר לנוהלים החדשים מחודש 8/2009, הפעלת שיקול הדעת, כך לטענת התובע, צריכה להביא למסקנה, כי אורן מבקר אצל אמו בחו"ל. התובע טוען, כי פקיד התביעות לא הפעיל שיקול דעת בעניינו. 9. מקום מושבו של התובע, המצוי בארה"ב עם אמו, הינו מקום מושבו של אפוטרופסו - בישראל. טענות הנתבע בתמצית, הינן כדלקמן: 10. התובע שוהה בחו"ל עם אמו ומינויים של הסב והסבתא כאפוטרופסים, ולאחר מכן מינויים של הסב והדוד כאפוטרופסים, נעשו אך ורק לצורכי טיפול בקבלת הקיצבאות ממשרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי, וזאת מאחר והתובע אינו יכול לדאוג לענייניו בארץ. הנתבע הדגיש, כי בהתאם לעדות הסב, לא מונה לתובע אפוטרופוס בארה"ב, הגם שהוא מתגורר בגפו בדירה שכורה, בסמיכות לאמו. 11. בהתחשב בכך, שמרכז חייו של התובע הינו בארה"ב מזה שנים רבות, ואין לו זיקה לישראל, משפחתו הקרובה, דהיינו אמו ואחיו למחיצה מתגוררים בארץ, יש לו חשבון בנק בארה"ב, הרי אין מקום לקבוע, שהתובע הינו תושב ישראל. הנתבע הדגיש, כי אמו של התובע נישאה בשנית, כאשר התובע היה כבן 3 שנים, ולתובע קשר טוב עם אחיו ועם אחותו מאמו. בנוסף לכך, עובדתית, אין מי שידאג לתובע בארץ, שכן סבו מבוגר, משפחתו מצד אביו שנהרג מתעלמת ממנו, ודודו - אח אמו, הינו בעל משפחה, ולא יוכל לטפל בתובע במצבו הקשה של התובע. לא הומצא אישור רפואי כלשהו, המצביע על כך שלתובע אסור לטוס, ולכל היותר, הומצא מכתב שניתן רק לצורכי הדיון המשפטי, ובו צוין, שקיימת אפשרות שטיסה לארץ, לאור אורכה ומשכה, תביא לחוסר יציבות במצבו הנפשי. מכל מקום, אין לכך נפקות, שכן ממכלול הראיות בתיק עולה, שאין בכוונת התובע לשוב ארצה ולהשתקע בה. גם אם התובע היה מאושפז תקופה קצרה בסוף שנת 2008, הרי ממסמכים רפואיים מתחילת שנת 2009 עולה, שמצבו התייצב והוא מתפקד באותה רמת תפקוד, כפי שתיפקד לפני האישפוז. 12. לא מתמלאים בתובע התנאים להגדירו כ"תושב ישראל"', גם לא בהתאם לתדריך בנוגע לביטוח תושבות. לא ניתן לראות בתובע כמי ששוהה בחו"ל לצורך קבלת טיפול רפואי, שכן קריטריון זה מתאים לאדם ששוהה בחו"ל לפרקי זמן קצרים, למטרת טיפולים רפואיים, ולא למי ששוהה בחו"ל שנים ארוכות. יתר על כן, אין המדובר בטיפול רפואי שלא ניתן לקבלו בארץ. הנתבע הפנה לפסק דינה של כב' השופטת קציר בתיק בל 2107/08 פלדלייט גדעון נ' המוסד לביטוח לאומי (5.8.08), אשר אף בו נדון מקרה קשה של אדם שעזב את הארץ והתגורר בחו"ל וטופל שם שנים רבות. גם אם בית הדין יקבע, שהתובע הינו בגדר "תושב", הרי אין מקום להמשך תשלום קצבת הנכות, מכח הוראת סעיף 324(א) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, וזאת לאחר 5.1.1997. התנאי לתשלום גימלה כאשר אדם שוהה בחו"ל למעלה מ-6 חודשים, הינו שאותו אדם עדיין נותר תושב ישראל. ספציפית לגבי התובע, לא מתקיימים התנאים בהנחיות הפנימיות