פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין למערער ארעה תאונה. השאלה הניצבת בפנינו היא האם בפגיעה בעבודה עסקינן במובנו של פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. העובדות המערער יליד 1932 מתגורר בהרצליה. המערער עבד כאיש ביטחון בחברת שחף אבטחה המספקת שירותי אבטחה לחברת "קוסמוס". את השמירה ביצע המערער בשלושה סניפים שונים של רשת "קוסמוס" - סניף "קוסמוס" בגעש. סניף "קוסמוס" בכפר סבא. סניף "קוסמוס" ברעננה. מתכונת עבודתו של המערער היתה כזו שלעתים הוא נדרש למלא מקום או לעבוד באופן מפוצל בשני סניפים שונים בשתי משמרות באותו יום. לרוב עבד המערער בימי שלישי, רביעי וחמישי בשתי משמרות באותו יום, האחת בין השעות 7:30 עד 16:00 והשנייה בין השעות 19:30 עד 24:00. ביום 21.5.2002, בטרם סיים המערער את עבודתו בסניף קוסמוס בגעש, הודיע לו האחראי עליו, מר אלי חלפון, כי יהיה עליו למלא את מקומו של עובד אחר החל מהשעה 20:00. מר חלפון הודיע כי אינו יודע באיזה סניף יצטרך המערער לעבוד, האם בסניף הרשת ברעננה או בצור יגאל וכי יודיע למערער טלפונית באיזה סניף משני סניפים אלו יהיה עליו להתייצב לעבודה. המערער חזר לביתו בהרצליה ולאחר כשעה יצא מביתו לביתה של ידידה, הגברת אורלי אוריאלי המתגוררת בכפר סבא שם ציפה להודעתו הטלפונית של מר חלפון באיזה סניף עליו להתייצב, האם ברעננה או בצור יגאל. המערער הגיע לביתה של הגברת אורלי אוריאלי בשעה 18:30 ולערך בשעה 19:15 טלפן מר אלי חלפון למערער והורה לו להגיע לסניף ברעננה. המערער יצא מבית הגברת אוריאלי לאחר קבלת שיחת הטלפון. כאשר עמד לחצות את הכביש הוא נתקל במדרכה ונפל על פניו. המערער הצליח להתרומם, חזר לבניין בו שהה, צלצל באינטרקום וביקש עזרה. גברת אוריאלי ירדה למטה, עזרה לו לעלות לדירה, ניגבה את הדם מפניו והזמינה אמבולנס. בחדר המיון בבית החולים בכפר סבא אובחן שבר בחוליות במפרקת. בגין התאונה נעדר המערער מעבודתו קרוב לחמישה חודשים. תצהיריהם של גברת אוריאלי ומר חלפון תמכו בתצהירו של המערער. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת המערער לדמי פגיעה בנימוק שהתאונה היא תאונה בדרך לעבודה. תאונה בגין סיכוני דרך מוחזקת כתאונה בעבודה אם המבוטח נפגע בדרכו ממעונו לעבודה ללא סטייה מדרכו. משהתאונה אירעה עת המערער הלך מבית חברים לעבודתו ולא בדרך ממעונו לעבודה כנדרש בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ה'תשנ"ה - 1995, אין להחיל על המקרה את החזקה של תאונת עבודה כאשר זו קורית בדרך לעבודה. המוסד לביטוח לאומי טען, כי משבעיניו מדובר בתאונה בדרך לעבודה, היינו בסיכוני דרך, הרי השהייה של המערער אצל חברים מהווה הפסקה של ממש תוך סטייה מהדרך המקובלת לעבודה. הבסיס הנורמטיבי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 דן ב [ג'] ביטוח נפגעי עבודה. סימן ב' לפרק זה כותרתו פגיעות בעבודה. סעיף 79 הוא סעיף ההגדרות לפיו פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע. אנו עוסקים בשאלה אם אירעה למערער תאונת עבודה. וזו הגדרתה: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו החוק קובע בסעיף 83 ריישא שבו חזקת סיבתיות לפיה - תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; .... סעיף 80 מרחיב את הגדרת התאונה בעבודה בנסיבות מסויימות