חוב תמלוגים - פירוק חברה

החלטה מונחת בפני בקשתו של עו"ד ישראל ברנשטיין ,המנהל המיוחד של חברת פרו-לייזר בע"מ אשר עסקה במחקר ופיתוח של מערכות אוטומציה לייצור והשלמת הליך הרכבת משקפי ראייה (להלן: המנהל המיוחד והחברה בהתאמה ),לאשר מכר קניינה הרוחני של החברה לחברת WECCO BRIOT INTERNATIONAL L.T.Dׁ (להלן:המציעה) תמורת סך של 320,000 אירו בתוספת מע"מ.כמו כן, הוסכם כי 60% מהתמורה תועבר לידי חברת MABERLY INVESTMENT L.T.Dׁ( להלן: המשיבה 2) תוך ויתור על שעבוד הרשום לטובתה. המדען הראשי מתוקף סמכותו עפ"י החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשיה, התשמ"ד-1984 ( להלן: החוק או חוק המו"פ) הציב שני תנאים למכר זה. אשר לתנאי הראשון, הושגה הסכמה לפיה הידע הרוחני ייוותר בישראל . התנאי השני לגביו עומדת מחלוקת בין הצדדים, לפיו המציעה תחויב בתשלום תמלוגים עפ"י חוק המו"פ. בדיון שנערך בפני ביום 11/11/03 הוחלט כי המציעה והמנהל המיוחד יתייצבו בפני ועדת המחקר המשמשת כרשות מטעם המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי, יציגו עמדתם ביחס לסוגית תשלום התמלוגים. בישיבה אשר נערכה ביום 25/11/03 , סירבה ועדת המחקר לוותר על תשלום התמלוגים. אשר על כן הגיעה השעה להכריע במחלוקת זו. טענות המדען הראשי 1. החברה קיבלה מענקים בסך כולל של 836,993$. המציעה הייתה בעבר חברת בת של החברה וכיום היא חברת אחות הנשלטת ע"י אותם בעלי מניות זרים. בעלי מניות אלו מבקשים לקבץ את מכלול הפעילות האופטית שלהם בחברה אחת, תוך מחיקת המחויבות למדינה מכוח חוק המו"פ .המשיבה 2 אף היא בעלת מניות בחברה אשר חלק מהשקעותיה בוצעו בדרך של הלוואת בעלים המובטחת בשעבודים שונים. 2. חוק המו"פ הנו חוק ספציפי הגובר על הוראות חוק כלליות אחרות; כמו כן ביהמ"ש אינו רשאי לייתר את הסמכות המוקנית לועדת המחקר ואינו רשאי להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה. 3. עמדת המנהל המיוחד לפיה, תנאי המדען הראשי מונעים את מימוש נכסיה העיקרים של החברה ומטרפדת כל אפשרות לחלוקת דיבידנד- מקוממת . שכן הלכה למעשה המנהל המיוחד מבקש מביהמ"ש לפסוק בניגוד לחוק המו"פ ובכך חרג המנהל המיוחד מתפקידו כקצין בית המשפט. 4. המהלך אותו מוביל המנהל המיוחד נועד למעשה להיטיב עם המציעה אשר הנה מלכתחילה בעלת מניות עיקרית בחברה, על חשבון האינטרס הציבורי. אין מדובר במכירה לצד ג' "אמיתי" אלא עסקינן באותו בעל מניות אשר הנו הקונה ואף המוכר. לפיכך יש להרים ולהתבונן מאחורי המסך בבקשה זו, עפ"י סעיף 6(ג) לחוק החברות. 