החלטה מונחת בפני בקשתו של מר יהודה נוי (להלן: "המבקש"), כי אמנה מפרק זמני לחברת ש.י.א יזום ופיתוח, וזאת בטענה לקיומן של שלוש עילות: א. חדלות פרעון, לפי סעיף 257(4). ב. חזקת חדלות הפרעון הסטטוטורית לפי סעיף 258(1) לפקודת החברות. ג. ישנו חשש ממשי להברחת נכסים מהחברה. המשיבה מתנגדת לבקשה. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבה ובתגובה לתגובה, נחה דעתי כי ראוי שאעשה שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים וכך אני עושה. עובדות המקרה; 1. ביום 11.7.01 ניתן פסק בוררות, אשר חייב את המשיבה בתשלום 894,805 ש"ח לטובת המבקש. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט ביום 5.9.01. בקשה של המשיבה לביטול פסק הבורר נדחתה. לטענת המבקש, לא שולם דבר על חשבון חוב זה עד עתה, וזאת על אף דרישות חוזרות ונשנות מצדו. 2. ביום 8.1.02, נתן בית משפט זה, כסעד ביניים, צו רישום נכסים כנגד המשיבה. ביצוע הצו נתקל בקשיים ובסכסוכים בין הצדדים, כאשר המשיבה מנסה להקנות לצו, על דעת עצמה, פרשנות מצמצמת, וזאת תוך התעלמות מהלכתו הפסוקה של בית משפט זה, אשר נפסקה בעניין קונצרן ש.י.א עצמו. לעניין זה התייחסתי, במסגרת החלטתי מיום 20.1.02, כדלקמן: "תתכבד המשיבה ותתן דעתה, כי הכשלת צו רישום נכסים לפי צו בית המשפט, לפי פרשנותו הנכונה הידועה לה היטב, עשויה להוות אף היא, במקרים מסויימים, עילה למינוי מפרק זמני" טענות המבקש; 3. קיים חשש ממשי להברחת נכסים של המשיבה, המצדיק מינוי מפרק זמני: א. המשיבה היא חברת בת של חברת שיא אחזקות בע"מ, המחזיקה ברוב מוחלט של מניותיה. ביום 19.7.01 קבע בית משפט זה כי בשל חשש להברחת נכסים מחברת האם, יוצא צו רישום נכסים גם לנכסי המשיבה עצמה. ב. לאחרונה, נרשם שעבוד על נכסי המשיבה לטובת מנהל המשיבה, מר יצחק שפר.מאחר ומר שפר הינו בעל השליטה בחברה, יש חשש לניצול מעמדו לרעה בכדי להבריח נכסים, ולערב בין נכסי החברה לנכסיו האישיים. 4. מסיבה זו, קיים חשש כי אם יתעכב מינוי המפרק עד לדיון בצו הקבוע, תיוותר בפני הנושים ישות משפטית ריקה מנכסים. טענות המשיבה; 5. מטרת הבקשה אינה אלא הפעלת לחץ פסול עליה, ודינה להדחות. 6. מפרק זמני ממונה לחברה הנמצאת במבוי סתום, או שאין מחלוקת כי היא חדלת פרעון. זאת, בכדי למנוע נסיונות להברחת נכסים ומניעת היווצרות נזק בלתי הפיך שלא ניתן למנעו בדרך אחרת. לשיטת המשיבה, כל אלו אינם מתקיימים במקרה דנן. 7. אמנם, יתכן ויש לחברה קשיי נזילות עקב חוסר במזומנים, אולם אין אפשרות לקבוע, על בסיס החומר שבפני בית המשפט, כי קמה עילה למינוי מפרק זמני. אי לכך, על המבקש להתכבד ולהבטיח עצמו בדרכים אחרות, כגון הטלת עיקולים. 8. למבקשת הון עצמי חיובי בסך 26 מיליון ש"ח, והיא רחוקה מחדלות פרעון. כמו כן, לא הצביע המבקש על ראיה לחשש לקיום החברה כ"עסק חי". בפועל, פועלת החברה כעסק חי, עומדת באופן שוטף בהתחייבויותיה, וזאת בהיקפים כספיים גדולים. 