חתימה על שטרי פיטורין

פסק דין 1. העובדות א. המבקש הוא יליד 1949 והיה חבר במשיבה 2 מיום 29.11.70. ביום 22.7.97 הגיש המבקש בקשה לפרוש מחברותו אצל משיבה 2 ופרש מיד ובסמוך לאחר מכן, על פי החלטת ישיבת ההנהלה של משיבה 2 מיום 31.7.97. משיבה 2 היא אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית אשר התאגדה על פי הוראות פקודת האגודות השיתופיות (להלן: "האגודה"). משיבה 1 היא קרן הגמלאות של חברי האגודה המאוגדת כחברה ופועלת על פי הוראות תקנונה והוראות כל דין (להלן: "הקרן" או "קרן הגמלאות"). ב. התשלומים לקרן מוסדרים בחלק ג' לתקנון הקרן, בפרק הדן בתשלומים לקרן הגמלאות. בסעיף 5 לפרק הנ"ל נקבע כי האגודה תעביר מידי חודש לקרן הגמלאות סכום השווה ל- 18.3% מ"משכורתו המבוטחת" של חבר האגודה. תשלום זה הוגדל בשנת 1988 והוא עומד היום על 19.8%. בפועל מבוצע התשלום באופן שהאגודה משלמת לקרן הגמלאות, מידי שנה, תשלומים המהווים 14.3% "מהמשכורת המבוטחת" כשהיא מנכה 5.5% נוספים משכרם החודשי של חברי האגודה, המתווספים לתשלום אותו מעבירה האגודה לקרן הגמלאות. סעיף 1 לפרק "הפסקת חברות בקרן" קובע כי במקרים בהם חדל חבר להיות בקרן הגמלאות, לאחר שחדלה חברותו באגודה שלא מחמת מוות והוא אינו זכאי לקבל קצבה או שהוא זכאי לקבל קצבה, יהיה החבר זכאי לקבל חזרה את הסכומים הרשומים לזכותו "בחשבונו האישי" בתוספת ריבית של 4% והצמדה או 8% בלי הצמדה. ג. המבקש ביקש, כאמור, לעזוב את האגודה ועקב כך וכפועל יוצא מפרישתו מהאגודה פקעה גם חברותו בקרן. לפיכך ועל פי סעיף 1 לפרק "הפסקת חברות בקרן" שלמה הקרן למבקש את הסכומים שהצטברו ב"חשבונו האישי". הסכום ששולם למבקש היה 9% ממשכורתו המבוטחת. ד. לטענת המבקש זכאי הוא לקבל אחוזים גבוהים יותר מ- 9% ולטענתו הוא זכאי לקבל את כל הכספים שהצטברו לזכותו בקרן וכספים אלה שייכים לו. ה. לאור האמור לעיל, ומשלא הסכימו המשיבות לשלם לו את הכספים הנדרשים על ידו, הגיש את התובענה הנוכחית. 2. בתובענה עתר המבקש לשלושה סעדים הצהרתיים בלבד כמפורט בתובענה, והם: א. להצהיר כי "הכספים אשר הופקדו עבור המבקש על ידי האגודה אצל הקרן והצטברו על ידי המבקש בתקופת עבודתו על חשבון דמי תגמולים המיועדים לפנסיה הם כספיו של המבקש והוא זכאי להם". ב. להצהיר "כי זכותו של המבקש להעביר את מלוא הכספים שהצטברו לזכותו אצל הקרן לכל קרן פנסיה אחרת בה יחפוץ, כך שלא יפסיד את זכויותיו מכל מקום". ג. להצהיר "כי אם אמנם לא זכאי המבקש לפרוש בפועל לגמלאות הרי זכותו להמשיך לשמור על זכויותיו לפנסיה אצל הקרן ע"י הפקדת כספים מצידו עד למועד בו ממילא אמור היה לצאת לפנסיה על פי 'התור' האמור בתקנון המשיבה מס' 1". 