5. במהלך ההתמחרות לא נקבע כי הצעתה של המציעה כפופה לביטול תנאי המדען הראשי. אדרבא, בנספח ב' לבקשה מובאת עמדת המציעה לפיה היא מודיעה על התחייבותה לשמירת הידע בישראל. אף בישיבה שנערכה בלשכת המדען הראשי לא הועלה כל תנאי מטעם המציעה. אשר על כן התחייבותה של המציעה במסגרת הליך ההתמחרות כוללת את תנאי חוק המו"פ. 6. עפ"י חוק המו"פ החברה חבה בתמלוגים רק לאחר שקיבלה הכנסה ממכירות המוצר. אשר על כן; מדובר בחוב עתיד וערטילאי אשר אינו פג אף אם נמכר הקניין הרוחני לצד ג'. טעה המנהל המיוחד בכך שראה את החיוב בתמלוגים כחוב עבר. 7. סעיף 47 (ב) לחוק המו"פ הנו סעיף ייחודי העוסק בסיטואציות חריגות לפיהן, בסמכות הועדה לחייב חברה להחזיר את ההטבות שניתנו לה. אין המדובר בהסדר מיוחד להליכי פירוק וכינוס הקובע כי ההטבות יועברו לסל החובות הבלתי מובטחים. תגובת המציעה 8. בחודש יולי 2001 במסגרת ניסיונות התאוששות של החברה נכנסה המציעה לתמונה וביצעה השקעה בחברה בסכום של כ- 5 מיליון דולר תמורת 51% מהמניות, השקעה אשר ירדה לטמיון. כישלונה של החברה נבע ממהלכים עסקיים שגויים ולא ממעשי תרמית או קנוניה למטרת התחמקות מתשלום תמלוגים. אין זה מתקבל על הדעת כי המציעה תשקיע סך של 5 מיליון דולר כשיעור ההשקעה של המדען הראשי על מנת להתחמק מתמלוגים. 9. אי מכירת קניינה של החברה תביא למעשה להפסדי עתק לנושי החברה, בכך נוהג המדען הראשי כמשפט שלמה "גם לי גם לך לא יהיה", גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרת חוק המו"פ. 10. ההגבלות עפ"י חוק המו"פ חלות אך ורק על החברה המקבלת את ההטבות. במצב של חברה בפירוק, יחולו דיני הפירוק ויגברו על סעיפי חוק המו"פ. ההגבלות חלות על החברה המקבלת את ההטבות כל עוד היא "חיה" ואינן חלות על חברה שבפירוק, עליה חל סעיף 47(ב). מכל מקום, ההגבלות אינן חלות ולא יכולות לחול על צד ג' הרוכש את הקניין הרוחני. אף חובת התמלוגים חלה אך על החברה- מקבלת ההטבות ולא על המציעה, הוא הדין ביחס להגבלות הקבועות בסעיף 19. 11. זכויותיה של המדינה בכל הקשור להטבות שהעניקה לתאגיד שניתן כנגדו צו פירוק מתמצת בזכות להחזר ההטבות , קרי הגשת תביעת חוב כלפי החברה. תגובת המנהל המיוחד 12. למעט הצעת המציעה והמשיבה 2 אין כל הצעות נוספות. נכון להיום לחברה אין כל נכסים נוספים ואף קופת הפירוק כמעט וריקה. אין לחברה, כמו כן, נושים מובטחים למעט המשיבה 2. לאור האמור, קיימות שתי אפשרויות: האחת; מצב בו המכר לא יאושר ובשל כך לא יחולק כל דיבידנד. השניה; כי המכר יאושר ונושי החברה יזכו לקבלת דיבידנד, ובכללם אף המדען הראשי. 13. אכן, המציעה ואף המשיבה 2 היו בעלות עניין בחברה. המדען הראשי בחר להפריח טיעונים שונים של תרמית וקנוניה מבלי שצורף תצהיר או ראיות לטענה זו. אדרבא , רכישת החברה על ידי המציעה מהווה למעשה תרומת בעלי המניות. 14. התליית אישור המכר בהעברת חוב התמלוגים למציעה עלולה ליצור העדפת נושים שלא כדין, האסורה עפ"י דיני הפירוק הגוברים על הוראות המו"פ, שכן חוב התמלוגים הנו חוב עבר, ושלא כטענת המדען הראשי. חוק המו"פ קובע מפורשות בסעיף 47(ב) כי החוב נוצר עם קבלת המענק אף אם לא נתקיימו מלוא הפרמטרים. מכלל הן אתה שומע לאו , דהיינו אין כל קביעה לקדימות החוב והמדובר בחוב עבר ולא חוב עתידי. 15. לחלופין, אף אם המדובר בחוב עתיד ,חוב זה בא בגדר חוב בר תביעה בהתאם לסעיף 1 וסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל. אשר על כן, התליית המכר בתשלום התמלוגים עולה לכדי העדפת נושים. 