##סוג ההליך: ##בקשת רשות ערעור ##הערכאה עליה מערערים:## בית הדין הארצי לעבודה ##מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## בל ____ ##תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## 05.09.2006 ##המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ##המותב המוסמך לדון בערעור:## בית הדין הארצי לעבודה ##סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ##סכום הערובה:## [___ ש"ח] ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית: ##כן ##המועד האחרון להגשת הערעור: ## [תאריך] ##א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מבקשים רשות לערער. ## 1. הסעד שהתבקש ולא ניתן בהחלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 05.09.2006, הוא מתן רשות להפנות למומחה הרפואי, ד"ר _________ (להלן: "המומחה"), שאלות הבהרה נוספות מעבר לאלו שכבר הופנו אליו, וזאת על מנת ללבן סוגיות מהותיות שנותרו עמומות בחוות דעתו ובתשובותיו הקודמות. ##ב. עיקרי ההחלטה שעליה מבוקש לערער. ## 2. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, בנימוק שרוב השאלות חוזרות על שאלות שכבר נענו, וכי המומחה ענה לכל אשר נשאל. 3. בית הדין האזורי קבע כי המומחה התייחס לשאלת קיומן של מחלות מטבוליות או אנדוקריניות וגורמי סיכון אחרים, וכי חוות דעתו בהירה ואינה מצדיקה הפניית שאלות נוספות. 4. בית הדין האזורי ציין כי חלק מהשאלות אינן מקדמות את ליבון הסוגיה המרכזית בדבר קשר סיבתי בין הליקוי בגב המבקש לתנאי עבודתו במנגנון מיקרוטראומה. 5. יחד עם זאת, בית הדין האזורי מצא כי החלטתו מיום 15.05.2005 אינה ברורה דיה ביחס לתיאור פעולת הנהיגה שביצע המבקש, וכי המומחה התייחס לכך בתשובותיו. 6. לאור אי-הבהירות בתיאור פעולת הנהיגה, בית הדין האזורי הורה לצדדים להודיע האם מוסכם עליהם כי בית הדין יקבע את משך הנהיגה הממוצע של המבקש בכבישי עפר ואת אפקטיביות בולמי הזעזועים במשאית, ועל בסיס עובדות אלו ישאל המומחה את שאלות 6-7 שהתבקשו. ##ג. ואלו נימוקי הבקשה. ## ##אי-התייחסות מספקת לשאלות הבהרה מהותיות ## 7. שגה בית הדין קמא כאשר דחה את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, תוך התעלמות מהטענה המהותית כי המומחה "בחר שלא להתעמת עם השאלות, אלא בחר להתחמק מהשאלות, לא לענות על השאלות שנשאל, וכן לסטות מהעובדות שנקבעו ע"י בית הדין". 8. בית הדין קמא לא נתן משקל מספק לטענת המבקש כי תשובות המומחה היו מתחמקות ובלתי מספקות, ובכך מנע מהמבקש את זכותו ללבן את הסוגיות הרפואיות באופן יסודי וממצה. 9. ההחלטה שלא לאפשר שאלות הבהרה נוספות, על אף טענות המבקש לאי-מענה ענייני, מונעת בירור אמיתי של הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה, ועלולה להוביל לעיוות דין. 10. בית הדין קמא שגה בכך שלא בחן לעומק את טענות המבקש בדבר התחמקות המומחה ממתן תשובות ברורות, והסתפק בקביעה כללית שהמומחה "ענה לכל אשר נשאל", מבלי לבחון את מהות התשובות. 11. דחיית הבקשה להבהרות נוספות, כאשר המבקש טוען כי המומחה סטה מעובדות שנקבעו על ידי בית הדין, מהווה פגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן ולבירור עובדתי מלא. ##טעות בהערכת משקל הראיות והתעלמות מסתירות ## 12. שגה בית הדין קמא כאשר קבע כי המומחה ענה לכל אשר נשאל, תוך התעלמות מסתירות מהותיות בין טענות המבקש בדבר התחמקות המומחה לבין קביעת בית הדין בדבר בהירות חוות הדעת. 13. בית הדין קמא נתן משקל יתר לתשובות המומחה, מבלי לבחון באופן ביקורתי את טענות המבקש בדבר אי-התייחסות המומחה לגורמים תחלואיים אחרים ומידת תרומת העבודה. 14. ההחלטה מתעלמת מהסתירה הפנימית בין קביעת בית הדין כי המומחה ענה לכל השאלות, לבין טענת המבקש כי המומחה "בחר שלא להתעמת עם השאלות" ו"לסטות מהעובדות שנקבעו ע"י בית הדין". 