החלטה 1. בתיק פש"ר 628/00 עתרה החברה בבקשה להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, בקשה שהוגשה ביום 6.12.00. בהחלטות שונות, שניתנו מאז, הוקפאו ההליכים הן כנגד החברה-המבקשת, והן כנגד בעל מניותיה מרדכי מרן. 2. במהלך דיונים, שהתקיימו בבית המשפט ניתנו בסופו של דבר החלטות בתאריכים 27.12.01 ו31.12.01- בהן אושר הסדר לפי סעיף 350 לחוק. בעל המניות מרן טוען שההחלטות בדבר אישור ההסדר ניתנו שלא בהסכמתו, וכאשר לגבי ההחלטה מיום 31.12.01 גם לא ניתנה לו הזדמנות מתאימה להביא את עמדתו, קודם למתן ההחלטה, בפני בית המשפט. 3. בין אם צודק מרן בטענותיו הדיוניות ובין אם לאו, ניתנה לו היום, במהלך הדיון הממושך בפניי, אפשרות מלאה להביא טענותיו בענין ההסדר שהוצע על ידי הנאמן לצורך הקפאת ההליכים, וזאת הן בכתב (קודם לדיון) והן בע"פ. 4. בעיקרו של דבר ריכז בא כוחו המלומד של מרן את טענותיו בשני נושאים עיקריים. לגבי הנושא הראשון אמר, שלא יתכן כי חלק מההסדר יהיה גם כרוך בהעברת מניות של מרן בחברה למי שרכש את הבעלות בזכויותיה של החברה. עוד אמר, כי אפילו מוסמך בית המשפט במסגרת ההליכים הנוכחיים לצוות בקשר למניותיו של מרן בחברה, הרי בנסיבות הענין, כפי שהובאו בפני בית המשפט אין זה מן הראוי לעשות כן. 5. לאחר עיון נראה לי שמן הראוי לקבל בהקשר לאפשרות של מתן הוראות לגבי מניותיו של מרן במסגרת ההליכים הנוכחיים את עמדתו של הנאמן לצורך הקפאת ההליכים, עמדה שנתמכה, למעשה, על ידי כל יתר המשתתפים בדיון בבית המשפט. בצדק הצביע הנאמן על כך שמרן השיג במסגרת הקפאת ההליכים לא רק הקפאה של ההליכים נגד החברה אלא השיג גם הקפאה של הליכים נגדו באופן אישי. ברור שהקפאה זו של ההליכים נגד מרן באופן אישי חייבה מתן תמורה הולמת מצידו. ואמנם הנאמן הצביע על כך שבמהלך הדיונים הרבים שהתנהלו בנושא ההקפאה (בפני כב' השופטת ב. גילאור), הובהר שמרן יצטרך להעביר את מניותיו במסגרת הסדר אם יושג כזה. בא כוחו המלומד של מרן אומר, שלא ניתן לקבל מקרה ובו מסכים מרן מראש להעברת מניותיו כאשר אין הוא יודע מה התמורה שיקבל, אם בכלל. התשובה לכך היא שהסכמתו של מרן להעברת המניות ניתנה, מראש, בתנאי שיושג הסדר במסגרת הליכי הקפאה לפי סעיף 350, הסדר שיהיה הולם וראוי תוך בחינה של כלל השיקולים הרלבנטיים לענין זה. 6. אני מבקש לצטט בהקשר זה את הדברים שכתבה השופטת הנכבדה בהחלטתה מיום 21.10.01: "למיטב זכרוני מ4.7.01-, כאשר עו"ד שפיר, ב"כ חב' ש. לסר בע"מ ביקש להורות על הסדרת הקפאת ההליכים ביחס לערבויות האישיות של מר מרן, אליה הצטרפו גם בנק הפועלים והבנק לפתוח התעשיה, לא דובר על הצגת ערבויות (צ.ל. 'מניות' - א.כ.) אלא על הסכמה למכירתם ולא הותנה תנאי כאילו ההסכמה כרוכה בשווי המכירה שיתקבל ממכירת ויטאמד. "גם הגיונם של הדברים מחייב זאת, שכן מרן נהנה מסיטואציה של הקפאת הליכים נגד החברה ונגד הערבויות האישיות שלו, ובמשך תקופה של למעלה מ9- חודשים לא ננקטים נגדו הליכים משפטיים או הליכי גבייה אחרים והאינטרס שלו, בסופו של דבר, במקרה שיושג הסדר נושים. דובר על מכירת מניותיו של מרן בויטאמד. ברור שאם למרן נכסים אחרים ברי מימוש כמו מניות בויטאפרם, יצטרכו הנושים לתת דעתם לרכוש זה למקרה שבהסדר תעמוד דרישתו להפטרו מערבויותיו". 7. מסקנתי היא איפוא ששאלת התמורה שאמור לקבל מרן בגין העברת המניות כרוכה בשאלה האם ראוי ההסדר המוצע אם לאו. בחינת ההסדר נעשית לא רק מנקודת מבטו של מרן, אלא מנקודת מבטם של כלל הנוגעים בדבר, קרי: נושים, עובדים ומעונינים אחרים בהליכי ההקפאה. עצם הגשת הבקשה להקפאת ההליכים בתמיכתו ובהשתתפותו הפעילה של מרן, כפי שנעשתה במקרה הנוכחי, הסכמתו לעיקול מניותיו וזכויות אחרות במסגרת הליכי ההקפאה, כל אלה מצביעים בברור על כך, שמרן הסכים להעביר את המניות בתמורה לעצם הליכי ההקפאה כולל הקפאת הליכים נגדו באופן אישי, ובתנאי היחיד שיתקבל הסדר שיאושר בסופו של דבר. בשום שלב לא שמר לעצמו מרן, בראשית הדרך את האופציה לה הוא טוען עכשו, בחוכמה שלאחר מעשה, דהיינו שהוא יוכל מכוח החזקת המניות בלבד לטרפד הסדר במסגרת סעיף 350. 8. השאלה הנוספת שמעלה עורך דינו המלומד של מרן היא האם ראוי להורות בעניננו על העברת המניות. כפי שכבר ציינתי התשובה לשאלה זו תלויה בשאלה האם ראוי ההסדר המוצע בין החברה לבין נושיה. בשאלה זו שמע בית המשפט בהרחבה את עמדות הצדדים והגיע לכלל מסקנה שאמנם מדובר בהסדר ראוי וזאת לאחר שנשקלו האינטרסים השונים של הנוגעים בדבר. למעשה, אין מחלוקת גם היום, שבשים לב לנתונים העובדתיים שהיו בפני הנאמן, אמנם ראוי ההסדר לאישור. ההסדר קיבל את הסכמתם של נושיה של החברה לרבות בנקים, קיבל את הסכמת עובדיה ומבטיח את המשך פעילותה של החברה והעסקתם של עובדים אלה. במסגרת ההסדר נמצא פתרון לתביעות של נושים בדין קדימה כולל רשויות המס. בהקשר זה ראוי לציין, שנוכח מצב החובות הקשה של החברה שבהקפאה, והתנאים הכלליים הקשים בתקופה הנוכחית והזמן שחלף מאז תחילת הליכי ההקפאה, לא ניתן היה לצפות להסדר טוב יותר. טענת מרן בהקשר זה היתה שצריך היה לנקוט בצעדים נוספים לברור שוויה של החברה קודם שניתן אישור לעיסקה עם המשקיע -ר.ק.ח. כפי, שנאמר לי במהלך הדיון היום, לא נעשה דבר על ידי מרן במהלך החודשים שבהם התנהלו הליכי ההקפאה כדי לתרגם לתוצאות מעשיות את טענותיו אלה. אם היו לו טענות באשר לשווי המניות או באשר לשווי של זכויות אחרות של החברה, לא היה כל צורך להמתין עד לדקה ה90- בהבאת טענות אלה בפני בית המשפט. מרן יכול היה להסתייג כבר בראשית הדרך מפעילותו של הנאמן ומהצעדים שנקט לצורך השגת ההסדר. באופן מעשי, בזמן שחלף, לא הובאו כל נתונים של ממש מטעמו של מרן כדי לבסס טענה, שההסדר כפי שהוצע לרבות הערכת שווי זכויות בחברה שבבסיס ההסדר, אינו מוצדק או אינו מבוסס דיו. עד כמה שיש בדבר צורך אני מאמץ, בהקשר זה את מסקנותיה של השופטת גילאור שדנה בענין בהרחבה. 9. התוצאה היא בשלב הנוכחי שאני דוחה את שתי הטענות העיקריות של בא כח מרן, הן לגבי האפשרות למתן החלטה של ביהמ"ש באשר למניותיו של מרן והן באשר לשאלה אם ראוי להחליט לגביהן במקרה הנוכחי. 10. שאלה נוספת, שהתעוררה בדיון הנוכחי היא האם ניתן לאשר הסדר בין החברה לבין נושיה, כאשר בשני נושאים ההסדר המוצע מאפשר מו"מ והשגת הסכם, בתקופה מוגבלת בין מרן לבין שתי קבוצות של נושים. גם בהקשר זה נחה דעתי כי מכיון שההסדר כולל גם הוראה למקרה והסכם כאמור לא יושג, הרי ניתן לאשרו ואין הוא לוקה בחוסר בהירות או בחלל ריק. 11. במהלך הדיון היום טען בא כוחו של המשקיע ר.ק.