הצהרות הון - הקדמה : הצהרות הון משמשות כלי יעיל בידי רשויות המס על מנת לבחון נכונות הדיווח על הכנסות הנישום [ראו למשל: ע"א 552/02 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד ס(1) 112, 120-119 (2005) (להלן: עניין חנני)]. כידוע, אם הוכח קיומו של הפרש הון, על הנישום הנטל לספק הסברים לגידול בהון ולהראות כי זה אינה תולדה של הכנסה החייבת במס (ראו: ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד לט(2) 810 (1985) (להלן: עניין ליברמן); ע"א 409/86 רימר נ' פקיד שומה חדרה, פ"ד מב(3) 169 (1988); ע"א 9541/04 שרפיאן נ' פקיד שומה ת"א 3 ( 29.6.2008), בפסקה 10; אמנון רפאל מס הכנסה (2005) כרך ו' 181-180). הפרש שבין הצהרות הון : על הטוען כי הפרש שבין הצהרות הון אינו תולדה של רווח עסקי החייב במס מוטל הנטל להוכיח ולשכנע בצדקת טענתו זו. (ראה: ע"פ 114/75 משה לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 648 בע"מ 653; עמ"ה 60/86 שמואל לוי נ' פקיד שומה י-ם, מיסים ב/2, ה-50 בע"מ 74; עמ"ה 142/96 דוד רצון נ' פקיד שומה נתניה, מיסים יד/1, ה-8, בע"מ 73). דברים אלו יפים אף למקרה בו לא נפסלו ספריו של הנישום, כבערעור זה, אלא שבמקרה כזה, על פקיד השומה להצדיק את החלטתו שלא לראות בהכנסה העולה מספריו של הנישום סוף פסוק ולשום את הנישום על פי מיטב השפיטה, ואולם נטל השכנוע בכגון דא נותר על שכמו של הנישום (ראה: סעיף 155 לפקודה; ע"א 2/81 שפירא יהושע נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד לח (2) 414; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים, מיסים ה/2 ע"מ ה-3; ע"א 758/82 ממן וסעיד נ' פקיד שומה טבריה ונצרת, פ"ד לט (1) 757, ע"מ 760; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד שומה, פ"ד לט (2) 810). נישום הטוען לקבלת מתנות ו/או הלוואות מקרובי משפחתו כהסבר לגידול הונו, נושא בנטל כבד מכרגיל. לא די בטענות בעלמא כי אם בראיות פוזיטיביות ואובייקטיביות המאששות את טענותיו (ראה: עמ"ה 1019/99 צנעני מרדכי נ' פקיד שומה רחובות, מיסים יד/5, ה-29, ע"מ 306; עמ"ה 18,19/85 יונה יונה נ' פקיד שומה י-ם, מיסים ג/6 ה-142; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים מיסים ה/2 (אפריל 1991) עמ' ה-3; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד השומה, פ"ד ל"ט (2) 810, 812; עמ"ה 30/98 סיני לחניש נ' פקיד שומה רחובות מיסים יד/1 (פברואר 2000) ה-32,עמ' 282)". [עמ"ה 1176/02 אולשטיין דן נ' פקיד שומה ת"א 4 מיסים יט/6 (דצמבר 2005) ה-14 ,עמ' 138]. ההכנסה הנובעת מהפרשי הון בלתי מוסברים : בפסיקה, כפי שנסקר בע"א 552/02 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה מיסים יט/3 (יוני 2005) ה-1,עמ' 1 קיימות שתי אסכולות בנוגע לייחוס הפרשי ההון לשנים הפתוחות, הסגורות או גם לאלה ולאלה: "היו שפסקו - וזו אסכולה אחת - כי בהיעדר ראיות סותרות, יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים סגורות הן. כך, למשל, השופט לובנברג בעמ"ה 148/61/6 אליהו גולדברג נ' פקיד שומה נתניה, פ"מ לד(1963) 78, 83; השופט פלפל בעמ"ה 118/91 אילן בירן נ' פקיד שומה רחובות, מיסים ז/3 (יוני 1993), ה-122, ה-124/125. הטעם העיקרי לגישה הוא, שבהיעדר ראיות אחרות, הנחה סבירה היא שההכנסה צמחה לאורך כל התקופה באורח שווה; ואם אמנם המטרה היא - וזו היא אכן המטרה - להתחקות אחר ההכנסה האמיתית, מסקנה נדרשת כמו-מאליה היא כי יש לייחס את ההכנסה לכל אותן שנים. יתר-על-כן: עקרון סופיות השומה עקרון מרכזי ובסיסי הוא במשפט המס ויש לשמור עליו. וכך, משהופכת השומה להיותה שומה סופית, ראויה הסתמכותו של הנישום על אותה סופיות להגנה. אם כך על דרך הכלל, לא-כן-שכן מקום שהשומה הפכה סופית וחלפה תקופת הזמן המתירה לרשויות המס לפתוח את השומה. ראו והשוו: טיקוצקי, "אופן ייחוסם של הפרשי הון בלתי מוסברים שנתגלו אצל הנישום", ידע למידע 243, בעמ' 109. אסכולה שניה - והיא הרווחת כהיום הזה - גורסת, כי בהיעדר ראיות אחרות יש לייחס את הפרשי ההון לשנים הפתוחות בלבד וכי אין לייחס כל חלק לשנים הסגורות. ראו, למשל: השופט צ' טל בעמ"ה 39/88 אגאי עזרא נ' פקיד שומה ירושלים, מיסים ג/6 (נובמבר 1989), ה-181, ה-182; השופט ד' ביין בעמ"ה 58/92 סלאמה אבראהים נ' פקיד שומה חיפה, מיסים ז/6 (דצמבר 1993), ה-201, ה-208 (פד"א כא 563, 586); השופט א' ריבלין בעמ"ה 24/90 יעקב גל נ' פקיד שומה אשקלון, מיסים ח/3 (יוני 1994), ה-118, ה-123; השופטת ב' אופיר-תום בעמ"ה 164/95 סרי יחיאל נ' פקיד שומה גוש דן, מיסים יא/2 (אפריל 1997), ה-234, ה-238, ובעמ"ה 141/95 עמוס דבוש נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים יא/3 (יוני 1997), ה-164, ה-167; השופט א' ריבלין בעמ"ה 22/94 אלאשווילי יצחק נ' פקיד שומה אשקלון, מיסים יב/1 (פברואר 1998), ה-116, ה-118; השופט נ' ממן בעמ"ה 101/97 נביל זהר נ' פקיד שומה נצרת, מיסים יב/6 (דצמבר 1998) ה-205, ה-210 - ה-212). הטעם העיקרי המונח ביסודה של אסכולה זו הוא הטעם של מיסוי אמת; וכך, משנקבע - על-פי ניתוח הפרש ההון - כי צמחה לנישום הכנסה שלא דווחה, אך דין הוא שיש ונכון למסותה במלואה, וממילא אין לייחסה לשנים סגורות ועל דרך זה לפוטרה ממיסוי. אם אחרת נקבע, כך אומרים האומרים, ניטיב שלא-כדין עם נישום שלא דיווח על הכנסותיו וכך יימצא החוטא נשכר בחטאו". מיסיםהצהרת הוןשאלות משפטיות