שינוי תקנון קרן פנסיה לגבי אופן חישוב גמלה

מערכת היחסים הפנימית שבין קרנות הפנסיה לבין מבוטחיהן מוסדרת בתקנון הקרן. מעמדו המשפטי של תקנון הקרן הוא כשל חוזה מיוחד בין הקרן לבין כל אחר מעמיתיה ובין העמיתים לבין עצמם. בית המשפט פסק כי, תקנון קרן הפנסיה הוא ההסכם המחייב שבין הקרן לבין כל אחד מהחברים. לא מדובר בחוזה אינדיבידואלי המתאים עצמו לדרישותיו של כל אחד מן החברים אלא בהסכם אחד שהוא למעשה הסכם בין החברים לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין הקרן. מדובר בהסכם המשקלל את כלל האינטרסים של החברים. פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק האם שינוי תקנון קרן פנסיה לגבי אופן חישוב הגמלה, שינוי שנעשה לאחר שחבר הצטרף לקרן, משנה את תנאי הצטרפותו? האם ניתן לשנות את תנאי ההסכם עם חבר בקרן לאחר שהצטרף אליה ובטרם פרש לגמלאות? צר לי על האחור במתן פסק דין זה שנבע מהחלטת המותב להמתין עד למתן פסק דין בתיק עקרוני באותה סוגייה (אליאב וקרן מקפת (עע 000629/97 משה אליאב ואחרים - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ). בעניין אליאב נכתב פסק הדין לפני מספר שנים אך המותב כולו סיים עתה את כתיבתו ופסק הדין ניתן ביום 30.5.2002. משכך אנו נותנים עתה פסק דין זה. המערער, יליד 1929, עבד בקופת החולים החל מה-6.1.1952 עד ליום 31.12.1994. במועד זה פרש לגמלאות. במשך כל שנות עבודתו היה המערער חבר במשיבה, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן - קג"מ). הקג"מ מאוגדת כחברה בערבות מוגבלת. החל מתאריך 1.1.95 החל המערער לקבל פנסיה מהקג"מ. החל ממועד יציאת המערער לפנסיה הוא מקבל מהמשיבה פנסיה בסך 5,07010 ₪ בערכים של 1995. כן קיבל המערער מענק בעד שמונה שנות עבודה נוספות מעל ל-35 שנות עבודה. מכתב ההגנה עולה כי כל חבר המצטרף לקרן המשיבה חותם על "כתב הצטרפות", וכך עשה גם המערער. טופס זה צורף לכתב ההגנה. מדובר בטופס מודפס עליו חותם החבר המצטרף. מדובר בטופס סטנדרטי המכונה "הצהרה" כאשר המצטרף ממלא את הפרטים לגבי עצמו. מתחת לפרטים שממלא המערער מודפס כדלהלן: "הנני מבקש(ת) בזה להתקבל כחבר(ה) 'לחברה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ'". כאמור חברותו של המערער בקרן הגמלאות המרכזית נמשכה לכל אורך שנות עבודתו. ההפרשות לקרן על ידי המערער היו 5.5% משכרו והמעביד הפריש עד ליום 1.4.1988 11% ומאז אילך 12%. המערער התפתח והתקדם, החליף תפקידים במשך שנות עבודתו. בחודש אוגוסט 1987 הוחלט לשנות את שיטת חישוב הפנסיה והמענק ולעבור משיטת חישוב לפי שלוש השנים האחרונות לחישוב לפי שיטת הממוצעים. לטענת המערער בדרך חישוב זה קטנה גמלתו באופן משמעותי. עוד עולה מכתב ההגנה של המשיבה כי הקרן נוסדה בשנת 1954 על ידי מוסדות ההסתדרות ועובדיהן. עובדי קופת חולים הכללית הצטרפו לקרן בשנת 1956, היינו, כארבע שנים לאחר שהמערער החל לעבוד בקופת חולים הכללית. זכויות שצברו העובדים קודם לכן בקופת תגמולים מפעלית הועברו לקרן והוכרו על ידה. על כן מחושבת תקופת החברות של המערער מיום 6.1.1952. הקג"מ היא קרן פנסיה מצטברת ועל כן חלק ממערכת הביטוח הסוציאלי של העובדים בישראל. השינויים בשיטת החישוב כפי שהסבירה אותם הקרן המשיבה בכתב הגנתה השאלה המשפטית היחידה העומדת לדיון בפנינו, אינה אילו שינויים חלו בדרך חישוב הפנסיה. השאלה היחידה היא האם ניתן להחיל למפרע על מבוטחים דרך חישוב חדשה. על כן אעמוד על השינויים בדרך החישוב רק בקצרה. אציין שאין מחלוקת שהקרן רשאית לשנות את התקנות אלא שהשאלה היא אם ניתן להחיל את השינוי על מי שהצטרף לקרן בטרם הוכנס השינוי. שיטת שלוש השנים שנהגה על פי התקנון כפי שהיה עת הצטרף המערער ביחד עם יתר עובדי קופת חולים לקרן, עיקרה בחישוב הפנסיה לפי המשכורת החודשית הכוללת הממוצעת בשלוש שנות העבודה האחרונות שלפני הפרישה והיא מתעדכנת דומה לעדכון המשכורת לפי דרגתו של העובד. שיטת הממוצעים אשר נקבעה בתקנות כפי ששונתה מחשבת את הגמלה על פי ממוצע המשכורות שבוטחו בקרן במשך כל תקופת החברות בה, וליחסים ביניהן לבין השכר הממוצע במשק בתקופות המקבילות, תוך הכללת הסדרי עדכון המבוססים על פנסיות צמודות למלוא השינויים במדד המחירים לצרכן. החישוב נעשה בשלושה שלבים: הקרן מחשבת את 'מקדם השכר' - היחס הנוצר מחלוקת המשכורת החודשית הכוללת ממנה הופרשו דמי גמולים בכל חודש של חברות, בשכר הממוצע במשק, המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, של אותה שנה. לאחר קבלת יחס זה, מחשבת הקרן את ממוצע היחסים של השכר, שהוא ממוצע משוכלל של כל מקדמי השכר הרלוונטים בכל תקופת החברות, ביחס לשכר הממוצע במשק. התוצאה המתקבלת מהכפלת ממוצע היחסים של השכר בשכר הממוצע במשק במועד היווצרות הזכות לפנסיה - היא השכר הקובע לפנסיה. שיטת שלוש השנים הוגדרה בסעיף 62 לתקנות הקרן משנת 1956, במהדורה הרביעית המתוקנת מספטמבר 1956. שיטת הממוצעים מוגדרת בסעיף 28א(ה) להילכות הגמלאות 1992, כשיטה היחידה לפיה תחושב המשכורת הקובעת לפנסיה לכלל חברי הקרן החל מיום 1.1.87. מעבר לכך לפי סעיף 28א(ד) להלכות הגמלאות 1992, לגבי חברים שתקופת חברותם בקרן שבגינה שולמו דמי גמולים עלתה על 35 שנה, מחושב "ממוצע היחסים של השכר" לפי 35 השנים בהם מקדמי השכר היו הגבוהים ביותר. גדר המחלוקת הצדדים חלוקים בשאלה אם על הקרן לפעול על פי שיטת הממוצעים, היא שיטת חישוב הגמלה עת פרש המערער לגמלאות, או על פי השיטה שהיתה נוהגת כאשר המערער הצטרף לקרן, ולו לתקופה עד להכנסת השינוי בשיטת החישוב. מסקנת בית הדין האזורי הדיון בבית הדין האזורי פוצל באופן ששאלה עקרונית זו נדונה תחילה. בית הדין האזורי לא שמע ראיות בקשר לתקנונה של הקרן. הוא דן בשאלה העקרונית בלבד. השופט חיים ארמון, אליו הצטרפו נציגי הציבור אלחג ומיבר (תב"ע נו/9-3), אימץ את פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין עמיקם ברקן ואחרים - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ פד"ע כב, 258), בו נפסק כי זכותו של עובד לגמלה מתגבשת לפי החוק ותקנון הפנסיה כפי שהם ביום בו "מתגבשת הזכות" ולא ביום שבו התחיל החבר לעבוד או הצטרף לקרן. עולה מכאן שבית הדין סבר שהתנאים של גמלת הפרישה מתגבשים ביום היציאה לגמלאות או ביום בו מתחילה להשתלם הפנסיה, היינו, ביום בו מתגבשת הזכות לפנסיה. עוד ציין בית הדין האזורי כי לא הובאה בפניו כל מחלוקת לפיה תקנון הקרן שונה שלא כדין, שלא על ידי האורגנים המוסמכים לאישורו ובהליך תקין. מהטעם הזה דחה בית הדין האזורי את התביעה. טענת המערער בעיקרה המערער טוען כנגד קביעתו זו של בית הדין האזורי, היינו, כנגד החלת שיטת החישוב החדשה רטרואקטיבית למשך 35 שנות עבודתו משנת 1952 עד לשנת 1987. עוד טוען המערער, כי כבר בשנת 1986 הוא היה זכאי לפנסיה בשיעור 70% ממשכורתו הקובעת. החלטת המשיבה לשנות רטרואקטיבית את דרך החישוב היא בלתי חוקית בעליל, בהיותה פוגעת בזכויותיו המוקנות. המערער טוען כי היה על הקג"מ להפעיל את השינוי לגבי המצטרפים החדשים לאחר התאריך הקובע. חיזוק לעמדתו מוצא המערער בהסכמים החדשים עם מדינת ישראל לפיה עובדיה יעברו משיטת פנסיה תקציבית לשיטת פנסיה צוברת כאשר התחולה היא על העובדים החדשים בלבד. כן מלין המערער על כך שאף המענק שקיבל בעד שמונה שנות העבודה הנוספות שמעל ל- 35 השנים שנקבעו לצורך הפנסיה, חושב על פי שיטת הממוצעים. עיקר טענות הקג"מ הקג"מ היא חברה בערבות מוגבלת. מטרותיה מצוינות בתזכיר ההתאגדות שלה. לטענתה היא פועלת על פי מטרותיה אלו ועל פי הוראות החוק. תכנית הפנסיה עוברת שינויים במשך כל הזמן. מטרתם של השינויים היא להתאים את הקרן למציאות הכלכלית והחברתית המשתנה מעת לעת. שינוי שיטת החישוב לטענת הקג"מ הינו חוקי הגם שנעשה רטרואקטיבית; זאת היות והקרן פועלת לפי תקנות ההתאגדות וכל מי שמצטרף לקרן כפוף לתקנונים אלו, שהם במהותם נתונים לשינוי. המשיבה נסמכת על ההלכה הפסוקה הרואה את תקנון ההתאגדות של חברה כחוזה הנתון לפיקוחם של הצדדים ומשתנה מעת לעת לפי הצורך ולפי התנאים המשתנים. האם חלות על דרך חישוב גמלת המערער התקנות כפי שהיו בעת שפרש לגמלאות והחל לקבל גמלה או שמא חלות התקנות כפי שהוסכמו עמו עת הצטרף לקג"מ? לשאלה זו אנו צריכים בערעור זה. זכותו של עובד לגמלת פרישה מתגבשת ביום פרישתו. השאלה היא מתי מתגבשים התנאים למימוש הזכות של העובד לדרך חישוב הפנסיה, אילו תנאים יחולו? האם התנאים שחלו בו הוא כרת הסכם עם הקרן או ביום תחילת קבלת הגמלה. האם הקרן חופשית לשנות את תנאי הפנסיה במשך החברות עד לפרישתו של העובד לגמלאות ולהחילם על תנאי פרישתו בדיעבד? תכליתו של תשלום פנסיה למי שפרש מהעבודה בגיל בו אינו רשאי עוד לעבוד או מסיבות אחרות היא, שאותו אדם יוכל להמשיך ולקיים את עצמו ואת משפחתו גם לאחר הפרישה. על כן מבטחים העובד והמעביד בצוותא את העובד. התכלית היא לגבור על הסיכון שבאבדן הביטחון הכלכלי (ראה