3. א. לטענת המבקש נקבע בתקנון כי דמי התקבולים שיופקדו על ידי האגודה יהיו 18.3% מהמשכורת המבוטחת של החברים. דמי התגמולים כללו בתוכם, לטענת המבקש, 2.5% לביטוח לאומי ו- 0.8% שיועדו לקרן לפיצויי פרישה ואילו שאר האחוזים (15%) יועדו לפנסיה. עם ביטול הניכוי של 2.5% לביטוח לאומי בוטל ניכוי זה גם אצל הקרן באופן "שהתפנה" חלק גדול יותר לפנסיה, קרי 17.5%. עם הגדלת דמי התגמולים הגיע שיעור דמי התגמולים המיועד לפנסיה ל- 19% (19.8% פחות 0.8% המיועדים לקרן פיצויי פרישה) - ראה פרק ב' סעיפים 1 עד 3 לתובענה. כאמור, 14.3% ממשכורתם המבוטחת של החברים הופקד על ידי האגודה ו- 5.5% נוכו ממשכורתם של החברים. ב. על פי סעיף 5 לחלק ג' של תקנון הקרן חולק הסכום של 18.3% (שהוגדל בשלב מאוחר יותר ל- 19.8%) כדלקמן: 1) 9% יזקפו לזכותו של החבר ואשר לגביו יתנהל חשבון אישי בנפרד. 2) 2.5% ירשמו לזכותו של המבקש על חשבון תשלומים למוסד לביטוח לאומי. 3) 0.8% יועברו לקרן פיצויי פרישה. 4) 6% יזקפו לזכות חשבון עתודה למטרת תשלומי קצבאות אלמנות, יתומים ונכים. ג. בסעיף 1 לפרק "הפסקת חברות בקרן" (עמוד 17 לתקנון) נקבע, כי חבר העוזב מרצונו בטרם הגיע תורו לפרישה מוקדמת יקבל את הסכום המוגדר בתקנון ככספים הרשומים לזכותו בחשבונו האישי בצירוף ריבית ו/או הצמדה. בסעיף 5 א. לפרק "התשלומים לקרן" (עמוד 10 לתקנון) נקבע: "9% יזקפו לזכותו של החבר בחברה (בקרן - ש. ג.) ואשר לגביו התנהל חשבון אישי בנפרד". על פי האמור לעיל שלמה הקרן למבקש, בין היתר, 9% מהמשכורת המבוטחת בעת שפרש האחרון מהאגודה ומהקרן. לטענת המבקש הוא זכאי לקבל עם פרישתו אחוזים גבוהים מ- 9% מתוך כלל הכספים שהופקדו על ידי האגודה בקרן. בסעיף 7 א. לתובענה טוען הוא כי 11.5% ממשכורתו המבוטחת "הם ללא צל של ספק רכושו הפרטי וכי חלוט הכספים האלו עם פרישתו של המבקש מהמשיבה מס' 2 היא פגיעה אנושה ולא נסבלת בזכות הקניין של המבקש המוגנת לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". ראוי כבר כאן לציין, כי המבקש שינה את עמדתו בנושאי האחוזים המגיעים לו ובסיכומים טען ל- 13.8% (ראה סעיף 3 עמ' 20 לסכומים). 4. מהאמור לעיל ומתוך עיון בתובענה עולה בבירור כי בסעד הראשון והשני לתובענה עותר המבקש לזכויות בכספים מעבר ל- 9% שקיבל, כאשר כספים אלה הם שלו, לטענתו, וזכותו להעביר את מלוא הכספים המגיעים לו לכל קרן פנסיה שירצה. בסעד השלישי עותר המבקש להצהיר, כי אם הוא איננו זכאי לפרוש בפועל לגמלאות, זכאי הוא להמשיך ולהפקיד כספים בקרן עד למועד בו היה עליו לצאת לפנסיה על פי "התור" האמור בקרן, כדי לשמור על זכויותיו. 