עדויות תאונת עבודה

פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב - יפו (השופטת הדס יהלום; בל 5106/05) בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בקיומו של אירוע נטען בעבודה כתאונת עבודה. 2. עיקר טענות המערערת בדבר האירוע כפי שהוצגו בבית הדין האזורי המערערת, ילידת 1960, עובדת כמטפלת בכיתת הגן של נעמ"ת. עפ"י טענתה, ביום 4.12.03, סמוך לשעת סיום עבודתה, אירעה לה תאונת עבודה, עפ"י הפרטים כדלקמן: א. המערערת הרימה יחד עם מטפלת נוספת שעבדה בגן, גב' אריאלה סופר, שק פסולת כדי להשליכו לפח האשפה. בעת הרמת השק היא חשה כאב חד בגב התחתון המקרין למפשעה ולרגל ימין. ב. המערערת סיפרה על כך לגב' סופר ולמנהלת המעון, גב' רינה ליבנה. יום לאחר מכן, המערערת סיפרה על הכאבים מהם היא סובלת לגננת יפית מולה ולגב' ליבנה. ג. המערערת פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 31.12.03, לאחר שהסתיימה תקופת השעיה בה שהתה החל מיום 9.12.03 בשל חשד שפגעה פיזית בילד בטיפולה. לדבריה, בתקופה זו סבלה מכאבים אך לא פנתה לרופא בשל מצב נפשי רעוע. 3. פסק הדין בבית הדין האזורי בית הדין האזורי ניתח את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו והחליט לדחות את התביעה מהנימוקים להלן: "א. טופס בל 250 הוצא זמן רב אחרי הארוע הנטען, והוצא על ידי מחלקת השירות ולא על ידי מנהל המעון למרות שהיא זו שאחראית להוצאת הטפסים. לא הובא כל הסבר הגיוני לכך, לא על ידי התובעת ולא על ידי מנהלת המעון. ב. התובעת, למרות הכאבים העזים שחשה, לטענתה, לא פנתה לטיפול רפואי במשך תקופה ארוכה, כמעט חודש. העובדה שהוגשה נגדה תלונה והושעתה מהעבודה באותה תקופה, והמצב הנפשי הקשה בעקבות זאת, אין בהם כדי להסביר כיצד בתקופה ארוכה שבה, למעשה, לא עבדה כלל, לא פנתה לטיפול רפואי. ג. בפניה הראשונה לרופאה לא נאמר דבר על ארוע בעבודה. בעקבות פניה זו הונפקו לתובעת אישורי מחלה. ד. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה נערכה בכתב יד בעוד אישורי המחלה ממוחשבים, וכן לא נרשם בה מועד הנפקת התעודה. הרופאה לא הובאה ע"י התובעת למתן עדות, לצורך הסבר השוני בין האישורים וכן על מנת לאשר את טענת התובעת לפיה מסרה לרופאה את כל העובדות אך אלה לא נרשמו בכרטיס. ה. התובעת הגישה בעבר תביעות למל"ל בגין פגיעה בעבודה. יש יסוד סביר להניח שהיתה בקיאה במסמכים הנדרשים לשם הגשת התביעה. ו. העדה מטעם התובעת, שהיתה עדה לארוע, העידה כי לא זכרה את התאריך המדויק. העדה גם לא ציינה דבר לעניין היות האירוע קשור בקשר כלשהו לתקופת ההשעיה של התובעת עקב התלונה שהוגשה נגדה". 4. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. 5. טענות הצדדים להלן תמצית טענות ב"כ המערערת: א. בית הדין האזורי התעלם מממצאי סיכום חקירת המערערת בידי החוקר מטעם המוסד, שם נכתב כי "בחקירת התובעת וחקירת עובדת נוספת במעון מתברר שהתובעת חשה כאבי גב בעת הרמת שק זבל יחד עם עובדת נוספת, פנתה למנהלת המעון והתלוננה בפני כל העובדות במעון". ב. בית הדין האזורי לא נתן משקל ראוי לעדותה של גב' סופר, גם כפי שנגבתה בידי חוקר המוסד. ג. המערערת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה את תביעתה באמצעות עדותה, עדי התביעה, ותיק המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי טעה בניתוח העדויות והמסמכים השונים שהוצגו בפניו. ב"כ המשיבה טענה מנגד את הטענות הבאות: א. דין הערעור להידחות בהיותו ערעור עובדתי גרידא. אין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, הואיל ואין מדובר במקרה חריג או קיצוני. ב. בית הדין האזורי הגיע למסקנות אליהן הגיע לאחר ניתוח חומר הראיות ותוך קביעות בדבר מהימנות העדים. פסק הדין ראוי להתאשר מטעמיו ומטעמים נוספים, וביניהם: המערערת ציינה את דבר האירוע הנטען בפני רופא לראשונה ביום 10.2.04, כחודשיים לאחר האירוע; על גבי התעודה הראשונה לנפגע בעבודה מצוין תאריך פיקטיבי; קיימות סתירות בעדותה של המערערת וסתירות בין עדות המערערת לבין העדויות שנשמעו מטעמה ומסמכים רפואיים. 6 דיון והכרעה הכלל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא אם מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות כזו. בערעור שבפנינו לא מצאנו כל טעם המצדיק התערבות בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי והתרשמותו מן העדויות שהובאו בפניו. בית הדין האזורי התייחס גם לעדותה של גב' אריאלה סופר ונתן את המשקל הראוי לעדותה וכן התייחס לעדותה של הגב' רינה ליבנה, הממונה על המערערת. בית הדין האזורי ניתח ופירט את מסכת העדויות שהובאו בפניו וקבע כי אינו מקבל את גרסתה של המערערת. כאמור, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעות אלה ועל כן דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. 7. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. תאונת עבודה