9. אין כל חשש להברחת נכסים, באשר מרבית נכסי החברה משועבדים לבנקים. תשובת המבקש; 10. די בממצאים ובראיות שהובאו בכדי להביא למינוי מפרק זמני. 11. מינוי המפרק מתבקש בכדי למנוע הרעה במצב המבקש, באשר יש חשש כבד להרעה כזו. 12. החברה לא חלקה למעשה בתשובתה על קיום העילות של סעיף 258(1) לפקודת החברות, ודי בכך להבהיר כי היא חדלת פרעון. כמו כן, החברה כלל לא הבהירה כי בכוונתה לפרוע את חובה כלפי המבקש! נהפוך הוא; החברה מתחמקת מתשלום החוב באופן עקבי. 13. החברה עצמה טוענת, כי משרדי החברה, על תכולתם, נמכרו לצד ג'. 14. כמו כן, צווי עיקול שהוטלו על החברה מצד רשויות המס, מוכיחים כי חובות החברה עולים בהיקפם על שוויים הכולל של הנכסים המשועבדים. 15. במאזן החברה לשנת 2000 נקבע מפורשות כי קיים חשש להמשך קיומה של החברה כ"עסק חי", בשל ערבותה לחובות חברת הבת שלה, ג'ואי נכסים. טענה זו עומדת בסתירה לטענת המשיבה כי יש לה הון עצמי חיובי בסך 26 מיליון ש"ח. בכך, יש עילה נוספת למינוי מפרק זמני, וזאת טרם יוכלו נושי חברת הבת להפרע על דעת עצמם מנכסיה של המשיבה. 16. המבקש חוזר על טענותיו, כי קיימים חששות חמורים להברחת נכסים, ובעיקר השעבוד שנרשם לאחר מתן פסק הבורר על נכסי החברה לטובת בעל השליטה בה. החברה עצמה לא התייחסה כלל בתגובתה לנושא. כמו כן, טוען המבקש כי קיים ערוב נכסים בין החברות השונות בקונצרן, באשר כולן משתמשות באותו מבנה ואותם משרדים. יתר על כן, טוען המבקש כי שיקים שניתנו לטובת חברות אחרות בקונצרן "זכו" לטיפול כאילו היו של המשיבה, למרות שלא נעשתה לעניינם כל הסבה כדין. 17. החברה ניסתה לסכל את ביצוע צו רישום הנכסים שניתן נגדה, וגם לאחר החלטה מפורשת של בית המשפט, היה שיתוף הפעולה מצידה חלקי ביותר. עמדת כונס הנכסים הרשמי; 18. אין מקום למינוי מפרק זמני, באשר השעבוד שנרשם לטובת מנהל החברה ניתן לביטול לפי סעיף 355 לפקודת החברות, אם יסתבר כי במועד זה היתה החברה חדלת פרעון. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 19. הסמכות למנות מפרק זמני מסורה לבית המשפט של פירוק בסעיף 300(ב) ו-(ג) לפקודת החברות, כדלקמן: "ב) בית המשפט רשאי לאחר שהוגשה בקשת פירוק ולפני שניתן צו פירוק למנות את הכונס הרשמי או אדם מתאים אחר להיות מפרק זמני. ג) מינה בית המשפט מפרק זמני, רשאי הוא, בצו המינוי, להגביל את סמכויותיו". מפרק זמני הינו, תמיד, סעד שבשיקול דעת בית המשפט. מטרתו העיקרית הינה למנוע היווצרות מצב עובדתי או משפטי בלתי הפיך עד מועד הדיון בבקשת הפירוק, אשר עשוי להעמיד את הנושים אל מול ישות משפטית ריקה מנכסים, או לשנות את מצבם לרעה בצורה אחרת. 20. הבעיה המרכזית לעניין מינוי מפרק זמני, הינה כי מינוי שכזה עשוי, לא פעם, לגרום נזק בלתי הפיך