מאמרו של נחמיה גוטמן "ביטוח קצבה בקופת גמל זכויות וחובות עקב סיום יחסי עובד-מעביד", ספר בר ניב, תל אביב, תשמ"ז-1987, עמוד 121). הנשיא בר ניב עמד על מטרת חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], ה'תש"ל-1970, החל על מגזרים שונים בשירות הציבור: "אותה מטרה עולה ממהות החוק ומשיטת הגמלאות אשר ביסודו, והיא - להבטיח לעובד מדינה שפרש לגמלאות רמת החיים שתשקף את רמת החיים לפני הפרישה ..." (דב"ע לד/7-3 מדינת ישראל - מרדכי ביטמן, פד"ע ה' 421, 428 מול האות ז). על רעיון זה חזר בית הדין הארצי בעניין בית הדין חזר על רעיון זה בעניין ד"ר גינתון (דב"ע מב/7-2 ד"ר גינתון - מדינת ישראל - לא פורסם): "כוונת המחוקק היתה לשמור לעובד הפורש לגמלאות רמת הכנסה שתהיה צמודה וסובבת סביב ציר יציב שניתן לאתרו ולהצביע עליו: דרגתו של עובד בזמן הפרישה". בית המשפט הגבוה לצדק עמד על תכליתה של פנסיית הזקנה בדונו בעתירה על פסק הדין בעניין מירוז יהודה ואחרים - בית הדין הארצי לעבודה ומדינת ישראל (בג"צ 5580/94, פ"ד נב(2), 252; נדון בבית הדין הארצי בדב"ע נב/179-3). השופט אליעזר גולדברג עמד על כך ש- "לכאורה מביא ישום דווקני של שיקולי התמחור, למסקנה שגמלאי אינו זכאי לגמלה, שהרי אינו מבצע פעולה הניתנת לתמחור. ברם, כבכל מדינות העולם הנאורות, קיימים גם בישראל הסדרים שתכליתם להבטיח מקורות מחייה לעובד שפרש. זאת מתוך התפישה החברתית ש'רובם המכריע של העובדים קיומם תלוי אך ורק, או בעיקר, בפעילות שיש בה ביצוע של עבודה הנושאת שכר. כאשר פעילות זאת נפסקת, זמנית או לצמיתות, עקב פגיעה בעבודה, מחלה, נכות, מוות, זקנה או אבטלה, עלולים העובד ומשפחתו להיות נתונים לסבל שבמחסור' (נחמיה גוטמן 'ביטוח קצבה בקופת גמל' ספר בר ניב (1987), 122)". השופט אליעזר גולדברג עומד על כך שהתשלום נובע מהרצון למנוע סבל שבמחסור, לדאוג לחלשים, בחינת "אל תשליכנו לעת זקנה". במקום אחר מציין בית המשפט הגבוה לצדק, השופט דב לוין (בג"צ 571/81 הפטקה נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לו(3), 447, 482: "עקרון חשוב, העובר כחוט השני בחוק הגמלאות הוא, שהמדינה תראה זאת מעניינה להבטיח לגמלאי קצבה שוטפת וברמה נאותה לאורך ימים, מבלי שהקצבה המגעת לגמלאי תשחק ותכורסם מכל סיבה שהיא, שהרי אם כך יקרה, תגבר מצוקתו של הגמלאי, והוא עלול להיות, חלילה, לנטל על הציבור דווקא בימים, בהם הוא זקוק יותר מכול לביטחון". עולה מהמקובץ כי קרן פנסיה לא באה להגן על עובד שפרש מפני עוני, לא באה לספק לו קיום מינימלי בכבוד, אלא באה לאפשר לו ולמשפחתו להמשיך לנהל אורח חיים ברמה הקרובה לזו בה חי בטרם פרש לגמלאות. בעניין מירוז יהודה הנ"ל עומד השופט ברק על התיאוריות השונות באשר לתשלום פנסיה שהמשותף בין כולן הוא העיקרון לפיו מערכת הפנסיה באה להבטיח את הביטחון הכלכלי האינדיבידואלי ולהגן על הפרט מפני איבוד משאבים ומקורות עת הוא פורש לגמלאות: "מערכת הפנסיה לא באה להגן על הגמלאי מפני עוני. היא באה להבטיח כי הפסקת העבודה לא תביא לירידה דרסטית ברמת החיים של הגמלאי......; היא באה לשמור על כך שגם לעת זקנה יוכל הגמלאי לנהל אורח חיים מכובד; היא באה למנוע תלות של הגמלאי במשפחתו או בגופי סעד אחרים; היא באה לתת מענה לצרכים מיוחדים של אוכלוסייה מזדקנת מתוך ראיה כוללת של הגמלאים כחלק חשוב במרקם החברתי. היא באה להעניק ולהבטיח קיום הגמלאי בזכות ולא בחסד" (סעיף 2 לפסק דינו)". חשיבות רבה יש למערכת קרנות הפנסיה דווקא לעת זקנה כאשר הוצאותיו של אדם לעתים קרובות גבוהות מאלו שהיו לו עת עבד, היינו, בצעירותו. בעת עבודתו היה העובד צעיר יותר וצרכיו הרפואיים, הטיפוליים וצרכי התחבורה לדוגמא היו קטנים יותר. אבחן עתה האם רשאית חברה בעירבון מוגבל, אליה מצטרף עובד, במקרה זה כמעט בעל כורחו, לשנות חד צדדית את תקנונה רטרואקטיבית באופן שגמלת העובד תפגע לעומת התנאים שהיו בעת שהצטרף לקרן ובמשך כשלושים וחמש שנים לאחר הצטרפותו. המערער, עם הצטרפותו לקג"מ, רכש זכויות מוקנות. הוא הצטרף לקרן הפנסיה על פי כללי חישוב מסוימים בשלבים מוקדמים של חיי העבודה שלו. למערער, כלכל מבוטח בקרן פנסיה, ציפיות סבירות שהשיטה על פיה הוא הצטרף לקרן תחול עליו. יתכן שאילו ידע תקופה קצרה לאחר הצטרפותו לקרן, שהשיטה משתנה או עלולה להשתנות, היו הוא וחבריו מבקשים לפרוש מהקרן ולהצטרף לקרן אחרת או לפתוח חשבון ביטוח נוסף בקופת גמל או ביטוח מנהלים לדוגמא. כאן, המערער רכש זכויות מוקנות. היו לו ציפיות סבירות שהתנאים שהוסכמו עמו יכובדו. משום כך אין הקרן ככלל רשאית לשנות את התנאים החלים עליו לרעה. היא יכולה רק להחיל את השינויים על מבוטחים עתידיים. קרן קצבה אינה יכולה, כשמצבה הכלכלי נפגע, לפגוע במבוטחיה תוך שינוי כללי החישוב למפרע. הדבר פוגע בביטחון ובודאות של כל אדם שמשנים למפרע תנאים שהוסכמו עמו. הדבר פוגע פי כמה בביטחון ובודאות כאשר מדובר בעובד המבוטח במשך עשרות שנים, במשך כל או רוב חיי העבודה שלו. עמד על כך בית המשפט העליון מפיו של השופט י' זמיר בעניין שגיא (בג"צ 7691/95; בג"צ 2878/96 ח"כ גדעון שגיא ואחרים נ. ממשלת ישראל ואחרים, פ"ד נב(5), 577). שם נדונה תחולה למפרע ברפורמה בתכניות הפנסיה הממשלתיות ובית המשפט הגבוה לצדק ביטל את ההחלטה לשנות לרעה תנאי פנסיה למפרע. השופט יצחק זמיר ציין כי "בדרך כלל, המשפט אינו רואה בעין יפה תחולה למפרע. כך הדבר אפילו לגבי תחולה למפרע של חוקים. בית המשפט העליון קבע כי: "אכן, בדרך כלל רשות מינהלית רשאית לשנות מדיניות, אך השינוי במדיניות צריך לחול מכאן ולהבא, ולא למפרע. ראו בג"צ 134/67 ואנונו נ' משרד התחבורה, פ"ד כא(2) 710, 716. ראו גם, לאחרונה, בג"צ 5240/96 ג'ועמיס נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 289, 300. וכך נאמר לענין זה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מספר 60.013 מיום 1.4.86, בדבר הנחיות מינהליות (בפיסקה 6.2): 'שינוי ההנחיות פועל בדרך כלל ממועד השינוי ולהבא, ולא למפרע. החלת השינוי למפרע עלולה, בנסיבות מסויימות, לפגוע באדם שלא כדין. אדם פועל על יסוד ההנחה שעניינו ידון ויוכרע על ידי הרשות המינהלית לאור ההנחיות הקיימות, ובהתאם לכך הוא עשוי לתכנן את צעדיו ולשנות את מצבו בתום לב. מבחינה זאת, תחולה למפרע של הנחיות עלולה להיות בלתי-צודקת ובלתי-סבירה, ובתור שכזאת אף פסולה מבחינה משפטית'. אמנם, כפי שההנחיה מוסיפה, תחולה למפרע אינה בהכרח פסולה. אפשר שתחולה למפרע תהיה כשרה, כגון, כאשר היא באה להיטיב ולא לפגוע. אך נקודת המוצא היא, שתחולה למפרע חשודה כפסולה". השופט זמיר מציין כי שינוי למפרע יתכן רק אם יש חקיקה מתאימה, וגם אז קיימת חזקה פרשנית לפיה המחוקק לא התכוון להקנות סמכות לפגוע בזכויות מוקנות למפרע. כמו כן צריך שהתקנות הן עצמן תקבענה תחולה למפרע. מה שנכון לגבי רשות מינהלית נכון גם לגבי הפרט ובודאי נכון כשמדובר בגוף דו מהותי דוגמת קרן פנסיה. פסק דין נוסף שניתן על ידי בית המשפט העליון הוא פסק הדין בעניין קהלני (בג"צ 5060/96 רס"מ בת שבע קהלני ו-11 אחרים נ' ראש הממשלה ואח', פ"ד נד(3), 270). במקרה זה נדון שינוי רטרואקטיבי בתנאי הפנסיה של אנשי צבא הקבע. בין היתר התבטאו השינויים בצמצום הזכאות לפדיון ימי מחלה, הם פגעו בזכות לנצל בפועל חופשה צבורה וקיצרו את חופשת הפרישה. פירוש הדבר הוא שהפורשים מהשרות לא יקבלו כספים שהובטחו להם. השינוי נועד להקטין את גובה תשלומי הפרישה לאנשי הקבע ובכך לגרום לחיסכון תקציבי. הנשיא אהרן ברק ציין: "ההיתר הניתן לרשות מינהלית לשנות מעת לעת את המדיניות, לרבות מדיניות בדבר הענקת הטבות כלכליות, מוגבל, בדרך כלל, לשינוי הצופה פני עתיד. גם אם שינוי המדיניות כשלעצמו נעשה במסגרת הסמכות, על יסוד שיקולים ענייניים בלבד ובאופן סביר, עדיין החלת השינוי למפרע על מי שכלכל את צעדיו לאור המדיניות הישנה נתפסת כבלתי-צודקת ובלתי-סבירה, ולעתים אף כנטולת סמכות. כפי שאמר השופט ברנזון בבג"צ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, 676: 'אין חולקין שהרשות יכולה בכל עת לקבוע מדיניות חדשה, אבל מה שמגיע עד אז לפי המדיניות הקודמת יש לכבד'". ברי שתאגיד רשאי לשנות את תקנונו לגבי זכויות עתידיות. הוא רשאי לשנותן כאשר הדבר פועל לטובתו של חבר. אך אין הוא רשאי ככלל לשנותו ולפגוע בזכויות של חבר למפרע אלא בהסכמתו. ואכן כך פועלים עתה המדינה ורשויות שלטוניות אחרות באשר לשינוי שיטת הפנסיה ומעבר משיטה של פנסיה תקציבית לזו של פנסיה צוברת. במובן מה ניתן לראות את תקנות קרן הפנסיה כחוזה אחיד ועל כן יש לבחון האם יש בו תנאים מקפחים. שינוי חד צדדי לרעה של תנאים הקבועים בתקנות הקרן, שינוי שנעשה על ידי הקרן, הוא לכאורה תנאי מקפח. תקנות הקרן כאשר המבוטח מצטרף אליה צריכות להיות ידועות לו, או שהן נקבעות בהסכם קיבוצי. תנאי ששונה לרעה הוא אם כן תנאי מקפח. בקו מחשבה זה ראה בית המשפט העליון לאחרונה