16. מלשון חוק המו"פ עולה כי חוב התמלוגים הנו חוב הרובץ על מקבל המענק ולא על הרוכש, כך עולה מסעיף 21 לחוק. 17. מכל האמור עולה כי תשלום החוב יעשה במסגרת דיני הפירוק וכלליו. תגובת הכנ"ר 18. הוראות סעיף 47 מפנות להוראות סעיף 21, לפיכך, במקרה זה הוראות חוק המו"פ יגברו , ועל הרוכש לשלם את התמלוגים. עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי: 19. המסגרת הנורמטיבית סעיף 1 לחוק המו"פ מונה את מטרותיו: (1) פיתוח תעשיה עתירת מדע תוך ניצול והרחבה של התשתית הטכנולוגית והמדעית ומשאבי האנוש הקיימים במדינה; (2) שיפור מאזן התשלומים של המדינה על ידי ייצור וייצוא של מוצרים עתירי מדע שיפותחו בה וצמצום היבוא של מוצרים מסוג זה; (3) יצירת מקומות עבודה בתעשיה וקליטת כוח אדם מדעי וטכנולוגי. לשם הגשמת מטרות אלו הוקם המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי, בראשו עומד המדען הראשי. במסגרתו, ועל בסיס תוכנית מאושרת המוגשת ע"י יצרן או יזם, משתתפת המדינה, לרוב בדרך של מענק, בחלק ניכר מהוצאות המחקר והפיתוח. בתמורה, היצרן או היזם משלם לאוצר המדינה, תמלוגים (עפ"י התקנות, סכום זה עומד על 3.5%) מכל הכנסה הנובעת מהמוצר, שפותח על פי התכנית. קרי, החזר המענק נעשה במקום בו המחקר והפיתוח הניבו מוצר חדש, ורק אם קיימת הכנסה כתוצאה מייצור או שיווק של המוצר . 20. השאלה המשפטית חברה אשר קיבלה מענק עפ"י חוק המו"פ, נקלעה לקשיים ונכנסה להליכי פירוק. במסגרת ההליכים, נמכר קניינה הרוחני לחברה אחרת, האם זו האחרונה ממשיכה לחוב בתשלום התמלוגים? ראשונה, יש לבחון האם קיימת חובת תשלום תמלוגים במצב בו נרכשת חברה במהלך העסקים הרגיל שלה. בהנחה שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית, יהא צורך, בשניה, לבחון האם דין זהה חל גם כאשר הרכישה נעשית במסגרת הליכי פירוק (והליכי חדלות פירעון בכלל). 21. רכישה במהלך העסקים הרגיל סעיף 19 לחוק קובע כדלקמן: (ג) ...רשאית ועדת המחקר לאשר שינוי של מבצע המחקר והפיתוח או העברת הידע לאחר, בתנאי שיחולו על מקבל הידע החובות לפי חוק זה ולפי תנאי התכנית, לרבות החובה שלא להעביר את הידע לאחר אלא בהסכמת ועדת המחקר, ולרבות החובה לשלם תמלוגים. מן הסעיף עולים מס' תנאים להעברת הידע , קרי, העברת הקניין הרוחני: א. שלא כטענת המציעה, כל העברה בין בדרך של רכישה בין בדרך אחרת, בין בתמורה בין שלא בתמורה באישורה של ועדת המחקר. ב. מקבלת ההעברה, קרי הרוכשת, נכנסת לנעליה של החברה, מקבלת על עצמה את כל החובות על בסיס התוכנית המאושרת ועפ"י החוק. ג. בין היתר, חובות אלו כוללים איסור העברת הידע שלא באישור ועדת המחקר וכן חובת תשלום תמלוגים. יוצא; כי רכישת חברה ,,אשר זכתה במענקים עפ"י חוק המו"פ, במהלך העסקים הרגיל , מחייבת אישורה של ועדת המחקר, בכפוף לתשלום תמלוגים ע"י הרוכשת. 