לחברה, וזאת עוד בטרם נידונה והוכרעה שאלת קיומה או העדר קיומה של עילת פירוק. זאת, בהתחשב בכך כי מינוי מפרק זמני הוא סעד ביניים דרסטי ופוגעני במיוחד, אשר לא פעם מכריע למעשה את גורל התיק העיקרי טרם שנדון. בהחלטתי בפש"ר 2624/99, בש"א 6689/00 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים, נמנתה רשימת תנאים שקיומם דרוש לצורך מינוי מפרק זמני, כאשר שני המרכזיים בהם: א. קיומה של עילה ראויה לכאורית, המבוססת על ראיות מהימנות ומשכנעות לכאורה, אשר מצדיקות את מתן הסעד העיקרי המבוקש. ב. הוכח בראיות מהימנות, כי אי מתן הסעד צופן סכנה לנושים ברמה המצדיקה את "הפקעת" ניהול החברה או העמותה מידי מנהליה טרם הדיון בסעד העיקרי. 21. כאשר בבקשה למינוי מפרק זמני עסקינן, יש להבדיל בין המצב ה"קלאסי" בה מוגשת בקשת פירוק זמני לבית המשפט, לבין מצבים אחרים, המזכירים במהותם את הבקשה והדיון בסעד הפירוק הקבוע. במה אמורים הדברים? המצב ה"קלאסי" בה מגיעה בקשת פירוק זמני אל בית המשפט הינו בקשה דחופה במעמד צד אחד, כאשר אין בפני השופט אלא את טענותיו וראיותיו הלכאוריות של המבקש. במצב זה, אין ספק, כי יש צורך לנקוט זהירות יתרה. לבית המשפט לא ידוע, בשלב זה, היקף המחלוקת העובדתית בין הצדדים, אם קיימת כזו, ואף אין בפניו תשובה של החברה שפירוקה מבוקש להאשמות בדבר הברחת נכסים המלוות בדרך-כלל את הבקשה. במצב זה, נקבע כבר בעבר כי אין מקום למינוי מפרק זמני אלא במקרים שמוכח אחד מאלו: א. צורך מיידי וחריף, אשר אין יכולת לטפל בו במסגרת סעדים שפגיעתם פחותה, כגון מתן צו רישום נכסים. כך למשל, כאשר מביא המבקש ראיות מהימנות ברמה גבוהה, כי עובר להגשת הבקשה מתנהלת פעילות בלתי הפיכה של ריקון מקום עסקה של החברה מנכסים בכדי להבריחם ליעד לא ידוע, וכיוצא באלו. ב. ראיה חד-משמעית כי החברה חדלה לפעול זה מכבר כעסק חי או שהינה חדלת פרעון אליבא דכולי עלמא; כך למשל, כאשר בקשת הפירוק מכילה הודאה ברורה וחד-משמעית מצד מנהלי החברה כי החברה חדלת פרעון או פסקה מלפעול, או ראיות ברורות המעידות על כך כי החברה פיטרה את עובדיה וסגרה את שעריה. בכך, דומה מצב זה, במידת מה, למצב בו דן סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל, קרי, במצב בו מודה החייב בעצמו כי הוא חדל פרעון. למשמעותו של סעיף זה התייחסתי בהחלטתי בפש"ר 1970/00, בנק איגוד נ' זהריר, כדלקמן: "אין מהותו של סעיף זה אלא "קיצור דרך" אשר נועד למקרים בהם משתכנע בית המשפט כי חדלות פרעונו של החייב אינה מוטלת בספק, עד אשר עמידה על הוכחת חדלות פרעון בדרכים אחרות הינה פורמליזם מסרבל ומיותר" דין זה יפה, בשינויים המחויבים גם לבקשת פירוק זמני של חברה. כאשר מודים מנהלי החברה עצמה כי החברה חדלת פרעון (בין אם בהודאה בכתב, ובין אם הודאה במעשה של סגירת השערים, הפסקת הפעילות ופיטורי העובדים), אין