פסק דין השופטת ורדה וירט - ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי - איטה קציר ונציגי הציבור מר אוריאל ישראלי ומר אמנון צפאי; בל 2543/04), אשר דחה את תביעתו של המערער לקצבת נכות כללית מיום 1.9.99 ועד לחודש יולי 2000 על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן גם: "החוק"). 2. בית הדין האזורי פירט את הרקע העובדתי היטב לכן נביאו כלשונו: "1. התובע הגיש תביעה לנתבע לנכות כללית ביום 13.2.00. 2. בבדיקות הרפואיות שעבר התובע אצל הרופא המוסמך במל"ל מיום 8.3.00 נקבע, כי הנ"ל סובל מהפרעות פוסט-טראומטיות נאורטיות עם קשיי הסתגלות. בתחילה נקבעו לו 40% נכות נפשית (ראה מסמך נ/2) לתקופה מיום 10.2.99 ועד 31.3.01. לתובע נקבעה דרגת אי כושר לעבוד של 75% החל מיום 1.9.99 (ראה מסמך נ/4). 3. בתאריך 4.3.01 קבע הרופא המוסמך של המל"ל, כי התובע סובל מתגובה פוסט-טראומטית ממושכת וקבע לו 50% נכות מיום 14.01 ועד ליום 28.2.02. לתובע נקבעה דרגת אי כושר לעבוד של 75% החל מ- 1.4.01 ועד 28.2.02 (ראה מסמך נ/5). 4. החל מיום 1.3.02 נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה של 75%. 5. מן הראוי לציין, כי דרגת אי הכושר לעבוד של 75% החל מיום 1.9.99 ואילך - העניקה לתובע נכות בשיעור של 100% ותשלום כספי בהתאם. 6. כאשר קיבל התובע את ההודעה מהנתבע על הזכאות לתשלום קצבת נכות החל מיום 1.9.99 ואילך, רק אז נודע לתובע לראשונה כי הוא חייב דמי ביטוח למל"ל. 7. עפ"י הרישומים של מחלקת הגביה של המל"ל, התובע לא שילם דמי ביטוח לנתבע בגין התקופות שיפורטו להלן: א. מחודש 8.87 עד 9.91. ב. חודש 5/91 ג. חודש 7/91 ד. מחודש 2/92 עד חודש 3/93. ה. מחודש 5/93 עד חודש 5/94. ו. מחודש 5/96 עד חודש 12/96. ז. חודש 3/98 ח. מחודש 7/98 עד חודש 11/98. התובע חוייב בתשלום דמי ביטוח כמובטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי על בסיס מינימום. סה"כ חויב התובע בסך 3,281 ₪ בצירוף פיגורים שהגיע לסכום כולל של 7,346 ₪. 8. הנתבע ויתר על ריבית הפיגורים לטובת התובע וחייב לשלם את הסך של 3,281 ₪. התובע שילם את החוב ביום 11.7.00 והחל מאותו מועד שילם הנתבע לתובע קצבת נכות כללית. 9. הנתבע סירב לשלם לתובע קצבת נכות כללית לתקופה מיום 1.9.99 ועד סוף יוני 2000 בנימוק, כי קיום חוב של דמי ביטוח שולל את הזכאות לגמלה מהמל"ל עפ"י סעיף 366(א) לחוק הביטוח הלאומי. 10. מן הראוי לציין, כי במהלך השנים שבהם היה חוב כספי של התובע למל"ל הוא קיבל גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע ממרץ 2000 ועד סוף יוני 2000. (ראה אישור על תשלום הבטחת הכנסה). כן קיבל התובע דמי אבטלה מהמל"ל בחודשים ספטמבר 1999 ועד סוף פברואר 2000 בגין 138 ימי אבטלה. (ראה אישור על תשלום דמי אבטלה). 11. למעשה התובע דורש תשלום קצבת נכות לתקופה מיום 1.9.99 ועד 30.6.00 כאשר באותה תקופה ממש מספטמבר ועד סוף פברואר 2000 קיבל התובע דמי אבטלה, וממרץ 2000 ועד סוף יוני 2000 קבל גמלת הבטחת הכנסה." 3. בית הדין האזורי בפסק דינו קבע כי הקצבה נשללה מהמערער כדין משום שלא שילם דמי ביטוח לאומי כאמור בסעיף 366 לחוק. זאת ועוד, המערער אינו זכאי לקצבה ממילא שכן באותה עת שולמו לו דמי אבטלה ולאחר מכן הבטחת הכנסה והמערער אינו זכאי לכפל גימלאות. 