5. לאור נסיונותיו החוזרים ונשנים של המבקש להרחיב את חזית המחלוקת, נסיונות להם התנגדו המשיבות בכל תוקף, מן הראוי להדגיש ולהבהיר כי הסעדים אותם ביקש המבקש בתובענה הם אך ורק בקשה להצהיר כי המבקש זכאי, לאחר שפרש מהאגודה ומהקרן, לאחוזים נוספים מהמשכורת המבוטחת, מעבר ל- 9% ששולמו לו (היינו 2.5% נוספים עד שעור של 11.5%). בנוסף על כך עתר המבקש להצהיר כי אם איננו זכאי לפרוש בפועל לגמלאות הוא זכאי להמשיך לשמור על זכויותיו לפנסיה בקרן. עתירה זו איננה כוללת בקשה להצהיר כי המבקש זכאי לצאת לגמלאות בפרישה מוקדמת. עתירה זו איננה כוללת בקשה להצהיר כי "התור" אותו קבעה הקרן ליציאה לפרישה מוקדמת נוגד את תקנת הציבור או איננו תקין ועתירה זו איננה כוללת גם סעדים וטענות נוספות אותן העלה המבקש, כפי שיפורט בהמשך, שעניינם הרחבת חזית. אני מסכימה עם טיעוני המשיבות בסעיף 3 לסיכומים שם נטען: "3. חלק גדול מסיכומי המבקש מוקדש לנושאים החורגים לגמרי מהבקשה המקורית. כבר במהלך הדיון, כאשר ניסה המבקש להרחיב את החזית, התנגדו לכך המשיבות והחלטות שונות של בית המשפט הבהירו כי 'הרחבת חזית' לא תהיה. למרות כל זאת לא אמר המבקש נואש. בצר לו, כאשר נוכח כי טיעוניו שבבקשה העיקרית אינם מובילים לשום מקום, ניסה להסיט את סיכומיו לאפיקים אחרים . לא זו אף זו - המבקש החליף אף את הסעדים המתבקשים. המשיבות התנגדו ומתנגדות להרחבת החזית" (ההדגשות במקור - ש.ג.). אל נסיונות המבקש להרחבת חזית התייחסתי כבר בהחלטתי מיום 15.12.99 (בש"א 59477/99) ובסעיף 7 לאותה החלטה נקבע: "בבקשה זו שהיא, לכאורה, רק צירוף מבקשים, ניסה המבקש המקורי גם לתקן את התובענה המקורית בטיעונים חשובים חדשים. רק פלא בעיני שנושא זה לא הוזכר באופן מפורש בבקשה". המשיבות התנגדו במהלך הדיונים להרחבת חזית (ראה לדוגמא עמ' 3 לעדות המבקש, עמ' 9 לעדות מעודה, עמ' 3 ו- 9 לעדות בלאס, עמ' 6 לעדות שידלצקי, סעיף 1 ל"הודעה על הסכמה דיונית" שהוגשה על ידי הצדדים ביום 15.9.99 בבש"א 107879/98 וכן ב"תגובה לבקשה להזמנת עד" שהגישו המשיבות ביום 10.5.01). לאור התנגדות המשיבות להרחבת חזית לא תותר הרחבת חזית וטענות המבקש החורגות מחזית המחלוקת המקורית, דינן להדחות. עוד ראוי להדגיש כי חלק ניכר מהטענות שבהן בקש המבקש להרחיב את חזית המחלוקת הן טענות מהותיות שהיו ידועות למבקש בעת הגשת התובענה, והיה עליו לכלול אותן בתובענה המקורית. 6. אחת מטענותיו של המבקש היא, כאמור, כי הוא זכאי לכספים שהופקדו בחשבונו האישי מעבר ל- 9% שקיבל משום שהם "רכושו הפרטי וכי חלוט הכספים האלו עם פרישתו... היא פגיעה אנושה ולא נסבלת בזכות הקניין של המבקש המוגנת לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (סעיף 7 א. לתובענה). עוד טוען המבקש בסעיף 7 ב. לתובענה, כי "כל ההוראות בתקנון של המשיבה מס' 1 שמאפשרות חלוט כספיו של המבקש עם עזיבתו, הן הוראות בטלות ומבוטלות הנוגדות את תקנת הציבור עקב פגיעתן הבלתי הפיכה בזכות הקניין של המבקש". 