פסק דין המחלוקת בתמצית 1. הוריהם המנוחים של התובעים היו הבעלים של חלקות 76 ו- 86 בגוש 13707 שבצפת, ושטחן כ- 1800 מ"ר החלקה. התובעים ירשו (לבדם) את הוריהם. ביום 16.3.1976 הפקיעה הנתבעת, בהודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - פקודת ההפקעה), ושפורסמה בילקוט הפרסומים 2206, שטחי קרקע שונים ברחבי הגליל, ובתוכם חטיבת קרקע בת 5820 מ"ר בגבול העיר צפת. בתוך מקרקעין אלה (שליד צפת) היו מקרקעיהם של הורי התובעים. על ההפקעה החליטה ממשלת ישראל ביום 29.2.1976, כשהמטרה שעמדה לנגד עיניה - פיתוח הגליל, בכלל, והגדלת אוכלוסיית העיר צפת מ- 13,000 תושבים ל- 70,000 תושבים, בפרט. 2. התובעים פנו לבית המשפט, כי יורה על ביטול ההפקעה, משום שמטרתה לא מומשה עד היום, אף כי חלפו עשרות שנים מאז היא הוכרזה. הם טוענים עוד, כי הוריהם לא קיבלו הודעה כדין אודות ההפקעה, ומשום כך התרשלה כלפיהם הנתבעת, והפרה חובה חקוקה, זו הקבועה בסעיפים 5 ו- 7 לפקודת ההפקעה. הם טוענים עוד, כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט, בכך שהפקיעה את הקרקע. לחילופין עותרים התובעים לקרקע חליפית, ולחילופי חילופין - לפיצוי. 3. ביום 22.10.2000 הוריתי על פיצול הדיון, על מנת שתחילה תוכרע השאלה, האם יש לבטל את ההפקעה אם לאו. בעלי הדין הסכימו, כי בית המשפט יפסוק בשאלה זו, לפי סיכומי טענות שהם יגישו לבית המשפט, ומסמכים שהם יצרפו לסיכומים (וכאלה שצורפו לכתבי הטענות). השיהוי במימוש מטרת ההפקעה 4. כאמור, התובעים טוענים, כי אף שחלפו שנים רבות מאז ההפקעה, הנתבעת לא עשתה למימוש המטרה שלשמה הופקעו המקרקעין, ודאי לא עשתה במידה, המצדיקה את המשך קיומה של הפקעה, ומכאן ההצדק לביטולה. 5. על מנת שנדע להתמודד עם טענת התובעים, כאילו לא נעשה דבר (או לא נעשה די) בקשר עם הקרקע המופקעת, שומה עלינו שנדע את המצב כיום במקרקעין, לאשורו. את המצב הלזה אנו נדלה מתוך עיון בתצהירה של נציגת משרד הבינוי והשיכון, גב' מיכל אושרוב, שצורף לסיכום טענות ההגנה, וממנו מצטיירת תמונת המצב הבאה: א. על כלל המקרקעין שהופקעו לשם הרחבת העיר צפת הוחלו עד הלום שש תכניות, והן חלות על 900 דונם ועליהם ניבנו 1800 יחידות דיור. התכניות הללו מומשו במלואן. נוסף על אלה הוקמו בשטח המופקע שני מתקנים צבאיים, שהבניה בסביבתם נאסרה, ועל כן נמנעה האפשרות לבנות על 1700 דונם נוספים מתוך המקרקעין שהופקעו. ב. בתוך המקרקעין שהופקעו מצוי שטח של 250 דונם יער, עליו לא ניתן לבנות. כמו כן מצויים בשטח המופקע ערוצי נחל, שבהם ובגדותיהם אין לפגוע. גם אלה נוגסים, איפוא, בשטח הכולל הניתן לפיתוח ולבניה. ג. זה לא מכבר אושרה להפקדה תכנית מפורטת נוספת, מספרה