22. רכישה במסגרת הליכי פירוק משניתן כנגד חברה צו פירוק, עוברים אנו להליך קולקטיבי בו מעורבים כל נושי החברה ובכללם אף המדינה. במצב זה של חדלות פירעון, בו הקומץ אינו משביע את הארי, קרי, קומץ נכסי החברה אינו מכסה את "ארי" חובותיה, עומדת חובת השוויון בין הנושים כאבן השתיה של הליך זה, אלא אם כן החוק מאפשר או מחייב העדפת נושה פלוני על פני נושה אלמוני. בהיעדר הוראה בחוק לא תיתכן כל העדפת נושה. בדידן, הטלת חובת תשלום תמלוגים על רוכשת במסגרת הליכי פירוק, כמוה כהעדפת נושים. במה דברים אמורים? אכן; חובת תשלום התמלוגים ,משולמת מתוך ההכנסות העתידיות שיתקבלו מהמוצר אשר על פיתוחו שוקדים. תשלום זה התלוי בהצלחת המיזם אכן מיקל על הרוכשת, אולם ברי כי תשלום עתידי זה, יגרע במידה כלשהיא מהתמורה אשר תוצע על ידי הרוכשת, ובכך יופחת הדיבידנד מיתר הנושים. אשר על כן; חיוב הרוכשת בתשלום התמלוגים מהווה העדפת נושים, העדפה אשר תותר אך באם החוק מתיר זאת. 23. סעיף 47 (ב) לחוק הדן במצב של חדלות פירעון קובע כדלקמן: " קיבל תאגיד הטבות לפי חוק זה וניתן עליו צו פירוק או צו לכינוס נכסים או החליט על פירוקו מרצון, לפני שביצע את התכנית המאושרת כולה ולפני שקיים את כל תנאי האישור - יראוהו כאילו נתחייב בהחזרת ההטבות לפני מתן צו הפירוק או צו הכינוס או קבלת ההחלטה, זולת אם החליטה ועדת המחקר שלא יוחזרו ההטבות או שיוחזרו רק מקצתן ; והוא הדין ביחיד שניתן עליו צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל. אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכות המדינה לקבל תמלוגים על פי סעיף 21, מכל הכנסה כמשמעותה באותו סעיף, אשר נתקבלה לאחר מתן צו הפירוק, צו הכינוס או ההחלטה על הפירוק מרצון" כאמור לעיל, פירעון החוב לאוצר המדינה, נעשה רק בשלב מאוחר יותר עם תקבולי ההכנסות מהמוצר, לפיכך נקבע ברישא לסעיף 47, כי חובה של חברה לאוצר המדינה אשר הפכה חדלת פירעון וזאת בטרם השלמת התוכנית המאושרת, יגובש קודם למתן צו הפירוק או הכינוס. אם כן; הרישא לסעיף זה דן אך בשאלת גיבושו של החוב מבלי שנדונה כלל שאלת מעמדו וקדימותו, לשאלת מעמד וקדימות החוב מתייחס הסיפא לסעיף. על פיו, גיבוש החוב אינו גורע מזכותה של המדינה לקבלת תמלוגים מכל הכנסה שתתקבל לאחר מתן צו הפירוק. עם קביעה זו חורג סעיף זה מעיקרון השוויון בין הנושים. שכן, עפ"י הדין הכללי , מעת מתן צו הפירוק, כל ההכנסות והתקבולים השונים הבאים אל קופת הפירוק מחולקים באופן שווה בין נושיה השונים של החברה ובכפוף לכללי העדיפות המוחלטת אשר נקבעו בחוק. עפ"י כללים אלו, הוצאות פירוק, חובות לנושים המובטחים, וחובות לנושים בדין קדימה זוכים לעדיפות על פני יתרת הנושים הבלתי מובטחים. אין חולק, כי מענק מטעם המדינה עפ"י חוק המו"פ, אינו בא בגדר החובות המנויים לעיל הזוכים לעדיפות עפ"י הדין הכללי. אלא שסעיף 47 לחוק המו"פ קובע כי המדינה זוכה לעדיפות על פני יתר הנושים וזכאית לקבלת תמלוגים מכל הכנסה הנובעת מהמוצר אף לאחר צו הפירוק. הסדר זה בהיותו דין ספציפי גובר על הוראות הדין הכללי. סיכומם של דברים; סעיף 47 לחוק מתיר העדפת נושים, לפיה