בתקנון אגודה שיתופית הקובע דרכי פגיעה בזכויות פנסיוניות, חוזה אחיד, ועל כן מצא להגן על החברים מפני תנאים מקפחים שבו (ע"א 1793/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נגד יוסף יעקב וגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ; ע"א 1831/93 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד יוסף יעקב ורן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פ"ד נא(5), 433). ציין השופט יצחק אנגלרד: "המסקנה העולה מדברי היא כי טענת קיפוח מצד חבר בתאגיד חייבת, ככלל, למצוא את המענה שלה במסגרת דיני התאגידים, ואין זה עניינו של חוק החוזים האחידים. איני שולל בכך את תחולתם של דיני חוזים כלליים, כגון טענה של פסלות מכוח ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ראה ע"א 157/88 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מירון ואח', פ"ד מד(1) 522 (פסילת הוראה בתקנון האגודה בדבר הגבלת חופש העיסוק בשל סתירתה את תקנת הציבור). אך לא בכך מדובר בענייננו. כל זה נכון במקרה של חברות בתאגיד רגיל. אולם, המצב עשוי להיות שונה, שעה שהמבנה של התאגיד וטיב פעולתו יוצרים בפועל, בינו לבין חבריו, יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח. ניטול, לדוגמה, ספק של מצרכים, כגון ספרים או תקליטים, או ספק של שירותים, כגון משרד שידוכים, אשר מארגן את לקוחותיו בצורה של תאגיד. כאן, יש לתת עדיפות לתפקיד הכלכלי האמיתי של החוזה על דרך אירגונו. הוא הדין, למשל, בבית אבות המספק את שירותיו לדייריו דרך חברות בתאגיד. בנסיבות אלה יש להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים, תוך כדי אימוץ פרשנות תכליתית-מרחיבה להוראותיו. מן הראוי כי בנסיבות אלה יופעל הפיקוח השיפוטי על תנאים מקפחים אפשריים. (ראה ברוח זו לוסטהויז-שפניץ, §6 הערה 7). אין כל צורך כי ספקי השירותים או המצרכים התכוונו לעקוף, באמצעות דרך האירגון של תאגיד, את תחולתו של חוק החוזים האחידים. די בכך כי בפועל מהות העיסקה תואמת את תכליתו של חוק החוזים האחידים". משפט משווה בדב"ע 29/97-6 משה אליאב, אמנון שצקי ומרדכי פריד - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (טרם פורסם) עמדתי על הדין בארצות אחרות. אביא ממצאי שם. באיטליה נפסק כי אם אדם מצטרף לקרן פנסיה בהיותו צעיר אין להניח שהוא מסכים מכללא כי הקרן תוכל לשנות את תנאי הפרישה שלו או של כלל העובדים שארגון העובדים מיצגם, ללא הסכמתו. זאת בעיקר אם השינוי נעשה קרוב למועד הפרישה. נפסק כי יתכן ושינוי בתנאי הפרישה יתפוס אם הוא נעשה קרוב למועד הצטרפותו של אדם לקרן הפנסיה. הביטחון, ההסתמכות והאמון שיש לצד בתנאים שהוסכמו עם צד שני, כאשר ההסכם, כמו בענייננו, נעשה בצעירותם של המצטרפים לקרן, מתערערים כאשר ניתן לשנותם ערב פרישתם. דווקא בשטח הביטחון הסוציאלי יש לתת משקל יתר לאמון ולהסתמכות של מבוטח בקרן הפנסיה בה הוא מבוטח. בגרמניה שם בית המשפט החוקתי דגש רב על ההגנה על האמון שאזרח נותן במבטחו. גם שם עלו, כפי שטוענת המשיבה בענייננו, טענות של ירידה בממדי הצמיחה הכלכלית, צמצום המקורות ובעיות כלכליות, אך אלו לא נלקחו בחשבון כאשר נקבעו זכויות הפנסיה. בגרמניה מירב הפנסיות משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי. המעביד משלים אותן על מנת שלעובד לאחר פרישתו תהא אותה רמת הכנסה כפי שהיתה לו ערב פרישתו. במשך הזמן נוצרו על ידי המעבידים גם קופות פנסיה משני סוגים, האחד, קופות סעד וסיוע, והשני, קופות פנסיה על ידי חברות פרטיות. לגבי קופות אחרונות אלו נפסק שהעובדים רוכשים זכויות מוקנות לגבי תנאי פנסיה עתידיים. לגבי שני סוגי הקרנות נפסק כי אין להרע את תנאי הפנסיה וזאת מבלי לקחת בחשבון את המצב הכלכלי של החברה. גם לגבי קרנות הסעד, הסיוע, נפסק על ידי בית המשפט הפדרלי לעבודה, כי הן כפופות לעקרון תום הלב כך שהקטנת התשלומים יכולה להיעשות רק אם קיימים נימוקים אובייקטיביים חיוניים. כשמדובר בזכויות שהפכו למוקנות, ניתן לפגוע בזכויות הפנסיה רק במקרים נדירים ביותר, כגון כאשר המשך קיומה של החברה המספקת את קרן הפנסיה נתון בסכנה. הלכה למעשה הדבר מעולם לא קרה (G. Halbach; N. Paland; R. Schwedws; O. Wlotzke, Labour Law in Germany: an overvieu, 5th revised and extended edition, 1994; Schaub, Handbuch des Arbeitsrechts, 8th edition, pages 660-664 ). בתי המשפט הגרמניים רואים את זכויות העובדים לגבי הפנסיה העתידית שלהם כזכויות מוקנות. הפסיקה הגרמנית עמדה על כך שמדובר בזכויות מוקנות. נפסק שזכות העובדים לגבי זכויותיהם העתידיות בפנסיה היא זכות חוקתית של אמון והסתמכות מכוח סעיף 14 לחוק היסוד הדן בהגנה על הקניין של העובדים (Professor Dr. Bodo Pierot, Bochum Rechtsprechungsbericht, Die neuere Rechtsprechung des Bundesverfassungsgerichts zum Grundsatz des Vertrauensschutze). כך פסק בית המשפט הגרמני שכל שינוי בתנאי הפנסיה צריך לקבל אישור של כל אחד מהמבוטחים בנפרד. בית המשפט העליון הקנדי נצרך לשאלה אם לעובדים זכויות מוקנות בקרן פנסיה (Dayco (Canada) Ltd. v. National Automobile, Aerospace and Agricultural Implement Workers Union of Canada (CAW-Canada) and other, [1993] 2 S.C.R.). באותו עניין סגר המעביד את מפעלו. לעובדים היו הסכמים קיבוציים באשר לזכויות הפנסיה, אותן רצה המעביד להפסיק עם סגירת המפעל. המעבידה טענה, שהבטחה בהסכם קיבוצי מתבטלת עם פירוק המעבידה. בית המשפט פסק שהעובדים רכשו זכויות מוקנות שניתן לאוכפן גם אחרי שפג תוקפו של ההסכם הקיבוצי. נפסק שהפורשים בודאי לא התכוונו שזכויותיהם תהיינה תלויות ברצונם הטוב של הצדדים במשא ומתן קיבוצי עתידי. הסכם קיבוצי כמוהו כהסכם לתקופה קצובה. בית המשפט העליון הקנדי קבע, מפי השופט La Forest, כי בתום התקופה מסתיים תוקפו של ההסכם, אך אין בכך כדי לאמר שההסכם הפך לבטל מדעיקרו. הוא אינו עוד בעל אפליקציות פרוספקטיביות, אך הזכויות שהצטברו על פיו נשארות שרירות וקיימות והן ברות אכיפה. אמנם במשפט העבודה הסכם קיבוצי חדש בא במקום קודמו, אך במשא ומתן אין הצדדים רשאים להרע את זכויות הפנסיה אלא רק להיטיב אותן, באשר העובדים רכשו זכויות מוקנות בהסכם ההצטרפות. הנה כי כן נאמר באותו פסק דין כי “Under established contract principles, vested retirement rights may not be altered without the pensioner’s consent.... The retiree, moreover, would have a federal remedy ....... for breach of contract if his benefits were unilaterally changed”. מעבר לכך נפסק שם כי זכויות הפורשים בקרן הן במובן מסוים זכויות של "סטטוס" וככאלה הן כוללות חזקה שהכוונה היתה שהן תשמרנה כל עוד הסטטוס של הפנסיונר נשמר. כשמדובר בזכויות פנסיה ההנחה היא שהצדדים התכוונו שהן תמשכנה להתקיים כל עוד הפורש ממשיך לקבל פנסיה. באנגליה מדובר בקרנות נאמנות אך למעביד יש למעשה שליטה מלאה על החלטות הנאמנים. בעניין הנדון היתה השתלטות (take-over) של החברה המעבידה על ידי חברה אחרת. המעביד החדש דרש מהנאמנים שלא להיטיב את תנאי הפנסיה של העובדים וזאת בניגוד לכללי קרן הפנסיה. באותה תקופה ניסו מעבידים להרע את תנאי העובדים בקרנות הפנסיה על מנת לזכות בכספים האמורים לטובת החברה (annotation ב- ILLR כרך II בעמוד 186 ואילך). בית המשפט האנגלי פסק כי אין למעביד שיקול דעת בלתי מוגבל, אלא עליו לפעול באופן שלא יפגע האמון ההדדי בין העובד לבינו. בעיקר תהא זו הפרת חובה אם המעביד יפעל בדרך שתחייב את חבריו לוותר על זכויות שהצטברו להם בקרן על מנת שלחברה תהיה תועלת מכך. העלאת שכרו של המערער בשלוש השנים טרם פרישתו המשיבה טענה בפנינו כי בשלוש השנים האחרונות קיבל המערער שכר גבוה בהרבה משכרו הקודם. זו אינה שאלה מהותית אלא שאלה שבראיות. על הקרן לבחון האם הדבר נעשה על מנת להעלות את סכום הפנסיה באופן מלאכותי או האם ההעלאה היתה עניינית על פי התפקיד או על פי המצב בשוק. יתכן שבאופן טבעי המערער שינה תפקיד וקיבל כדין שכר גבוה יותר. אם הדבר נעשה שלא כדין ניתן כמובן להתגבר על כך בדרך של בחינת השכר האמיתי ולא הפיקטיבי. אין לכך רבותא באשר לשאלה אם ניתן להחיל למפרע תקנות חדשות המריעות עם המבוטח. קראתי בעניין את חוות דעתו המקיפה של חברי הנשיא סטיב אדלר. אתייחס למספר נקודות שציין הנשיא. הנשיא מציין כי מדובר בביטוח הדדי, בו אין משמעות לסכום שהופרש על שם המבוטח. בקרות האירוע הביטוחי יקבל המבוטח סכום לו הוא זכאי. אמת, אך זה הדין גם בכל ביטוח מסחרי. המבוטח מפריש לחברת הביטוח סכום מסוים. כאשר קורה אירוע ביטוחי המבוטח מקבל סכום המפצה אותו על נזקו. זאת רק בקרות אירוע ביטוחי. עם זאת כל המבוטחים מפרישים סכומים לחברת הביטוח. בעניין זה אין כל הבדל בין ביטוח רגיל לקופת פנסיה בשאלה של הדדיות וקבלת קצבה או פיצוי על פי האירוע הביטוחי ולא על פי הסכומים שהופרשו על ידי הפרט המובטח. ההבדל הוא רק בעובדה שכשמדובר בקופת פנסיה מירב המבוטחים או שאריהם יקבלו את הגמלה בבוא העת. אין עובדה זו משפיעה בדרך כל שהיא על השאלה הנדונה בפנינו. הטענה כי אם נלך לשיטתי יפגע עקרון השוויון אינה נהירה לי. הטענה היא שהשינוי לגבי עובדים המצטרפים כחברים חדשים לקרן מפלה את המבוטחים החדשים לעומת הותיקים. לא מדובר כלל בשאלה של פגיעה בשוויון משום שבכל מקרה לא יהיה שוויון בין החברים, גם לשיטתי וגם לשיטתו של הנשיא. אבהיר את דברי בהמשך. אך תחילה אבקש לציין כי גם אם יש פגיעה בשוויון, הרי היא מתאזנת לעומת האינטרס שלא לפגוע בזכויות של חברים ותיקים. גם אם קיימת פגיעה בשוויון, ולדעתי לא מדובר כלל בשאלה זו, הרי שיש לזכור שהזכות לשוויון, ככל זכות יסוד, אינה מוחלטת. ציין השופט י' זמיר (בבג"צ 3434/96 הופנונג נ. יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 70"שוויון בבחירות הוא ערך מרכזי, והוא ראוי להגנה מרבית, כמו החשובים שבערכים החוקתיים, כגון זכויות היסוד של האדם, כמו חירות האדם וכבוד האדם. אך דומה כי השוויון אינו צריך הגנה מוחלטת, מעבר להגנה המוקנית לזכויות היסוד של האדם, שכן גם השוויון, כמו זכויות היסוד של האדם, אינו בגדר זכות מוחלטת". הנשיא ברק סיכם שאלה זו (בג"צ 1703/92 ק.