כל סיבה שלא למנות לה מפרק זמני. משהגיעה החברה למעשה אל סוף דרכה, הרי המתנה עד להוכחה הפורמלית של חדלות הפרעון ביום הדיון בתיק העיקרי הינו, אכן, פורמליזם מיותר העשוי להזיק לנושיה החברה. לא זאת, אלא אף זאת; במצב זה, נמוג החשש הגורם לבית המשפט, בדרך-כלל, לקמוץ ידו במתן הסעד של פירוק זמני, והוא החשש כי מתן הסעד יפגע פגיעה אנושה בפעילות החברה כ"עסק חי". זאת, באשר אין לדבר עוד על עסק חי. 22. מאידך, קיים "גלגול" אחר של בקשות לפירוק זמני, והוא כאשר מסיבות אלו ואחרות, אין מדובר עוד בבקשה במעמד צד אחד. עסקינן במצב, בו טרם מתן ההחלטה ניתנה לחברה הזדמנות הוגנת להגיש את תגובתה, והיא אכן עשתה זאת. לא פעם, במצבים כאלו, עומדת בפני בית המשפט גם חוות-דעתו של כונס הנכסים הרשמי לעניינה של החברה והצורך בהליכי פירוק, זמני או קבוע. בפועל, כאשר מתבקשות ומתקבלות תגובות החברה, ותשובת המבקש לאמור בתגובת החברה, הרי שתמונת המצב הנפרשת בפני בית המשפט היא רחבה ואמינה הרבה יותר. בפועל יוצא, כי כמעט תמיד אין הצדדים מסתפקים בהתייחסות לנחיצות הסעד של הפירוק הזמני (ובעיקר לסוגיית הברחת הנכסים), אלא מרחיבים בדבריהם ומתייחסים גם (ולעיתים בעיקר) למחלוקת הראשית ביניהם, נשוא בקשת הפירוק הקבוע. במקרים אשר כאלו, התמונה העובדתית-משפטית העומדת בפני בית המשפט רחבה במיוחד, עד שניתן לראות לא רק את חזית המחלוקת המדוייקת שבין הצדדים, אלא אף לקבל רושם על סיכויה של הבקשה העיקרית להתקבל או להדחות. זאת במיוחד במקרים בהם אין מחלוקת עובדתית משמעותית בין הצדדים, אלא המחלוקת הינה משפטית בעיקרה. 23. עוד גורם, היכול להקל על בית המשפט בהחלטתו האם למנות מפרק זמני, הינו דו"ח רישום נכסי החברה; זאת, אם ניתן תחילה, במעמד צד אחד, סעד של רישום נכסים אשר בוצע כהלכה על-ידי מבקש הפירוק, והוגש לאחריו דין וחשבון מפורט על מצבת נכסי החברה והפעילות בתוכה. דין וחשבון כזה, עשוי, לעיתים, לתמוך בראיות מוצקות את מה שהיה קודם לכן בגדר השערה או האשמה גרידא. זאת, במיוחד אם אין לחברה תשובה מניחה את הדעת לשאלות אשר עלו בפני בית המשפט מדו"ח רישום הנכסים. לעניין מעמדו של דו"ח הרישום, התייחסתי בהחלטתי בפש"ר 1481/01, בש"א 13857/01, בעניין שמואל רובננקו נ' ש.י.א אחזקות בע"מ: "יוצא, כי סעד רישום הנכסים, מלבד היותו מעין "פשרה" בין האינטרסים הנוגדים, בא גם כדי להאיר את עיניו של בית המשפט אודות מצבה האמיתי של החברה, דבר העשוי להקל את ההכרעה הן בבקשת הפירוק הזמני, והן בבקשת הפירוק הקבוע. רישום הנכסים בא גם, ובעיקר, בכדי להניח לעיני בית המשפט תמונה שלמה ומהותית על מצב החברה. מוטל על עורך הדין המבצע את הרישום לעורכו בהגינות, תוך המנעות מלהזיק לחברה (כגון ע"י הדלפת פרסומים בלתי מחמיאים לעיתונות). מעבר לכך, אין פסול אינהרנטי בכך כי רישום הנכסים ישמש, בסופו של יום, גם בכדי לבסס את טענת הנושה כי החברה חדלת פרעון - כל עוד אין הנושה נוטל לעצמו אגב כך חירות שלא כדין, שאינה מתבקשת ממהותו של הצו עצמו". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). כמו כן יוער, כי נסיונות החברה למנוע שלא כדין את ביצועו של סעד רישום הנכסים, עיכובו או העמדת מכשולים שלא ממין העניין בדרכם של מבצעיו, עשויים אף לקבל משקל ראייתי כנגד החברה, כאשר שוקל בית המשפט, בסופו של יום, את מכלול העובדות לעניין קבלה או דחיה של הבקשה לפירוק זמני. זאת, שכן חברה המנסה להכשיל את רישום הנכסים מעוררת, מעצם טיבה, חשד בלב בית המשפט כי אכן יש ממש בטענות הברחת הנכסים אשר נטענו נגדה, או חשדות המועלים כנגדה. בנסיבות מסויימות, כפי שהזדמן לי להעיר לא אחת, עשוי ניסיון להכשיל ביצוע צו רישום נכסים, לעלות כדי עילה עצמאית למתן סעד הפירוק הזמני לאלתר. 24. עוד יוער, לעניין זה, כי התפתחויות אשר חלו בפסיקה לעניין מהותו ותפקידו של המפרק הזמני עצמו, מגמישות עוד יותר את קשת האפשרויות העומדת בפני בית המשפט. אם בעבר, מינוי מפרק זמני היה כמעט בהכרח סגירת שערי החברה וחיסול פעילותה, הרי לא כן היום. נהפוך הוא; הנטיה בפסיקה החדשה היא לצוות על המפרק הזמני, בנסיבות מתאימות, לנסות ולהפעיל את החברה כעסק חי, זאת בכדי למזער את הנזקים שיגרמו לחברה ונושיה מהסעד הזמני, ונסיון למקסם את התמורה אשר תחולק, בבוא היום, לנושי החברה. לנושא זה התייחסתי בפירוט, בין היתר, בהחלטתי בפש"ר 2624/99, רשם העמותות נ' ארגון השוטרים, כדלקמן: "אחד האמצעים החשובים ביותר לעניין זה, אשר פותחו בפסיקתו של בית משפט זה, הינו המפרק המקבל סמכויות חלקיות להפעלה בצד תוארו כמפרק. בעבר היה השימוש בתפקיד זה מצומצם, ועיקרו טיפול בגופים כלכליים גדולים אשר קיים אינטרס ממלכתי להפעילם למרות שהגיעו למצב של חדלות-פרעון. הפסיקה החדשה עושה בו שימוש לעיתים קרובות ביותר אף לחברות "אלמוניות" וקטנות. כך, לדוגמא, נכלל בנוסח כתב המינוי המוצא למפרק בבית משפט זה. נטייתי, בשל עקרון המידתיות, להשתמש בכתב מינוי כזה כדרך שגרה, אלא אם כן ברור ואין חולק כי במועד הגשת בקשת הפירוק כבר חדלה החברה מפעילותה, ואין עוד סיבה וטעם לנסות ו"להנשימה". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). וכך לשונו של אותו כתב מינוי: "המפרק הזמני יפעיל את החברה כ"עסק חי" זאת, כדי לשמור על מוניטין החברה, אם ישנו, ולאפשר השגת תמורה מירבית עבור נכסי החברה, במידת הצורך. לאחר מספר ימי פעילות, יערוך המפרק הזמני הערכת מצב כלכלית. אם יגיע לכלל מסקנה כי אין כדאיות כלכלית בהמשך הפעלת החברה כ"עסק חי" יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט ויצרף את תגובת ב"כ הכנ"ר. לצורך הפעלת החברה יעזר המפרק הזמני במנהלי החברה ועובדיה, במידת הצורך". יוצא, כי גם גורם זה מאפשר שימוש בסעד הפירוק הזמני גם במצבים אשר בעבר היתה נטיה להמנע משימוש בו, זאת בשל האפשרויות לצמצם את הנזק על-ידי חיוב המפרק להוסיף ולהפעיל את החברה, ולו לתקופת ביניים, עד התבהר הדברים, כ"עסק חי". החלטה בנסיבות המקרה דנן; 25. במקרה דנן, מוגשת בקשת הפירוק כנגד אחת מזרועותיה של תשלובת החברות של ש.