7. טענה זו של המבקש, לפיה הכספים שהופקדו על ידי האגודה בקרן לחשבונו הם רכושו הפרטי וכי אי תשלומם למבקש היא פגיעה בזכות הקניין המוגנת לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא טענה כבדת משקל. אם רצה המבקש להצליח בטענה לפיה יש לו זכות קניין בכספים שהפקידה האגודה בקרן לזכותו היה עליו להוכיח, ולו לכאורה, כי מדובר בזכות קניין אשר בגינה יש לבטל את הוראות הקרן, מאחר והן נוגדות את תקנת הציבור. מעבר לטיעון כללי שנטען על ידי המבקש בתובענה לא הוכח, ולו לכאורה, כי למבקש יש זכות קניין בכספים להם הוא עותר ומשום כך דין הטענה להדחות. ושוב להדגיש - המבקש עותר לבטל חלקים מתקנון הקרן בהיותם נוגדים, לטענתו, את תקנת הציבור עקב פגיעתן הבלתי הפיכה בזכות הקניין של המבקש. צד העותר לבטל הוראות בתקנון הקרן חייב להוכיח, במידה הראויה המוטלת עליו כתובע, כי יש לו זכות קניין בכספים וכי זכות קניין זו נפגעה באופן אשר מביא לביטול תקנון הקרן. כל אלו לא נעשו ומשום כך דין טענה המבקש לזכות קניין בכספים לא הוכחה ודינה להדחות. בעניין זה ראה ת.א. 1388/98, 1389/98 של בית המשפט המחוזי בירושלים, הנובר משה ודניאל באשר נ' קרן הגמלאות של חברי אגד ואח' (צורף על ידי המשיבות), בעמ' 21 לפסק הדין: "אין מדובר כאן, לגבי התובעים, בשלילה של זכות כלשהי, אלא באי עמידה בתנאי הזכאות לזכות. אין זכות קנויה לגמלאות ואין מקום 'לבנות' לתובעים זכות לגמלה יחסית, שלא ע"פ הוראות הקרן". 8. הזכות למבקש בכספים איננה, כאמור לעיל, זכות קניינית. הזכות שיש למבקש בכספים שהופקדו בחשבונו היא זכות חוזית. בעניין זה ראה בג"צ 932/91 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ"ו(2) 430, 436-435, מפי כבוד השופט אור: "הילכות הגמלאות, בהיותן חלק מתקנות הקרן, כמוהן כחלק מ'חוזה תקנוני', המסדיר את תשלום הפנסיה בין הקרן לבין חבריה ובינם לבין עצמם. על פרשנות הלכות אלה חלים הדינים הנוגעים לפרשנות חוזים... ההסדר שבהילכות הגמלאות מהווה הסדר חוזי בעל תוקף מחייב כחוזה בין הקרן לבין חבריה ואת ההוראות בהילכות הגמלאות יש לראות כתניות חוזיות המשקפות את כוונת הצדדים, דהיינו הקרן והחברים". 9. המבקש פרש מהאגודה מרצון ועקב כך פקעה חברותו בקרן. הצדדים הגישו לבית המשפט הודעה על הסכמה דיונית במסגרת בבש"א 107879/98 לפיה הוסכם בין הצדדים "כי דין פרישתו של המבקש הינו כדין פרישה מרצון...". אי לכך יש לבדוק את זכויותיו של המבקש כמי שפרש מהאגודה מרצון ועקב כך פקעה חברותו בקרן. 10. על פי תקנון הקרן פרישה לגמלאות היא בגיל 65. על פי סעיף 1 לפרק "קצבאות זקנה" (עמוד 11 לתקנון) ניתן לפרוש לגמלאות גם בגיל מוקדם יותר. סעיף 4 לפרק "קצבאות זקנה" (עמוד 13-12 לתקנון) מגביל את מספר הפורשים לגמלאות מבין חברי האגודה אשר טרם הגיעו לגיל פרישת חובה, כדלקמן: מבין גילאי 59 - 46 של המבקשים לפרוש בפרישה מוקדמת זכאי רק 5% מבני אותו גיל לפרוש כל שנה. מבין גילאי 62- 60 של המבקשים לפרוש בפרישה מוקדמת זכאי רק 20% מבני אותו גיל לפרוש כל שנה. מבין גילאי 64 - 62 של המבקשים לפרוש בפרישה מוקדמת זכאי רק 50% מבני אותו גיל לפרוש כל שנה. עוד קובע סעיף 4 הנ"ל (עמוד 13 לתקנון) כי: "בכל מקרה שאחוז המועמדים לפרישה מוקדמת יעלה על האחוזים הנקובים לעיל לפי הגיל, תהיה זכות עדיפות לפי וותק המועמדים לפרישה בהתאם לרישומים בספרי האגודה". 