א.ל. קווי אוויר למטען נ. ראש הממשלה פ"ד נב(4), 193 פסקה 13): "פגיעה זו [בעקרון השוויון] אינה תמיד פאטאלית לתוקפה של הנורמה (המפלה). שוויון אינו ערך מוחלט. שוויון אינו מעניק זכות מוחלטת. השוויון הוא יחסי. בהתנגשות בינו לבין ערכים, אינטרסים, או עקרונות אחרים, עשויה ידם של אלה להיות על העליונה". בעניין שגיא הנ"ל ציין השופט י' זמיר: "אחד השיקולים החשובים, לצורך הכרעה במקרה של התנגשות בין פגיעה בשוויון לבין פגיעה בערכים או אינטרסים אחרים, הוא עוצמת הפגיעה בשוויון. אין דינה של פגיעה מזערית, או פגיעה שאינה מהותית, כדינה של פגיעה קשה. אפשר שפגיעה קלה לא תספיק כדי לבטל החלטה. ... התוצאה תלויה, לא רק בעוצמת הפגיעה, אלא גם במהות הזכות או האינטרס שנפגעו. אין דינה של פגיעה בזכות קנוייה, ובמיוחד זכות יסוד, כדינה של פגיעה בציפיה שאינה מגיעה כדי זכות". בענייננו אין כל קשר בין השאלה אם שינוי התקנות יוחל למפרע אם לאו לשאלה של פגיעה בשוויון. כך או כך לא יהא שוויון בין המבוטחים. טול אדם שפרש יום לפני שינוי התקנות. לשיטתו של חברי הנשיא, לא יחולו עליו התקנות החדשות משום שביום פרישתו חלו התקנות הישנות. לא יהא שוויון בינו לבין מי שיצטרף לקרן לאחר שינוי התקנות או יפרוש לאחר שינויים. כל עוד רשאית קרן לשנות את תקנותיה יהא חוסר שוויון. ועוד. גם החלת תנאים שונים על מבוטחים שהצטרפו לקרן באותו יום אך פרשו בימים שונים ולכן על פי דעת הנשיא, יחולו עליהם תקנונים שונים, היא חוסר שוויון. אם יש לפסוק איזה חוסר שוויון עדיף, או לאיזה שוויון לתת משקל גדול יותר, הרי בעיני עדיף אותו שוויון בו מי שהצטרפו לקרן באותו יום בתחילת דרכם בעבודה, יהנו מאותן תנאים. מבחינת תכליתן של קופות הפנסיה צודק יותר כי המבוטחים הוותיקים, שהיו מבוטחים לפי שיטה מסוימת וסמכו עליה, לא תשונה לגביהם לרעה שיטת החישוב מאחר והם אינם יכולים לעשות דבר לאחר שנים, עם הגיעם לגיל פרישה. מאידך מי שמצטרף לקרן בשיטה חדשה פחות נוחה לו בתחילת דרכו יכול לכלכל את צעדיו על ידי הצטרפות לקרן אחרת, או הבטחת עצמו בקופת גמל נוספת כלשהי. על כן לשיטתי הפגיעה בשוויון תהא פחותה בהרבה. מכל מקום לשאלת השוויון אין ולא כלום עם השאלה האם ניתן לפגוע בציפיות סבירות על ידי החלת שיטת חישוב גרועה יותר למפרע. ברצוני להדגיש כי דווקא במקרה של קרנות פנסיה יש חשיבות מיוחדת לאי פגיעה בציפיות סבירות. הפרט לא צריך לשאת באחריות לחישובים אקטואריים מוטעים של הקרן. הקרן אמורה לעשות חישובים אקטואריים על פי מספר המבוטחים ושנות עבודתם. אמת, חיי המבוטחים התארכו. כך בכל העולם. קרנות הפנסיה למיניהן לא לקחו בחשבון את תוחלת החיים המתארכת וכולן נקלעו לקשיים. אך כמו בכל מקום אחר בעולם, אין להטיל על גבם של מי שכבר מבוטחים בקרן את עול הקשיים אליהם נקלעה הקרן. ועוד. לא הוכח בפנינו כי הנימוק להחלה רטרואקטיבית של התקנות החדשות הוא הקשיים אליהם נקלעה הקרן באופן שהיא לא תוכל לעמוד בתשלומים. לא הוכח סיכול ונדיר אם בכלל שסיכול יוכר בשיטתנו. זאת בהבדל מהחלת דרך חישוב חדש על העמיתים המצטרפים לאחר השינוי. הנה כי כן כל הנימוקים להחלה למפרע אינם סבירים בעיני ואינם מתיישבים עם תורת משפט ראויה המגנה על ציפיות סבירות. חוזה תכליתו לשקף את המוסכם בין הצדדים. המוסכם בין הצדדים הוא תכליתו של החוזה (אהרן ברק, "פרשנות החוזה" הוצאת נבו ירושלים, 2001, עמוד 581). קיימת חזקה עיקרית בדיני החוזים, לפיה התכלית האובייקטיבית של החוזה מבוססת על הרצון להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים ואת ערכי השיטה. זוהי רמת הפשטה של תכלית אובייקטיבית שעניינה בתכלית שאנשים סבירים בעלי ידע שהיו צדדים לחוזה, יכולים לגבש. הרמה הגבוהה יותר היא זו המשקפת את ערכי היסוד של השיטה. הבנתו של האדם הסביר היא אותה הבנה המתחשבת עם עקרונות של היגיון, יעילות, צדק ויושר (שם, עמוד 626). ערכי היסוד של השיטה הם שניתן יהיה לסמוך על הסכמים. לסיכום אני מבקשת להדגיש שוב כי השאלה שבמחלוקת אינה איזו שיטת חישוב טובה יותר. ברי שאם קרן סבורה שקיימת שיטת חישוב עדיפה לה הרי שהיא רשאית לשנות את התקנות. אם על פי החישובים האקטואריים שלה ועל פי מצבה הכלכלי בנקודת זמן נתונה, עדיפה מבחינתה ומבחינת המבוטחים שלה, שיטת חישוב מסויימת, היא בודאי רשאית לשנות את תקנונה. לא זו השאלה. השאלה היא אם ניתן לפגוע בציפיות סבירות של מבוטחים רטרואקטיבית. אם נאמר כך, הרי שמי שישא בחישובים המוטעים של הקרן או בכך שהנסיבות השתנו, כגון, הזדקנות האוכלוסייה, הוא הפרט שנצטרף לקרן בתחילת דרכו בעבודה. שעה שלשיטתי מי שצריך לשאת במצבה הכלכלי העכשווי של הקרן הוא מי שמצטרף אליה עכשיו. וכפי שציינתי, למי שמצטרף עתה ישנה האופציה שלא להצטרף על פי התנאים העכשוויים, או לבטח את עצמו בביטוח נוסף. איני רואה בכך פגיעה בעקרון ההדדיות. עקרון ההדדיות אין פירושו פגיעה בזכויות מוקנות או בציפיות סבירות. הנה כי כן הזכות אמנם מתגבשת עם היציאה לגמלאות אך תנאים מתגבשים בהסכם ההצטרפות אלא אם כן הקרן משנה את התנאים לטובה ומבקשת להחיל תנאים חדשים אלו גם על העמיתים הותיקים. החלת תקנות חדשות, שיטת חישוב חדשה ותנאים חדשים יכולה להיעשות רק מעתה ואילך אם היא מרע עם המבוטח. המצטרפים לפי השיטה החדשה ידעו זאת עם הצטרפותם ויוכלו לכלכל את צעדיהם. הנה כי כן יש לדעתי לקבל הערעור. הנשיא סטיב אדלר הגעתי למסקנה אחרת מזאת של סגנית הנשיא. לדידי, יש לדחות את הערעור, וזאת מן הטעמים שאפרט להלן. השאלות שבמחלוקת - בתקנון הקרן קיימת הוראה לפיה רשאית הקרן לשנות את תכנית הפנסיה כדי להתאימה למשתנים הרבים המרכיבים את מצבה. כמו כן, שיטת קרנות הפנסיה החברתית מבוססת, בין היתר, על עקרון התגבשות הזכות לפנסיה בעת הפרישה, כך שתנאי הפנסיה של המערער נקבעו לפי תכנית הפנסיה הקיימת בשנת 1993, כאשר פרש לגמלאות, ולא לפי התכנית שהיתה קיימת בשנת 1956, כאשר הצטרף לקרן. השאלה העיקרית העומדת לדיון בערעור זה זהה בעיקרה לשאלה שעמדה בפנינו בע"ע 629/97 אליאב - קרן מקפת (להלן - עניין מקפת), אשר הינה זאת: האם יש מקום לשנות את ההלכה של בית דין זה והבג"צ, כי זכויות עמית לפנסיה מתגבשות עם פרישתו. לדידי, שינוי כזה יביא לביטול שיטת קרנות הפנסיה החברתית, המבוססת על עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי ועקרון הביטוח הדינמי. לדידי, אין בסיס משפטי או חברתי לבטל את השיטה המוסכמת על ההסתדרות, התאחדות התעשיינים והמדינה והמהווה ביטוי לרצונם, הקיימת כחצי יובל והמעוגנת בהוראות התקנון והתקנות של הקרן. שאלה נוספת המתעוררת במשפט זה, כמו גם בעניין מקפת, הינה, האם יש להעדיף את טובתו של הפרט על פני טובת כלל המבוטחים בקרן, ובענייננו כך שהוא יקבל פנסיה המבוססת על משכורת קובעת, שהיא כשלוש פעמים השכר שעבורו הפריש לקרן משך רוב שנות עבודתו? בעניין מקפת עמדתי באריכות על עקרונות שיטת קרנות הפנסיה החברתית, וכעת אחזור רק על עיקרי הדברים. המערך הפנסיוני בישראל - 2. מערך הביטוח הפנסיוני במדינת ישראל מורכב משלושה רבדים: הרובד הראשון והבסיסי - קצבת זקנה של הביטוח הלאומי; זו זכות של כל תושב, ביטוח ממלכתי, וביטוח חובה; הרובד השני - קרנות הפנסיה החברתיות, שהחברות בהן חובה לעובדים המאורגנים, כפי שנקבע על ידי ארגוני העובדים והמעסיקים. קרנות הפנסיה החברתיות נוסדו בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים והיום כ- 650,000 - 700,000 עובדים מבוטחים בהן. הדיון לפנינו נוגע לרובד זה; והרובד השלישי - קופות גמל, למי שמחליט להצטרף אליהן, והן ביטוח מסחרי. תכליתו של כל המערך הפנסיוני בישראל היא