15. בית הדין קמא שגה בכך שלא נתן דעתו לפער בין טענות המבקש בדבר אי-בהירות ואי-מענה, לבין מסקנתו הגורפת כי חוות הדעת בהירה ואינה מצדיקה הבהרות נוספות. 16. התעלמות בית הדין קמא מהסתירות הללו מונעת בירור עובדתי מלא ומקיף, ועלולה להוביל למסקנות שגויות באשר לקשר הסיבתי בין העבודה לפגיעה. ##אי-בהירות בתיאור העובדתי של תנאי העבודה ## 17. שגה בית הדין קמא בכך שהחלטתו מיום 15.05.2005 אינה ברורה דיה ביחס לתיאור פעולת הנהיגה שביצע המבקש, ובכך יצר עמימות מהותית המשפיעה על חוות דעת המומחה. 18. אי-הבהירות בתיאור העובדתי של תנאי העבודה, ובפרט משך הנהיגה בכבישי עפר ואפקטיביות בולמי הזעזועים, פוגעת ביכולת המומחה לתת חוות דעת מבוססת ומדויקת. 19. העובדה שבית הדין עצמו מצא לנכון להורות לצדדים להסכים על קביעת עובדות אלו, מעידה על חשיבותן המכרעת ועל הפגם המהותי שנפל בתיאור העובדתי הראשוני. 20. אי-בהירות זו, אשר הוכרה על ידי בית הדין קמא עצמו, מצדיקה מתן רשות להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, שכן חוות דעתו התבססה על תשתית עובדתית חלקית ובלתי ברורה. 21. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש להבהיר את העובדות הללו באמצעות שאלות הבהרה למומחה, אלא העביר את הנטל לצדדים להסכים על קביעתן. ##התעלמות מהצורך בבירור עובדתי מלא ## 22. שגה בית הדין קמא כאשר דחה את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות, ובכך מנע בירור עובדתי מלא ומקיף של נסיבות המקרה, החיוני להכרעה צודקת. 23. ההחלטה שלא לאפשר הבהרות נוספות, על אף אי-הבהירות בתיאור העובדתי של תנאי העבודה, פוגעת בזכותו של המבקש להוכיח את טענותיו בדבר קשר סיבתי בין עבודתו לפגיעתו. 24. בית הדין קמא התעלם מהחשיבות העליונה של בירור עובדתי מדויק ומפורט, במיוחד כאשר מדובר בקביעת קשר סיבתי רפואי-משפטי במנגנון מיקרוטראומה. 25. דחיית הבקשה להבהרות נוספות, כאשר קיימת אי-בהירות מהותית בעובדות, עלולה להוביל למסקנות שגויות באשר לזכאות המבקש לגמלה, ובכך לגרום לו עוול. 26. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש למצות את הליכי הראיות והבירור העובדתי, ובכך פגע בזכותו להליך הוגן וצודק. ##העברת נטל ההוכחה לצדדים שלא כדין ## 27. שגה בית הדין קמא כאשר העביר את הנטל לצדדים להסכים על קביעת עובדות מהותיות (משך הנהיגה בכבישי עפר ואפקטיביות בולמי הזעזועים), במקום לאפשר בירורן באמצעות המומחה. 28. העברת נטל ההוכחה לצדדים להסכים על עובדות אלו, במקום לאפשר למבקש להבהירן באמצעות שאלות למומחה, מהווה טעות פרוצדורלית ומהותית. 29. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש להציג את גרסתו המלאה והמפורטת באמצעות שאלות הבהרה למומחה, ובכך פגע בזכותו להליך הוגן. 30. ההחלטה להעביר את הנטל לצדדים להסכים על עובדות, במקום לאפשר בירורן באמצעות המומחה, עלולה להוביל למבוי סתום ולעיכוב מיותר בהליך. 31. בית הדין קמא התעלם מהעובדה כי קביעת עובדות אלו על ידי בית הדין, ללא בירור נוסף באמצעות המומחה, עלולה להיות שגויה ובלתי מבוססת. ##התעלמות מהלכה פסוקה בדבר חשיבות שאלות הבהרה למומחה ## 32. שגה בית הדין קמא בהתעלמו מהפסיקה הקובעת את חשיבותן של שאלות הבהרה למומחה, ככלי חיוני לבירור עובדתי ורפואי מלא ומקיף, במיוחד במקרים מורכבים. 33. ההחלטה שלא לאפשר שאלות הבהרה נוספות, על אף טענות המבקש לאי-בהירות ואי-מענה, סוטה מההלכה הפסוקה המדגישה את תפקידן של הבהרות אלו בהליך המשפטי. 34. בית הדין קמא התעלם מהעקרונות שהתווה בית המשפט העליון בדבר הצורך לאפשר לצדדים ללבן את חוות דעת המומחה באמצעות שאלות הבהרה, על מנת להגיע לחקר האמת. 35. דחיית הבקשה להבהרות נוספות, כאשר קיימת אי-בהירות מהותית בחוות הדעת ובתשובות המומחה, עומדת בסתירה לעקרונות יסוד בדיני ראיות ובדיני עבודה. 