על מערכת היחסים שבין חברות הביטוח לבין המבוטחים חלות הוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. החוק קובע את חובותיהם של הצדדים לחוזה הביטוח, חובות שהן מעבר לאלו שנקבעו בפוליסה, והוראות החוק מהוות הסכמת הצדדים מכללא ביחסים שביניהם. עוד נפסק כי באיזון הכוחות הנכון בין המבוטח, המוטב והמבטחת, ובשים לב לתכלית הצרכנית של ההגנה על ציבור המבוטחים כמעצבת המגמה הכללית של החוק מורחבות החובות המוטלות על המבטחת ומצומצמות החובות המוטלות על המבוטח. יחד עם זאת, המבוטח אינו פטור מחובת גילוי מידע רלבנטי למבטח על מנת לאפשר למבטחת להחליט האם לכרות את חוזה הביטוח ובאילו תנאים חוק חוזה הביטוח והפסיקה קובעים כי נטל ההוכחה בדבר קרות מקרה הביטוח והיות האובדן מכוסה בפוליסה מוטל על המבוטח, ואילו המבטח נושא בעול ההוכחה של חריגים לכיסוי. בית המשפט ציין בפסיקתו כי בחוק חוזה הביטוח הועדפה התפיסה הצרכנית, אשר ביחס לחובת הגילוי של המבוטח כלפי המבטחת קובעת שהמידע הדרוש לשם הערכה של סיכוני המבטחת מצוי בידי המבטחת עצמה, היא יודעת מהו המידע הרלבנטי לגביה, מה משפיע על שיקוליה לקבל אדם לביטוח או לסרב, ומהו המידע אשר יש בו כדי להשפיע על גובה הפרמיות. חובות הגילוי ההדדי של הצדדים לחוזה הביטוח, כמו גם פרשנותו, מגלמים מתח בין דיני החוזים הקלאסיים, עיקרון חופש החוזים ואתוס חופש הבחירה של הפרט ובין עקרונות של תום לב. בל נשכח כי חוזה הביטוח הוא חוזה מיוחד בהיותו פרוייקט משותף המחייב אמון הדדי בין הצדדים, ויש בו חשיבות כלכלית לצמצום פערי מידע בין הצדדים לחוזה. בהתאם, נדרשת חברת הביטוח לפרט ולשאול שאלות בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותה לכרות את החוזה (סעיף 6א לחוק), כאשר הצגת שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים ללא אבחנה ביניהם אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה (סעיף 6(ב) לחוק), גם תוצאות אי הגילוי הקבועות בסעיף 7 לחוק מבטאות אותה תפיסה: הסעדים למבטחת בגין אי גילוי מצומצמים וקבועים לביטול וחילוט הפרמיות בלבד. בנוסף, הסעיף המאפשר ביטול פוליסה בשל הפרת חובת הגילוי מבחין בין ביטול שנעשה לפני קרות מקרה הביטוח ובין ביטול שנעשה לאחריו, תוך שהחוק מבטא גישה שתאפשר תשלום תגמולי הביטוח גם במקרה של אי גילוי מקום שטרם הספיקה המבטחת לבטל את הפוליסה, ומחזקת בכך את היציבות והוודאות שבחוזי הביטוח חוזהפוליסהשאלות משפטיותחוזה ביטוח