גם לתאונה בדרך לעבודה: רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו. החוק אם כן מרחיב את הגדרת תאונת העבודה תוך שהוא קובע חזקה לפיה גם תאונה שאירעה בדרך ממקום הלינה, מעון או מקום לינה אחר, למקום העבודה ומן העבודה בחזרה, תיחשב כתאונת עבודה. חזקה זו לא תחול אם יסטה המבוטח סטייה של ממש מדרכו זו. סעיף 81 מגדיר הפסקה וסטייה: תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות. בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם; כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל. המוסד לביטוח לאומי מזכה את מי שהוכר כנפגע בעבודה בזכויות שונות כגון זכויות בעין - ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי, וכן דמי פגיעה, וגמלה מיוחדת להחזקה אישית של הנפגע, הכל לפי צרכי הנפגע בעבודה על פי הקריטריונים שקבע החוק. על כן חשיבות רבה יש בהגדרת מהות התאונה, האם קיים קשר סיבתי משפטי בינה לבין העבודה שאם לא כן האם לחלופין מתמלאים התנאים שבהרחבה לגבי תאונה בדרך לעבודה. משהלכה למעשה המערער היה בדרכו, נתחיל בברור השאלה אם התאונה אירעה בדרך לעבודה כאמור בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. האם התאונה ארעה "תוך כדי" ו"עקב" העבודה זוהי עמדת המערער. לדידו הוא היה מצוי כל אותו יום תוך כדי עבודה. נבחן האם צודק המערער בטענתו זו. על מנת שתאונה תתפרש כתאונה בעבודה יש לקבוע את קיומו של קשר סיבתי משפטי בין התאונה לעבודה. פירוש הדבר כי צריך שיתקיימו שני תנאים - האחד, שהתאונה תהא תוך כדי העבודה, והשני, שהתאונה תארע עקב העבודה. אשר לתנאי ה"עקב" חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, לפיה, אם התאונה אירעה תוך כדי העבודה היא אירעה גם עקב העבודה. המערער מבקש לשכנענו כי דינו כדין מי שמצוי בכוננות. הוא היה מצוי בין שתי משמרות תוך שאינו יודע היכן יהא עליו לבצע את משמרתו השנייה. כל שנאמר לו הוא שעליו להחליף עובד אחר לאחר סיום משמרתו הראשונה ולשם כך עליו לצפות להודעה טלפונית מהאחראי עליו לגבי המקום בו עליו לבצע את עבודתו במשמרת השנייה ושעת המשמרת. על כן במשך כל אותה עת, לטענתו, דינו כדין מי שנמצא "תוך כדי עבודה". אמת, עובד, כגון, רופא, המצוי בכוננות ועליו להיות מוכן להיקרא בכל עת לעבודה, אינו חייב להיות מרותק למעונו. בענייננו הוא אף התקרב למקום העבודה. לגבי רופאים נפסק כי, ככלל, הרגע בו נחלץ הכונן או התורן למילוי תפקידו בעת הכוננות או התורנות, כגון שיוצא לדרך על פי קריאה לעזרה, הוא מצוי "תוך העבודה" וממילא חלה עליו חזקת הסיבתיות לפיה התאונה אירעה גם עקב העבודה (ראו דב"ע לט/0-49 ד"ר אברהם גדליה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י', 321 והפסיקה המאוזכרת שם). ברם לא זה המקרה בענייננו. המערער לא היה כל העת בכוננות. הוא סיים את עבודתו, פנה לביתו ולאחר זמן הלך לבית חברים. אנו מוכנים גם להניח כי הוא נהג לחכות בבית החברים כאשר היה אמור לבצע תורנות נוספת באותו יום, וכי בין יתר נימוקיו הוא הנימוק שביתם קרוב יותר למקומות אליהם היה מיועד לבצע תורנות. עם זאת לא דומה מקרה זה למקרה של רופא המצוי במשך כל היום בכוננות ועליו להיות מוכן לקריאה לעבודה בכל רגע. טענה נוספת שנשמעה מסתמכת על פסק הדין משכבר הימים בפרשת יהודה הלוי (דב"ע לג/0-9 