פסק דין לעניין תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1968 על מועד גילוי הקשר הסיבתי, נקבע בפסיקה כי הדרישה היא לידיעה בכוח ולא בפועל ודי ב"קצה חוט", המקשר בין הנזק לבין התרשלות המזיק, על מנת שהתובע ייחשב כמי שידע אודות הקשר הסיבתי - ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נב(1) 857, 865-866 (1998); ע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (ניתן ביום 24.11.2005). די בידיעה כללית לגבי מעשי המזיק והיקפם על מנת לקבוע כי זה המועד בו קמה לתובע-הניזוק עילת התביעה בקשר לרכיב זה, ועליו החובה לפעול כאדם סביר לגלוי אותן עובדות - השווה בש"א (מחוזי תל אביב יפו) 25128/00 (ת.א. 2323/00) פלונית נ' חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (ניתן ביום 7.7.2003). בית המשפט פסק כי ספק אם עומדת לאזרח זכות לפיצוי בגין הפליה על-ידי רשות ציבורית מכוח עוולה חוקתית. כך, לדוגמה, קשה להלום כי אם בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ יפסוק כי התיקון לחוק האזרחות בטל מחמת הפליה, תעמוד לעשרות אלפי אנשים תביעה לפיצוי בגין עוולה חוקתית, רק במקרה אחד נפסק פיצוי עקב הפליה של רשות ציבורית - ת.א. (שלום כ"ס) 5244/02 בוגלה נתן נ' משרד החינוך (ניתן ביום 21.8.2006) וגם פסק דין זה הושתת על הפרה של חוקים ספציפים ולא על עוולה חוקתית. עוד בנושא העוולה החוקתית, ואי יישומה בפסיקה למרות כתיבה אקדמית עניפה בנושא, ראה בפסק דיני בת.א. (מחוזי חיפה) 653/02 ח. יעקבי בניה והשקעות נ' עירית חדרה (ניתן ביום 31.10.2005) פסקאות 35-42. כך נאמר בספרה של דפנה ברק-ארז "עוולות חוקתיות" (שם, עמ' 230): "לדעתי תקופה של שבע שנים היא תקופה ארוכה מדי. במהלכה, צפוי להתפוגג כמעט לחלוטין הערך החוקתי שבפסיקת פיצויים בגין הפרה נושנה של זכות יסוד. נוכח המטרה האכיפתית של המשפט הציבורי, וכדי שהתביעות לא תאבדנה את משמעותן במישור ההרתעה והכוונה לעתיד, מתאימה בהקשר זה תקופת התיישנות קצרה יחסית. קביעתן של תקופת התיישנות מיוחדת בחיקוקים ספציפייים היא תופעה מוכרת בשיטת המשפט שלנו, כמו גם בשיטות משפט אחרות. במיוחד ניתן להזכיר כאן את הגבלתה של התביעה האזרחית לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 בתקופת התיישנות קצרה ביחס לכלל התביעות החוקתיות, שאינן נופלות לתחומיהן של העוולות הפרקטיקולריות". ובעמ' 298: "גם הימנעות מלפנות אל בית המשפט במועד ולבקש ממנו להפסיק את הפעולה המפרה עלולה לגרוע מן הזכות לפיצוי. זו התוצאה העולה מעקרון הקטנת הנזק, כאשר מוטבע בו רעיון השיהוי.... התמריץ לפנות לבית המשפט במועד, ובכך להביא להסרתו של העוול, עלול שלא להיות קיים באותם המקרים שבהם התובע יעדיף 'למכור' את זכויותיו באמצעות הגשתה של תביעת פיצויים מאוחרת. על כן, מוצע, כי החובה שלא להשתהות בייזום ההליך תטביע חותמה גם בתביעה כספית". הפליה רשות ציבורית בע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 193 (2005) (להלן: "הלכת אבנעל") נפסק כי: "הקביעה שלפיה התנהלות של רשות פלונית היא מפלה, אינה אך קביעה עובדתית הנסמכת על השוואת נתונים של מכסות ייבוא בין שתי חברות שונות. מבחינה מעשית אכיפה חלקית או מדגמית היא לעתים כורח המציאות. לרשויות המינהל תקציב מוגבל לאכיפת המדיניות המותווית, על-כן מדיניות אכיפה שונה מחברה לחברה כשלעצמה אינה מהווה הפליה (ראו: בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, בעמ' 305-304). תהא זו הפליה אם ננקטת אכיפה שונה מתוך שרירות או מתוך מטרה פסולה (ראו שם, בעמ' 305). לדעתי, לא הונחה תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק כי המשיבים הפלו את המערערים. אכן, לא שרירות אלא חשדות בדבר עבירות על חוקי הייבוא הם שעמדו ביסוד מדיניות האכיפה של המשיבים. חשדות דומים לא התעוררו באשר לחברות אחרות. ממילא אין לומר כי המשיבים ניהלו אכיפה מפלה כלפי המערערים. זו חובתה של הרשות לבדוק את החשדות לאשורם ולוודא שאינם חוזרים על עצמם, על-כן ערעור המשיבים בעניין זה מתקבל". בפסק הדין בבג"ץ 11157/03 אירוח גולן בע"מ נ' הרבנות הראשית (ניתן ביום 5.9.07) נדחתה טענה להפליה במתן תעודת כשרות: "יתכן ובפועל מסעדה זו או אחרת מבשלת בשבת, בניגוד להתחייבותה. ואולם - אם מפרה מסעדה זו או אחרת התחייבות שניתנה לרבנות שלא לבשל בשבת או שהיא מפרסמת את עצמה באינטרנט (או באופן אחר) באופן שאינו עולה בקנה אחד עם התעודה שניתנה לה - יכולה העותרת, אם רצונה בכך, לדווח לרשויות על הונאה בכשרות ולבקש כי יינקטו צעדים מתאימים נגד מי שפועל באופן זה". הפליה / אפליההתיישנות