ח., כי הוא תומך בהסדר ומבקש לקיימו, אך הוא מבקש להסתייג משתי נקודות הכלולות בהסדר. המשקיע אומר, כי בהחלטת השופטת הנכבדה מיום 31.12.01 הותנה אישור ההסדר בהגשת הודעה על ידיו עד יום א' 6.1.2002. ואמנם הודעה כאמור הוגשה לבית המשפט על ידי עו"ד יגאל חברוני ובה מציין הכותב הנכבד: "... לא מוצאת ר.ק.ח לנכון להביא הסתיגויותיה בשלב זה והיא שומרת על זכויותיה להביא עמדתה והסתיגויותיה המפורטות בענין במסגרת הדיון שיתקיים בתיק ביום 27.1.02...". ההודעה הנ"ל אינה אלא ניסיון לשנות את החלטת ביהמ"ש מיום 31.12.01. לפי אותה החלטה נקבע מועד להגשת ההסתיגות ובמסגרת המועד שנקבע (בנוכחות המשקיע הנ"ל), כתב בא כוחו במפורש לביהמ"ש, שאין לו כל הסתיגויות. באותה הודעה הוא מבקש לתת לו ארכה נוספת, או יותר נכון הוא קוצב לעצמו מועד חדש להגשת הסתיגויות. פרושו של מועד חדש כזה אינו אלא ניסיון לשנות, בדיעבד, את החלטת ביהמ"ש. לא מדובר בנושא טכני גרידא. השופטת המלומדת כאשר קצבה את המועד להגשת הסתיגויות על ידי המשקיע ראתה לנגד עיניה את החשיבות בהכרעה מהירה בזכויות של הצדדים וכן ראתה לתת תוקף להתחיבויות שקיבל על עצמו המשקיע הן כלפי החברה והנאמן והן, במשתמע, כלפי הנושים. שינוי המועד להגשת הסתיגויות משנה את היחס שבין המשקיע לבין אלה שכלפיהם התחייב וממילא, אין לו, בנסיבות הענין מקום. משעה שהסתיגויות המשקיע לא הוגשו במועד שקצבה השופטת הנכבדה, אני דוחה אותן. 12. התוצאה היא שככל שיש בפניי בקשות של מי מבעלי הדין לשנות את החלטותיה של השופטת גילאור מהתאריכים 27.12.01 ו31.12.01- אני דוחה אותן. הסדר הנושים כפי שהוצג בפני כב' השופטת ובפניי על ידי הנאמן מאושר. לענין תוכנו של הסדר הנושים, אני מאמץ בהקשר זה את דבריו של הנאמן בעמ' 3 של הפרו' דהיום שורות 17 עד עמוד 4 שורה 6. 13. רשמתי לפניי את ההסכמה דהיום שבין בעלי הדין הנוכחים כאן לרבות בא כח מכון מור והנאמן כי "הגורם אשר ינהל את התביעה בשם ויטאמד נגד ויטאפרם יוסכם בין בא כח מכון מור והנאמן, נציג ויטאמד, ונציג הנושים הרגילים, ובהעדר הסכמה יובא להכרעת בית המשפט, וזאת לאור הודעת מכון מור, כי הסכמתה להעברת מניות בויטאמד ללא תמורה מותנית בכך שהתביעה האמורה לא תנוהל ע"י הנאמן." מובן מאליו, כי במקרה של העדר הסכמה כאמור לעיל, והבאת הענין בפני בית המשפט, הרי יתן ביהמ"ש את החלטתו רק לאחר שישמע את טענות כל הנוגעים בדבר לגופו של ענין כאשר, בהקשר זה כל הטענות, של מי מבעלי הדין, שמורות. 14. אני נותן בזאת צווי עשה וצווי מניעה, ככל שאלה דרושים לצורך ביצועו בפועל של ההסדר, כפי שהוצג בפני ביהמ"ש על ידי הנאמן. למניעת ספק אני חוזר וקובע, כפי שקבעה כב' השופטת ביום 31.12.01, כי ההסדר האמור קיבל את אישורו של ביהמ"ש. הנאמן יגיש לביהמ"ש (העתק במישרין לכל בעלי הדין הנוכחים כאן, תוך ציון העובדה שהדבר נעשה במסמך המוגש לביהמ"ש), מסמך המכיל את כל תנאי ההסדר כפי שהוצע לביהמ"ש ואושר על ידיו, כולל גם כל הסעדים האופרטיביים המתבקשים על ידי ביהמ"ש. בהסתמך על מסמך זה אתן את ההחלטות המתבקשות מאישור ההסדר כאמור. 15. אחרי ששקלתי את כלל טענות הצדדים לגבי ענין ההוצאות, כולל טענות דיוניות באשר לדיונים שהתקימו ב31.12.01- ו27.12.01-, אני מחייב את מרן לשלם לנאמן את הוצאות המשפט בבקשות שבפניי (לפי תקנה 513 לתקנות סדה"ד האזרחי), וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח + מע"מ להיום. הקפאת הליכים