סמכות ביהמ"ש לבטל פסק בוררות, לתקנו או לשנותו, מצומצמת ל- 10 העילות המפורטות בס' 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה..." בפסיקה רווחת הגישה כי לעילות הביטול שבחוק הבוררות יש להתייחס בצורה דווקנית ביותר, תוך כדי הכרה במגמת בתי המשפט להימנע מהתערבות בפסקי הבוררים. "בדיני בוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 - דניה סיקוס חברה לבנייה נ' ס.ע. רינגל בע"מ . פ"ד מב(4), 605 ,עמ' 612-613). הסכם בוררות עקב כפייה : לעניין הסכם בוררות עקב כפייה ואילוץ עמד י. שמעוני בספרו "אופק חדש בבוררות - דיני בוררות עם ערכאת ערעור", תשס"ט-2009, (להלן: "שמעוני"), בעמ' 279 שם נאמר כדלקמן: "טענות מסוג, לחץ כפייה, אילוץ וכל התנהגות שיש בה כדי לשלול את רצונו החופשי של צד לחוזה (לעניין זה ר' ע"א 573/68 - שביט נ' חנן, פ"ד כג (1) 516; כמו כן ר' גם את ע"א 661/88 - פיסאר חיימוב נ' פארס חמיד ואח' . פ"ד מד(1), 75) יש להעלות מיד עם היוודע עליהן בדרך של בקשה לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם או בישיבת הבוררות הראשונה. המתנה עד למתן הפסק תביא לדחיית הטענה מחמת מניעות. אולם, טענה שלפיה הופעל לחץ לחתום על הסכם הבוררות, לעיתים תתקבל אם תועלה בשלב מתן הפסק". ביטול פסק בורר על פי עילת תקנת הציבור? : "סמכות הביטול מכוח עילה זו תופעל, בעיקרה, מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר". ("דנ"א 9563/03 - יוסף כדורי ואח' נ' נעים כליף (גולן) . תק-על 2004(2), 6 ,עמ' 8). "על מנת לבדוק אם פסק בורר עומד במבחן תקנת הציבור יש לבדוק שהנושא הוא בעל עניין לציבור ולא עניין פרטי..." (ר שמעוני, עמ' 302-303). העולה מהמקובץ הוא, הנימוקים שהביא המבקש לא קשורים לתקנת הציבור ויש בהם בעצם חזרה על טענותיו הקודמות. עם זאת, טועה המשיב כי אין בתוכן הפסק, קביעה הנוגדת את תקנת הציבור. "בית-המשפט לא ייאשר פסק בוררות במידה והוא יצווה דבר שאין לצוות עליו בפסק בוררות או כאשר פסק הבוררות יצווה דבר הנוגד על פניו את תקנת הציבור... אם נתקל בית המשפט בדבר כזה בפסק בוררות יידחה את הבקשה לאישור הפסק כולו או בחלקו" (ר' המ' (חיפה) 2912/75, תבור נ' לקר, פ"מ תשל"ו (1) 188). טעות ביישום הדין : טעות ביישום הדין אינה עילה לביטול פסק בורר. גם מקום שבו הוכפף הבורר לדין המהותי. אם נתפס הבורר לכלל טעות בהחלת הדין - אין בכך כדי להקים עילה לביטול פסק הבורר. זאת אלא אם כן התעלם הבורר במתכוון מן הדין והחליט שלא לפסוק על פיו. כך נקבע בפסק הדין המנחה בסוגיה זו שניתן עוד בשנת 1991 על ידי כבוד השופט ת' אור ברע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, (פ"ד מה (5) 551, להלן: "הלכת שטאנג"). מאז הלכת שטאנג חזרו בתי המשפט חדשות לבקרים על הלכה זו, ויפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופטת א' חיות: "אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין ’טעות על פני הפסק’, עילה אותה מצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק (ראו ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין בעבודות ציבוריות פ"ד כח(1) 108, 111). על פי גישה מצמצמת זו, מקפיד בית המשפט לשמור על האוטונומיה של מוסד הבוררות ועל עצמאות קביעותיו. אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות והעילות להתערבותו בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו". (ההדגשה שלי - ע.ב.) [רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, תק על 2005(1) 149, 155 (2005)]. ברוח דברים אלה, גם אם שגה הבורר בשיקול דעתו ואף באופן יישום הדין המהותי על מערכת היחסים שבין הצדדים - אין לומר שהתעלם מהדין או שפסק במנותק ממנו: "כשמקבלים הצדדים על עצמם למסור את חילוקי הדעות שביניהם לבוררות, מקבלים הם עליהם את שיקול-דעתו ואת הבנתו את החוק ואת העובדות, ואינם יכולים לקבול, כי אלה מוטעים היו. על-כן אף עם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול הדעת, אין בכך כדי לבטל את הכרעתו, שהרי על מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם" [ע"א 388/81 תימורים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלת ויצמן סול כהנא בע"מ, פ"ד לו(4) 253, 264 (1982); וראו גם: רע"א 7765/07 קופת חולים מאוחדת נ' ניסים ג'נח, תק-על 2007(4) 1315, 1317 (2007), וכן: רע"א 6127/10 עירית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, תק-על 2010(4) 97, 103 (2010)]. הרציונל שמאחורי ההלכה שלפיה טעות ביישום הדין המהותי אינה עילה לביטול פסק בורר, עולה בקנה אחד ואף נגזר מהרציונל שמאחורי ההלכה בדבר ההיקף המצומצם והמתוחם של הביקורת השיפוטית על פסק בורר. על כך נאמר על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה: "הביקורת השיפוטית הצרה על פסק הבורר אינה מקרית. היא חלק מתפיסה בסיסית המבקשת לעודד את האוטונומיה של הצדדים להכריע במחלוקות ביניהם במסגרת בוררות, ולצמצם עד למינימום את מרחב ההתערבות השיפוטית בניהול הבוררות ובתוצאותיה" [רע"א 1465/07 בני וצביקה בע"מ נ' אשתיאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, תק-על 2009(4) 3800, 3805 (2009); וראו גם: רע"א 9389/07 דובק בע"מ נ' בשן, תק-על 2009(4) 4024, 4028 (2009)]. יישוב סכסוכיםבוררות