ג/ 12102, והיא חלה על שטח של 70 דונם והיא מייעדת את בנייתם של 165 יחידות דיור על השטח האמור (בהמשך לשכונת "מנחם בגין"). התכנית תצא לפועל עם כניסתה לתוקף, משמע בשנה הקרובה. ד. סלילת כביש עוקף צפת (בתוך תחומי המקרקעין המופקעים), היוצר נגישות לחלקים של המקרקעין המופקעים, בהם טרם נעשתה בניה, מצויה בעיצומה בימים אלה. השלמת הכביש מתוכננת לסוף שנת 2002. באותו מועד תושלם הקמתו של גשר מעל נחל עכברה (אותו חוצה הכביש). המדובר בגשר ענק ועלותו רבה מאוד. תקציב בנייתו של הגשר אושר זה מכבר. ה. בימים אלה החלו ועדות הבניה בטיפול בתכנית מתאר מקומית עדכנית, המקיפה את כלל שטחי ההפקעה הנותרים (שטרם מומשו, והם בשטח של כ- 3200 דונם). כוונת המדינה היא לפעול באורח אינטנסיבי לביצוע התכנית, מייד לאחר שיושלמו ההליכים לאישורה. הבניה תיעשה על ידי "חברות משכנות". ו. המדינה צופה, כי מטרת ההפקעה תושלם בתוך 10 עד 15 שנה מהיום, שאז יגדל מספר תושבי העיר צפת כדי 50,000 עד 60,000 תושבים. 6. בטרם נמשיך בדיון נציין, כי ביטולה של ההפקעה ביחס לשתי החלקות הנדונות לפנינו משמעה ביטולה של ההפקעה ביחס לכל החלקות המופקעות, שבהן לא החלה הבניה עד הלום. החלקות בהן עסקינן אינן מיוחדות בכל יחוד שהוא, על מנת שנוכל לומר, כי ניתן לבטל את ההפקעה ביחס אליהן, ולהותירה ביחס לחלקות האחרות. ואם כך הוא, ואם יש לבטל את ההפקעה ביחס לכל החלקות, שהבניה בהן טרם החלה, כי אז משמעות הדבר, ביטולה של כל התכנית, שעליה עמדה גב' אושרוב בתצהירה, והיא כוללת את השלמתו של הכביש העוקף, הגשר דרכו הוא עובר, והבניה רחבת ההיקף המתוכננת לקום בחלקות, שאליהן יגיע הכביש על שלוחותיו (שלוחות שיצאו ממנו לאחר שייסלל). 7. ראינו, כי הנתבעת, לפי התכניות שהיא הציגה, לא זנחה את המטרה, שלשמה הופקעו המקרקעין מלכתחילה. היא עמדה ועומדת על דעתה לקיים אחר המטרה המקורית למימוש ההפקעה, משמע הרחבת העיר צפת והגדלת מספר תושביה. כאן ראוי כי נעיר, כי הגידול המיועד מבחינת מספרו המדוייק (70,000 תושבים או 60,000 תושבים) הוא חסר משמעות. חשוב שהגידול הצפוי יתאים, לפי סדר הגודל שלו, ליעד שנקבע בהחלטת ההפקעה. 8. אם כך, משראינו כי הנתבעת לא זנחה את מטרת ההפקעה, לא נותר לנו אלא לראות מה משמעות יש להתנהלות האיטית של הנתבעת במימוש מטרות ההפקעה, שמשך 25 שנה לא השלימה את המימוש, והיא צופה, כי היעד לא יושלם אלא בחלוף 10 עד 15 שנים נוספות. 