4. ביום 24.5.06 הצדדים התייצבו לקדם הערעור במסגרתו הומלץ לצדדים לסיים את המחלוקת בפשרה כספית. ביום 3.10.06 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי הוא עומד על דחיית הערעור. 5. בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991הצדדים הגישו סיכומים בכתב, אשר הועברו למותב לצורך כתיבת פסק דין. 6. בא כוח המערער טען, כי כל חובו של המערער הוא 3,700 ₪ והחוב הוא כתוצאה מתקופה בה המערער עבד ומעסיקו לא דיווח על כך למוסד לביטוח לאומי. המערער לא ידע ולא היה עליו לדעת על החוב היותו והוא קיבל דמי אבטלה והבטחת הכנסה, לכן אין הצדקה לשלול זכאותו לגמלה לפי סעיף 366 לחוק. בנוסף לכך במועד בו נוצרה למערער זכות לקצבת נכות כללית ביולי 2000הוא בחר לקבל את קצבת הנכות במקום הבטחת הכנסה. המערער מבקש לקזז את החוב ואת הגמלה שקיבל מהגמלה לה הוא זכאי ולשלם לו את ההפרש. 7. באת כוח המשיב טענה לעומתו שהמשיב פעל כדין על פי סעיף 366 (א) (3) לחוק, ושהמשיב אינו רשאי להביא לסיכול הוראות המחוקק הברורות והמפורשות ולמחול על חוב שהוא תוצאה של מחדליו של המבטח שלא משלם דמי ביטוח לאומי במועד. המערער צבר חוב של 36 חודשים כבר בחודש ינואר 1991, ומאז צבר חוב עבור חודשים נוספים וריבית בסכום של למעלה מ-7,000 ₪. המערער נכה נפשית מיום 1.9.99 כך שאין הצדקה לאי תשלום דמי הביטוח. דיון והכרעה 8. סעיף 366 לחוק נושא את הכותרת "הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור" (א) קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך: (1) בפיגור שאינו עולה על 18 חדשים - תשולם הגמלה פחות רבע; (2) בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים - תשולם הגמלה פחות חצי; (3) בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על - (1) הטבות לפי סעיף 9; (2) גמלאות לפי סעיפים 254 ,144 ,143 ,66 ,62 ,57 ,49 ,42, 266 ,265 ו-267; (3) על גמלאות לפי פרק ה' כשחובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה אינה חלה על המבוטח בעת קרות המקרה המזכה לגמלה; (4) גמלאות לפי פרקים י" י"ב ו-י"ג; (5) הענקות לפי סעיף 387. (ג) היה אדם מבוטח תקופה העולה על עשר שנים, יוארכו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) בחודשיים לכל שנה שמעל עשר השנים האמורות ובלבד שלא יעלו על 60 חודשים. (ד) פיגור בתשלום דמי ביטוח, שמועד תשלומם חל תוך 90 הימים שלפני קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לענין סעיף קטן (א). (ה) פיגור בתשלום סכום דמי ביטוח שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע, כפי שהוא ביום קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב בפיגור לענין סעיף קטן (א). על מנת לגרום לציבור העצמאיים לשלם את דמי הביטוח הלאומי במועד המחוקק קבע מפורשות עלי ספר, שאי תשלום דמי ביטוח לאומי כסדרם יגרום לשלילת הקיצבה. 9. כעולה מפסק הדין המערער לא הסדיר את חובו למוסד לביטוח לאומי במשך למעלה מ- 36 חודשים. בנוסף לכך, המערער צבר חוב בשנים שונות ולא ברציפות, לכן החוב אינו רק באשמתו של מעביד אשר לא דיווח עליו למוסד לביטוח לאומי, אלא גם כתוצאה מהתנהגותו שלו. 10. אשר על כן, המוסד לביטוח לאומי שלל כדין את קצבת הנכות של המערער בתקופה שמיום 1.9.90 ועד לחודש יולי 2000 ואף הערעור שבפנינו דינו להידחות. סוף דבר- הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. אי כושר עבודהנכות