להבטיח הכנסה לאחר פרישתו של העובד/ת עקב גיל, נכות או פטירה, כך שתישמר רמת החיים של העובד/ת ו/או משפחתו/ה. הבטחת רמת החיים לאחר הפרישה לגימלאות מהווה גורם חשוב בשיקולי הפרט והחברה ורכיב בזכויות החברתיות של תושבי ישראל. קרנות הפנסיה החברתית ממלאות, איפוא, תפקיד ממלכתי, בהיותן חלק ממערך הפנסיוני במדינה ובהיותן, בשביל מאות אלפי המבוטחים בהן, ההשלמה העיקרית לפנסית הזקנה של הביטוח הלאומי. לאור האמור, לא מקובלת עלי הגישה לפיה הפנסיה מהקרן היא ורק היא, הקובעת את רמת החיים של הגמלאי. הנכון הוא, כי הפנסיה מהקרן היא רכיב חשוב אחד במערך הבטחון הסוציאלי של מי שפורש לגמלאות. אין להטיל, איפוא, על הקרן את כל האחריות לשמירה על רמת החיים שהיתה לעמית טרם פרישתו. שיטת קרנות הפנסיה החברתית - 3. שיטת הפנסיה הצוברת של קרנות הפנסיה החברתיות נובעת מהסכמה חברתית עתיקת יומין בין ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, העובדים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם: הביטוח השיתופי, שאושיותיו הן שוויון, עזרה הדדית והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה בהתחשב בטובתם של כלל חברי הקרן וכן הביטוח הדינמי. קג"מ, על אף שהיא מאוגדת כחברה בע"מ, פועלת כקרן פנסיה חברתית. הקרן היא נאמן בתחום הביטחון הסוציאלי במובן זה שעליה לנהוג בכספי העמיתים לטובתם. הקרן מקבלת כספים על מנת לממן תכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל העמיתים. לא מדובר בביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט. [1] הן בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, [2] והן בית הדין הארצי [3] התייחסו להיבטים המיוחדים של הביטוח הפנסיוני בקרנות הפנסיה (להבדיל מביטוח מסחרי), וקבעו כי בשונה מביטוח מסחרי, הביטוח בקרנות הפנסיה הינו ביטוח שיתופי, המאופיין ב"שוויוניות", "הדדיות" ו"מטרה סוציאלית". [4] דיני הפנסיה הנוגעים לקרנות הפנסיה הם מורכבים והם מבטאים את היות קרנות הפנסיה חלק ממערך פנסיוני. מחד - התמורה הכוללת שעמית מקבל מן הקרן איננה זהה לסכומי הכסף שהופקדו עבורו בקרן; מאידך - התקבול החודשי שמקבל העמית הינו פונקציה של הסכומים שהופקדו עבורו בקרן. כך, השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה נקבע על פי הדירוג של העובד ובהתאם לרכיבי השכר בגינם הופקדו כספים לקרן עבור העובד. זאת ועוד, מחד - לעובד מובטחת פנסיה מהקרן אם יתמלאו בו התנאים שנקבעו בתקנון התוקף בעת פרישתו או קרות האירוע הביטוחי; מאידך - רשאית הקרן לשנות את תכנית הפנסיה על פי הדרך שנקבעה בתקנון ובתקנות הקרן. לפיכך, יש להבין כיצד עוצב המשפט החל על קרנות הפנסיה על רקע תולדות קרנות הפנסיה, המערך הפנסיוני בארץ וכל היחסים המורכבים בין קרנות הפנסיה לבין רשויות המדינה. תולדות השינויים בתכניות הפנסיה של קרנות הפנסיה החברתיות - על המעבר מ"שיטת השכר האחרון" ל"שיטת הממוצעים" - 4. כפי שציינתי בהרחבה בעניין מקפת, בתולדות קרנות הפנסיה באות לידי ביטוי שתי מגמות סותרות: מחד - השאיפה להטיב עם העמיתים, ומאידך - גרעונות ותשתית אקטוארית לקויה אשר נגרמו על ידי העדר איזון בין גביית דמי-תגמולים לבין תנאי תכניות הפנסיה. לפיכך, מפעם לפעם היה צורך לשנות את תקנות קרנות הפנסיה על מנת להציל אותן מפשיטת רגל. החל מסוף שנות השבעים החלו להתבצע רפורמות בקרנות הפנסיה על מנת לשפר את מצבן האקטוארי של הקרנות. הרפורמות בוצעו בהסכמה בין ארגוני העובדים ובין ארגוני המעבידים. שינויים נוספים בוצעו במהלך שנות השמונים בתכניות הפנסיה. כך למשל הוחלט על מעבר מקביעת שיעור הפנסיה על פי "שיטת השכר האחרון" ל"שיטת הממוצעים", לפיה יש לחשב את ממוצע היחסים בין שכר העובד לשכר הממוצע במשק במשך כל שנות עבודתו. השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה יהיה שווה למכפלת השכר היחסי הממוצע של העובד בשכר הממוצע במשק בשלושה החודשים שקדמו לפרישתו. לשיטה זו יתרונות לגבי חלק מהעובדים, כגון עובדי הצווארון הכחול, והיא עלולה לפגוע בקבוצה אחרת. מכל מקום, הקשיים האקטואריים של קרנות הפנסיה המשיכו, ובשנות התשעים מונו מספר וועדות לעסוק בנושא "מדיניות פנסיה כוללת". מהאמור ניתן ללמוד על הצורך בשינויים והתאמות של תכניות הפנסיה וחשיבותם, על מנת לאפשר למבוטחים לקבל את הפנסיה ולשמור על רמתן האקטוארית של הקרנות. השינויים בתכניות הפנסיה נעשו לתכלית ראויה: 5. כפי שעולה מסקירת תולדות השינויים בתכניות הפנסיה של קרנות הפנסיה [5] עולה, כי הם נעשו לתכלית ראויה, והיא הגנה על הביטוח הפנסיוני של כלל מבוטחי הקרנות. בכלל זה, גם מעבר הקרנות מ"שיטת השכר האחרון" ל"שיטת הממוצעים" היה לתכלית ראויה ונעשה על פי הסכם בין הארגון היציג לבין המעסיקים. המעבר לשיטת הממוצעים נעשה בהסכמת ההסתדרות, אשר ייצגה את כלל העובדים המאורגנים, לאחר דיונים פנימיים ובדיקות מקצועיות. חזקה על מוסדות ההסתדרות השונים שטיפלו במעבר, כי הם פעלו לטובת כלל המבוטחים בקרנות הפנסיה. אין חולק, כי לכלל העמיתים עניין בכך, שהקרן תישאר מאוזנת מבחינה פיננסית בטווח הארוך. יתרה מזו, מותר, ואף רצוי, להסתדרות לשפר את מצבם של עובדי התעשייה ו"הצווארון הכחול", שמצבם, ככלל, טוב פחות מזה של עובדי הצווארון הלבן. כפי שפורט בעניין מקפת, עקרון הביטוח הדינמי, אשר איפשר את השינויים בתכניות הפנסיה, הינו כלי להצלת קרנות הפנסיה החברתיות מהתמוטטות, ובכך לשמור על הביטחון הפנסיוני של עמיתי הקרן. לפיכך, חשוב לשמור על עקרון זה ולאפשר לקרנות הפנסיה לשנות את תכניות הפנסיה (התקנון) מעת לעת. נוסיף, כי כוחה של קרן פנסיה לשנות את תקנותיה כפוף לפיקוח של מספר גורמים: הנהלת הקרן, האגף לביטחון סוציאלי בהסתדרות, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר ונציב מס הכנסה, שאליהם מצטרפת גם הביקורת השיפוטית של בתי המשפט ובתי הדין לעבודה. חשוב לציין כי עיקרון הביטוח הדינמי תואם את תכלית תכניות קרנות הפנסיה. הקרן קיימת על מנת להבטיח לעובד הפורש לגמלאות רמת חיים שתשקף את רמת החיים לפני פרישתו,על אף שכמובן, רמת הגמלה תלויה בהפרשות לקרן, ורמת הגימלה, בדרך כלל, אינה משקפת את רמת ההכנסה בזמן העבודה. יתרה מזו, תכליתה של הקרן תתגשם רק אם היא תשמור על איזון אקטוארי, כך שתוכל לממן את תנאי הגמלאות שהובטחו לעמיתים בתקנון. ללא סמכות לשנות את תכנית הפנסיה לא תוכל הקרן לממש ציפיה חיונית זו, המשותפת לכל חברי הקרן. הבסיס החוזי לעקרון הביטוח הדינמי - 6. תקנון הקרן הוא המסמך היחיד אשר אמור לקבוע את מערכת הזכויות והחובות בין הקרן לעמיתיה. תקנון הקרן הוא מסמך ארוך טווח ועיקרון הביטוח הדינמי מחייב הענקת הסמכות לקרן לערוך בו שינויים, זאת, על מנת להבטיח את המשך קיומה ויציבותה הפיננסית של הקרן לנוכח התמורות במשק ובחברה. תקנון הקרן הינו חוזה רב צדדי. לחוזה ארבעה צדדים: העמית היחיד; הקרן; העמיתים האחרים; המדינה. העמיתים האחרים צד לחוזה, משום שגורלם הפנסיוני תלוי ביחסים החוזיים שבין הקרן לבין כל עמית. הממשלה צד לחוזה, מכיוון שהיא מסבסדת את הקרן באמצעות אגרות חוב והיא אף מפקחת על ניהול הקרן. התקנון הוא חוזה ארוך טווח ומועגנת בו זכות הקרן לערוך בו שינויים. הנה כי כן, לפנינו חוזה מיוחד שיש לו ארבעה צדדים. חוזה זה מצביע על מערכת פנסיה מורכבת ורב-פנים. דרך פרשנות תכליתית של תקנות קרן פנסיה נדון בסעיף 21 לדעתי בפסק דין מקפת. על עקרון פירוש תקנון קרן פנסיה חברתית אמר בית דין זה: "המאפיין את קרן 'מבטחים', כקופת פנסיה, הוא ה'שוויוניות', ה'הדדיות' וה'מטרה הסוציאלית-חברתית'. בכפוף למגבלות שנקבעו בתקנות הקרן כל מבוטח או משפחתו יקבלו את המגיע להם בלי קשר לסכום הכסף שהופרש לקרן על-ידי המעביד. יש לפרש את תקנות קרן 'מבטחים' לאור מטרתן הסוציאלית-חברתית, כאמור לעיל". [ההדגשה הוספה - ס.א.] [6] בחוזה שנכרת בין העמית לבין הקרן קיים תנאי מפורש בעניין סמכותה של הקרן לשנות את תנאי הפנסיה. סמכות זו באה לידי ביטוי ביכולתה לתקן את תקנון הקרן. התקנון הינו חוזה בין העמית והקרן. ואולם, החוזה בין כל עמית לבין קרן הביטוח הוא חוזה מיוחד במובן זה שהוא נובע מחוזים אחרים, היינו - ההסכם הקיבוצי בין ארגון העובדים לבין המעסיקים וכן היות עמיתים רבים צד לו. כמו כן, הוא חוזה שצפוי להימשך עשרות שנים. יתרה מזו, החוזה נתון לבקרה ציבורית במספר מישורים: מועצת המנהלים של הקרן; נציגי עובדים ומעסיקים בקרן, ובעיקר האגף לביטחון סוציאלי בהסתדרות; נציב מס הכנסה [7] ואגף שוק ההון של משרד האוצר. כל זאת, כמובן, בנוסף לביקורת השיפוטית על החלטות קרנות הפנסיה. לא למותר לציין, כי התלות המיוחדת של העמית בתכנית הביטוח של הקרן וכן העובדה, שלעמית לא היתה ברירה אלא להצטרף לקרן על פי תנאי התקנות והתקנון, מחייבים פיקוח קפדני על ידי בית הדין. כך, לדוגמה, יפקח בית הדין על שינויים בתכנית הפנסיה על פי עקרונות תום הלב, תקנת הציבור והשוויון. מכוח הביקורת המשפטית הזאת רשאי בית הדין אף לבטל הוראה בתקנון הקרן, כפי שנעשה במקרים אחרים, בהקשר להוראות בהסכמים קיבוציים. [8] בסיכום, עקרון הביטוח הדינמי עוגן בחוזה בין המערער-העמית לבין הקרן והינו תואם את תכלית ההסכם ביניהם, שכן הוא מאפשר לקרן להתאים את תכנית הפנסיה למשתנים במשק ובחברה. קבלת עמדתה של סגנית הנשיא תמנע מקרנות הפנסיה למלא את חלקן בחוזה, שכן תמנע מהן הגמישות הדרושה להתמודד עם המרכיבים המשתנים של הביטוח הפנסיוני באופן שעלול לפגוע במאזן האקטוארי שלהן. מהכלל אל הפרט - תקנון קג"מ המכונה "הלכות הגימלאות" (להלן: התקנון), וכן תקנות קג"מ, מתייחסים לשינויים שיערכו בו מפעם לפעם, וזאת כאמור בסעיף 1 לתקנון: "1. מונחים ... 