חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הפיקוח), הסמיך בסעיף 38(א) את שר האוצר "לקבוע תקנות לכל ענפי הביטוח או לענפי ביטוח מסוימים, הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח וניסוחם". באותו סעיף נקבע, כי "הסדר הסותר תנאי שיש לקבעו על פי תקנות שהותקנו כאמור לא ינהגו לפיו, ויראו כאילו הותנה במקומו התנאי שיש לקבעו כאמור, זולת אם ההסדר הוא לטובת המבוטח". התכלית העיקרית של חוק הפיקוח היא הגנה על ציבור המבוטחים מפני המבטחים (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 648; ע"א 391/89 וויסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 855). שר האוצר עשה שימוש נרחב בסמכותו זו, לעיתים כדי להסדיר דברים הנוגעים לכל ענפי הביטוח, ולעיתים לענף ביטוח מסוים בלבד. לעיתים, הסדר מלא המתיחס לכל תנאי ההתקשרות באותו ענף (פוליסה תקנית), ולעתים הסדר חלקי, המתיחס להוראות מסוימות בלבד הצריכות להכלל בהתקשרות שבענף מסוים (י. אליאס, דיני ביטוח, להלן - אליאס, כרך ב', עמ' 759-760). ענף ביטוח הנסיעות לחו"ל נכלל בין המקרים מהסוג האחרון, שבו נעשה הסדר חלקי בלבד, המתייחס להוראות מסוימות, והן קבועות בתקנה 5 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), התשמ"ב-1981. התקנה האמורה מתייחסת לשני נושאי ביטוח: ביטוח כבודה וביטוח בשל תאונה או מחלה. הביטוח מהסוג האחרון הוא הרלבנטי לתביעה זו וההוראות המתיחסות אליו הן תקנות משנה 5(א)(3), (4), (5), מתוכן נצטט את החלקים החשובים למחלוקת זו בלבד: "(3) הביטוח לגבי מחלה או תאונה יחול על תאונה שאירעה למבוטח או מחלה שחלה בה במשך תקופת הביטוח (להלן - האירוע)… ביטוח זה יהיה ביטוח מצומצם או ביטוח מורחב… (4) בביטוח מצומצם ישפה המבטח את המבוטח על ההוצאות המפורטות להלן שהוציא המבוטח או שהתחייב בהן כתוצאה ישירה מן האירוע: א. הוצאות אשפוז בבית חולים, לרבות תשלום לרופאים, בדיקות וצילומי רנטגן בעת האשפוז; ב. הוצאות אמבולטוריות בבית חולים; ג. הוצאות בעד ניתוחים וטיפול נמרץ; (5) בביטוח מורחב, ישפה המבטח את המבוטח על ההוצאות המפורטות להלן שהוציא המבוטח או שהתחייב בהן כתוצאה ישירה מן האירוע: א. הוצאות כמפורט בפיסקה (4); ב. הוצאות טיפול רפואי לרבות תשלום לרופאים, בדיקות וצילומי רנטגן שלא בעת אשפוז; "האירוע הביטוחי" כפי שהוא מוגדר בתקנות, תקנת משנה (3) רישא הנ"ל, הוא התאונה שאירעה למבוטח או המחלה שחלה במשך תקופת הביטוח, וכיוון שתקופת הביטוח חופפת את תקופת שהותו של המבוטח בחו"ל, הרי שהאירוע הביטוחי הוא התאונה או המחלה שקרתה למבוטח בחו"ל. התרחשות הנזק לאחר תקופת הביטוח, כאשר האירוע הביטוחי קרה בתקופת הביטוח, איננה שוללת מהמבוטח את זכאותו לפיצוי או לשיפוי בשל אותו נזק, ולכל היותר היא יכולה לעורר שאלה שבדיני ההקשר הסיבתי. עקרונית, נזקים שנגרמו במהלך תקופת הביטוח, אך קיומם או היקפם נתגלו רק לאחריה, מכוסים במלואם על ידי פוליסת הביטוח. ראו: ע"א 15/86 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 666, 670; אליאס, עמ' 208; ש. ולר, פירוש לחוקי החוזים - ביטוח, עמ' 9-348; מ. יפרח ור. חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מהדורה שניה, עמ' 7-246. מסקנה זו עולה גם מסיווגו של הביטוח הנדון כאן כביטוח תאונה ומחלה, על פי פרק ג' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. סעיף 54 (ב) לחוק זה מחיל על ביטוח תאונה מחלה ונכות (בין השאר) את סעיף 56(א) המגדיר את היקף החבות: "חובת שיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם, ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה", כלומר: עקרונית, המדד היחיד הוא שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מהאירוע הביטוחי, גם אם הוא נגרם לאחר תקופת הביטוח. נמצא, כי הוספת ההגבלה בפוליסה, לפיה חובת השיפוי חלה על הוצאות שהוצאו בחו"ל בלבד, דבר שאיננו נזכר בתקנות, הינה מעשה של "כל המוסיף גורע", איננה לטובתו של המבוטח ואיננה מתישבת עם התקנות, ולפיכך, בהתאם לסעיף 38(א) לחוק הפיקוח, אין לנהוג על פי הגבלה זו. ביטוח נסיעות לחו"ל