המדינה זכאית לתמלוגים מכל הכנסה אשר תתקבל לאחר מתן צו הפירוק. אלא שבכך, טרם באתי אל פתרונה של המחלוקת שבפני, ובמקומה עולה שאלת ההיקף של הסיפא לסעיף 47. לטענת המציעה והמנהל המיוחד, חובת תשלום התמלוגים מתייחסת רק להכנסות המתקבלות לקופת התאגיד שבפירוק, חובה זו לא מתייחסת להכנסות אשר התקבלו לקופת רוכשת החברה שבפירוק. אף סעיף 21 לחוק, אליו מפנה סעיף 47, מתייחס אך לתאגיד אשר ניתן לו אישור מאת ועדת המחקר ולא לרוכשת התאגיד. 24. עתה, משבאנו אל "התחנה הסופית", יש להכריע האם חובת התמלוגים קמה ועומדת רק כלפי הכנסות אשר נתקבלו בקופת הפירוק או שמא חובת התמלוגים עומדת גם ביחס לרוכשת. פרשנות מילולית של הסעיף, לא תעלה ולא תוריד בפתרון הבעיה, הסעיף אינו מתייחס לזהות הקופה נשוא ההכנסה אלא נוקט פרק זמן אשר לאחריו זכאית החברה לתמלוגים, ובכלל מועד זה אף רכישת החברה. אכן, סעיף 21 מתייחס לחברה מקבלת האישור, אלא שאין בכך רבותא, כן, כאמור לעיל, מי שרוכשת חברה במהלך העסקים הרגיל ,באה בנעליה של חברה וחבה היא בתשלום התמלוגים, ולפיכך, אין משמעות מיהו מקבל האישור מקורי. זהו המקום, לקרוא למחוקק להסדיר מפורשות נושא זה של רכישה במסגרת הליכי חדלות פירעון רכישה , אשר במצב דהיום, לצערנו, הנה בגדר חזון נפרץ. 25. לטעמי; פרשנות אשר תעלה בקנה אחד עם תכלית ומטרות החוק ותשקף מדיניות משפטית ראויה, תוביל למסקנה כי אף רוכשת במסגרת הליכי פירוק תחוב בתשלום תמלוגים. ,למצער; תוצאה זו מתבקשת כאשר עסקינן ברוכשת הקשורה בצורה זו או אחרת לחברה, בין אם המדובר בחברת בת, חברת אחות או בעלי מניות זהים. אבהיר מסקנתי זו. 26. הדעת נותנת ,כי לחברת מחקר ופיתוח השוקדת על גילוי ידע חדש או יישום ידע כלשהוא , דרוש "מרחב נשימה" כלכלי ארוך טווח, באשר קיים חשש ניכר כי המיזם אשר לרוב דורש שנים- יכשל, וכל ההשקעות תרדנה לטמיון. חרף זאת המדינה רואה חשיבות מרובה בקידום המחקר והפיתוח במדינה ומוכנה ליטול חלק בסיכון הכלכלי- טכנולוגי של היצרן, בדרך של העמדת הון לרשותו. מצב בו המדינה תיקח סיכון ותעמיד מענק לחברה לשם פיתוחו של מוצר, כאשר בסופו של תהליך, מענק זה לא יושב למדינה וזאת בדרך של רכישת החברה, יביא למצב לפיו ועדת המחקר, במסגרת סמכותה, תציב תנאים נוקשים לאישור כל תוכנית אשר תוגש ע"י יצרן או יזם, תיתכן אף התנאה על אפשרות רכישה . מצב זה, יוביל לבטח לפגיעה קשה ביצרנים הזקוקים לאשראי זה המוצע ע"י המדינה. אכן, לעיתים, יש בדרישה זו של תשלום התמלוגים בכדי לפגוע בנושי החברה, אלא שמדיניות משפטית רחבה היורדת לשורשו של חוק המו"פ תחייב את המסקנה דלעיל. חשש נוסף הרובץ במקרה של פטור מתשלום התמלוגים, נוגע לעסקה ה"מעגלית". לשון אחר; בעלי מניות בחברה, המצויים ב"רזי" המיזם ואף מכירים את ערכו, יוכלו להיפטר מחובת תשלום התמלוגים ע"י רכישת החברה במסגרת חדלות פירעון. רכישה זו אינה בהכרח תוצאה של קנוניא או כוונת מרמה, לפיה בעלי המניות גורמים לחדלות פירעונה של החברה על מנת לרוכשה בלא חובת התשלום לאוצר המדינה. חשש זה קיים אף במקרים בהם נקלעה החברה לקשיים כלכליים אמיתיים ובעלי המניות מנצלים הזדמנות זו לרכישת החברה. 