##תוקף רישוי עסקים:## סעיף 4 ל חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 קובע: "4. לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון או היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו; עסק שאיננו נייד, לא יעסוק בו אדם, אלא אם כן ברישיון או בהיתר הזמני או בהיתר המזורז שבידו מתוארים החצרים שבהם הוא עוסק". סעיף 7(א) לחוק קובע תנאי רשיון כי: 7" (א) רשות הרישוי או נותן אישור רשאים להתנות את מתן הרישיון, ההיתר הזמני, ההיתר המזורז או האישור, לפי העניין, בתנאים שיש לקיימם לפני שיינתן הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה - תנאי מוקדם), או להתנות את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה - תנאי ברישיון), ורשאים הם להוסיף תנאים לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז שניתן (בחוק זה - תנאי נוסף ברישיון), והכל כדי לקדם את מטרות הרישוי ובכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו-7ג3." סעיף 7א. לחוק קובע לעניין תוקפו של רשיון: 7א. (א) רשיון יינתן לתקופה של 15 שנים;" (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר הפנים (1) לקבוע תקופת תוקף קצרה יותר לרשיון של סוג עסקים פלוני, דרך כלל או בנסיבות שיפרט, ובלבד שהתקופה לא תפחת משנה; (2) לקבוע סוגי עסקים שבהעברת הבעלות או השליטה בהם לא יהיו טעונים רשיון חדש לפי חוק זה. ...." ## טענות קנייניות לגבי רישיון עסק:## לרשות הרישוי גם אין סמכות במסגרת חוק רישוי עסקים לבחון טענות קנייניות לגבי מבקש הרישיון, להבדיל מרשויות התכנון והבניה המחויבות במקרים המתאימים לבחון זכויות הקניין של המבקש בנכס. ר' לעניין זה ספרו של ד"ר ש' רויטל, דיני רישוי עסקים (מהד' 2/2009)48 שם מציין המחבר המלומד כך: "האם ביד רשות הרישוי לדרוש ממבקש הרשיון לעסק שיוכיח זכויותיו הקנייניות, כבעלים או כשוכר, על מקום שבו מבקש הוא להקים את העסק. עפ"י פסיקת בתי המשפט אין בסמכותה של רשות הרישוי לדרוש דרישה כזאת." ובעמוד 177: "בסעיף 1 לחוק, ברשימת המטרות שהרישוי בא להבטיח, לא כלולה מטרה של שמירה על דיני הקנין. מכאן מתחייב שרשות הרישוי איננה יכולה להביא בחשבון שאלות של קנין ושל בעלות כשהיא שוקלת אם להיענות לבקשתו של מבקש רישיון עסק למרות התנגדותם של הבעלים" ובבג"צ 107/59 מי-דן נ' הועדה המקומית ת"א יפו, פ"ד יד 800, 807 (1960) קובע כב' הש' ברנזון כך: "הוצאת רשיון למחזיק במושכר לנהל בו עסק מסויים אינה מותנית בפניתו או בהסכמתו של בעל הנכס ורשות מקומית אינה רשאית לסרב מתן רשיון כזה רק מפאת התנגדותו של בעל הנכס בטענה שניהול העסק יהיה בניגוד לתנאי השכירות...לבעל הבית אין מעמד בבית משפט זה לטעון נגד הוצאת רישיון על ידי הרשות המקומית". ובבג"צ 115/61 יקירי נ' עירית רמת גן, פ"ד טו 1877, 1880 (1961) קבע כב' הש' כהן כך: " ואין נפקא מינה אם המקום אשר בו ינוהל העסק נמצא בבעלותו או בשכירותו של מבקש הרישיון או כיצד יגיע אליו ויחזיק בו. הפקודה אינה מכשיר בידי מועצת העיריה לשמירה מפני מסיגי גבולם של בעלי נכסים או מפני מפירי חוזי-שכירות וכל כיוצא באלה" ## ביטול רישיון עסק:## העיקרון המנחה את הרשות בבואה לבטל רישיונות לסוגיהם נקבע על-ידי כב' השופט ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 80 / 799 פנחס שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט 1949, מינהל נפת פתח תקווה משרד הפנים פ"ד לו (1) 317, 327-328(1981): "הלכה פסוקה היא, כי לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידושו של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון. הבחנות אלה חשובות הן לצרכים שונים. החשוב שבהם הוא לעניין קשת השיקולים, אשר חייבים להדריך את הרשות המינהלית, שעה שהיא באה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, או שעה שהיא מבקשת לבטל רישיון קיים. נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמאלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה. הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטולו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל. אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים, העניק לה כוח זה, כדי שייעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון...משניתן הרישיון, רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין הביטול תופס, ובית-משפט זה יבטל את הביטול. ##רישיון עסק להפעלת תחנת הדלק:## על פי הוראות חוק רישוי עסקים, צו רישוי עסקים ותקנות רישוי עסקים, נדרש רישיון עסק לצורך הפעלת תחנת הדלק באופן חוקי. רישיון זה, המוענק על ידי הרשות המקומית, מותנה באישור מצד גורמים שונים ובין היתר באישור המשטרה. המשטרה, בבואה לבחון האם לאשר את מתן הרישיון, רשאית - ואף חייבת - לבחון שיקולים של טובת הציבור ומניעת עבריינות (על פי פריט 2.2 לצו רישוי עסקים, אחת ממטרות הרישוי היא: "מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות"). שיקולים אלה, ככל שישנם, עליה לאזן אל מול זכותו של מבקש הרישיון לחופש עיסוק. הואיל והזכות לחופש העיסוק היא זכות חוקתית, רשאית המשטרה לסרב לאשר בקשה לרישיון רק מקום בו הדבר עומד במבחני המידתיות (ר' עת"מ (חי) 2359/04 גלגל אנרגיה שירותי לבנט בע"מ נ' ראש עיריית חיפה, פסקאות 20-25 והאסמכתות המוזכרות שם). כמו כן, על המשטרה לבסס את החלטתה, המסרבת להענקת הרישיון, על תשתית עובדתית וראייתית ראויה. דרישה זו תקפה לגבי כל החלטה שמקבלת רשות מנהלית ומקבלת משנה תוקף מקום בו מדובר בהחלטה הפוגעת בזכויות יסוד (ר' בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורות ; עע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שגיא (להלן - "פסק דין שגיא"); י' זמיר הסמכות המינהלית, מהדורה שנייה, התשע"א-2011 (להלן - "זמיר"), כרך ב', עמ' 1132-1134, 1136; ד' ברק ארז משפט מנהלי, התש"ע-2010 כרך א', עמ' 440). המשטרה אינה יכולה לסרב לאשר את מתן הרישיון על בסיס השערות או ראיות ערטילאיות, אלא נדרשות ראיות המבססות חשד סביר כי הענקת הרישיון תקדם פעילות עבריינית ותפגע בציבור, במידה המצדיקה סירוב לבקשה ופגיעה בחופש העיסוק של המבקש (קריטריון זה, לאי הענקת רישיון חדש, הוא מחמיר פחות מהקריטריון לשלילת רישיון קיים - ר' עע"מ 4501/09 מדינת ישראל נ' תמימי). החלטת המשטרה צריך שתהא מבוססת, מהבחינה העובדתית, על ראיות העומדות במבחן הראייה המנהלית, קרי, על ראיות שרשות מנהלית סבירה הייתה מתבססת עליהן לצורך קבלת הכרעתה (ר' בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים ; פסק דין שגיא הנ"ל; זמיר, שם). על פי הפסיקה, ראיות מנהליות עשויות להיות ראיות