ליקוי שמיעה בעבודה

פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת הראשית ורד שפר ונציגי הציבור מר חוג'יראת עלי ומר דני מיבר; בל 1707/05) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק או חוק הביטוח הלאומי). 2. ההליכים בבית הדין האזורי א. בהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי לאף אוזן וגרון (להלן - ד"ר משה גולדשר - גם "המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו. ב. התשתית העובדתית שהובאה בפני המומחה היא: "א. בין השנים 1981 ו-1988 עבד התובע בנגריה, במשרה מלאה, כאשר 90% משעות עבודתו היה חשוף לרעש מזיק של מעל 85 דציבל. ב. בין השנים 1991 ו-1997 עבד התובע בליטוש מוזאיקה. בתקופה זו עבד גם כן במשרה מלאה כאשר ב-50% משעות עבודתו היה חשוף לרעש מזיק. ג. בשנים 1997 ו-1998 עבד התובע בעבודות הרכבת אלומיניום וחלונות. גם בתקופה האמורה עבד התובע בהיקף של משרה מלאה כאשר כ-50% משעות עבודתו היה חשוף לרעש מזיק". ג. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה אשר ממנה סובל התובע, באוזניו? ב. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בתובע לחלות במחלה אילולא תנאי עבודתו? אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ג. האם השפיעו תנאי העבודה השפעה כלשהי על הופעת המחלה, ובאיזה מידה?" המומחה השיב כדלקמן: "א. המחלה ממנה סובל התובע היא ליקוי שמיעה מסוג "מעורב" דו צדדי, במידה בינונית. ב. קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בתובע לחלות במחלה: מחלת אוזן תיכונה, דו צדדית, הגורמת לקיבוע של עצמימי השמע. ג. תנאי העבודה השפיעו רק במעט, אם בכלל, על ליקוי השמיעה אצל התובע". לבקשת בא כוח המערער הופנו שאלות ההבהרה הבאות: "א. בחוות דעתך ציינת כי המחלה ממנה סובל התובע היא ליקוי שמיעה מסוג "מעורב", דו צדדי, במידה בינונית. האם נכון הדבר כי על סמך קביעה זו, קיימת אצל התובע ירידה בשמיעה שמקורה חשיפה לרעש מזיק במקום עבודתו. במידה ותשובתך שלילית אנא הסבר את המשמעות של ליקוי שמיעה מסוג "מעורב", דו צדדי, במידה בינונית. ב. האם ניתן לתאר את מצבו של התובע כנובע מהצטברות של נזקים זעירים רבים שנגרמו כתוצאה מחשיפתו לרעשים במהלך עבודתו, אשר לפחות בחלקם הינם בלתי הפיכים, שכל אחד מהם כשלעצמו, לא היה מביא את שמיעתו של התובע למצבה היום, אך הצטברותם היא שגרמה לבעיית השמיעה של התובע. במידה ותשובתך שלילית, אנא נמק והסבר. ג. האם נכון הדבר כי עפ"י העובדות שהונחו כתשתית בפניך, לפיהן התובע עבד משנת 1981 עד שנת 1988 בנגריה במשרה מלאה, כאשר 90% משעות עבודתו היה חשוף לרעש מזיק של מעל 85 דציבל, תומכות במסקנה כי ליקוי שמיעה הקיים אצל התובע, גם אם הוא מינימלי, קשור לתנאי עבודתו. במידה ותשובתך שלילית, אנא נמק והסבר." והמומחה השיב וחזר על מסקנתו הראשונה כך: "א. אצל התובע קיים ליקוי שמיעה מסוג "מעורב" הכוונה היא לליקוי שמיעה מסוג "הולכתי" יחד עם ליקוי שמיעה "תחושתי עצבי". אצל התובע קיימת מחלת אוזן תיכונה דו צדדית, בשם "אוטוסקלרוזיס". מחלה זו גורמת לליקוי השמיעה אצל התובע. יתכן שמשך השנים ניתווספה גם תרומה כלשהי של נזק מחשיפה לרעש. תרומה זו, אם הייתה, היא שולית וזניחה. ב. יתכן שחשיפתו של התובע לרעש גרמה לו לפגיעות זעירות, חוזרות ודומות, בעלות אופי בלתי הפיך (מיקרוטראומה), שהביאה רק לחלק זעיר של המצב הקיים. יש לזכור שמחלת "אוטוסקלרוזיס" אשר ממנה סובל התובע, "מגינה" באופן פרדוקסלי על האזניים מפני רעש, לעומת אנשים שאינם סובלים ממחלה זו". 3. לאור חוות דעתו של המומחה, בית הדין האזורי דחה את התביעה. על כך הערעור שבפנינו. 4. בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני הוסכם כי באת כוח המוסד לביטוח לאומי תסכם בעל פה וטענותיה יחשבו כסיכומים בכתב וכי באי כוח המערער ישיבו לטענותיה בכתב ופסק הדין ינתן על פי הסיכומים. 5. באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה, כי חוות הדעת של המומחה הינה ברורה וחד משמעית - ולפיה ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער נגרם בשל מחלת אוטוסקלרוזיס ממנה הוא סבל קודם לכן. אין לראות בתשובתו של המומחה כי יתכן וקיים קשר סיבתי כלשהו בין הרעש בעבודה לבין ליקוי השמיעה אולם הוא זניח ושולי, כמלמד על קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בשמיעה. 6. באת כוח המערער מבקשת כי נלמד מתשובותיו של המומחה לגבי אפשרות של תרומה מינימלית וזעירה של החשיפה לרעש למצבו של המערער כדי לקבוע כי אכן מדובר במחלת מקצוע או תאונה בעבודה על פי הוראת החוק. 7. דיון והכרעה המערער מבסס תביעתו על שניים: האחד - כי מדובר ב"מחלת מקצוע" וזאת לא הוכח מאחר והמומחה קבע כי המערער סובל ממחלת אוזן תיכונה דו צדדית בשם "אוטוסקלרוזיס" וזוהי מחלה שאינה נגרמת כתוצאה מחשיפה לרעש, אלא שהיא אף מגינה מפני חשיפה לרעש ומחלה זו היא שגרמה לליקוי השמיעה אצל המערער. מחלה זו אינה בגדר מחלת מקצוע ולכן לא ניתן לקבוע כי למערער מחלת מקצוע. השני - על פי תורת המיקרוטראומה - במקרה זה המערער לא הוכיח כי אכן קיים קשר סיבתי בין חשיפתו לרעש לבין הפגיעה באוזניו מאחר והמומחה חוזר ואומר כי היתה תרומה כלשהי, אם בכלל, לחשיפה לרעש על מצבו הרפואי, אולם היא זניחה ושולית דהיינו: המומחה גם משתמש במילה "יתכן" וגם בביטוי "אם בכלל" באלה אין כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש מן המערער כדי להקים בסיס לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה לשמיעתו של המערער. ראה לעניין זה גם דיון מס' שנ/37-0 בתיה קאי ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב 220 ועל כן צדק בית הדין האזורי בקביעתו, כי בהתבסס על חוות הדעת הרפואית, יש לדחות את תביעתו של המערער. גם דינו של הערעור שבפנינו להידחות. 8. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. שמיעה