27. סיכומו של עניין; חובת התמלוגים מוטלת אף על רוכשת במסגרת הליכי פירוק, כאמור לעיל; תוצאה זו מקבלת משנה תוקף, כאשר הרכישה מתבצעת ע"י אותם בעלי מניות. 28. מן הכלל אל הפרט ההצעות היחידות לרכישת הקניין הרוחני של החברה הועלו ע"י מי שהיו בעלי מניותיה ובעלי עניין בחברה. בסופו של יום, המציעה היא אשר העמידה את הסכום הגבוה ביותר. המדען הראשי, העלה טענות של קנוניא ומעשי מרמה מטעם המציעה. בתמצית הטענה , כי המציעה רכשה את מניות החברה על מנת לקנותה ב"נזיד עדשים" תוך ויתור על החוב לאוצר המדינה. יאמר מפורשות, כי טענות אלו אין להן על מה שתסמוכנה ומוטב שלא היו באות לעולם. המדען הראשי לא צירף כל אסמכתאות או ראיות לטענות אלו, יתרה מזו; המציעה ואף המשיבה 2, רכשו את מניות החברה, תוך הזרמת סכומי כסף נכבדים למדי במטרה לחלצה מהמצוקה התזרימית אליה נקלעה. מכל מקום; לפנינו בעלת מניות ובעלת עניין בחברה, אשר נהנתה מהמענק מכוח חוק המו"פ, ועתה תוך מתן אמון ביכולתה של החברה מבקשת לרוכשה בכפוף לכך שלא תחויב בתשלום התמלוגים לאוצר המדינה. כאמור לעיל; מצב זה בלתי מתקבל על הדעת. נתינת יד לתנאיה של המציעה, יגרום בסופו של תהליך, לפריצת חוק המו"פ וממילא לפגיעה קשה באפשרות לקבל מענק עפ"י החוק. לא זאת אף זאת; המנהל המיוחד ואף המציעה עמדו על כך, כי תוצאה זו תסב נזק רב לנושי החברה אשר לא יזכו לקבלת דיבידנד. אלא שבחינה מעמיקה יותר תגלה כי עפ"י ההסכם בין הצדדים, 60% מהתמורה יוותרו בידי המשיבה 2, אשר הינה בעלת עניין בחברה. כך מתגלה בפנינו מצב בו בעלי המניות בחברה, הם הנהנים העיקריים ממכירה זו. 29. לאור כל האמור; הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה המדען הראשי וועדת המחקר רשאים לעמוד על חבותה של המציעה בתשלום התמלוגים. עם זאת; אין מחלוקת כי ועדת המחקר מכוח סמכותה בסעיף 47 לחוק, רשאית למחוק חלק מהחוב. על כן מוצע; כי ועדת המחקר והמציעה ישובו וינהלו משא ומתן באשר לשיעור התמלוגים. הסכמה בין הצדדים, מחד גיסא לא תפגע במטרת חוק המו"פ, באשר שיקול הדעת נתון לועדת המחקר וכל מקרה ומקרה ידון לגופו, ומאידך גיסא לא יגרום נזק כבד מנשוא לנושי החברה. לאור החלטתי זו, לא מצאתי מקום לדון בהסכמות בין המנהל המיוחד והמשיבה2. 30. משלא אושר המכר, מבקש המנהל המיוחד לחלט את הערבות הבנקאית אשר הופקדה ע"י המציעה. בקשה זו תמוהה בעיניי ולא מצאתי כל טעם להיעתר לה. המציעה עמדה לאורך כל הדרך על רצונה לרכוש את קניינה הרוחני של החברה ואך בשל עמדתו של המדען הראשי נמנע הוצאתו לפועל של המכר, אשר על כן; אין כל מקום לחלט הערבות. מנגד, במסגרת תגובתה ביקשה המציעה לשפותה בגין כל ההוצאות הכרוכות בשימור הקניין הרוחני, אלא שבקשה זו חורגת ממסגרת הדיון ודינה להימחק. 31. סוף דבר; דין הבקשה להדחות, בשל תקדימיותה של הסוגיא הנדונה. אין צו להוצאות. תמלוגיםפירוק חברהחוב