11. המבקש אינו משתייך לקבוצה זו שכן החליט על עזיבתו מרצון בטרם הגיע תורו מבחינת הוותק לפרישה מוקדמת. משום כך הוא איננו זכאי גם לקצבת זקנה המשולמת מידי חודש בחודשו, קצבה שלה גם לא עתר בתובענה שהגיש ואף לא עתר כנגד "התור" בוותק. המבקש שייך לקבוצת חברים העוזבים מרצונם את האגודה בטרם הגיע תורם לפרישה מוקדמת ולפני הגיעם לגיל פרישת חובה. זכויותיהם של חברים כאלה, לרבות המבקש, מפורטות בסעיף 1 לפרק "הפסקת חברות בקרן" (עמוד 17 לתקנון) הקובע כדלקמן: "1. חבר שחדל להיות חבר בקרן לאחר שחדלה חברותו באגודה שלא מחמת מוות והוא אינו זכאי לקבל קצבה או שהוא זכאי לקבל קצבה אולם לא הודיע על רצונו לקבל קצבה, יהיה זכאי לקבל חזרה את הסכומים הרשומים לזכותו בחשבונו האישי בתוספת ריבית של 4% והצמדה או 8% בלי הצמדה, החבר זכאי לקבל את הסכום הגבוה מבין השניים, ופרט לכך לא תהיה לו כל זכות ותביעה אחרת מהקרן". סעיף 5 א. לפרק "התשלומים לקרן" (עמוד 10 לתקנון) קובע: "9% יזקפו לזכותו של החבר בחברה (בקרן - ש.ג.) ואשר לגביו יתנהל חשבון אישי בנפרד". מהאמור לעיל עולה בבירור כי המבקש, בעת שפרש מרצון, זכאי לכספים הרשומים לזכותו "בחשבונו האישי" ואלה הם בשיעור 9%. תשלומים אלה שולמו למבקש ומשום כך אין הוא זכאי לתשלומים נוספים מעבר לתשעת האחוזים המפורטים לעיל. לאור האמור לעיל ניתן גם לקבוע כי לא "חולטו" כספים מחשבונו האישי של המבקש. כל הכספים שהופקדו בחשבונו האישי שולמו לו, על פי האמור בתקנון הקרן. 12. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את עתירתו הראשונה של המבקש בה עתר להצהיר כי הכספים שהופקדו על ידי האגודה בקרן (הכספים שמעבר ל- 9% אותם קיבל) הם כספו שלו והוא זכאי להם. 13. לאור המסקנה אליה הגעתי, בהתייחס לסעד הראשון, דין הסעד השני גם הוא להדחות, שכן אם המבקש איננו זכאי לכספים שהצטברו לזכותו בקרן (מעבר ל- 9%), אין הוא גם זכאי להעביר כספים אלה לכל קרן פנסיה אחרת בה יחפוץ, כמפורט בסעד ב' לתובענה. 14. בסעד השלישי עותר המבקש, כאמור, לאפשר לו לשמור על זכויות הפנסיה שלו בקרן על ידי הפקדת כספים מטעמו עד למועד בו היה אמור לצאת לפנסיה, על פי "התור" האמור בתקנון הקרן. התקנון איננו מאפשר להמשיך בחברות בקרן לאחר עזיבת החבר את האגודה והמבקש לא הצביע על זכות העומדת לו ואשר יש בה כדי לתמוך בבקשתו. כבר קבעתי לעיל, כי התקנון הוא מסגרת הסכמית שבין החבר לקרן אשר בה אין למבקש זכות להמשיך ולהפקיד כספים כדי לשמור על זכויותיו. בקשתו של המבקש היא, למעשה, שינוי התקנון ולדרישה זו אין בסיס משפטי והמבקש לא הראה מקור לזכות זו. 15. אשר על כן, ובהעדר כל ראיה על זכות העומדת למבקש לאפשר לו להמשיך להפקיד כספים בקרן כדי לשמור על זכויותיו הפנסיה שלו, ובהיות בקשה זו עומדת בניגוד לתקנון, דין הבקשה להדחות. משום כך, נדחית גם העתירה לסעד השלישי המופיעה בתובענה. 16. המבקש ניסה לבסס את עתירתו, בין היתר, על הטענה לפיה קיימים יחסי עובד - מעביד בינו לבין האגודה. כבסיס לטענה זו מפנה המבקש לפסיקת בית המשפט העליון ב-ע"א 1795/93 ו-ע"א 1831/93 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', פ"ד נ"א(5), 433 (להלן: "עניין יוסף יעקב"). אין לקבל את טענת המבקש ודינה להדחות. עיון בפסק הדין מעיד כי באותו עניין התנהל דיון סביב מערכת היחסים בין מר יוסף יעקב לבין אגד בשאלה האם תקנון אגד הוא חוזה אחיד. בשאלה זו של תחולת חוק החוזים האחידים ומערכת היחסים שבין יוסף יעקב לאגד, ובמסגרת שאלה זו בלבד, התייחס בית המשפט העליון וקבע כי ניתן למצוא קווי דמיון בין יחסי מר יעקב ואגד לבין היחסים שבין מעסיק למועסק. ראוי להדגיש כי פסק הדין לא התייחס לא התייחס לעובד - מעביד אלא למעסיק - מועסק. בעמ' 450 קובע בית המשפט: "צודק אפוא היועץ המשפטי לממשלה בהציגו את העמדה כי תפקידי הנהלת האגודה וסמכויותיה אופייניות לכל גוף מנהל, ולכן קיימת דיכוטומיה מסוימת הנובעת מהעובדה שלמעשה קיימים שני צדדים שונים: מעסיק ומועסק שבינהם יש ניגודי אינטרסים טיפוסיים". ובעמ' 451: "על רקע נתונים מיוחדים אלה, יש להסיק, כי מהות היחסים בין חברי האגודה לאגודה השיתופית היא ביסודה, לצורך ענייננו, יחס של מעסיק ומועסק". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) אין באמור לעיל כדי לקבוע, כפי שמבקש המבקש לטעון, כי היחסים בין המבקש לבין האגודה הם כיחסי עובד - מעביד. כל שפסק בית המשפט בפסק דין יוסף יעקב הוא כי מהות היחסים בין חברי האגודה לאגודה היתה ביסודה, לצורך העניין שנדון שם, כיחסי מעסיק ומועסק. 17. לאור האמור לעיל די בכך כדי לדחות את התובענה. יחד עם זה, מצאתי לדון גם בטענת הויתור שהעלו המשיבות. א. בסעיף 8 לתגובת המשיבות לתובענה טענו המשיבות כי במועד קבלת הכספים שקיבל המבקש, וכתנאי לקבלתם, חתם המבקש על שטרי פיטורין בהם הצהיר והתחייב, בין היתר, כי עם קבלת יתרת הזכות העומדת לזכותו, לא תהיינה לו כל תביעות, דרישות או טענות כנגד הקרן. שטרי הפיטורין צורפו כנספח ו' 1 ו- ו' 2 לתצהירו של מר מעודה. ב. בשטר הפיטורין מיום 24.8.97 הצהיר המבקש, בין היתר, כי בגין הפסקת חברותו בקרן הוא זכאי לקבלת זכויות פנסיה בשיעור 9%. עוד הצהיר המבקש בשטר הפיטורין, כי קבלת הסכומים המפורטים במסמך מהווה תשלום מלא סופי ומוחלט עבור "זכויות הפנסיה 9%" (ראה נספח ו' 1). עוד הצהיר המבקש בשני שטרי הפיטורין, כי עם קבלת הסכומים אין ולא תהיינה לו כל תביעות, דרישות, טענות ומענות כנגד הקרן. המבקש חתם על שטרי הפיטורין, לאחר שקרא והבין את משמעותם, ודי בכך כדי לקבוע כי בקבלת הכספים שקיבל, על פי תקנון הקרן, ויתר המבקש על כל זכות ותביעה נוספת. ג. באותה עת היה המבקש מיוצג על ידי בא כוחו אשר הגיש גם את התובענה הנוכחית, ואף קיבל ממנו יעוץ משפטי. במסגרת היעוץ המשפטי שקיבל המבקש בטרם עזב את האגודה, וכחודש ימים לפני החתימה על שטרי הפיטורין, כתב המבקש ביום 22.7.97 מכתב לאגודה המציין, בין היתר, כדלקמן: "2.א. בשעתו דבר עורך-דיני, יוסף אהרונסון עם עוה"ד רועי מילר (היועמ"ש של האגודה - ש.ג.) והבין כי לא תהיה מניעה שאקבל בתשלום-אחד מנייתי. 2.ב. כ"כ הנני מזכיר שאני זכאי לבד מפיצויים גם לגימלאות עפ"י החוק והתקנון בשעור 50% עפ"י תקנון האגודה גם אם לא הגיע "תורי" לפרישה... הרי גם בעזיבתי יש לדאוג שאמשיך להיות רשום ב"תור" כדי לא לאבד את זכותי לגימלאות...". מהאמור לעיל עולה כי ערב החתימה על שטרי הפיטורין היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד יוסף אהרונסון, שייצג את המבקש גם בתביעה הנוכחית, וסביר להניח, אם לא למעלה מזה, כי המבקש חתם על שטרי הפיטורין בעת שקיבל יעוץ משפטי והיה מודע היטב לזכויותיו. ד. לאור האמור לעיל וגם על בסיס שטרי הפיטורין דין התובענה להדחות. 18. המבקש טוען כי חתם על שטרי הפיטורין כאשר הופעל עליו לחץ לחתום על טפסי העדר התביעות ויש בכך חוסר תום לב מצד המשיבות וכפיה (פרק א', סעיף 4 ב. לסיכומי המבקש). גם דין טענה זו להדחות. המבקש חתם על שטרי הפיטורין במהלך של שבועיים. בפעם הראשונה חתם המבקש על שטר הפיטורין (נספח ו' 1) ביום 24.8.97 ולאחר כשבועיים חתם ביום 1.9.97 על שטר הפיטורין השני (נספח ו' 2). כאמור, למבקש היה יעוץ משפטי וגם אם "נכפה" עליו לחתום על שטר הפיטורין הראשון, אין הסבר מניח את הדעת, לרבות הסבריו של המבקש, מדוע חתם על שטר הפיטורין השני לאחר כשבועיים. איני מקבלת את נימוקי המבקש לטענת "הכפיה" ולא מצאתי כל נימוק שהעלה המבקש שיש בו כדי לבסס טענה זו בחתימה על הסכם,המזכה את המבקש לבטל את שטרי הפיטורין. זאת ועוד. המבקש חתם על שטרי הפיטורין באוגוסט - ספטמבר 1997 וטענת הכפיה הועלתה על ידו, לראשונה, במהלך עדותו בבית המשפט ביום 25.06.2000. רק תמוה הדבר כי מאז ספטמבר 1997 ועד מתן עדותו בית המשפט לא העלתה על ידו טענת הכפיה. המבקש גם לא מצא לנכון להודיע על ביטול שטרי הפיטורין מחמת כפיה, וגם עובדות אלה פוגמות במהימנות גרסתו של המבקש בעניין שטרי הפיטורין. 19. המבקש טוען בפרק א', סעיף 4 א. לסיכומיו כי "אין בתקנון המשיבות נוהג של החתמה על טפסי 'העדר התביעות'... אך אם ממילא מקבל החבר שעוזב את מלוא הזכויות שמגיעות לו מדוע צריכים חבריו להחתימו על טפסי העדר זכויות". על פי הפסיקה שטרי פיטורין הם חוזה (ראה ע"א 11/84 רבינוביץ' נ' שלב ואח', פ"ד מ(4) 533, 538). מפסק דין זה עולה כי בחוזה מסוג זה רשאי צד לותר על זכויות המגיעות לו, כאשר באותו פסק דין הצדדים היו חבר באגודה מול אגודה שיתופית. ולענייננו - המבקש לא ויתר על כל זכות המגיעה לו ואין בחתימה על שטרי פיטורין חריגה מתקנון הקרן, או התנהגות בחוסר תום לב של המשיבות. מן הראוי גם להפנות בעניין זה לסעיפים 67 עד 69 לסיכומי המשיבות, ולפסיקה המובאת בהם. 20. המבקש טוען כי בשטר הפיטורין מיום 1.9.97 לא נמחק בסעיף 6 המשפט: "למעט חובות 'קרן הגמלאות' לשלם לי גמלה חודשית בהתאם לתקנותיה" ומשום כך רשאי הוא, לטענתו, להגיש את התביעה הנוכחית למרות שטרי הפיטורין. אני מקבלת את טיעוני המשיבות המופיעים בסעיף 70 לסיכומיהן ובמיוחד אני מקבלת את הטענה לפיה הסעיף המדובר מאפשר למבקש להגיש תביעה לגבי חובות של הקרן לשלם לו גמלה חודשית, בהתאם לתקנותיה. בענייננו - המבקש איננו זכאי לגמלה חודשית, כמפורט בפסק דין זה, המבקש יצא לפרישה מוקדמת מרצונו, הוא לא נכלל ב"תור" על פי הותק הנדרש כדי לקבל גמלה חודשית ומשום כך אין הקרן חייבת לו גמלה חודשית על פי תקנותיה. זאת ועוד - המשפט המופיע בסעיף 6, אם בכלל, מקנה למבקש זכות לתביעת גמלה חודשית אולם זכות זו לא נתבעה בסעדים המופיעים בתובענה. אשר על כן, גם טענה זו של המבקש נדחית. 21. א. שאר טענות המבקש הן הרחבת חזית ודינן להדחות. מפאת רבוי הנושאים והטענות לא מצאתי לנכון להתייחס לכולם אלא לעיקריים שביניהם. ב. בפרק א' לסיכומים התייחס בא כח המבקש לשאלה אם ויתר המבקש על זכותו לפנסיה מוקדמת, בפרק ג' התייחס בא כח המבקש לזכות המבקש לפנסיה מוקדמת ולהיקפה ובפרק ד' לסיכומים התייחס בא כח המבקש להתנהגות המשיבות וחוסר תום לב בנושא זכויות המבקש לפנסיה מוקדמת. פרקים אלה מהווים חלק ניכר מסיכומי המבקש והם מהווים הרחבת חזית מאחר והמבקש לא עתר בתובענה לפנסיה מוקדמת. משום כך דין טענות אלה להדחות. ג. המבקש התייחס לנושא "התור" בותק החברים ולשאלה אם נושא "התור" נוהל כדין ובאופן צודק. אין בתובענה עתירה המתייחסת לנושא "התור" וסעד ג' לסעדים התייחס אך ורק לטענה לפיה זכאי המבקש להמשיך ולשמור את זכויותיו לפנסיה, אם הוא לא זכאי לפרוש בפועל לגמלאות. המבקש לא עתר לפס"ד הצהרתי בנושא "התור" ואף לא בנושא זכויותיו לפרישה מוקדמת לגמלאות, אלא בקש לאפשר לו להפקיד כספים לשמירת זכויותיו, אם אמנם אין הוא זכאי לפרוש בפועל לגמלאות. אי לכך, טענותיו של המבקש כנגד התור ואופן ניהולו מהוות הרחבת חזית ודינן להדחות. ד. בסיכומיו עותר המבקש לסעדים רבים נוספים (ראה סעיף ה', עמ' 23 לסיכומים). בנושא זה אין לי אלא להסכים עם טיעוני המשיבות המופיעים בסעיף 91, 92 ו- 93 לסיכומיהן. המבקש עתר לסעדים אשר לא בא זכרם בכתב התביעה ויש לדחותם. 22. אשר על כן ולסיכום התביעה נדחית. המבקש ישלם למשיבות הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מסמכיםפיטורים