פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציג הציבור מר יגאל גיליאר; בל 7956/04) שדחה את תביעתה של המערערת להכיר בזכאותה להבטחת הכנסה כמי שמטפלת באמה וזאת בהתאם לתקנה 3(א)(3) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן גם - התקנות). 2. באי כוח הצדדים הסכימו בישיבת קדם הערעור מיום 1.3.07, כי באת כוח המוסד לביטוח לאומי תסכם טענותיה בעל פה לפרוטוקול ואלה יחשבו כסיכומים בכתב ואילו בא כוח המערער ישיב בכתב לסכומי המוסד לביטוח לאומי. 3. נקדים ונדון בטענת בא כוח המערערת שהועלתה, לראשונה, בסכומיו לגבי מהלך הדיון בבית הדין האזורי. לטענתו בית הדין האזורי קיים ישיבה אחת בה נוכח נציג ציבור אחד והישיבה השניה התקיימה בהעדר נציגי ציבור ולבסוף פסק הדין נחתם על ידי השופטת סיגל דוידוב מוטלה ונציג הציבור שנכח בישיבה אחת. נציין כי טענתו זו של בא כוח המערערת לא הועלתה הן בדיון בבית הדין האזורי הגם שבבית הדין האזורי ניתנה החלטה לגבי קיום הדיון במותב חסר והן בהודעת הערעור שהוגשה לבית הדין הזה. ובכל זאת לטענה לגופה הרי שדינה להדחות. בית הדין האזורי פעל על פי סעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 והן על כי הפסיקה לפיהם די בכך שנציג הציבור ישב בישיבה אחת מתוך שתי ישיבות ולישיבה השניה לא התייצב למרות שהוזמן כדי לאפשר המשך הדיון בהעדרו ומתן פסק הדין גם על ידו. ועתה נדון בערעור לגופו 4. הרקע העובדתי לערעור נקבע על ידי בית הדין האזורי והוא: "א. התובעת, גב' שרה אטיה, ילידת שנת 1950, הגישה ביום 10.7.02 תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע (נ/1). כתובת המגורים שצויינה על ידה הנה רח' הרמה 15 בגני תקווה. ביום 10.9.02 הצהירה כי "... אני מטפלת באמא שלי שהיא מאוד סיעודית מרותקת למיטה... אני גרה עם אמא שלי לבד, אבא נפטר". גם בהצהרה זו ציינה כי כתובתה הנה רח' הרמה 15 בגני תקווה. ב. ביום 22.6.04 חתמה התובעת על הצהרה נוספת (נ/4), לפיה מקום מגוריה הוא ברח' הרמה 15 בגני תקווה. ג. בשלב ראשון אושרה תביעתה של התובעת (נ/3), אך ביום 17.10.04 - לאחר חקירה שנערכה - הודיע הנתבע על ביטול הזכאות לגימלה, מהטעם - 'בבדיקה שביצענו אינך מתגוררת עם אמך באותה דירה בניגוד להצהרתך'. בהתאם להחלטת הנתבע, נוצר לתובעת חוב ממועד אישור הזכאות לגמלה (7.02)." 5. א. בית הדין האזורי שמע עדויות הן של המערערת והן של אחותה הגב' רבקה גולדמן ומטעם המוסד לביטוח לאומי נשמעו עדיות אחיו של החוקר מר יצחק נטף, אחות אחרת של המערערת בשם כוכבה סלטי ושל אחיניתה של המערערת, גב' דקלה פרידמן. אין חולק כי החל מחודש ספטמבר 2004 נשכרה לאם מטפלת צמודה המתגוררת עימה והיא המטפלת העיקרית באם. גדר המחלוקת התמקד בעיקר בשאלה האם בתקופה שעד לחודש ספטמבר 2004, המערערת מלאה אחר התנאים הנדרשים בתקנות כמי שהיתה המטפלת העיקרית באימה. ומהם התנאים הנדרשים בתקנות? תקנה 3(א)(3) קובעת את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה אף אם לא נתמלאו התנאים הנקובים בסעיפים 2(א)(1) - 7 לחוק הבטחת הכנסה אם התקיימו בו התנאים הבאים: עיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן משפחה חולה הזקוק להשגחה תמידית בביתו בתקופה של 45 ימים לפחות, הוא טיפל בו בתקופה כאמור בתכוף להגשת התביעה ומתגורר עימו באותה דירה "בן משפחה", לעניין סעיף זה, זה הוא - הורה בן או בת. ב. בית הדין האזורי לאחר שבחן את העדויות שנשמעו בפניו והתייחס לכל אחת ואחת מהן, קבע כי באשר לתקופה שבין חודש יולי 2002 ועד לחודש ספטמבר 2004 אין המערערת עומדת בתנאים הנדרשים בתקנות וכלשונו: "לאחר ששקלנו את משמעותן המשפטית של העובדות שנקבעו על ידינו, ואת תכליתן של גמלת הבטחת ההכנסה בכלל ושל תקנה 3(א)(3) לתקנות בפרט, אנו קובעים כי החל מחודש 9/04 (מועד תחילת עבודתה של המטפלת ההודית) לא עמדה התובעת במבחנים המצטברים הנדרשים לצורך זכאות לגמלת הבטחת הכנסה לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות, שכן כפי שמפורט לעיל - לא גרה עם האם, ולא הקדישה את עיקר זמנה לטיפול בה. באשר לתקופה שבין 7/02 ל-9/04 - אמנם קבענו כי התובעת טיפלה באמה במידה מסוימת, ונשארה ללון אצלה חלק מלילות השבוע, אך מכאן ועד קביעה עובדתית כי הקדישה את "עיקר זמנה" לטיפול באם - הדרך רחוקה. בנוסף, עלה בבירור כי התובעת לא התגוררה עם האם בשלב זה או בכל שלב אחר, ואף לא הגיעה לכדי שהות עקבית ורצופה בדירת האם. המשמעות היא כי התובעת לא עמדה בתנאים החוקיים הנדרשים לצורך קבלת הגמלה גם בתקופה זו. עוד ראוי לציין בהקשר זה כי התובעת לא דייקה - וזאת בלשון המעטה - בנתונים שנמסרו על ידה לנתבע". נציין כי בית הדין האזורי לקח בחשבון את מערכת היחסים הסבוכה בין האחיות ולכן התייחס לעדויותיהן בזהירות הנדרשת והגיע למסקנה, כי המערערת לא עמדה בדרישות התקנות. ג. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו זו של בית הדין האזורי שסמך קביעותיו בעיקר על התרשמותו מן העדויות ואין זה המקרה המצדיק חריגה מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית השומעת ומתרשמת ישירות מן העדויות. 6. אשר על כן, דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת על פי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. 7. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. הבטחת הכנסה