החלטה הונחה בפני בקשת חברת מטליום זיו בע"מ (להלן: המבקשת) להורות לנאמנת בהקפאת הליכים של חברת סופר אקטיב בע"מ (להלן: הנאמנת והחברה, בהתאמה) לשלם עבור עבודות שביצעה המבקשת עבור החברה בתקופת הקפאת ההליכים. לאחר שהונחו בפני הבקשה, התגובות לה, ונספחיהן, החלטתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. עובדות המקרה וטענות הצדדים: 1. הבקשה עוסקת בתשלום עבור הזמנה שביצעה הנאמנת בתקופת הקפאת ההליכים. לטענת המבקש, ביצע עבור הנאמנת וע"פ הזמנתה עבודות בסכום של 200,000 ₪, אשר תמורתן לא שולמה לו עד היום. לחברה חובות נוספים כלפי המבקש, אשר מקורם בתקופה שקדמה להקפאת ההליכים, ואת חוב זה אין הוא תובע כעת, מסיבות ברורות. 2. בינתיים כשלה הקפאת ההליכים , והחברה נמצאת בהליכי כינוס נכסים. הכונס הוא המשיב בבקשה, באשר אין ספק כי לנאמנת אין התחייבות אישית לחוב, אלא לחברה. 3. כונס הנכסים טוען כי הנאמנת אמנם הזמינה עבודות בהיקף הנ"ל, אלא שבפועל בוצעו עבודות בהיקף 72,000 ₪ בלבד. כמו כן טוען הכונס כי מביצוע העבודה התעשר מזמין הפרוייקט אשר קיבל עבודה בחינם, ואליו יש להפנות את התביעה. 4. טענתו העקרונית של הכונס היא כי לחובות שנוצרו ע"י נאמן בהקפאת הליכים אין מעמד מיוחד כל שהוא. מהרגע בו הופסקה ההקפאה הם בגדר התחייבויות של החברה, ועל הקבלן המבצע את השירותים לפנות בתביעת חוב רגילה כלפי הכונס. 5. הנאמן תומך את עמדתו בהלכת ע"א 6010/99 , בעניין תבור תעשיות שיש (דוד ששון עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי ו-2 אח' . פ"ד נו(1), 385.) אשר צורפה לבקשה. עד כאן טענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 6. בפתח דברי יוער כי להלכת תבור אין נגיעה של ממש לעניין שלפנינו. הלכת תבור עוסקת בביטול הסדר נושים עם חברה כאשר הוגשה בקשה לפירוק החברה ומונה מפרק זמני. אחד הנושים אמור היה לקבל חלק מנשייתו לפי החלטת הנאמן שמונה לביצוע ההסדר. לאחר החלטת הנאמן, וטרם התשלום, הופסקה הקפאת ההליכים. הבנק תבע את הסכום שנפסק ע"י הנאמן. ביהמ"ש העליון קבע כי החלטותיו של הנאמן הנובעות מביצוע ההסדר, אינן בנות תוקף לאחר ביטולו. 7. לא כך הן העובדות בעניין זה, ואף התוצאה, על כן, תהא שונה. כאשר מדובר בהתחייבויות שנוטל נאמן לצורך הפעלת החברה בתקופת הקפאת הליכים, והוא מתחייב בשם החברה, ובאישור בימ"ש, אין לומר כי התחייבויות אלו בטלות עם ביטול ההקפאה. 8. מעבר להיות תוצאה זו מתחייבת ע"י עקרונות דיני חדלות הפירעון, אשר נתנו קדימות מוחלטת להוצאות פירוק וכינוס, הרי שבחינת הקשר החוזי בין הצדדים תוביל לאותה מסקנה. 9. המתקשרים בחוזה עם החברה ע"י הנאמנת, ובתוכם המבקש, הסתמכו על כך שתמורת החוזה תשולם לפני כל חובות החברה האחרים, כדרך שמשולמות הוצאות כינוס או פירוק. ברי שאיש לא היה מתקשר עם נאמן לו ידע שייאלץ להגיש תביעת חוב ולההפך נושה רגיל. 10. מתן הכשר ע"י ביהמ"ש להימנעות מתשלום חובות שהנאמן נטל ביודעין, יהווה פגיעה במוסד הקפאת ההליכים וברמת האמון שרוחש הציבור לשליח ביהמ"ש, ואף לביהמ"ש עצמו. 11. הכונס טוען כי אין להטיל על קופת הכינוס את הוצאות הנאמנת. לעניין זה יוער כי לו עמדה הנאמנת בהתחייבויות שנטלה, לא הייתה קופת הכינוס מתעשרת בסכום זה כלל, ועל כן אין לו להלין על כך שקופת הכינוס צריכה לשאת בסכום זה עתה. המדובר הוא בדחיית תשלום ותו לא, שהרי קופת הנאמנת היא זו שעברה לידי הכונס. 12. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, פורסמה הלכה שניתנה לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון, רע"א 7125/00 ריבנוביץ ואח' נ' רוסטום שלבאנה ואח' (טרם פורסם). ביהמ"ש בהחלטתו העניק עדיפות לחובות שנוצרו בתקופת ההבראה על פני החוב לנושה המובטח, וזאת על אף שההבראה לא צלחה. הנימוק המרכזי להעדפה זו הוא השיקול החוזי שהזכרתי לעיל, הנוגע להסתמכות נותני שירות על כך שיזכו לעדיפות על פני החובות שנוצרו עד כה, במיוחד כאשר הנושה המובטח היה מודע להליך ההבראה ואף תמך בו. מאחר ואין הליך הבראה ללא הוצאות, הרי שהנושה המובטח יודע כי ייתכן ויווצרו חובות נוספים אשר יזכו לדין קדימה על פני נשייתו. 13. פסה"ד ניתן ע"י כב' השופט לוין. כב' השופט אנגלרד מוסיף כי במקרה בו מוטלת בספק שאלת מודעות הנושה המובטח להליך ההקפאה ותוצאותיו, אזי, בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת קדימות הוצאות הנאמן מול החוב המובטח, יפעיל ביהמ"ש את מבחן ה"תועלת הממשית", הבוחן את התועלת שצמחה לנושה המובטח ע"י ההוצאות שהוציא הנאמן. אלא שמאחר והנושה בעניין זה היה מודע היטב להליך ההקפאה, אינני נדרשת למבחן זה. כאמור, פסה"ד תומך במובהק בגישה כי תשלום "הוצאות הבראה" קודם לכל תשלום אחר. 14. ומפסק דינו של ביהמ"ש העליון - חזרה לעניין דנן ולנסיבותיו. לא נטען ע"י הכונס כי הנאמנת נכנסה להתחייבויות ללא אישור ביהמ"ש. ביהמ"ש (כב' הנשיא, השופט א. גורן) אמנם אסר על הנאמנת להתחיל בפרוייקטים חדשים, אך התיר לה להשלים את הקיימים (ראה עמ' 17 לפרוטוקול) . יתירה מזאת: הכונס מודה כי בוצעו עבודות בהיקף מסויים (72,000 ₪) בהתאם להזמנה שביצעה הנאמנת. אף לא הוכחש כי הנאמנת דרשה מהמבקש ערבות בנקאית בהיקף העבודות המתוכנן, וערבות זו הוצגה בפני ביהמ"ש. כל אשר שנוי במחלוקת הוא היקף העבודות שבוצע בפועל. 15. לאחר עיון בראיות שהוגשו ע"י המבקש, הגעתי למסקנה כי שאלת ביצוע העבודות והיקפן חורגת מהתחום הראוי לידון על דרך של בקשה למתן הוראות. זו שאלה עובדתית הנתונה במחלוקת, אשר לצורך בירורה אין די בראיות המועטות שהוגשו, ואף לא בחקירת עד אחד או שניים. שאלה זו ראוייה להתברר בבימ"ש על דרך של תובענה כנגד הכונס. ייתכן מאוד כי בירורה של שאלה זו יצריך מינוי מומחה. בנסיבות אלו אינני יכולה להכריע במסגרת בקשה למתן הוראות מהו היקף העבודות שבוצע בפועל. 16. לאור האמור, יעביר הכונס למבקש את הסכום אשר איננו שנוי במחלוקת בסך 72,000 ש"ח בתוספת מע"מ, צמודים למדד ונושאים ריבית , מיום שהוסכם כיום ביצוע התשלום ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. 17. אני מקווה כי לגבי שאר הסכום יוכלו הצדדים להגיע להסכמה, והסכום עליו יוסכם ישולם למבקש לאלתר. ההסכמה אף רצויה על מנת למנוע נטל נוסף על קופת הכינוס. אם לא תושג הסכמה, יוכל המבקש לתבוע את הכונס בגינו, וככל שיפסוק ביהמ"ש ישולם הסכום כפי האמור לעיל. 18. המזכירות תודיע למבקש, לנאמנת לשעבר, לכונס -עו"ד ורטהיים, ולכנ"ר אשר נמנע מהעברת תגובתו אשר נתבקשה ע"י ביהמ"ש פעמים מספר. 19. בנסיבות אלו, יישא הכונס בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הבאתי בין שיקוליי בפסיקת הסכום הנמוך את העובדה כי קופת הכינוס היא שתישא בתשלום. הקפאת הליכים