צו הפסקת פעולות במקרקעין

הליך הוצאתו של צו מניעת פעולות הותווה בסעיף 239(א) לחוק התכנון והבנייה, הקובע לאמור נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך או בנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב-אישום לבית-המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית-המשפט לצוות על הנאשם או על מי שנראה לבית-המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש ותוקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על-ידי בית-המשפט. סעיף 204 לחוק, שהוא סעיף העונשין הרלבנטי, קובע בסעיף משנה (א) את עונשו של המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, וסעיף משנה (ב) קובע את עונשו של המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטייה מהיתר או מתוכנית. הליך הוצאתו של צו מניעת פעולות, הוסדר בסעיף 246 לחוק, המורה כדלהלן: "נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבנייה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתוכנית, רשאי בית-המשפט, לפי בקשתם של יושב ראש הוועדה המחוזית או של יושב ראש הוועדה המקומית, ובעירייה - של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבנייה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין, או צו לסגירת המבנה או המקום בית-המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין". צו זה יכול שיינתן כנגד כל אחד מהמנויים בסעיף 208, שעל פי החוק רואים בהם אחראים לעבירה לפי סעיף 204 לחוק, נוסף על מבצע העבודות בפועל או המשתמש בנכס בפועל. שימוש במקרקעין ללא היתר: שימוש במקרקעין ללא היתר, שהִנו עבירה לפי סעיף 204 לחוק, ואשר מהווה תנאי למתן צו לפי סעיף 239 לחוק, הוא "שימוש חורג" בקרקע או בבניין, כפי שהוגדר בסעיף 1 לחוק. על-פי הגדרה זו, שימוש ללא היתר, או בניגוד להיתר, בקרקע או בבניין, הוא במקום שבו "השימוש בהם למטרה שלא הותר להשתמש בהם, הן במיוחד, והן מהיותם באזור או בשטח מיוחד, לפי כל תוכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה, החלות על הקרקע או הבניין, או לפי היתר על פי כל חוק הדן בתכנון ובבנייה". כפי שנקבע בפסיקה, שימוש מותר במקרקעין הוא רק שימוש שהותר על-פי תוכנית: "על התוכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות - אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר - אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש. צווים להפסקת שימוש במקרקעין: צווים להפסקת שימוש במקרקעין - לפי סעיף 239 לחוק, כמו גם צווים למניעת פעולות - לפי סעיף 246 לחוק, אינם בגדר סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבנייה. מטרתם הִנה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של החוק מוקדם ככל הניתן, או למנוע הפרה צפויה של הוראות החוק. הליך הוצאתם של הצווים האמורים במעמד צד אחד, הוסדר בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על-פי המבקש בלבד), תשמ"ג-1982. הסגת גבול במקרקעין: במסגרת עוולת הסגת גבול במקרקעין במובן סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוסמך בית המשפט לתת ציווי לסילוק יד כאחת התרופות להן זכאי הנפגע על פי סעיפים 3, 71 ו-72 לפקודת הנזיקין. מן הצד האחר, זכאי בעל מקרקעין או מי שזכאי להחזיק בהם לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין וכן את סילוקו של כל דבר שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין, וזאת על פי סעיפים 16 ו17- לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. עיון במספר פסקי דין שניתנו לפני תחילת תוקפו של חוק המקרקעין מראה כי תביעות נגד מסיגי גבול במקרקעין נדונו לפי פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944. גם אחרי תחילת תוקפו של חוק המקרקעין (באותו זמן כבר נחקקה פקודת הנזיקין בנוסחה החדש) נדונו תביעות כאלה לפי פקודת הנזיקין, תוך אזכור בלבד של ההגנות שמעניק חוק המקרקעין. יצוין, כי מאותם פסקי דין משתמע שהדיון לפי פקודת הנזיקין נבע מעילת התביעה בה בחר התובע ולא מטעמים. בפסקי דין אחרים, שבהם נדונו תביעות שונות שהיו מבוססות על זכויות קניין, נדון שיקול הדעת של בית המשפט באופן כללי, ללא התייחסות ספציפית לפקודת הנזיקין. דמי שימוש במקרקעין: קיים הבדל עקרוני בין תביעת הנזיקין, המכוונת לפיצוי בעל הקרקע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהסגת הגבול, לבין תביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, שמטרתה להשיב לבעלי הקרקע את העושר שעשה הזוכה כתוצאה מפלישתו לתחום זכויותיו של בעל הקרקע. ההבחנה העקרונית בין פיצויים לבין השבה, עשויה להיטשטש במסגרת המושג של "דמי שימוש ראויים". דמי שימוש אלה עשויים לייצג, מחד, את נזקיו של בעל הקרקע, ואת עשיית העושר של הזוכה - מאידך. "דמי השימוש הראויים" עשויים לייצג, בעת ובעונה אחת, את נזקו של בעל הקרקע ואת רווחו של מסיג הגבול. כמובן, אין כל הכרח, כי זהות זו תתקיים בכל הנסיבות. אפשר, כי הפסדיו של בעל הקרקע יעלו על דמי השימוש הראויים, בשל כך שבעל הקרקע היה עושה שימוש בחלקתו, אשר היה מפיק לו רווחים מיוחדים. כן אפשר, כי רווחיו של מסיג הגבול יעלו על דמי השימוש הראויים, ושוב - בשל נסיבות מיוחדות. במצבים מעין אלה, תהיה נפקות כלכלית ממשית לבחירה בין שתי העילות הנזכרות. מקרקעיןצווים