9. שאלת השיהוי שבמימוש מטרות ההפקעה אינה קלה. היא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. היא תלויה בתקופת הזמן שחלפה מאז הוכרז על ההפקעה. היא תלויה בפעולות שעשתה הרשות המפקיעה בקשר עם הגשמת מטרות ההפקעה. יש לה נגיעה להיקף הפעולות שנותרו לביצוע בעתיד, וממילא לפרק הזמן הצפוי להגשמת מטרות ההפקעה בעתיד. יש להביא בחשבון השיקולים את הפגיעה באינטרס הציבורי, שלשמו הופקעה הקרקע מלכתחילה, כמו גם נזקים אחרים העשויים להיגרם לרשות שהפקיעה את הקרקע, אם תבוטל ההפקעה. מאידך יש להביא בחשבון השיקולים גם את הפגיעה שגרם השיהוי לבעלי הקרקע המופקעת. יש להביא עוד בחשבון שיקולים כאלה או אחרים, ועניינם כולם בסבירות שבפעולות הרשות המפקיעה. השיהוי, כשהוא לעצמו, אינו מביא לביטולה של הפקעה. השיהוי עשוי להביא לביטול הפקעה - אם ניתן ללמוד הימנו על זניחתה של מטרת ההפקעה, או על התפוגגותו של הצורך הציבורי, שהיה נר לרגלי הרשות, עת הורתה (בשעתה) על ההפקעה. ההלכה הנוגעת לביטולה של הפקעה בשל שיהוי התבססה היטב בהלכת בית המשפט העליון. ראה, לשם הדוגמא בלבד, בג"צ 1135/93 טריידנט ס.א. חברה זרה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרמליה ואח', פ"ד מח(2), 622; בג"צ 2390/96 יהודית קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תקדין-עליון, 2001 (1), 849. 10. הלכה למעשה, משראינו, כי אף שחלפו שנים רבות - הנתבעת עומדת על הגשמת המטרה המקורית של ההפקעה - במעשים ולא בהצהרות גרידא, ומשראינו, כי הצורך הציבורי שבהפקעה, כפי שראתה אותו הנתבעת בעת ההפקעה (פיתוח הגליל והרחבת העיר צפת) נותר בעינו, כי אז בשיהוי, ואפילו הוא בן שנים רבות, אין כדי להביא לביטולה של ההפקעה. ראינו את הבינוי שנעשה בחלק ניכר של הקרקע המופקעת, אף כי הוא לא נעשה בחלקה הארי של קרקע זו. ראינו את הכביש, שסלילתו נעשית במרץ, והיא חיונית לפיתוח יתר השטח המופקע, שהרי הכביש, על שלוחותיו, יהווה את הגישה לחלקות. ראינו את התכנית להקמת גשר על הכביש, ותקציבו כבר אושר. וראינו כי ועדות התכנון עומלות עתה על תכנית, שתקיף את כל השטח המופקע, ושבכוונת הנתבעת לבצעה מייד לאחר שתאושר. כל אלה מלמדים, כאמור, כי הנתבעת לא זנחה את המטרה הראשונית, שעמדה לנגד עיניה בעת שהורתה על ההפקעה של המקרקעין הללו. ואשר לצורך הציבורי שבהפקעה, זה שלשמו הוכרזה ההפקעה מלכתחילה, גם צורך זה היה אז ונותר כיום, והוא אולי גבר, כפי שהדבר משתקף, למשל, מחקיקתו של חוק הגליל, התשמ"ח - 1988. הצורך שבפיתוחו של הגליל בכלל ושבפיתוחה של העיר צפת בפרט היה ונותר, כאמור, בעינו. ראוי להביא בחשבון השיקולים את הנזק, העשוי להיגרם לאינטרס הציבורי, זה שלשמו הופקעה הקרקע מלכתחילה, כלומר - האינטרס שבפיתוח הגליל וישובו, אם ההפקעה תבוטל. אינטרס הציבור ייפגע עוד משום ההוצאה הרבה שהוצאה עד הלום במעשים שכבר נעשו על ידי הנתבעת בקשר עם מימוש מטרת ההפקעה, ובכללן אנו רואים את סלילת