הבטחת הכנסה משק בית משותף עם ילדים

החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר בן דב; בל 4071/03), לאפשר למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) להביא עדויותיו באשר לארוע מיום 17.01.2006. 2. תמצית העובדות הצריכות לעניין: המבקשת הגישה כתב תביעה כנגד החלטת המוסד מיום 18.09.2003 להפסיק לשלם לידיה גמלת הבטחת הכנסה מאותו מועד ואילך וכן לדרוש הימנה להשיב את סכום הגימלאות ששולמו לה משנת 1983. זאת, בנימוק שהמבקשת מנהלת משק בית משותף עם אבי ארבעה מילדיה, אשר נולדו בתקופה בה קיבלה המבקשת גימלת הבטחת הכנסה. בפרוטוקול קדם הדיון שהתקיים ביום 04.07.2004 הסכימו באי כח הצדדים, כי יש לנהל הוכחות בתיק בשאלה האם המבקשת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת ולאיזו תקופה. בפרוטוקול קדם הדיון מיום 13.12.2005, העלה בא כח המבקשת טענה, כי בסניף המוסד בו מטופל עניינה של המבקשת, לא מאפשרים לה להגיש תביעה חדשה לגימלת הבטחת הכנסה. בא כח המוסד הודיע, כי יבדוק הטענה האמורה. המבקשת הגישה תצהיריה ועדיה נחקרו. המוסד הודיע כי בכוונתו לזמן עדיו לישיבה הבאה וכן להמציא תעודת עובד ציבור בעניינה של המבקשת. בתעודת עובד הציבור החתומה על ידי מר שלום אלקיים, מנהל מחלקת הבטחת הכנסה בסניף המוסד בראשון לציון, צויין בין השאר כזאת: "בתאריך 14.07.05 הופנתה (המבקשת) להגיש תביעה ע"י ביה"ד ואכן קיבלנו תביעה. התובעת תוך כדי הגשת התביעה התפרעה בסניף, איימה עלי ברצח, וכן ברציחת הילדים שלי. הגשתי תלונה במשטרה... כמו כן בתאריך 17.01.06 הגיעו חוקרי המוסד מר מאור איבגי ומר משה בנאים לחקור את התובעת בביתה והותקפו ע"י התובעת וע"י בנותיה. ראה תלונה במשטרה...". לתעודת עובד הציבור צורף דו"ח סיכום החקירה שביצעו מר איבגי ומר בנאים. בפתח ישיבת ההוכחות, שנועדה לשמיעת עדי המוסד, החל להעיד מר בנאים על הארוע מיום 17.01.2006 (להלן - הארוע). בא כח המבקשת התנגד לשמיעת עדות באשר לארוע, אשר לשיטתו מאוחר להחלטת המוסד משנת 2003 להפסיק את תשלום הגימלה ואינו קשור לפלוגתאות שלדיון. כן טען בא כח המבקשת בעת הדיון, כי בעדות באשר לארוע, יש כדי להכפיש את שמה של המבקשת וכי הארוע יבחן בעת הדיון בכתב האישום הפלילי שהוגש לבית משפט השלום. 3. בית הדין החליט, כי על מנת שתובא בפניו מלוא התמונה, הוא מוצא להתיר שמיעת עדות לגבי הארוע, תוך שהוסיף, כי הרלוונטיות של האירועים באותו מועד תבחן במסגרת פסק הדין. 4. על החלטה זו של בית הדין, סבה בקשת רשות הערעור שבפנינו. ואלו טענות המבקשת כנגד החלטת בית הדין: תצהיריה וחקירת עדיה הסתיימו טרם הובאה העדות באשר לארוע, ובכך קופחה זכותה של המבקשת להציג גירסתה לארועים; הארוע אינו קשור לתביעה שהגישה המבקשת; יגרם למבקשת עיוות דין אם לא יתאפשר לה לסיים תחילה את הבאת ראיותיה בהליך הפלילי וכן שמיעת עדויות בנוגע לארוע, תביא להתמשכות הדיון בבבית הדין האזורי, שלא לצורך. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל המסמכים שצורפו לה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית הדין קמא. בכתב התביעה הלינה המבקשת הן על דרישת המוסד להשבת כספי גמלה ששולמו בעבר והן על ההחלטה להפסיק את תשלום הגימלה משנת 2003 ואילך. לא זו אף זו, המבקשת היא שהעלתה טענה, כי המוסד אינו מאפשר לה להגיש תביעה חדשה לגימלת הבטחת הכנסה. בנסיבות אלה לא מצאתי, כי החלטתו של בית הדין "לקבל את התמונה בכללותה", הינה בלתי סבירה ויש להתערב בה. ככלל אין בית הדין שלערעור מתערב, בהחלטת בית הדין האזורי הוא הערכאה הדיונית, הקובעת מה יהיו גדרי הבאת הראיות, שיאפשרו ליתן פסק דין מקיף המסיים את המחלוקת בין הצדדים. לא מצאתי כי הליך זה מצדיק חריגה מן הכלל. כך במיוחד, משבית הדין קבע כי משקלן של העדויות לעניין הארוע והרלוונטיות שלהן לסוגיות שבמחלוקת, תבחן עם מתן פסק הדין. נוסיף, כי בא כח המוסד הצהיר לפרוטוקול, כדלקמן: "אם בקשתו של חברי לדיון הוגן במובן הזה שלאחר החקירה היום יתברר לו שהוא צריך להביא תצהיר של התובעת, אין לי התנגדות... אם יתברר לאחר הארוע הזה של 01/06 שהוא צריך להוסיף ראיות נוספות איני חוסם אותו. אי אפשר לבוא ולומר שאנחנו בוחנים (מצב) של 20 שנה של שלילה תוך אי בחינת המצב שלה היום וזה משליך". לנוכח הסכמת המוסד לאפשר למבקשת להשלים ראיותיה באשר לארוע, יהיה למבקשת יומה להתייחס לעדויות עדי המוסד. 6. לבסוף, אוסיף, כי על פי ההלכה הנוהגת אין בקיומו של הליך פלילי כדי לעכב את הדיון בהליך אזרחי, הסב, חלקו או כולו על אותן עובדות. זאת, כאשר אין בניהול ההליך האזרחי כדי לקפח באופן קשה את הגנתו של הנאשם בפלילים. בהליך זה לא הוכח, כי בשמיעת עדויות באשר לארוע, יש כדי לפגוע קשות בהגנת המבקשת בהליך הפלילי. מכאן, שאף עובדת קיומו של הליך פלילי, אינה מצדיקה התערבות בהחלטת בית הדין האזורי. 7. סוף דבר - לאור כלל האמור לעיל, נדחית בזאת בקשת רשות הערעור. אין צו להוצאות בבקשת רשות הערעור. קטיניםבתים משותפיםהבטחת הכנסה