של המוסד, על מנת לשלם לו קיצבת נכות ללא הגבלת זמן, בגין שהייה בחו"ל. בין היתר, אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובע, הינם 50% מליקוי אחד, ולא מעבר לכך. בינתיים, תוקן סעיף 324(א) לחוק ושלילת הזכאות לשוהה בחו"ל, נעשית לאחר 3 חודשים, בכפוף להפעלת שיקול דעת, אולם מכל מקום, תיקון הסעיף אינו רלוונטי לגבי התובע שיצא מישראל לפני יום התחילה של התיקון. דיון והכרעה: 13. סעיפי החוק הרלוונטיים לענייננו, הינם: סעיף 195 וסעיף 324 לחוק, שזו לשונם: סעיף 195 לחוק: " "מבוטח" - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה" על מנת להיות נכה הזכאי לגימלה, צריך להיות קודם כל מבוטח, ובנוסף לכך לעמוד בתנאי סף של אחוזי נכות רפואיים ודרגת אי כושר, כפי שנקבעו בחוק ובתקנות. סעיפים 324 ו-324א' לחוק בנוסחם בתקופה הרלוונטית לתביעה, היו כדלקמן: "324. הנמצא בחוץ לארץ (א) הנמצא בחוץ לארץ למעלה משישה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה מששת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד; אולם רשאי המוסד לשלם את הקצבה, כולה או מקצתה, לתלויים בו. (ב) ..." 324א. תנאי לתשלום גמלה למי ששהה מחוץ לישראל (א) שהה אדם מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך שנה והוא זכאי לגמלה בתנאי שהוא מתגורר בישראל 183 ימים לפחות, אלא אם כן הודיע למוסד במועד, בתנאים ובאופן שקבע השר על יציאתו מישראל, על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי - (1)... (2)... (3)... מי ששהה מחוץ לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי הניתן לפי הוראות סעיף 11 בחוק ביטוח בריאות. (ג) בסעיף זה, "שנה" - שנים עשר חודשים רצופים." 14. בדב"ע מה' 04/73 סנוקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז' 79, נפסק כי: "תנאי התושבות בישראל כתנאי לתחולה של מרבית ענפי הביטוח הלאומי מושתת, בין השאר, על הזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מן הזמניות או מהארעיות והיוצרת מחויבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הבטחון הסוציאלי". למונח "תושב", אין הגדרה בחוק הביטוח הלאומי, ובעניין סנוקה, אף הובהר, כי אין לקבוע נוסחה כללית שתענה על כל מצב, באשר לקביעת מעמדו של אדם כ"תושב". יחד עם זאת, עולה בבירור, כי על מנת לקבוע מעמד זה, יש צורך שהזיקה לארץ, לא יהיה בה מהזמניות ועל אדם שטוען, כי הוא תושב ישראל, להוכיח שישראל הינה המקום בו הוא חי, כי זה הוא ביתו. הגעה לביקורים בארץ מעת לעת, אינה הופכת את המגיע לביקור לתושב ישראל. יש לבחון, היכן מצוי מרכז חייו של אדם, ולאיזו מדינה "מירב הזיקות". בהיבט זה, נבחנות מירב הזיקות גם מבחינה פיזית, וגם מבחינת מבחן הכוונה. 