הכביש העוקף, והכנת התכניות הרבות (לרבות התכנית האחרונה שהחליפה אותן), הכנה הכרוכה בעלות כספית רבה, מן הסתם. מן הצד האחר של המאזניים עומד האינטרס של התובעים. הפגיעה בזכות הקניין שלהם היא פגיעה קשה, ועל כך אין חולק (ר' לעניין זה דנג"צ 4466/94 מאזן חסן זכי נוסייבה ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד מט(4), ע' 68). השיהוי, כשהוא לעצמו, אינו מגורמי הנזק לתובעים. בשקילת הנזק שנגרם לתובעים אנו עשויים ליטול בחשבון השיקולים את גודלה של הקרקע שלהם, את שוויה בעת שהופקעה ועוד כיוצא באלה שיקולים. בענייננו - חלקותיהם של התובעים מהוות חלק קטן מאוד של השטח המופקע. הן היו, מלכתחילה, בחינת "קרקע חקלאית". הן מצויות בשולי השטח המופקע, ולכן, אפילו תבוטל ההפקעה, הרי שבלי שיפותח כל השטח המופקע לא יוכלו התובעים להגשים את בעלותם בחלקות על ידי פיתוחן, בינויין ויישובן. סיכומו של דבר, כשאנו מאזנים בין כל אלה, כי אז אנו באים כדי מסקנה, כי ראוי להותיר את ההפקעה על כנה. הנזק שייגרם לנתבעת ולציבור בכלל עשוי שיהא גדול, בין משום זניחת המטרה שלשמה הוכרזה מלכתחילה ההפקעה ובין משום הוצאות רבות שכבר הוצאו בקשר עם מימוש ההפקעה. התכנית מצוייה באמצעה, ויש ליתן לנתבעת שעת כושר להשלימה. מצד שני, חלקם של התובעים בשטח המופקע - קטן מאוד, הגם שמלכתחילה היתה הקרקע חקלאית, ולכן ערכה נמוך, וביטול ההפקעה יביא תועלת מועטה לתובעים, ותועלת זו בטלה בשישים אל מול הנזק שעשוי להיגרם, כאמור, לציבור. בנסיבות אלה, אפילו ניתן היה לצפות מן הנתבעת כי תפעל ביתר נחישות למימוש מטרת ההפקעה, ראוי כי ההפקעה תיוותר על כנה. 11. התובעים סומכים את טענתם בדבר בטלותה של ההפקעה בשל השיהוי במימושה - על פסק הדין בבג"ץ 67/79 לאה שמואלזון נ' מדינת ישראל ואח', פד"י לד(1), 281, שם נדון עניינים של בעלי מקרקעין, שמקרקעיהם הופקעו יחד עם המקרקעין של התובעים שלפנינו. פסק הדין ניתן כשלוש שנים לאחר ההפקעה, ושם נאמר, מפי כב' הנשיא י' זוסמן (ע' 284): "לא שוכנעתי שבענין דנן כבר עברה תקופה מעל לסבירה מן ההפקעה עד כדי ליתן בידי העותרת את הזכות לדרוש את ביטולה. תכנון של שטח גדול מחייב, לפי טבעו, זמן רב, ושלוש השנים שעברו מאז פרסום ההודעה, לא באפס מעשה עברו. עכשיו, כאשר לפי גרסת המשיבים נתגבשה התכנית, ולו בקווים כלליים, מן הראוי ליתן להם שעת כושר להשלמת מלאכתם גם אם יעברו עוד חודשים אחדים עד שיהא בידיהם להביא הצעה של תכנית בנין לפני רשויות התכנון. אין העותרת חייבת להמתין עד לסוף הדורות, ואם כעבור זמן נוסף לא יתקדם ביצוע התכנית, והעותרת תחדש פנייתה אל בית-המשפט, יתכן כי לאור הנסיבות כפי שיתבררו עד אז ישוכנע