שאינן קבילות על פי מבחני הקבילות הרגילים (זמיר, שם), ובכלל זה גם מידעים מודיעיניים חסויים (ר' בג"צ 550/89 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים, , והאסמכתות שם). מקביעה אחרונה זו דומה כי אין מנוס, וזאת, חרף הקושי הגלום בסירוב לבקשת רישיון ופגיעה בחופש העיסוק על בסיס מידע חסוי, שלמבקש הרישיון לא ניתנה מלוא האפשרות להתמודד עימו ולהפריכו. ##חידוש רישיון עסק:## סעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים מורה כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח, בין היתר, קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה. יצחק זמיר בספרו הסמכות המינהלית (עמ' 176-177), מציין את ההבדל בין שיקולי הרשות בעת שמתבקש רישיון חדש לבין שיקוליה בעת שהיא מסרבת לבקשה לחידושו של רישיון קיים: "בבקשה לקבל רשיון חדש, עדיין אין למבקש אלא זכות מופשטת, שלמעשה אינה אלא ציפייה לקבל רשיון. אך לאחר שקיבל את הרשיון, יש לו כבר זכות שהתממשה, כלומר זכות מוחשית". בבג"צ 237/81 דעבול נ' עיריית פתח-תקווה רשות הרישוי ואח' פ"ד לו(3) 365, מאבחן כב' השופט ג' בך בין השיקולים המנחים את הרשות בהענקת רישיון עסק חדש לנסיבות בהן אין מחדשים רישיון קיים או מבקשים לשלול רישיון תקף: "סבורני כי ההחלטה לבטל רישיון, שהוא עדיין בר תוקף, הינה חמורה יותר מהחלטה שלא לחדש רישיון, כאשר חידוש זה דרוש על פי החוק... אי חידוש רישיון הוא דבר חמור, שרק מידע רציני ומשמעותי יכול להצדיקו. אולם, עם זאת סבורני, כי המידע, העשוי להצדיק החלטה של אי חידוש רישיון אינו צריך להשתוות בחומרתו ובמשקלו לחומרתן ולמשקלן של הידיעות, המאפשרות ביטולו של רישיון תקף". בהסתמך על עקרון העל כפי שהוגדר על ידי כב' השופט חשין בבג"צ 1/49 בז'רנו ואח' נ' שר המשטרה ואח' פ"ד ב, 80 בעמ' 82, לפיו: "כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק". הורה המחוקק בסעיף 7א(א) לחוק רישוי עסקים, כי "רישיון יינתן לתקופה שאינה מוגבלת מראש" למעט אותם עסקים שלגביהם נקבעה דרישת הקפדה מיוחדת, שרישיונם טעון חידוש תקופתי. בסעיף 7ג נקבעו הכללים על פיהם תנהג רשות הרישוי שעה שהיא מבקשת לבטל רישיון או היתר זמני וברור שביחס לביטולו של רישיון תקף מוטלות על רשות הרישוי חובות זהירות והנמקה מיוחדות, כפי שהדגיש כב' השופט בך בבג"צ 237/81 הנ"ל. בבג"צ 106/96 עמנואל שלם נ' אלי לנדאו ראש עיריית הרצליה ויו"ר ועדת הרישוי ואח' פ"ד נב(1) 738 נקבע על ידי כב' השופט ת' אור: "על פי סעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) אחת ממטרות רישוי העסקים היא 'קיום הדינים הנוגעים לתיכנון ולבניה'. וכבר נקבע כי: '... אין ספק בכך שרשות רישוי שנתבקשה לתת רישיון לפי חוק הרישוי חייבת להביא בחשבון שיקולים של תכנון ובניה. מקום שהשימוש בנכס פלוני נוגד את הלכות תיכנון ובנייה, חזקה על רשות רישוי שלא תיתן רישיון המרשה את ניהול העסק במקום אסור'. יוצא שסרוב ליתן רישיון לעסק במקום אשר העיסוק בו נוגד תכניות בניין עיר עולה בקנה אחד עם החוק ונובע ממנו". באיזון בין חופש העיסוק לבין אכיפת חוקי התכנון והבניה נשאלת השאלה האם המכשיר של שלילת רישיון עסק הולם את מטרות החקיקה וההגנה על קניינו של הפרט, וכן האם יש בשימוש הסלקטיבי שעשתה העירייה בסמכותה לשלול רישיון עסק משום אפליה. רישיון עסקרישוי עסקים