15. באשר לשהות בחו"ל לצורך קבלת טיפולים רפואיים, יש לאבחן בין מצב בו השהייה בחו"ל הינה לטיפולים קצרים, ואזי, על פי רוב, ימשיכו לראות במטופל כתושב ישראל; לבין מצב בו שוהה אדם בחו"ל לפרקי זמן ממושכים, ואזי הנטייה תהיה שלא לראותו כתושב ישראל. בהיבט זה תבחן גם השאלה, האם הטיפולים הרפואיים אותם הוא מקבל בחו"ל, יכולים להינתן בארץ, אם לאו. 16. בדב"ע נא' 0/140 מוסא טהה באמצעות אפוטרופסיתו היג'אר עבדאללה טהה נ' המוסד לביטוח לאומי (18.6.1992), נדון מקרה של מערער אשר נולד ב-1960 וסבל ממחלת נפש בגיל צעיר. לאחר מלחמת ששת הימים הוא הפך להיות תושב ישראל וקיבל תעודת זהות ישראלית, והחל משנת 1975 שהה דרך קבע במוסד לחולי נפש בבית לחם, הממומן ע"י אונר"א. כ-10 ימים כל שנה, שהה בבית דודתו שהינה האפוטרופסית עליו, בתחומי ירושלים. התביעה לנכות כללית נדחתה, מאחר והמערער שם לא היה תושב ישראל, ומאחר ומרכז חייו נמצא בבית לחם. בית הדין הארצי שם, התייחס לטענות דומות לאלה אותן העלתה ב"כ התובע בתיק שלפנינו. באשר להוראות סעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, סעיף הקובע חזקה, כי מקום מושבו של החסוי ופסול הדין, הינו במקום מושב נציגו, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר, הבהיר בית הדין הארצי, כי המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, וספציפית בעניינו של מוסא טהה, הוכח שמרכז חייו של החסוי, הינו בבית לחם, בבית החולים לחולי נפש. באותו עניין, אף התייחס בית הדין הארצי לכך, שהמבחן למקום מגורי קבע של אדם, הינו מבחן כמותי, ומהותי. באשר למבחן הכמותי, נבדקים הנתונים - היכן הוא שוהה רוב זמנו; ובאשר למבחן המהותי, נבחן - היכן נמצא מרכז חייו ועיסוקיו. 17. הדברים שנפסקו שם, יפים אף לענייננו, שכן התובע שהה במרבית המוחלטת של הזמן, מאז שנת 1997 מחוץ לגבולות ישראל, ומאז שנת 2004 כלל לא הגיע לישראל, ולו לביקור. מאחר ותושבות ומרכז חייו של אדם נבחנים על ציר הזמן, הרי לא ניתן לנתק את התקופה הבודדת מ-5/2003 ועד 8/2004, בה שהה התובע בארץ, מכל התקופה לפניה ואחריה, אשר בהן לא שהה התובע כמעט בארץ. לכל היותר, ניתן להתייחס לכך, כביקור ארוך יותר בארץ על רקע היעדרו של התובע מהארץ במשך כ-5שנים, משנת 1998 ועד שנת 2003. גם המבחן המהותי, יש בו כדי להצביע על כך, שאינו תושב ישראל, שכן משפחתו הקרובה, מקום מגוריו הפיזי, חשבון הבנק שלו ועוד, נמצאים בארה"ב, ולא בישראל. מעדות הסב עולה, כי בהתחשב בגילו, אין לו יותר כח לטפל בתובע, ועל כן מאז שנת 2004, התובע לא הגיע לארץ, אפילו לא לביקור. תוספת הדוד כאפוטרופוס, בשנת 2009, היתה לאור מצבה של הסבתא, וכן העדר הוודאות באשר לעתיד בכל הקשור לסב שגילו 90 שנה, ולא מאחר והתובע נמצא בארץ, או מטופל בארץ. יתר על כן, המדובר באפוטרופסות, אך ורק לצורך קבלת הגימלה ולא באפוטרופסות כללית על גופו ורכושו של התובע. התובע מתגורר בסמיכות לאמו בארה"ב, והיא