יהודה הלוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד', 208). הנשיא צבי בר ניב פסק כי שהותו של עובד ב"עבודה" אינה בהכרח רק מאותו רגע בו הוא מצוי פנים אל פנים עם מעבידו. באותה פרשה נפגע העובד בתאונה, בשעה שיצא מבית גיסו בדרכו למפעל. במהלך נסיעה לצרכי עבודה הוא התעכב בבית גיסו לארוחה. הנשיא צבי בר ניב קבע כי מדובר בתאונה בעבודה ולכן אין מקום לדון בשאלה אם חלה החזקה לפיה סיכוני דרך יחשבו כתאונת עבודה. הוא ציין: מה היגיון יש להוציא את הנסיעה בדרך למילוי תפקידים מכלל הדיבור "תוך כדי עבודה", ולראות את העובד "בעבודה" רק מאותו רגע שהוא נמצא פנים אל פנים עם מעבידו? בעניין אחר ציין הנשיא סטיב אדלר כי הקשר הסיבתי נחשב ליסוד העיקרי בתאונה בעבודה. מכאן, שיכול שפגיעה תארע מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה אבל עדיין תחשב כקשורה לעבודה (עבל 381/03 מרים ברוש - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם). אלא שיש לשים דגש על כך שההחלטה אם תאונה הינה תוך כדי ועקב עבודה כאשר התאונה קורית מחוץ לכותלי העבודה,חייבת להיות מבוססת על הנסיבות (ראו דב"ע לא/ 32-0 המוסד לביטוח לאומי - שלום סויסה, פד"ע ב, 338, 348-349). נבחן אם כן את הנסיבות בענייננו. המערער סיים משמרת, הודע לו שעליו להמתין למשמרת שנייה בגין היעדרות אחד העובדים. הוא המתין במקום בו, לפי העדויות, נהג להמתין לעתים קרובות להודעה על מקום המשמרת, דירת חבריו בכפר סבא. משכך אף שהה במקום קרוב למקומות שאל אחד מהם הוא היה אמור להתייצב. אלא שאין הנסיבות דומות לנסיבות של מי שמצוי בכוננות. בין שתי התורנויות לא היה המערער כונן. הוא אמנם לא חייב היה להמתין בביתו, אך גם אין לאמר שהתקופה בין התורנויות היא תקופת עבודה. גם אילו המתין בביתו לא ניתן היה לאמר שמדובר בתקופה מתמשכת של שהות תוך כדי עבודה. הנסיבות בענייננו שונות מאלו בעניין יהודה הלוי או בעניין רופא בכוננות דוגמת ד"ר אברהם גדליה. על כן גם אין לאמר כי מרגע שהמערער נקרא למשמרת הוא היה תוך כדי עבודה. משהגענו למסקנה כי התאונה לא אירעה תוך כדי העבודה לא חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בריישא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. מסקנתנו היא איפוא כי למערער לא אירעה תאונה בעבודה. האם בתאונה "בדרך לעבודה" עסקינן המוסד לביטוח לאומי ראה את התאונה כתאונה שאירעה בדרך לעבודה. אכן אם אין אנו רואים את היום כולו כיום עבודה, על ההפסקות שבו, הרי שהתאונה אירעה בדרך לעבודה במובן המילולי. האם גם במובן החוק מדובר בתאונה "בדרך לעבודה". המחוקק בחוק הביטוח הלאומי מזכה עובד בהגנה בעת פגיעה בעבודה ועקב העבודה. המחוקק הרחיב את המונח "תוך כדי העבודה" גם לסיכוני דרך. המחוקק קבע שגם תאונה בדרך לעבודה תחשב כתאונה בעבודה ועקב העבודה. ברם הרחבה זו אין להרחיבה עוד. המחוקק צמצם את אותה הרחבה באופן דווקני, היינו, שהדרך תוגדר כמתחילה במעונו של עובד או מהמקום בו הוא נוהג ללון אל העבודה וממנה לאותו מעון. לדעת המוסד לביטוח לאומי גם אם יצא העובד לעבודה באמצעו של יום, במשמרת שנייה, גם אז עליו לצאת "ממעונו" על מנת שהתאונה לתאונת עבודה תחשב. משהמערער יצא שלא ממעונו מבקש המוסד לביטוח לאומי לשכנענו כי נשללת ההרחבה של תאונת עבודה גם בדרך לעבודה. לדעת המוסד לביטוח