'הלכות הגימלאות' - תקנון קרן הפנסיה כפי שמפורט להלן וכפי שיתוקן ויהיה בתוקף מזמן לזמן. 'תקנות הקרן' - תקנות ההתאגדות של הקרן כפי שתתוקנה ותהיינה בתוקף מזמן לזמן." [ההדגשות הוספו - ס.א.] בתקנות קג"מ נקבעו הדרכים לשינוי תקנון הקרן ותקנות הקרן, כדלקמן: "83.א. החברה תשלם בהתאם לתנאי ופרטי הלכות הגמלאות (בתקנות אלה 'הלכות הגימלאות') שתיקבענה על-ידי ההנהלה באישורו של הוועד הפועל של ההסתדרות: - 1. 1. קצבת פרישה זקנה חדשית לחבר רגיל שהגיע לגיל הזקנה. 2. 2. ... ב. ההנהלה תהיה רשאית לדון ולהחליט בהצעות לשנות, להוסיף, לתקן ולהחליף את תכנית הגמלאות, וכן הצעת שינוי, תוספת, תיקון או החלפה שתאושר על-ידי ההנהלה תיכנס לתקפה רק לאחר שתאושר על-ידי הוועד הפועל של ההסתדרות". על כן, החוזה שנעשה בין הצדדים קובע במפורש, כי הקרן רשאית לשנות את תכנית הגמלאות. גם המעבר מ"שיטת השכר האחרון" ל"שיטת הממוצעים" הינו בכלל שינויים אלו. אכן, היום עובדים רבים מעדיפים להבטיח את עתידם בקופת גמל או בתכניות פנסיה מסחריות, בהן יקבל העובד פנסיה על פי ההפקדות עבורו משך השנים, לא יתבקש לוותר על חלק מחסכנותו לטובת עובדים אחרים או להיות שותפם. אולם, במשק פלורליסטי יש מקום ליותר משיטת ביטוח אחת ואין לשלול (למפרע) את זכותם של עמיתי קרנות הפנסיה החברתיות לבחור שיטה זו. כמו כן, שיטת קרנות הפנסיה החברתיות הוכיחה עצמה כיתד חשוב של המערך הפנסיוני בארץ. אל לו, לבית הדין, "להקריב" שיטת ביטוח שלמה כקורבן על מזבח ההגנה על אינטרס הפרט, תוך התעלמות הן מרצונם של ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, העובדים והשלטון והן מההסטוריה המפוארת של עקרון ההדדיות, השותפות והמטרה הסוציאלית. לאור האמור לעיל אינני שותף לעמדתה של חברתי סגנית הנשיא, שיש בה כדי למנוע את הגמישות הדרושה לקרן כדי להתגבר על התמורות שחלות במהלך השנים במרכיבים השונים של המצב האקטוארי של הקרנות. כמו כן לא מקובלת עלי גישתה, על פיה "רכש" העובד זכויות בקרן במובן של רכישת פוליסת ביטוח מסחרי. העובד הצטרף לקרן כחבר, כעמית בתכנית ביטוח סוציאלי בה עובדים רבים שומרים אחד על השני, כשותפים, כחברים, במסגרת ביטוח הדדי. יתרה מזו, אין להגדיר את הזכות להיות חבר הקרן, אשר רכש המערער בעת הצטרפותו לקרן, כזכות לקבל פנסיה על פי תכנית הפנסיה שהיתה קיימת בעת הצטרפותו. תקנון הקרן אינו חוזה אחיד - 7. שאלה נוספת שהתעוררה היא, האם תקנון הקרן הינו חוזה אחיד? לנושא זה נדרשתי גם בעניין מקפת, וזאת בעקבות פסק הדין קרן גמלאות של חברי אגד [9], אשר יישם את דיני החוזה האחיד לגבי תקנון הגמלאות של חברי אגד. לדידי, תקנון קג"מ אינו חוזה אחיד, מהטעמים הבאים: כאמור לעיל החוזה של עמיתי קג"ם הינו רב הצדדי; היחסים הקיימים בקופות פנסיה החברתיות הם של העמית, הקרן, ההסתדרות, ארגון המעסיקים והמדינה. והעיקר, העמית אינו עומד לבד מול הקרן אלא הוא מיוצג על ידי ארגון עובדים, האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות והגופים האחרים של ההסתדרות המייצגים את חברי קרנות הפנסיה. בכך מצבם של עמיתי קג"מ שונה מזה של חברי אגד, אשר לא נחשבו כעובדים ועל כן לא ייוצגו על ידי ארגון עובדים. טעם נוסף לאי-תחולתו של חוק החוזים האחידים הם: שאנשים המצטרפים לקג"מ הוא סעיף 23(א)(4) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 הקובע, כי החוק אינו חל על הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. [10] זאת ואף זאת, אפילו אם יפורש כמחיל את חוק החוזים האחידים על התקנון והתקנות של קרן הפנסיה, פירוש שאינו נכון לדידי, [11] אין ההוראה הנדונה במקרה שלפנינו בכלל קיפוח אלא היא ביטוי לכיבוד העקרון של הביטוח הדינמי, ההדדי והשיתופי. הווה אומר, אפילו ייחשב התקנון כחוזה אחיד, הרי שאין לפסול את ההוראות המסמיכות את הקרן לשנות את תנאי תכנית הגימלאות, שכן הן סבירות ואין בהן קיפוח. האופן שבו ניתן לשנות את הוראות תכנית הגמלאות מאזן בין זכויות כלל העמיתים לבין זכויות הפרט, שכן כל שינוי זקוק לאישור מוסדות הקרן וההסתדרות, בהם מכהנים עובדים חברי הקרן והן גמלאים. ביטול או הגבלת סמכותה של הקרן לשנות את תקנות הקרן ואת תכנית הפנסיה יקפח את כלל העמיתים בקרן ויפגע בציפייתם בדבר יכולתה של הקרן לשלם להם פנסיה משך שנים רבות. זאת ועוד, יש לבחון את מעמדו של החוזה בין העמית לבין הקרן גם על פי עקרונות משפט העבודה ולא רק על פי דיני חוזים ופקודת החברות. משפט העבודה בישראל יצר מערכת הלכות מיוחדת לקרנות הפנסיה שהוקמו על פי הסכמת ארגוני העובדים והמעסיקים. בהלכות אלו הערכה רבה לרצונם של ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים להבטיח את עתידם של העובדים לאחר פרישתם מהעבודה בקרנות פנסיה חברתיות וכן, כי קרנות הפנסיה יהיו מאוזנות ויתקיימו משך שנים רבות. אין בכך, כמובן, לשלול את זכותו של הפרט בקרנות הפנסיה החברתיות אלא שיש להתחשב ברצונם של הצדדים ליחסי העבודה במשק ובטובת כלל העובדים המאורגנים והלא מאורגנים (שחלקם זוכים לביטוח פנסיוני מכוח צווי הרחבה וחלקם נהנים מההשפעה העקיפה של קיומן של קרנות הפנסיה). לדידי, הדבר נכון הן אם קרן הפנסיה הוקמה כחברה בע"מ או כאגודה שיתופית, שכן תכליתה של הקרן והמהות האמיתית של היחסים בין הקרן לבין עמיתיה זהות והן, להבטיח את הרובד השני של הביטוח הפנסיוני. שיטת הפנסיה של קרנות הפנסיה החברתיות מעוגנת הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית דין זה - 8. כפי שציינתי בעניין מקפת, הלכה מקובלת היא בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה החברתיות לפנסיה (ובכלל זה בקרן הפנסיה קג"מ) מתגבשות על פי תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת הפרישה (כשבמועד הפרישה מתקיימים התנאים המזכים אותו בפנסיה). פסק דין ברקן, אשר דן בקג"מ, חזר על ההלכה בעניין זה: [12] "... על פי ההלכה נקבעת זכותו של עובד לגמלה לפי הוראות החוק או תקנון הפנסיה כפי שהם ביום שבו מתגבשת הזכות, ולא ביום שבו התחיל לעבוד או הצטרף לקרן הפנסיה". [13] בדחיית עתירת העמית לשנות את ההלכה הקיימת, אמר בית הדין, כדלקמן: "אין אנו מוצאים במקרה דנן כי יש מקום לתקן הלכה זו או לשנותה, משום שהיא נשענת על מהותה של הזכות לפנסיה של העובד, המשתכללת ומשתנה במשך תקופת עבודתו, ומתגבשת לפי המצב המשפטי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה". פסק דין ברקן ניתן בשנת 1990 ומאז לא השתנה דבר המצדיק שינוי ההלכה שתוארה בו ואשר אומצה על ידי בית המשפט העליון, אשר אמר בפסק דין שגיא: [14] "כאשר אדם מצטרף לקרן כעמית הוא רוכש לעצמו זכויות מכוח החוזה עם הקרן, אך הזכות של עמית לקבל מן הקרן קיצבה נתונה לשינויים במהלך החברות בקרן. כך הדבר גם משום שגובה הקיצבה תלוי במצב הקרן. מצב הקרן תלוי, בין היתר, בתנאים הנקבעים מעת לעת באגרות החוב המיועדות הנרכשות על ידי הקרן, ובעיקר בגובה הריבית המובטחת באגרות אלה. מטעם זה או מטעם אחר עשוי להתעורר הצורך בשינוי התקנון של הקרן, בעניין הזכויות המגיעות לעמיתים או בעניין אחר. לצורך זה מקובל, כי בתקנון הקרן מצוי סעיף הקובע כי הקרן רשאית מעת לעת לשנות את התקנון בעניינים מסויימים, ובכלל זה את זכות העמית לקיצבה. אכן, שינוי התקנון, כמו כל שינוי בחוזה, חייב להיעשות בתום לב. [פסק דין ברקן]. עם זאת, שינוי התקנון עלול לפגוע בזכות העמית לקיצבה, כגון בדרך של הקטנת סכום הקיצבה בעת הפרישה מן העבודה. [בג"צ התאחדות החברות לביטוח]. בהתאם לכך נפסק כי זכות העמית לקיצבה מתגבשת כלפי הקרן, לא ביום שבו הוא מצטרף כעמית לקרן, אלא שביום בו הוא נעשה זכאי לקיצבה, שהוא בדרך-כלל יום הפרישה מן העבודה, בהתאם לתקנון הקרן כפי שהוא באותו יום [השוו פסק דין "אגד"]." בפסק דין התאחדות חברות לביטוח חיים, אשר דן בתוקפה של שיטת הנפקת מלווים על ידי המדינה, המעניקה תנאים עדיפים לקרנות הפנסיה של ההסתדרות על פני חברות ביטוח פרטיות המוכרות "ביטוח מנהלים", נאמר כדלקמן: [15] "בין העמיתים בקרנות הפנסיה קיימת ערבות הדדית לגבי כלל המבוטחים. כל מבוטח יקבל, כשיארע אירוע ביטוחי, את המגיע לו מהקרן - מהקופה הכללית - לפי תקנות הקרן, כפי שיהיה בתוקף אותה שעה, ללא קשר לשאלה, כמה הפריש או כמה הופרש על-ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה." מועד התגבשות הזכויות ועקרון הביטוח הדינמי נדונו על ידי בית המשפט העליון גם בפסק דין קהלני. [16] שם, ביקשו העותרים, אנשי צבא קבע, לבטל החלטת ממשלה, שנועדה לצמצם עלויות ועקב כך ביטלה מספר זכויות. מכיוון שלא ניתן לבטל זכויות מוקניות אשר התגבשו, הרי שהשאלה שעמדה לדיון היתה, האם התגבשו הזכויות השונות שבוטלו. הנשיא ברק הגיע למסקנה, כי הזכויות לפדיון ימי מחלה ולניצול בפועל של חופשה שנצברה לפני החלטת הממשלה התגבשו במהלך עבודתם של העותרים וטרם פרישתם, ולפיכך לא ניתן לבטלן. לעומת זאת, הזכות לפרוש בגיל מסוים, חופשת הפרישה ומועד תחילת תשלום הקצבה לא התגבשו, מכיוון שהעותרים טרם פרשו מצה"ל, והזכויות הללו, הנוגעות לפרישה, מתגבשות רק בעת פרישתם. וכן אמר שם הנשיא ברק: "... ככל שמדובר בדחיית המועד לתשלום תוספת השכר, הזכות לתוספת טרם נוצרה עד שנדחה המועד לתשלום התוספת. וככל שמדובר בקיצור חופשת הפרישה, לא הייתה בידי העותרים, בעת שנתקבלה החלטת הממשלה על ביצוע השינויים, זכות לקבלת התנאים המקוריים, שהרי באותה עת טרם פרשו העותרים משירות הקבע, ואילו תנאי הפרישה אינם מתגבשים אלא במועד הפרישה (ראו בג"צ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 586-587; דב"ע שן/ 60 - 3 ברקן ואח' - קרן הגימלאות, פד"ע כ"ב 258, 265). שונה הוא דינן של הזכויות לפדיון ימי מחלה ולניצול בפועל של חופשה צבורה. זכויות אלה אינן בגדר תנאי פרישה רגילים. הן נרכשו על ידי העותרים לפני שנתקבלה החלטת הממשלה, והן נפגעו מן ההחלטה." [ ההדגשה הוספה - ס.א.]. יצוין, כי השופטת ביניש היתה בדעה, כי גם הזכות לפדיון ימי מחלה לא התגבשה ואינה זכות מוקנית. העקרון שנקבע בפסק דין קהלני יפה גם לענייננו. זכויות המערער הנוגעות לשיטת חישוב הפנסיה לא התגבשו במועדים בהם שונו תקנון קג"מ. זכות המערער לפנסיה התגבשה רק בעת פרישתו, ועד מועד זה היתה הקרן רשאית לשנות את תכנית הפנסיה משיטת השנים האחרונות לשיטת הממוצעים. מה הזכות שרכש המערער בעת הצטרפותו לקרן? בעת הצטרפותו לקרן "רכש" המערער הזכות להיות חבר קג"מ. עצם החברות בקרן העניקה למערער זכויות ביטוח פנסיוני אשר יתגבשו בהתאם לתכנית הפנסיה (הוראות תקנון הקרן) שתהיה בתוקף בעת פרישתו. תנאי הפנסיה של המערער התגבשו בעת פרישתו מהעבודה ובאותו מועד זכה המערער לפנסיה על פי תנאי תכנית הפנסיה שהיו קיימים באותה עת. יתרה מזו, אף זכותו של המערער לגבי פנסית נכות תתגבש רק אם ימלאו התנאים לכך על פי תכנית הפנסיה שתהיה בתוקף בעת היותו נכה. ייתכן, כי המערער לא יהפוך לנכה וכלל לא יהיה זכאי לקבל פנסיית נכות, היינו זכותו לא תתגבש לעולם. על כן, בשינוי תכנית הפנסיה בתקופת עבודתו של העובד, טרם פרש לפנסיה, אין פגיעה בקניינו או בכבודו. אף פסק דין שגיא תומך בעמדתי, כי הקרן רשאית לשנות את תכנית הפנסיה לגבי עמיתי הקרן שטרם פרשו לגימלאות. שם נקבע, כי הממשלה אינה רשאית לחייב עמית קרן לעזוב את הקרן, שכן העמית רכש זכות להיות חבר הקרן. על כן, נפסלה החלטת הממשלה המחייבת עמיתים שהצטרפו לקרן פנסיה לעזוב את קרן הפנסיה ולעבור לקרן בעלת תנאים פחות טובים. אין בכך כדי למנוע שינוי תנאי תכנית הפנסיה, מכיוון שלפי פסק דין שגיא העמית אינו רוכש תנאי פנסיה או זכות בתכנית פנסיה מסויימת עד לפרישתו לגימלאות, מועד בו מתגבשות זכויותיו. זאת ועוד, שם נדחתה העתירה למנוע מהממשלה למכור איגרות חוב לקרנות החדשות בתנאים נחותים מתנאי המכירה לקרנות הוותיקות. בית המשפט אימץ את עקרון הביטוח הדינמי, הן לגבי סמכותה של הקרן לשנות תנאי תכנית הפנסיה והן לגבי יכולתה של הממשלה לשנות את תנאי הסבסוד שהיא מעניקה להן. וכך נאמר שם: [17] "הרבית הגבוהה הנלווית לאגרות החוב המיועדות היא בגדר סובסידיה ממשלתית. סובסידיה ממשלתית תלויה במדיניות ממשלתית. המדיניות, בעניין זה כמו בעניינים אחרים, נתונה לשינויים מעת לעת. השינויים צפויים ומותרים. אין לאיש זכות קנויה שהמדיניות, לרבות מדיניות בדבר סובסידיות, תימשך כפי שהייתה... לפיכך, הייתה בידי הממשלה סמכות להחליט כי הסבסוד של קרנות פנסיה או עמיתים בקרנות אלה ייפסק או יצומצם מיום ההחלטה, בהתאם לשיקולי מדיניות, ועצם ההחלטה אינה פוגעת בזכות של הקרנות או של העמיתים". דברי סגנית הנשיא בעניין פסק דין שגיא והציטוט שהביאה משם נוגעים לאיסור שינוי למפרע של זכות מוקנית. אולם, שם נאמר במפורש, כי אין לעמית זכות מוקנת בתכנית פנסיה אלא על עצם הצטרפותו לקרן. נאמר במפורש, כי הזכות המוקנת היתה עצם חברותו של העמית בקרן ולא תנאי תכנית הפנסיה. וכך נאמר: [18] "העמיתים החדשים, שהצטרפו לקרנות הפנסיה ברבע הראשון של 1995, רכשו לעצמם זכויות חוזיות כלפי קרנות אלה: זכות להיות עמית של הקרן; זכות להשתתף בתכנית של פנסיית יסוד; זכות לרכוש זכויות פנסיה בהפקדה חד-פעמית ועוד. על היחסים החוזיים שבין קרן פנסיה לבין עמית בקרן, ראו לעיל פיסקה 5 [שצוטטה לעיל בפסק דין זה - ס.א.]. זכויות אלה נרכשו על ידי העמיתים החדשים שעה שהצטרפו לקרנות הפנסיה. זכויות אלה בוטלו, בעקבות החלטת הממשלה, למפרע. העמיתים החדשים נדרשים,לפי התנאים החדשים, לעזוב את הקרן שבה הם נתקבלו כעמיתים, ולעבור מתכנית של פנסיית יסוד לתכנית של פנסיה מקיפה.הם נדרשים גם לוותר על הטבות נוספות שהקרן התחייבה להעניק להם. זוהי, באופן ברור, פגיעה למפרע בזכויות מוקנות של עמיתים חדשים. זוהי גם פגיעה למפרע בזכויות מוקנות של קרנות הפנסיה הוותיקות שרכשו לעצמן עמיתים חדשים, ולפי תנאי התכנית העמיתים נדרשים לעזוב קרנות אלה ולעבור לקרנות חדשות. זוהי, ללא ספק, תחולה למפרע". דברים אלו יפים גם למקרה שלפנינו - אין למערער זכות קנויה בתכנית פנסיה מסוימת עד לפרישתו לגימלאות. עקרון הביטוח הדינמי מסמיך את הקרן לשנות את תנאי הפנסיה באותה מידה שהמדינה רשאית לשנות את תנאי הסבסוד שניתן לקרן. נוסף על כן, דברי סגנית הנשיא מתאימים לחברות ביטוח פרטיות, אך לא לקרנות הפנסיה. קג"מ שייכת למערכת הביטחון הסוציאלי של ההסתדרות ומבוססת על עיקרון ההדדיות (העזרה והערבות ההדדית), עקרון השיתופיות, ועקרון השוויוניות. תכליתה של הקרן היא לתת פתרון לצרכים הסוציאלים של כלל חבריה. הגמלאות אשר הקרן משלמת לעמית/ה אינן פועל יוצא של התשלום ששלם/ה לקרן אן ששולם לקרן על ידי מעסיקו/ה. יש לחבר קרן ושאיריו, הנהנים מפנסיה בסכומים מצטברים העולים בהרבה על כספי הגמולים ששולמו עבורו, ויש וחבר הקרן ושאיריו נהנים מפנסיה בסכומים מצטברים הפחותים בהרבה מכספי הגמולים ששולמו בגינם. יתרה מזו, אין לדעת עד לאירוע הפנסיוני את חישוב הזכאות לפנסיה. [19] שיטת הפנסיה של קרנות הפנסיה משקפות את מערך פיקוח רשויות המדינה על הביטוח ושוק ההון - 9. המדינה היא הנאמן על כספי הציבור ועל שוק ההון, לרבות הפנסיות. המדינה גם מעורבת במערך הפנסיוני הכולל קרנות הפנסיה החברתיות. רווחי קרנות הפנסיה פטורים ממס. הכספים המשולמים לקרנות על ידי העובדים והמעסיקים זוכים להטבות מס שונות. המדינה משתתפת במימון קרנות הפנסיה באמצעות שיעור ריבית מיוחד שהיא מעניקה להן. הפיקוח של המדינה מבוצע באמצעות המפקח על הבטוח והממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר. מכאן, כי המדינה מגנה ומפקחת על שיטת הביטוח ההדדי, השיתופי והדינמי בתקנות מס הכנסה, אשר הותקנו במסגרת פיקוח המדינה על קופות הגמל ובין היתר, כדי להגן על חברי קרנות הפנסיה. על כל שינוי בתקנות הקרן חייבת הקרן לבקש אישור על פי תקנות 5(א) ו- 10(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות מס הכנסה). על פי תקנות מס הכנסה אין הקרן רשאית להעניק לחבריה זכויות מעבר לאלה שנקבעו בתקנונה. תקנה 41כו לתקנות מס הכנסה קובעת: "(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לעניין זה ,'זכויות העמיתים' - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה. (ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם. (ג) קופת גמל לקיצבה לא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לעניין זכויות העמיתים בקופה, אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן, לפי חישוב אקטוארי, אשר יישמר בקופה ויוצג לממונה, על פי דרישתו". קג"מ אינה פועלת בניגוד להוראות תקנות מס הכנסה. בסעיף 2ב לתקנות הקרן נקבע, כי: "על אף האמור בתקנות אלה לא תהא החברה רשאית לעשות כל פעולה, כולל השקעה מכל סוג שהוא, אשר תקנות מס הכנסה ... אוסרות עשייתה". אכן, אישור נציב מס הכנסה, ואף האגף לשוק ההון, אינו הופך בהכרח הוראות בתקנון לתנאים התואמים את תקנת הציבור, עקרון השוויון או עקרון תום הלב. אולם, פיקוח השלטון על קרנות הפנסיה מיועדת להבטיח ניהול תקין של קרנות הפנסיה ושמירה על עקרון האיזון האקטוארי שלהן. יש בפיקוח זה כדי לשרת את טובת עמיתי