פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; בל 6732/06) אשר קבע כי דין תביעתו של המערער להידחות על הסף בשל מעשה בית דין. 2. המערער הגיש מספר תביעות אשר נוגעות לטענתו, כי המוסד לביטוח לאומי הפחית לו גמלאות עקב חובות מצטברים בגין אי תשלום מזונות. בפסק דינו של בית הדין הארצי עב"ל 1553/04 פטרו קולינר - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.4.06) פירטה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין את ההליכים הקודמים בעניינו של המערער כדלקמן: "ערעורו זה של המערער, מר פטרו קולימר, (צ.ל. קולינר - ו.ו.ל.) נסב על פסק דינם של השופטת אפרת לקסר, נציג ציבור מר טל יוסף (בל 004557/03). בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער בנימוק שעילת התביעה אינה ברורה והסעד המבוקש אינו ברור. נסכם בקצרה את ההליכים הקודמים בעניינו של מר פטרו קולימר כנגד המערער הוגשה תביעה בבית המשפט המחוזי לתשלום מזונות לאשתו וילדיו. התביעה לתשלום מזונות כנגד הבן, מור קולימר, נמחקה מאחר והבן היה אותה עת בן 20 שנה. הצדדים באותו דיון הסמיכו את בית המשפט המחוזי לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בית המשפט המחוזי פסק כי המערער ישלם מזונות בסך 3200 ₪. פסק דין זה תוקן באופן שסכום המזונות הופחת ל- 2400 ₪ מאחר ונקבע שהבן דוד קולימר הוא בחזקת אביו ואין מר פטרו קולימר חייב במזונותיו. בית המשפט העליון(בש"א 3565/96) עיכב לבקשת מר פטרו קולימר את הביצוע בגין מזונות העבר עד לשמיעת הערעור. לעניין המזונות השוטפים לא עוכב ביצוע פסק הדין. המערער חוייב לשלם מזונות שוטפים בסך 2400 ₪. בפסק הדין שבערעור (ע"א 4930/95) בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון הורה על העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת קבע בית המשפט העליון כי עד למתן פסק הדין על ידי בית הדין לענייני משפחה יעמוד בעינו חיוב המערער בסך 2400 ₪ לחודש. לאחר פסיקתו זו של בית המשפט העליון התנהלו הליכים מספר בבתי הדין לעבודה. המערער ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופטת שרה מאירי, בל 1763/00) וטען כי הוא עדיין מחוייב במזונות בנו בן ה- 27. בעב"ל 1291/00 (קולימר פטרו - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) נדחה ערעורו של המערער. באותו עניין ציינו כי בית המשפט העליון בע"א 4930/95 ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והפנה את העניין לבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת השאיר בית המשפט העליון את הצו למזונות על כנו עד שיתברר העניין בבית המשפט לענייני משפחה. ציינו: למוסד לביטוח לאומי אין שיקול דעת באשר לעצם החיוב במזונות ולגובהם. על המערער לפנות לבית משפט לענייני משפחה כפי שהפנה אותו בית המשפט העליון. עם זאת פנינו אל היועץ המשפטי של משרד העבודה והרווחה על מנת שישקול האם יש מקום למנות מר לפטרו קולימר אפוטרופוס לדין. דיונים נוספים התקיימו. לא נפרטם. נציין רק שהן המוסד לביטוח לאומי והן בית הדין האזורי קבעו כי יש לדחות את תביעתו להבטחת הכנסה מאחר ומר פטרו קולימר לא משתף פעולה ולא נענה לבקשת פקיד התביעות להמציא לו העתק צו הירושה בענייניה של אמו המנוחה ופרטים באשר לדירה שהיתה בבעלותה בקרית מלאכי". מאז פסק דינו של בית הדין האזורי פנה המערער שוב לבית הדין האזורי בתל אביב וניתן פסק הדין בתביעתו בתיק ב"ל 5546/05 מפי השופטת מיכל לויט (ניתן ביום 4.2.07) אשר דחה על הסף את תביעתו מחמת מעשה בית דין לאור פסק דינו של בית הדין הארצי המפורט לעיל. המערער הגיש תביעה נוספת באותם נושאים ותביעתו זו נדחתה אף היא מחמת מעשה בית דין לאור פסק דינו של בית הדין הארצי וכן לאור פסק דינו של בית הדין האזורי. על כך הערעור שבפנינו. 3. בישיבת קדם הערעור ביקש המערער כי כל החומר המצוי בתיק יהווה סיכומים בכתב מטעמו, ובאת כוח המוסד השיבה לטענותיו בעל פה. טענותיה נרשמו בפרוטוקול והם מהווים סיכומים בכתב מטעם המוסד לביטוח לאומי. הצדדים הסכימו כי הסיכומים יועברו למותב למתן פסק דין. 4. לאחר שבחנו את טענותיו הרבות של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי וכלפי בית הדין האזורי מצאנו כי אין בטענות אלה ממש. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער מחמת מעשה בית דין לאור פסקי הדין שניתנו בעניינו ואין כל נפקא מינא לכך שהמוסד לביטוח לאומי לא הגיש את כתב ההגנה במועד. בית הדין רשאי לדחות תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין גם אם לא היה מוגש כתב הגנה כלל, כאשר עולה שניתן פסק דין באותו עניין שלגביו, מוגשת התביעה שבפניו. 5. אשר על כן, לא מצאנו כי יש טעם המצדיק התערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי ואף דין הערעור להידחות. 6. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות זאת בהתחשב במערער. ביטוח לאומי (מזונות)ביטוח לאומימזונות