לאומי לא מדובר בתאונה בדרך מהמעון לעבודה אלא בסטייה של ממש מהדרך. סטייה מזערית לא תחשב לסטייה. ברם סטייה של ממש מהדרך היא סטייה שבגינה לא תוכר תאונה כתאונת עבודה. עם זאת הגמישה הפסיקה את הקריטריונים בהתאם למציאות החיים. כך כשעובד עובד ביום עבודה מפוצל קובעת ההלכה הפסוקה כי העובד אינו חייב לצאת באמצעו של יום ממעונו. כך ראה בית הדין בעובדת דאר שבעת הפסקת צהריים נחה בבית אמה, כמי שעבדה ביום עבודה מפוצל ולכן בית אמה מהווה תחליף מעון. ציין השופט עמירם רבינוביץ: "המעון" כפי שפורש על-ידי הפסיקה מיוחד הוא אפוא בין השאר בכך שלנים בו. אין מחלוקת שמעונו של אדם משמש אותו בסיום העבודה גם ללינה, אך האם אדם שעובד בעבודה מפוצלת משמש אותו המעון בהפסקת הפיצול ללינה? בהפסקת הפיצול יכול האדם לעשות ככל אשר יחפוץ, ובין השאר, לסעוד ולנוח, אך ודאי אין הוא לן במעונו בזמן הפסקת הפיצול (דב"ע לב 23-0 המוסד לביטוח לאומי - פלוריאן פד"ע ג, 207, 209) (עבל 97 / 330 נילי ברזילי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה, 567). האם בענייננו מדובר בתאונה בדרך לעבודה, היינו, האם מדובר ביציאה לעבודה ממקום המהווה תחליף למעון. ברי שאם נגיע למסקנה שמדובר בתחליף מעון הרי שאין אנו נכנסים לגדרה של שאלת הסטייה מהדרך. המערער עבד אותו יום בשתי משמרות. אמת הוא לא ידע היכן יוצב במשמרתו השנייה. הוא הלך לביתו, לאחר שעה הלך לבית חברים ושם שהה עד שנאמר לו היכן עליו להתייצב בשעה 19:30. אין הדבר דומה לתחליף מעון המשמש למנוחה בהפסקת עבודה כפי שהיה המצב אצל נילי ברזילי. אמנם עובד שאומרים לו כי הוא יקרא לעבודה באמצעות טלפון נייד למשמרת שנייה לאחר שסיים משמרת ראשונה אינו חייב להיות מרותק למעונו עד לאותה הודעה. הוא חופשי ללכת לכל מקום שיחפוץ. המערער הלך לביתו, שהה בו תקופת מה ולאחר מכן הלך לבית חברים. אין הדבר דומה להפסקה בעבודה בה עובד נח במקום שאינו מעונו הקבוע. גישה כזו מרחיבה בצורה קיצונית את המושג של תחליף מעון. לא מדובר בהפסקה, כגון הפסקת צהריים אלא בשתי משמרות שמספר שעות מבדיל ביניהן. אמת, הוא אינו חייב להימצא במעונו כל העת. כיום יש אפשרות לקרוא לאדם לעבודה בטלפון נייד או איתורית. עם זאת לא מדובר בענייננו ביום מפוצל אלא בשתי משמרות נפרדות, לא מנוחה באמצע העבודה אלא משמרת שנייה לאחר מספר שעות. אין להרחיק עד כדי כך בפירוש המונח "תחליף מעון". עלינו לדבוק בתכלית החוק. אין אנו דנים בעובד שיצא מתחליף מעונו לעבודה ועל כן היה "בדרך לעבודה" כתכליתו של סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. אין פירושו שלעולם לא נגמיש את עמדתנו ונעמוד על פירוש מילולי פורמלי. אכן הפסיקה הגמישה את עמדתה, הן באשר לתאונה במדרגות הבית וביציאה מבית משותף, הן באשר ליציאה מהמעון כשמדובר ביום מפוצל ובהפסקה בעת העבודה. לא זה המקרה בפנינו. המסקנה האופרטיבית בנסיבות המקרה אירעה למערער תאונה בעת הפסקה ארוכה בין שתי משמרות, כאשר ההפסקה וההליכה לבית חברים ניתקה את הרצף שביום העבודה. כמו כן אין לראות בתאונה כתאונה שאירעה מסיכוני דרך בדרך לעבודה כמשמעותה בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי. על כן כדין קבע בית הדין האזורי כי לא רלוונטית השאלה אם מדובר בסטייה של ממש. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודה