##נטל ההוכחה:## הנטל להוכיח שלא הופעלה מערכת האזעקה ביום האירוע רובץ על כתפי חברת הביטוח, משטוענת חברת הביטוח למעשה להתקיימותו של סייג לאחריותה על פי תנאי הפוליסה. באותה מידה שעל המבטח מוטל נטל הראייה, להוכיח את הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, כך מוטל עליו נטל הראייה להוכיח את זכאותו לשלם תגמולי ביטוח מופחתים, בין אם מכח החוק ובין אם מכח תנאי הפוליסה, ואת שיעור ההפחתה. בכל תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב על המבוטח להוכיח, כי אכן הרכב נגנב, וכן לא היתה לו יד באירוע הגניבה. ##כוונת מרמה של מבוטח:## סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח נוגע לתוצאות יחסיות של הכשלה לגבי בירור החבות על ידי המבוטח, סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח מפטיר את המבטח לחלוטין מחבותו כאשר נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון. לעומתם סעיף 25 לחוק נועד להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה כשהסנקציה היא הוא פטור מוחלט מהחבות. סעיף זה מדגיש שוב את החשיבות שמייחס החוק למסירת מידע מהימן למבטח תוך יישום עקרון תום הלב כעקרון בסיסי בשיטת המשפט, בכלל, וכאשר מדובר על מסירת מידע המהווה תשתית ליצירת חבותו של האחר לפיצוי, התכלית העומדת מאחורי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח היא אפוא, הכללת עקרון דיווח אמת ותום הלב גם בתחום זה, ולצד יישום העקרונות הצורך לעמוד על כוונת ההרתעה, למקרה שתהא הפרה או אי שמירה עליהם, הכל תוך כוונת מרמה. יחד עם זאת, בית המשפט פסק כי הוראה זו יש לפרש על דרך הצמצום, בהיות חובת הביטוח תוצאה של הסדר שמקורו בהתחייבות חוזית המבוססת על תשלומי פרמייה על ידי המבוטח . ##הוכחת מקור הנזק:## בפוליסה המעניקה כיסויים ספציפיים, על המבוטח להראות שנתקיימו התנאים לחבות המבטח, דהיינו עליו להוכיח גם את מקור הנזק או את סיבתו. כאשר מדובר בגניבה של כלי רכב, אין לעיתים אפשרות להוכיח את מקור הנזק באופן פוזיטיבי ואז מספיקה הוכחה לכאורה שהסיכון אכן ארע (ר' דוד ששון דיני ביטוח עמ' 110 ואילך). בע"א 391/89 אורית וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (1993) נקבע כדלקמן: "ביטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא ביטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את המובן המקובל שלהם ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את התוכן שלהם בחוק העונשין, תשל"ז-1977... גניבה, על פי הגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין, מכילה את האלמנט של "בלי הסכמת הבעל". כך גם שוד ופריצה, שהגניבה היא אחד מהיסודות שלהם לפי הגדרתם בסעיף 402 ובסעיף 407. הם אינם מתיישבים לכן עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך, על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה - אלא גם את השלילה - שמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו." עוד נאמר לעניין זה: "השלילה במקרים אלה... אינה חריג לאחריות המבטחת, שעליה להוכיחו. השלילה היא מרכיב של "מקרה הביטוח", שהוא עילת התביעה של המבוטח, ואותו עליו להוכיח... הנטל על המבוטח הטוען לגניבה ופריצה אינו כבד מנשוא. מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו... די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו הייתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת... אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד אתן, וספק, אם יישאר, יפעל נגדו." זאת ועוד, ניתן לסבור כי במקרה ביטוחי של גניבה, כחלק מהנטל המוטל על המבוטח להוכיח קרות המקרה ביטוחי, עליו להוכיח גם עמידתו בתנאי המיגון על-פי הפוליסה, משמצוי הדבר בידיעתו האישית של המבוטח. ברי כי אין הדבר גורע מחובת ההוכחה המוטלת על המבטחת לעניין אי קיומם ו/או אי הפעלה של אמצעי המיגון כמו גם לגבי התקיימות סייג זה או אחר לסיכון הביטוחי. רכבנטל ההוכחהגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב