החלטה מונחות בפני שתי בקשות, אשר החלטתי להכריע בהן במשותף: בבש"א 4264/02 (להלן: הבקשה הראשונה) מבקש עו"ד עדי כהן כונס הנכסים לנכסי חברת רמת שלומי בע"מ להורות כי ארבעה הסכמי מכר שחתמה החברה עובר לפירוקה - בטלים. לחלופין עותר הכונס כי אתיר לו להתעלם מהסכמים אלו, ולהורות כי רוכש ארבע הדירות, מר פאול שוורץ (להלן: שוורץ) , יהיה נושה בדין רגיל בגובה הסכום ששילם עבור הדירות. בבש"א 25332/01 (להלן: הבקשה השניה) עותר מר ישראל מאיר דוייטש (להלן: דוייטש) כנגד כונס הנכסים, המנהל המיוחד של רמת שלומי ע"וד אביב פריצקי, והכנ"ר בתפקידו כמפרק קבוע, למסור לידיו את הדירה שרכש ברמת שלומי. לחילופין מבוקש להורות לחברת הביטוח אליהו אשר ביטחה את המבקש על פי חוק המכר דירות (הבטחת השקעה של רוכשי דירות) תשל"ה - 1974 לשלם לו את סכום הפוליסה. בשתי הבקשות ניתנו החלטות ביניים. בבקשה הראשונה החלטתי לבקש את תגובת הרוכש והכנ"ר. הרוכש הגיש את תגובתו, והכנ"ר ביקש לקבל את עמדת יתר הצדדים - חברת הביטוח, והמנהל המיוחד. החלטתי שלא להיענות לבקשת הכנ"ר ולהכריע בבקשה כבר בשלב זה, שכן לאור המסקנה אליה הגעתי אין טעם בהוצאת כספים ובהקדשת זמנם של יתר הצדדים. הבקשה השניה נשלחה לתגובות ארבעה המשיבים - הכונס, חברת הביטוח, המנהל המיוחד, והכנ"ר. לאחר קריאת תגובותיהם החלטתי לדון בה יחד עם הבקשה הראשונה. החלטתי כי שתי הבקשות אינן מתאימות למסגרת של בקשה למתן הוראות, משום טעם. בקשתו של כונס הנכסים "להורות לו להתעלם" מארבע עסקאות למכר דירות שביצע הרוכש, הנה בקשה לביטול הסכמי מכר, על כל המשתמע מכך. אחת התוצאות האופרטיביות של החלטה זו היא דחייתו של שוורץ ממעמד של רוכש דירה, שבמקרה זה הוא "מעין מעמד" של נושה מובטח, למעמד של נושה רגיל. בשל תוצאה זו, יש חפיפה בין בקשה זו לסוג הבקשות בהם מטפל בימ"ש זה. ברם, בקשה זו איננה מתאימה כלל למסגרת של בקשה למתן הוראות. על הכונס לפנות לבימ"ש בבקשה להצהיר על כך שהחוזים לרכישת דירה היו חוזים למראית עין ולמעשה הייתה כאן עסקת מימון, ולא עסקה אמיתית לרכישת דירה, כטענתו. אינני יודעת מהו הביסוס החוקי לבקשתו של הכונס. אם המדובר הוא בביטול עסקאות מרמה על פי ס' 98 לפקודת פשיטת הרגל, הרי שהכונס איננו מוסמך לפנות בבקשה זו כי אם המפרק, הכנ"ר במקרה דנן, אשר יכול להעניק את סמכותו זו למנהל המיוחד. יתר על הדרוש ייאמר כי בקשה זו מוגבלת לעסקאות שנעשו שלשה חדשים קודם למתן צו פירוק החברה. אמנם יטען הכונס שעסקה זו עדיין לא הושלמה ברישום, משכך אין להתחיל ולמנות את שלשת החדשים . ברם, שאלה זו זקוקה להכרעה בפני עצמה, ומשהחלטתי כי מסגרת הבקשה איננה הולמת, אין לי צורך להכריע בשאלת המועד הקובע לענין ביטול העסקאות. כונס הנכסים בא בנעלי הבעלים לעניין יכולתו לבטל עסקאות. עליו לפנות בתביעה כנגד המתקשר. בקשה למתן הוראות איננה יכולה להיות "קיצור דרך" בהכרעה בשאלה עובדתית סבוכה. יתר על כן; שוורץ וחברת הביטוח "אליהו" מצויים בעיצומה של תביעה, בה טוענת חברת הביטוח כי הסכמי רכישת הדירות, אותן ארבע דירות, הם הסכמים למראית העין. יוצא איפה כי הליך תלוי ועומד במקום אחר, ואין באפשרות ביהמ"ש להכריע בשאלה עובדתית אשר בימ"ש אחר עוסק בה במקביל, והכרעה כזו עלולה ליצור פס"ד כפולים וסותרים. ייתכן ויש מקום מצד הכונס לשקול את הצטרפותו להליך השני, על מנת לסייע לענין ממצא עובדתי התומך בטענותיו. מעיון בבקשה ובתשובה לה עולה כי הכרעה בשאלות העובדתיות תצריך תצהירים רבים, חקירת המצהירים, וכן הבאת ראיות רבות נוספות. אין שום אפשרות להכריע בבקשה על סמך כתבי הטענות בלבד, ואף אם יוגש "כתב תשובה" מטעם הכונס. כמו כן אין מדובר בשמיעת עד או שניים. עולה מן האמור כי בקשה למתן הוראות איננה ההליך המתאים לבקשה זו. הדברים האמורים לעיל נכונים אף לבקשה השניה. מהותה של בקשה זו היא אכיפת הסכם מכר. הבקשה היא נגד כונס הנכסים, אשר יחסו לעסקה זו הוא כאל ארבע העסקאות של שוורץ. לחילופין מבוקש לחייב את חברת הביטוח לשלם לדוייטש את הפוליסה שקיבל להבטחת רכישת הדירה. בקשה למתן הוראות איננה מסגרת מתאימה לבקשת צד שלישי לחייב צד שלישי אחר . לענין זה ראה שורה ארוכה של פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון והובאו בכתבי הטענות עצמם, ועל כן אין מקום לחזור ולצטטם. עצם הגשת הבקשה על דרך של בקשה למתן הוראות, שוללת מהמשיבים זכויות דיוניות רבות, והמבקש "עוקף בקלילות" מכשולים דוגמת האגרה אשר היה מתחייב בה לו ביקש לתבוע את חברת הביטוח בתביעה כספית רגילה. אינני רואה כי בעצם מחיקת הבקשה נגרמת פגיעה למבקש. מחליפת המכתבים עולה כי הכונס לא גיבש דיעה ברורה באשר למהות העסקה בין דוייטש לרמת שלומי, וכי הוא מצפה למסמכים נוספים. אפשר שלאחר ויומצאו מסמכים אלו, והמבקש ימחק מהבקשה את חברת הביטוח, ובמידה והצדדים לא יגיעו להסדר בכוחות עצמם, יהיה מקום לשוב ולהגיש את הבקשה בצירוף החלטתי זו. העולה מכל האמור הוא ששתי הבקשות נמחקות. מאחר ויש להניח כי לפני הצדדים עוד התדיינות משפטית ארוכה וסבוכה, אין מקום בשלב זה להורות על הוצאות. מקומן של אלו יהיה בבית המשפט שידון בתביעות שיגישו הכונס ודוייטש, אם יגישו. באם לא תוגשנה תביעות כאלו, הרי שבדיעבד יוכח כי לא היה מקום לחייב עתה בהוצאות. מתן הוראותשאלות משפטיות