דיני הלוואות

ריבית פיגורים על הלוואה : ריבית הפיגורים מהווה מעין סנקציה עונשית (השוו לסעיף 5(ב) לחוק פסיקת רבית והצמדה, תשכ"א-1961 הקובע ריבית פיגורים על איחור בתשלום של חוב פסוק, וראו רע"א 5420/07 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ ( 4.3.2008)). ריבית פיגורים מעניקה תרופת פיצוי מוגברת לקבלן אשר יתרת שכר החוזה לא שולמה לו במועד הנקוב. לכן, לא בנקל יחייב בית המשפט בריבית פיגורים, ההתחייבות צריכה להיות מפורשת וברורה ועל התובע מוטל נטל ההוכחה לזכותו בסנקציה זו (( ע"א 3495/05 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' צחר חברה לבניה ופיתוח בע"מ ( 22.7.2008) בפסקה 14 (להלן: צחר)); ת.א (י-ם) 2087/00 אלמור נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון ( 4.4.2005), בפסקה 88; ורע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נב (1) 600 (2000) שם נקבע כי בזק הייתה רשאית לגבות ריבית פיגורים של החשב הכללי מאחר שהדבר צוין במפורש בחשבונות הטלפון)." הלוואות חוץ בנקאיות : סעיף 8 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993 קובע: "(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין. (ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר". סעיף 8 לחוק הודגש ברחבי הפסיקה כסעיף בעל חשיבות אשר מבלעדיו אין ללווה כל אפשרות להתגונן בצורה מהותית כנגד הנושה, על מנת ליצור שקיפות של ההלוואה (ע"א (ת"א) 1834/06 קי ג'י צ'ינג' בע"מ נ. בס ארנון) עוד נפסק כי: "משאין חוזה בכתב בנמצא אין ולא היה מקום להתבסס על טיעון בדבר חוזה בעל פה. את זאת ביקש המחוקק למנוע. דהיינו, המחוקק ביקש למנוע כל טענה להסכם בעל פה, מבלי שצויינו כל פרטיה בכתב" (ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה). אכן באמרת אגב, הקולעת למקרנו אנו, גורס כב' השופט שנלר כך: "ושוב, אין אנו נדרשים לשאלה, אם ניתן להתגבר על פגם בהגשת הבקשה לביצוע ללא המסמכים והנתונים שיש לצרף, לפי הוראות סעיף 8 במקרה ובו אכן קיים חוזה הלוואה וכל שאר הפרטים הנדרשים. די לנו שבמקרה דנן לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק" (פס"ד בס ע' 22). שם אכן הרגיש כב' השופט בחוסר הצדק מכורח המציאות וכך אמר: "ערים אנו כי יכול ולעיתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות ניכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו" (פס"ד בס ע' 21). ריבית החורגת מהמותר על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות : סעיף 5 לחוק הסדרת הלוואות חוק בנקאיות, קובע: "(א) בחוק זה, "שיעור עלות האשראי המרבי" - פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחדשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים שנקבעו על-ידי בנק ישראל. (ב) שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; נקבעה בחוזה ההלוואה ריבית משתנה או הצמדה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע במועד שבו משתנה שיעור הריבית, לענין ריבית משתנה, או במועד כל תשלום, לענין הצמדה. (ג) השיעור המרבי של העלות הממשית של האשראי, כאמור בסעיף קטן (ב), יחושב ביחס ליתרת החוב כפי שהיא בתחילת כל שנה ממועד ההלוואה". סעיף 15(ב)(1) לחוק מחריג את תחולת סעיף 5 לחוק, במקרה של הלוואות בסכומים, העולים על תקרה שנקבע בחוק לאמור: "הוראות סעיפים 5 ו-6 לא יחולו על - (1) הלוואה שהסכום שקיבל הלווה בפועל עולה על 1,175,267 שקלים חדשים, או על כל סכום אחר שקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת". סעיף 9 לחוק מורה: "(א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין. (ב)מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) או מכל תרופה אחרת שבדין, רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המרביים המותרים על פי סעיפים 5 ו- 6, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין". בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 9 לחוק, מקנה לבית המשפט סמכות להתערב בקביעת שיעור הרבית, מבלי שיהיה מוגבל בגובה ההלוואה. אפנה בהקשר זה לע"א 9348/09 ליבו נכסים והשקעות בע"מ נ' לשם (28.6.11): "יובהר, כי אמנם בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההלוואות, סעיפים 5 ו-6 לאותו החוק לא יחולו מקום התקבלה הלוואה העולה על 25,000 ש"ח (נכון למועד ההלוואה במקרה זה) - כפי שאכן קרה בענייננו. אלה שהוראת סעיף 15 מתייחסת אך לתחולתם של סעיפים 5 ו-6 לחוק על הסכם ההלוואה, בעוד שסעיף 9 חל ללא קשר לסכום שנטל הלווה. המשמעות היא, שבהינתן הלוואה מעל סכום מסוים (שעמד, כאמור, על 25,000 ש"ח, וכיום מתעדכן מדי שנה), הצדדים רשאים להתנות על שיעורים הריבית הקבועים בסעיפים 5 ו-6 לחוק, אולם הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בכל מקרה אינה מוגבלת כתוצאה מגובה ההלוואה. אף במקרה שלפנינו אין מניעה כי בית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו בהקשר זה. יתר על כן, מקובלת עלי הטענה כי חוזה הלוואה כפוף גם למערכת דיני החוזים הכלליים, אשר גם מכוחם - בהתקיים בנסיבות המתאימות לכך - רשאי בית המשפט לעדכן את שיעור הריבית שנקבע (ראו והשוו: רע"א 5777/04 מרנץ נ' רודריגז, פ"ד נט(1) 420, 429-428 (2004))". הלוואה