36. בית הדין קמא שגה ביישום שגוי של ההלכה בעניין תפקיד המומחה ושאלות ההבהרה, ובכך פגע בזכותו של המבקש להליך הוגן ולבירור עובדתי מלא. ##טעות בפרשנות המונח "מיקרוטראומה" ## 37. שגה בית הדין קמא בפרשנותו למונח "מיקרוטראומה" ובקביעתו כי שאלות המבקש אינן מקדמות את ליבון הסוגיה, שכן הן נוגעות באופן ישיר לקשר הסיבתי במנגנון זה. 38. בית הדין קמא התעלם מהעובדה כי שאלות כגון "האם העמסה ופריקה משך שנים רבות עלולה לגרום לסטרס בדיסקים הבין חולייתיים" ו"האם נכון שאנשים המרימים משקל בצורה קבועה סובלים ממחלה ניוונית בעמוד השדרה בשכיחות גבוהה יותר", הן שאלות מהותיות לבירור מנגנון המיקרוטראומה. 39. ההחלטה שלא לאפשר שאלות אלו, בנימוק שהן אינן מקדמות את ליבון הסוגיה, מהווה טעות ביישום החוק ובפרשנות המונח "מיקרוטראומה" על פי הפסיקה. 40. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש להבהיר את הקשר בין תנאי עבודתו לבין הפגיעה בגבו, באמצעות שאלות הנוגעות באופן ישיר למנגנון המיקרוטראומה. 41. דחיית הבקשה להבהרות נוספות בנושא זה, עלולה להוביל למסקנה שגויה באשר לקשר הסיבתי, ובכך לפגוע בזכויותיו של המבקש. ##התעלמות מהצורך בהבהרת גורמים תחלואיים אחרים ## 42. שגה בית הדין קמא כאשר קבע כי המומחה התייחס לשאלת קיומן של מחלות מטבוליות או אנדוקריניות וגורמי סיכון אחרים, מבלי לאפשר הבהרות נוספות בנושא זה. 43. על אף קביעת המומחה כי "תרומת העבודה כאן במנגנון מיקרוטראומה הינה קטנה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים", בית הדין קמא לא איפשר למבקש לברר מהם אותם "גורמים תחלואיים אחרים" ומהי מידת השפעתם. 44. אי-הבהרת הגורמים התחלואיים האחרים ומידת השפעתם, מותירה את חוות הדעת עמומה ובלתי שלמה, ומונעת בירור אמיתי של הקשר הסיבתי. 45. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש להבהיר את היחס בין תרומת העבודה לגורמים תחלואיים אחרים, ובכך פגע ביכולתו להוכיח את טענותיו. 46. דחיית הבקשה להבהרות נוספות בנושא זה, עלולה להוביל למסקנה שגויה באשר למידת תרומת העבודה לפגיעה, ובכך לגרום עוול למבקש. ##פגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן ## 47. שגה בית הדין קמא כאשר דחה את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות, ובכך פגע בזכותו להליך הוגן ולבירור עובדתי ורפואי מלא ומקיף. 48. מניעת האפשרות להבהיר סוגיות מהותיות בחוות דעת המומחה, כאשר קיימת אי-בהירות בתיאור העובדתי ובתשובות המומחה, מהווה פגיעה בזכותו של המבקש להציג את מלוא טענותיו. 49. בית הדין קמא התעלם מהחשיבות העליונה של מתן הזדמנות מלאה לצדדים ללבן את הסוגיות שבמחלוקת, ובכך פגע בעקרונות הצדק הטבעי. 50. ההחלטה שלא לאפשר הבהרות נוספות, על אף טענות המבקש לאי-מענה ענייני והתחמקות, מונעת בירור אמיתי של האמת ועלולה להוביל לעיוות דין. 51. בית הדין קמא שגה בכך שלא איפשר למבקש למצות את הליכי הראיות והבירור, ובכך פגע בזכותו להליך הוגן וצודק. ##החלטה שגויה בנסיבות העניין ## 52. שגה בית הדין קמא בהחלטתו לדחות את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות, שכן בנסיבות העניין, כאשר קיימת אי-בהירות מהותית בחוות הדעת ובתשתית העובדתית, היה מקום לאפשר זאת. 53. ההחלטה שלא לאפשר הבהרות נוספות, על אף העובדה שבית הדין עצמו מצא אי-בהירות בתיאור העובדתי של תנאי העבודה, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם השכל הישר. 54. בית הדין קמא התעלם מהצורך להגיע לחקר האמת במקרים מורכבים של תביעות מיקרוטראומה, ודחיית הבקשה להבהרות נוספות פוגעת ביכולת להגיע למסקנה צודקת. 55. ההחלטה אינה עומדת במתחם הסבירות, שכן היא מונעת בירור עובדתי ורפואי חיוני, ועלולה להוביל למסקנות שגויות באשר לזכאות המבקש. 56. בית הדין קמא שגה בכך שלא נתן משקל מספק לחשיבותן של שאלות ההבהרה בנסיבות המקרה, ובכך פגע ביכולת המבקש להוכיח את טענותיו. נוכח כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.מומחהשאלות הבהרה למומחהערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)