בית-המשפט שעבר זמן סביר וביצוע המטרה אינו ריאלי יותר." ועוד סומכים התובעים את טיעונם בפנינו על שנאמר שם מפי כב' השופט (הנשיא דהיום) א' ברק (ע' 285): "בדומה לנשיא, אף אני לא שוכנעתי כי בענין שלפנינו השתהתה המשיבה תקופה בלתי סבירה. אשר לעתיד, הצהירה לפנינו הגב' נאור, באת-כוח המשיבים, כי תוך מספר חודשים יופקדו התכניות הדרושות, ויש לקוות כי בכך תחל, הלכה למעשה, הגשמתה של המטרה הציבורית שעמדה ביסודה של ההפקעה." התובעים מלינים על כך, שאף שחלפו שנים רבות מהצהרת נציגת המדינה בדבר הכוונה להתחיל בעבודות "תוך מספר חדשים" - לא נעשה דבר על ידה כדי לקדם את מטרות ההפקעה. ובכן, דעתנו שונה מדעתם של התובעים. כפי שפרטנו למעלה, המדינה עשתה גם עשתה לקידום מטרות ההפקעה, אם כי, כאמור, ראוי היה כי תעשה את הדברים במהירות גדולה יותר. כאמור, בחלק אחד של המקרקעין ניבנו יחידות דיור רבות; ביחס לחלקו האחר של השטח המופקע נעשו ונעשים מעשים, שיאפשרו להשלים את העבודה בעתיד (כגון סלילתו של הכביש העוקף וכגון התכנית המעודכנת עליה שוקדות ועדות התכנון כיום, ותחולתה על כלל השטח). העבודה, שבבג"ץ 67/79 הובטח כי תחל בתוך מספר חדשים, אמנם החלה ונעשה מתוכה חלק ניכר. השלמתה צריכה עוד זמן רב, כך אנו מתרשמים מתצהירה של הנתבעת. ולפי שהנתבעת עשתה עד הלום, ומתוך כלל השיקולים שמנינו מעלה, אין כל הצדק לביטולה של ההפקעה. רשלנות והפרת חובה חקוקה 12. התובעים טוענים עוד, כי הנתבעת התרשלה כלפיהם והפרה חובה חקוקה (הוראות סעיפים 5 ו- 7 לפקודת ההפקעה), על ידי שלא הודיעה להוריהם אודות ההפקעה. אפילו נניח, כי הנתבעת אמנם לא הודיעה להורי התובעים אודות ההפקעה בדרך הקבועה לכך בדין, ובכך התרשלה כלפיהם והפרה את הוראת סעיפים 5 ו- 7 הנ"ל, הרי שעל מנת להוכיח כי הנתבעת אמנם עיוולה כלפי התובעים בעוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה, על התובעים היה להוכיח נזק כתוצאה מההתרשלות או מהפרת ההוראה שבחוק, משמע כתוצאה מכך שהנתבעת לא הודיעה להורי התובעים בשעתם אודות ההפקעה. נזק שכזה לא הוכח בענייננו. מכל מקום, והוא החשוב יותר לענייננו, אפילו היו התובעים מוכיחים נזק, ועל כן מוכיחים, כי הנתבעת עיוולה כלפיהם בשתי העוולות כאחת, לא ראינו כיצד יש בכך כדי להביא לביטולה של ההפקעה. עשיית עושר ולא במשפט 13. התובעים טוענים עוד, כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט על ידי הפקעת המקרקעין. טענה זו נטענה בעלמא, היא לא הוכחה ולו במקצתה, ואין לנו אלא לדחותה. התוצאה 14. סוף דבר, אני דוחה את התביעה, ככל שהיא עותרת לביטולה של ההפקעה הנדונה. פסיקת ההוצאות תיעשה בפסק הדין המשלים. קרקעותביטול הפקעההפקעהכביש