מהן ה"נסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים ?

לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לאמר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים. קיומן של "נסיבות" המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, הוא עניין לקביעה שיפוטית של בית הדין לעבודה. בעניין זה אמת המידה לבחינת קיומן של "נסיבות" שכאלה, היא אמת מידה אובייקטיבית. לא תחושותיו הסובייקטיביות של העובד ולא דעותיו או חששותיו הם העומדים לדיון. בית הדין לעבודה בוחן האם, בנסיבותיו של כל עניין, התקיימו - על פי אמות מידה אובייקטיביות - "נסיבות" המזכות עובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. בחינת בית הדין נעשית באופן נקודתי, בהתייחס לנתונים המיוחדים הבאים בפניו, אך בחינתו נעשית לעולם באמת מידה אובייקטיבית. יש מספר סעיפים שבחוק פיצויי פיטורים הקובעים כי רואים התפטרות כפיטורים, ואלה הם: סעיף 6, הקובע כי בנסיבות מסויימות רואים התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי, כפיטורים; סעיף 7, הקובע כי בנסיבות מיוחדות רואים התפטרות עובדת לרגל לידה, כפיטורים; סעיף 8, קובע כי בנסיבות מסויימות רואים התפטרות לרגל העתקת מגורים, כפיטורים; סעיף 9, הקובע כי בנסיבות מסויימות רואים אי חידוש חוזה עבודה כפיטורים; סעיף 11 הקובע כי יש ורואים התפטרות מחמת הרעה בתנאי עבודה או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, כפיטורים; פרט לסעיף 6 משווה המחוקק את ההתפטרות לפיטורים, לעניין "חוק זה", היינו לכל עניין הנובע מחוק פיצויי פיטורים (בסעיף 6 באה ההשוואה לעניין פיצויי פיטורים, וספק אם יש לייחס חשיבות להבדל בנוסח; על כל פנים אין לו חשיבות לענייננו). המצבים שבהם מדובר בסעיפים המעמידים, בדרך הפיקציה המשפטית, התפטרות על מישור אחד לעניין חוק פיצויי פיטורים עם פיטורים, מתחלקים לשניים: הסוג האחד - מצב או נסיבות מוחלטים (הסעיפים 7, 8 ו-9), והסוג השני - מצב או נסיבות יחסיים, שניתן לשקול אותן ולהעריכן. ברור שבקבוצה הראשונה, מעצם מהותה, אינה מתעוררת שאלת היישום החלקי של הפיקציה, מה שלא כן בקבוצה השנייה. בהקשר זה יש לציין, כי לעיתים נסיבות הפסקת העבודה עשויות להתפרש או כפיטורים או כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. באותן נסיבות ההבדלים בין השניים נעוצים בדקדקנות משפטית, המובילה בשתי החלופות לתוצאה של זכאות לפיצויי פיטורים. התפטרות כתוצאה מחילופי מעביד : נפסק כי התפטרות של עובד או של עובדים, עקב חילופי מעבידים, יכול ובנסיבות מסוימות תיראה כפיטורים לעניין פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ככלל ניתן לראות התפטרות עקב חילופי מעבידים, "נסיבות" הבאות במסגרת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בהקשר זה נפסק כי במקרה של חילופי מעבידים יש לבחון האם חל, בגין מכירת המניות, הלכה למעשה, שינוי באופיו של המעביד, ללא קשר לשאלה אם מבחינה משפטית הבעלות על המפעל עברה. בדוננו ביחסי עבודה עלינו לבחון מיהו הלכה למעשה המעביד. שעה שנמכרות כל המניות, או כל מניות השליטה בחברה, יש מקום, מנקודת מבטם של יחסי עבודה, לבחון האם יש להרים את המסך ולראות בבעלת מניות השליטה כמעבידה החדשה... שונה המצב כמובן אם האישיות נשארת אותה אך מחליפה את שמה. עלינו לבחון את המהות האמיתית מבחינתם של יחסי העבודה. עם העברת השליטה יתכן שישתנו באופן מהותי תנאי העבודה של העובדים. הפיקוח עליהם יעשה מעתה על ידי חברה אחרת מזו שהייתה מעבידתם קודם לכן. התפטרות כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי עבודה: סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים העוסק בהתפטרות כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי עבודה קובע כי אם התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים. סעיף זה הוא אחד החריגים לכלל המעוגן עמוק בחוק פיצויי פיטורים לפיו הזכאות לפיצויי פיטורים קמה בעקבות מהלך של פיטורים ולא של התפטרות. רק במקרים חריגים, הקבועים בחוק, קמה זכות לפיצויי פיטורים בשל מעשה התפטרות. הכלל הוא שמתפטר אינו זכאי להינות מפיצויי פיטורים והתפטרות לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי הפיטורים היא חריג, על כן נדרשת מידה רבה של זהירות מקום בו בית הדין לעבודה מחליט כי לפניו נסיבות התפטרות המזכות בפיצויי פיטורין. לדוגמא, העברת עובד ממקום למקום בתוך מקום העבודה צריכה להיות למקום מרוחק משמעותי, המהווה הכבדה ממשית על תנאי עבודתו, על מנת שתחשב כהרעת תנאים. הכלל הוא כי במקרה של התפטרות בדין מפוטר, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, כך שלמעביד תהייה הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה. בפסיקה נקבע כי על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך שיהיה קשר ישיר בין ההרעה לבין ההתפטרות כאשר הדרישה הנוספת שנקבעה היא שהעובד ידרוש את תיקון ההרעה לפני ההתפטרות. כך למשל נפסק כי כשמדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהיה לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה ורק אם לא עשה לסילוקה - התקיים האמור בסעיף 11 א' לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן נפסק, כי הדרישה שנקבעה בפסיקה, לפיה עובד הרואה עצמו רשאי להתפטר בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה, בהסתמך על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, חייב לפנות למעביד על מנת שהמעביד יתקן את המעוות, הינה חלק מדרישת תום הלב ביחסי עבודה. יצוין כי בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. התפטרות עקב מצב בריאותי : סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 קובע כדלקמן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות- רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד. ( דב"א מח' 3-159 שלום נ' מרון;עע 1214/02 שטרית נ' סטופ אש בע"מ) על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מצב בריאותו לבין ההתפטרות כפי שנפסק: "כלל אחד, אשר לו יש ליתן את הדעת עת באים ליישם את הסעיף הוא שאותו מניע להתפטרות, אותו קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, יפעל למעשה במעמד ההתפטרות, ולא יהא בחינת אפשרות שלא פעלו מכוחה. לשון אחר, אין די בכך שבמצב בריאותו של העובד היה כדי להוות גורם סיבתי או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך, כי יהא ברור כי אותו גורם פעל למעשה" (דב"ע לג/3-8 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות; דבע לה/ 41 - 3 היגר נ' שוורץ; דב"ע נג/ 210 - 3 הביוב נ' האקו שיווק). פיצוייםשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות