בשנת תשס"א נחקק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן חוק הודעה מוקדמת), הקובע חובת הודעה מוקדמת על פי דין. הזכאות מוגדרת בסעיפים 4-3 לחוק, לעניין עובד במשכורת (חודשית), לפי סעיף 3 בשישה חודשים ראשונים לעבודתו יום לחודש, לשישה חודשים נוספים שישה ימים ועוד יומיים וחצי לכל חודש, ולאחר שנה - חודש. סעיף 4 עוסק בעובד בשכר (שאינו משכורת), והתקופה הראשונית לגביו קצרה יותר. סעיף 7(א) לחוק קובע כי "מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. נושא ההודעה המוקדמת לפיטורים ולהתפטרות מוסדר כיום בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות. סעיף 2(ב) לחוק הנ"ל קובע חובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות: " עובד המבקש להתפטר מעבודתו יתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות". בעניין זה מורה הפסיקה כי כשם שמעביד חייב לתת הודעה מוקדמת לעובד, בעת פיטורים, כדי לתת לעובד אפשרות לחפש עבודה אחרת. כך גם חייב העובד המחליט להתפטר, לתת למעביד אפשרות לחפש לו מחליף ולארגן את העבודה בלעדיו. 1. מעביד שמפטר עובד, ועובד שמתפטר, חייבים ליתן הודעה מוקדמת, בכתב. בנוסף, כאמור לעיל, חייב המעסיק לקיים שימוע לעובד לפני פיטורים. 2. תקופת ההודעה המוקדמת: במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים - יום אחד בשל כל חודש עבודה; במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה - 6 ימים, בתוספת יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה; לאחר שנת עבודתו הראשונה - חודש ימים. סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, קובע את משך ההודעה המוקדמת לעובד במשכורת או בשכר יומי. סעיף 7 (ב) לחוק קובע כי עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. עובד שפוטר זכאי לפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, גם אם בתקופה בגינה היתה ההודעה צריכה להינתן, קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. פיטוריםהודעה מוקדמת