זו המטפלת בו, ובהתאם לעדותה סב, היא אף הפסיקה לעבוד על מנת לטפל בו. דהיינו, שהותו של התובע בארה"ב, הינה על מנת להיות בקרבת אמו המטפלת בו ודואגת לכל צרכיו. השהות בחו"ל אינה לצורך טיפול רפואי, ואין המדובר בטיפול היכול להינתן רק בחו"ל/בארה"ב, ואינו יכול להינתן בארץ. אין שום אינדיקציה בחומר הראיות שלפנינו, שהתובע עזב את הארץ על מנת לקבל טיפול רפואי כזה או אחר בחו"ל, ונהפוך הוא, מחומר הראיות עולה, כי נסיעתו של התובע לארה"ב בשנת 2004, נעשתה ביוזמת סבו, על מנת להשאירו שם, כדי שאמו של התובע תטפל בו. בנוסף לתלותו של התובע באמו המתגוררת בארה"ב, עולה מחומר הראיות, כי לתובע יחסים טובים וקרובים גם אחיו למחיצה, ובעיקר עם אחותו המתגוררת בארה"ב. בארץ, מאידך, אין לתובע קרובים המתייחסים אליו, למעט סבו. משפחת אביו הביולוגי של התובע, כלל אינה מתייחסת אליו ואינה מתעניינת בו, בהתאם לעדות הסב. לתובע אין נכסים בארץ, בעוד שבארה"ב הוא גר בדירה שכורה ויש לו אף חשבון בנק. 18. אשר על כן, כאשר המדובר בהיעדרות ממושכת ושהייה ארוכה בארה"ב, שלא למטרת עבודה, לימודים, טיפולים רפואיים (והטיפולים הרפואיים בחו"ל הם פועל יוצא מהמצב של התובע, אולם לא המטרה בגינה הוא נמצא שם), הרי יש בכך כדי להצביע על ניתוקו של התובע מישראל, באופן השולל את תושבתו לעניין חוק הביטוח הלאומי, ולעניין זכאותו לקיצבת נכות כללית. 19. מאחר והגענו למסקנה, כי התובע איננו "תושב ישראל", הרי אין צורך כי נדון בשאלה - האם היה מקום להמשיך ולשלם לו את קצבת הנכות, למרות שהותו בחו"ל, שכן סעיף 324 לחוק מדבר ב"תושב ישראל" המצוי בחו"ל, ולא במי שאינו תושב ישראל. בהקשר זה נציין, כי פרטיהם ונסיבותיהם של תושבי ישראל השוהים בחו"ל מעל ל-6 חודשים, ובכל זאת מקבלים גימלת נכות, ואשר שמם צוין ברשימת מקבלי הגימלה שצורפה לכתב ההגנה, לא הובררו בדיון שלפנינו, והתובע לא חקר את עדת הנתבע במסגרת חקירתה הנגדית, אודות אותם מבוטחים. אין לפנינו מידע כלשהו, האם אותם אנשים ששמם מפורט ברשימה הנספחת לכתב ההגנה, היו בגדר "תושב ישראל" וזכותם נבדקה מכח סעיף 324, אם לאו. מכל מקום, גם אם גוף ציבורי התנהל באופן שגוי ולא בהתאם להוראות החוק או התקנות כלפי אדם פלוני, עדיין אין בכך משום מחויבות להמשיך ולפעול באופן שגוי כלפי אנשים אחרים, ולכל היותר, אם אכן המדובר בהמשך מתן גימלת נכות שלא בהתאם להוראות החוק לאנשים אחרים, מן הראוי שהנתבע יבחן זאת, ויתקן שגיאותיו בהתאם. 20. לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה, והתובע אינו זכאי לגימלת נכות כללית, מהמועד בו הופסק תשלומה בחודש 5/2009. באשר לחוב שנוצר בגין העבר, יכול התובע באמצעות סבו/אפוטרופסו לפנות לועדה לביטול חובות, אשר תשקול ביטול החוב, נוכח נסיבות חייו של התובע ומצבו הרפואי. 21. אין צו להוצאות. משרד הפניםתושבותביטוח לאומי