הקרן והציבור הרחב. קרן, אשר מנוהלת באופן תקין, תבטיח לכלל עמיתיה את זכויותיהם לאורך שנים. עיגון שיטת הפנסיה החברתיות בדבריו של מחוקק המשנה מעניק לה לגטימציה. יתרה מזו, שיטת הזכאות לפנסיה על פי התקנון שבתוקף בעת פרישתו של העובד קיימת בחוק שירות המדינה [גמלאות] וזוהי הוכחה נוספת לכך שעקרונות הביטוח של קרנות הפנסיה החברתיות מקובלים גם על המחוקק. אמנם, בינתיים נפתחו קרנות חדשות על ידי ההסתדרות, התפתחו דרכים אחרות של ביטוח פנסיוני, אך תכניות הפנסיה של קרנות הפנסיה החברתיות "הוותיקות", עדיין מהוות שיטה מקובלת ומסורתית לשם הבטחת הביטחון הסוציאלי של העובדים בהגיעם לזקנה. מהכלל אל הפרט - 10. נדון בהמשך בשאלות המתעוררות במקרה שלפנינו ואפרט נימוקים נוספים לדחיית תובענת המערער, והם: [א] המערער מבקש להתעשר על חשבון כלל עמיתי הקרן; [ב] המערער הסכים לתנאי הפנסיה שנקבעו בתקנון, לרבות סמכות הקרן לשנותם; [ג] הזכויות הקניניות של המערער לא נפגעו; נדון בכל נושא כסדרו: המערער מבקש להתעשר על חשבון כלל עמיתי הקרן - 11. המערער תובע לעצמו גימלה גבוהה יותר מן הגימלה שמקבלים עמיתים אחרים. עתירתו נוגדת את ההלכה, כי אין להיטיב עם חבר אחד על חשבון החברים האחרים. [20] לקג"מ שולמו דמי-גמולים בגין המערער בעד תקופת עבודה ארוכה, לפי בסיס משכרות הנמוכה בהרבה מהמשכורת בשנים האחרונות, שעליה הוא מבקש לחשב את קצבתו. מהחישוב שנעשה על ידי הקרן עולה, כי ברוב רובן של השנים היחס שבין שכרו של המערער לבין השכר הממוצע במשק היה כ- 1.4 ואילו בשלוש השנים האחרונות היחס היה בין 3 ל- 4. מכאן, כי עתירתו של המערער היא לשכר קובע, שהוא כשלוש פעמים השכר שעל בסיסו שולמו עבורו הפרשות לקרן במהלך הרוב המוחלט של שנות עבודתו. קבלת עתירת המערער, איפוא, תביא להתעשרותו על חשבון עמיתים אחרים של הקרן. במקרה שלפנינו בדיקת המהות האמיתית של היחסים החוזיים ייעשה לא רק על פי היחסים בין הקרן לבין העמית-המערער אלא בעיקר על פי היחסים שבין העמית והעמיתים האחרים. על פי עקרונות הביטוח השיתופי וההדדי, עמית אינו יכול להתעשר על חשבון העמיתים האחרים. בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות היחסים הקבוצתיים בתכנית ביטוח שיתופי ואת המקרים בהם מוותר הפרט לטובת הקבוצה: "... יחסים מיוחדים אלה בין האגודה לחבריה מושתתים, בין היתר, על כך שאינטרס החבר היחיד נדחה לעתים מפני האינטרס של האגודה ושל כלל החברים המאוגדים בה". [21] הדברים יפים לגבי ביטוח חברתי שיתופי המנוהל על ידי קרן המאוגדת כאגודה שיתופית או חברה בע"מ. המערער הסכים לתנאי הפנסיה שנקבעו בתקנון, לרבות סמכות הקרן לשנותם 12. בעת הצטרפות המערער לקג"מ קבל את תנאי התקנון ונכרת חוזה בינו לבין הקרן. בסעיף 4 לתקנון הקרן, שהיה בתוקף בעת הצטרפותו, נקבע, כי: "4(א) כל חבר יגיש בסמוך למועד תחילת חברותו בקרן, טופס שאלון-הצהרה לפי נוסח שייקבע מפעם לפעם על-ידי הנהלת הקרן. (ב) החבר ימלא את הטופס במדוייק ובפירוט ויאשר את נכונות הפרטים הכלולים בו. (ג) החבר יצהיר בטופס על נכונותו למלא אחר הוראות הלכות הגימלאות [התקנון - ס.א.], תקנות הקרן והחלטות המוסדות המוסכמים של הקרן כפי שתהיינה בתוקף מזמן לזמן. .(ד) ...". הנשיא (בדימוס) מ' גולדברג, בהסתמך על פסק דין ברקן, סיכם את ההלכה בנושא זה: [22] "... היחסים בין הקרן למבוטח הינם יחסים חוזיים, אך אין הם נובעים מחוזה ביטוח (פוליסה), אלא מעצם ההצטרפות לקרן. 'ההסכם היחיד הקיים בין המערער לבין מבטחים הינו תקנונה של הקרן ככל הנובע מעצם החברות בתאגיד'. יש לראות בהצטרפות לקרן 'התחייבות חוזית שאדם מקבל על עצמו, ולפיה הצד השני לחוזה יקבע או ישנה את תנאי החוזה'. מכח תקנות הקרנות, רשאיות הן, בדרך שנקבעה בתקנותיהן, לשנות את התקנות, ושינוי זה, אם נעשה בתום לב ובהתאם לתקנות, מחייב את חברי הקרן, וזאת בשונה מביטוח מסחרי...". הזכויות הקנייניות של המערער לא נפגעו - 13. המערער אמר לפנינו, כי לא ידע על שיטת השכר האחרון והחלפתו עד לזמן קצר לפני פרישתו. אולם, עם נודע לו מבקש המערער ליהנות מטוב כל העולמות. הוא מבקש את התנאים הטובים של תכנית הפנסיה שהיתה בתוקף בשנת 1956, כאשר הצטרף לקרן, אבל גם מבקש כי התנאים הפחות טובים לו של אותה תכנית פנסיה לא יחולו עליו. על פי תכנית הפנסיה שהיתה קיימת בשנת 1956, ניכתה הקרן מהפנסיה את תשלומי ביטוח זקנה ששלם המוסד לביטוח לאומי עבור רווק. בשנת 1956 הקרן לא שילמה לחבריה תשלום נוסף על פנסית זקנה בגין שנות החברות בקרן שמעל 35 שנים. לאור כל אמור לעיל הנני דוחה את הגישה על פיה רשאית הקרן רק לשפר את זכויות העמית ולא לגרוע מהן, תוך פגיעה חמורה בכלל חברי הקרן ובהתעלם מעקרנות קרנות הביטוח החברתיות והדינים שחלו עליהן עד כה. לא מקובלת עלי הגישה, על פיה "רכש" העובד זכויות בקרן במובן של רכישת פוליסת ביטוח מסחרי. [23] המערער הצטרף לקג"מ כעמית בתכנית ביטוח חברתית, ביטוח סוציאלי, בה עובדים רבים עוזרים זה את זה, כשותפים, כחברים, במסגרת ביטוח הדדי. כאמור לעיל, בעת הצטרפות לקרן מתגבשת זכות קניינית של העמית להיות מבוטח בקרן. לדידי, יש לעמית בעת הצטרפותו לקרן גם זכות עתידית, שלא התגבשה, לתנאים שנקבעו או ייקבעו בתקנון הקרן, תוך זכותה של הקרן לשנות את התקנון. אולם, הזכות הקניינית לפנסיה מתגבשת עם פרישתו של העובד, היינו - הפיכתו ל"פנסיונר". הזכות הקניינית לפנסיה אינה קיימת עד שהעובד ממלא את התנאים לכך, כפי שנקבעו בתקנון הקרן. רק אם קרות האירוע הביטוחי, כגון: הגיעו של העובד לגיל הפרישה או היותו נכה, מתגבשת הזכות לפנסיה מסוימת (שיעור הפנסיה, מועד תשלום הפנסיה וכו'). לפני התגבשות הזכות רשאית הקרן לשנותה על ידי שינוי התקנון ותכנית הפנסיה. לעומת זאת, לאור התגבשות הזכות לפנסיה לא ניתן לפגוע בה. התייחסות לעמדת סגנית הנשיא - 14. קראתי בעיון את חוות דעתה של חברתי, סגנית הנשיא, ואבקש להוסיף בקצרה את הדברים הבאים. דברי סגנית הנשיא מבוססים על העקרונות המנחים את הביטוח הפרטי, לפיהם מקום בו אדם רוכש ביטוח מסחרי, נכרת הסכם בינו לבין חברת הביטוח בו נקבעות זכויותיו. ככלל, פוליסות ביטוח מסחרי אינן מאפשרות לחברת הביטוח לשנות את תכנית הביטוח הנרכשת על ידי המבוטח. אולם, במקרה שבפנינו אין מדובר בביטוח מסחרי אלא בביטוח הדדי המעוגן בעקרונות השוויון, העזרה ההדדית והביטוח הדינמי. אם נלך לפי שיטתה של חברתי, עקרון השוויון מופר במקרה דנן, מאחר ששני חברי הקרן הפורשים באותו יום זכאים לגמלה בשיעור שונה. האחד יקבל גמלה בהתאם לתכנית הפנסיה הקיימת של הקרן ואילו השני יקבל גמלה בהתאם לתכנית הפנסיה שנקבעה לו בהסכם אחר. לשון אחרת, בפנינו 'שווים' ו'שווים יותר', כאשר האחרונים משתייכים לקבוצות העובדים החזקות, שהנהלת קרן הפנסיה ביקשה למשוך אותם להצטרף לקרן, באמצעות הענקת תנאים משופרים. לדידי, עקרון השוויון ועקרונות הביטוח ההדדי, הקבוצתי והשיתופי מצויין בליבה של שיטת הביטוח של קרנות הפנסיה החברתיות. משמעות עקרונות אלה היא, שכל חבר זכאי לזכויות וחב בחובות הקבועות בתקנון הקרן, המהווה חוזה רב-צדדי החל על כלל חברי הקרן ומונע הפליה בין עמית לעמית. כך, בקרות אירוע ביטוחי זכאים עמיתים בעלי נתונים זהים, דוגמת גיל, ותק ומשכורת, לגמלה זהה, המשתלמת על פי תעריף אחיד. מבחינת תקנות הקרן אסור שיהיה הבדל בין הענקת זכויות לעובד חברה גדולה לבין עובד בית מלאכה קטן. עקרון העזרה ההדדית מופר גם הוא, לשיטתה של סגנית הנשיא, מאחר שאין לחייב את הפרט המבוטח לשאת בחישובים האקטואריים של הנהלת הקרן. על הקרן לשלם למבוטח גמלה על פי תכנית הפנסיה שנקבעה בהסכם של הקבוצה אליה הוא משתייך. זאת, אף אם בסופו של דבר, יזכה המבוטח לגמלה גבוהה מזו שהקרן מסוגלת לשלם. אשר לשאלה מי ישא בעלות סכום היתר בו יזכה המבוטח - התשובה היא: חברי הקרן האחרים, כאשר יגיע היום שבו הקרן לא תהייה מסוגלת לשאת בתשלום גמלאותיהם. אשר לזכות המוקנית של המערערים - על פי ההלכה הפסוקה, כפי שהותוותה על ידי בית דין זה ואומצה על ידי בית המשפט העליון, אין למבוטח זכות מוקנית לתכנית הפנסיה הנוהגת בעת הצטרפותו לקרן. זכותו המשפטית מתגבשת בעת פרישתו. עמדתה של סגנית הנשיא פירושה , הלכה למעשה, הפיכתן למפרע של קרנות הפנסיה החברתיות לקרנות פנסיה פרטיות המתנהלות על פי עקרונות הביטוח הפרטי. כאמור בחוות דעתי, קרנות הפנסיה החברתיות התפתחו משך שנים. הן ממלאות תפקיד חיוני במערך הפנסיוני בארץ ואין מקום לבטלן. התוצאה על פי עמדתי - 15. יש לדחות את הערעור. מכיוון שהמערער הינו גמלאי של הקרן אין להטיל עליו הוצאות ערעור זה. השופט יגאל פליטמן - הנני מצטרף לדעתו של הנשיא אדלר. נציג עובדים גדליה הראל - אני מצרף את חתימתי לעמדתו של הנשיא אדלר. נציגת מעבידים אמירה גלין - אני מצטרפת לעמדתו של הנשיא אדלר. סוף דבר - הערעור נדחה ברוב דעות. נפסק כאמור בפסק דינו של הנשיא, כנגד דעתה החולקת של סגנית הנשיא. פנסיהמסמכיםקרן פנסיה