י.א החזקות בע"מ, אשר הנה חברת האם של החברה משיבה בבקשה דנן. אין זו הפעם הראשונה שבית משפט זה דן בעניינו של קונצרן זה, אשר הוצאו כנגד חברת האם שלו וחלק מחברות הבת צוי רישום נכסים, וזאת בשל חשדות שהתעוררו להברחת נכסים ולעירוב פסול של נכסים בין החברות הקשורות. וכך התייחסתי לעניין זה בהחלטתי בפש"ר 1481/01 רובננקו נ' ש.י.א החזקות בע"מ: "המשיבה הציגה בפני רושמי הנכסים מצג כאילו היא ריקה מנכסים, וכל נכסיה שייכים לחברות בת - כולל אף ציוד משרדי המצוי במשרדיה שלה(!). זאת בניגוד גמור לאמור בהתנגדותה למינוי מפרק זמני, שם טענה באריכות כי הינה חברה פעילה ורבת נכסים. כך עולה חשד ניכר ומהותי, כי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת אינו מהווה למשיבה אלא "מחיצה גמישה". רוצה, מסתתרת היא מאחוריה כדי למנוע רישום נכסים. רוצה, היא מרימה אותה וטוענת כי הנכסים ברשותה ובשליטתה. זאת בעוד אילו היה בית המשפט מקבל את טענת "העדר הנכסים" אף בבקשה למינוי מפרק זמני, לא היה מנוס מלקבוע כי בחברה חדלת פרעון עסקינן". מטענות המבקש, אשר לא נסתרו, אפילו סתמית בכתבי המשיבה למרות שנטענו בפה מלא, עולה כי, לכאורה, פועלות חברות שונות של הקונצרן מאותם משרדים, בלא הפרדה בין מסמכיהן, כאשר שיקים הנמסרים לחברה אחת מועברים לחברה אחרת בלא הסבה כדין. אמנם, טענות אלו לא הוכחו כדבעי; אולם כאשר עסקינן בסעד זמני, יש לכך משקל ניכר. 25. כמו כן, גם המשיבה בבקשה הנוכחית, חברת הבת של המשיבה בפרשת רובננקו, לא הקלה, בלשון המעטה, על מלאכת ביצוע צו רישום הנכסים. זאת, בין היתר, על-ידי נסיון לפרשו בצורה דווקנית כאילו מתיר הצו אך "רישום בכתב" או "עריכת רשימה" של הנכסים, אך לא עיון בתוכנם או צילומם, עד אשר היה צורך בהחלטת ביניים מפורשת של בית משפט זה בכדי לאפשר את ביצוע הצו. בהחלטתי זו, אשר ניתנה ביום 20.1.02, נאמר, בין היתר, כדלקמן: "תתכבד המשיבה ותתן דעתה כי הכשלת רישום נכסים לפי צו בית המשפט, לפי פרשנותו הנכונה והידועה לה היטב, עשויה להוות אף היא, במקרי מסויימים, עילה למינוי מפרק זמני" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). ובהחלטתי מיום 17.1.02, במסגרת אחת מבקשות הביניים בעניין דו"ח רישום הנכסים, קבעתי כהאי לישנא: "מהדו"ח עולה התנהגות חמורה ביותר של המשיבה, תוך התעלמות מהחלטותי הקודמות בעניינה, העולה לכדי נסיון להכשלת קיום צוי בית המשפט. תתכבד המשיבה ותבהיר את התנהגותה תוך 48 שעות, וכמו כן תבהיר, בין היתר, מדוע לא ימונה לה מפרק זמני לאלתר, תוך חיובה בהוצאות לדוגמא". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). אולם למרות כל אלה, הבהרות המשיבה לא נתנו אלא מענה חלקי בלבד לטענות אשר עלו כנגדה במסגרת דו"ח רישום הנכסים ובקשות ביניים אחרות הכרוכות בו ובבקשת הפירוק הזמני. כמו כן, שבה ונשנתה מצד המשיבה הטענה הסותרת, כאילו מחד גיסא מאזנה של החברה חיובי במובהק, ומאידך גיסא אין לה נכסים כלשהם, ואף הציוד אשר במשרדה אינו שייך לה. בטענה זו ונפקותה דנתי כבר במסגרת החלטתי בפרשת רובננקו, ואין צורך לחזור כאן על דברים אשר נאמרו באותה פרשה. אין בכל העובדות אשר פורטו לעיל בכדי להביא, לכשעצמן, לכדי מינוי מפרק זמני לחברה. אלא, שיש להתנהגות זו, בלא ספק, משקל ראייתי, ולוא דווקא לטובת המשיבה. 26. במקרה דנן, אין עסקינן במתן סעד במעמד צד אחד. נהפוך הוא; המשיבה הגישה שתי תגובות מפורטות במסגרת הבקשה למינוי מפרק זמני, ותגובה נוספת בהליכי ביניים אשר נגעו לפרשנות צו רישום הנכסים. כמו כן, מצוי בפני דו"ח רישום נכסי המשיבה. מהבקשה עולות שתי טענות עיקריות כנגד החברה, מעבר למה שנידון עד כה; א. החברה התעלמה מפסק בורר חלוט, אשר אושר כדין בידי בית המשפט המוסמך, אשר חייבה לשלם מעל 800,000 ש"ח למבקש. זאת, על אף דרישות חוזרות ונשנות בעניין זה. אי לכך, הקימה נגדה המשיבה עילת פירוק לפי סעיף 258(1) לפקודת החברות. ב. זמן לא רב לאחר מתן פסק הבורר , שעבדה החברה את כל נכסיה לטובת בעלי השליטה. מכאן, לשיטת המבקש, עולה הברחת נכסים מובהקת המצדיקה מתן סעד זמני לאלתר. 27. כונס הנכסים הרשמי, בתגובה לקונית, טען כי אין בשעבוד דנן עילה לפירוק זמני. המשיבה, לעומת זאת, לא התייחסה באף אחת מתגובותיה לשתי טענות אלו. זאת, על אף כי אין חולק שעילות אלו מהוות את הטענותיו העיקריות של המבקש. תחת זאת האריכה בטענות כי אין היא חדלת פרעון למעשה, כי למבקש לא תצמח תועלת ממינוי מפרק זמני, וכיוצא באלו. 28. דומה היה, כי ההגיון מחייב כל חברה סולבנטית, אשר נטענות נגדה טענות חמורות אשר כאלו, למהר ולהכחישן, תוך הבהרת המצב לאמיתו לפי גרסתה. אלא שלא כך נהגה המשיבה. אי לכך, ובהתחשב בכך שהמשיבה היתה מיוצגת לאורך כל הדרך בידי פרקליטים, אין מנוס אלא מלהפעיל בעניין זה את מצוותה של תקנה 83 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר זו לשונה: "כל טענת עובדה שלא הוכחשה בכתב הגנה או בכתב תשובה שכנגד במפורש או מכללא, או שלא נאמר עליה כי אין מודים בה, רואים אותה כטענה שמודים בה, זולת אם היא נטענת נגד פסול-דין, אך בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לדרוש שעובדות כאמור יוכחו שלא על דרך ההודיה האמורה". (ההדגשות אינן במקור - ו.א). מלשון התקנה עולה כי הכלל הינו פירוש השתיקה כהודאה, והחריג הנתון לשיקול דעת בית המשפט מצוי בסיפא לתקנה. בנסיבות המקרה דנן, כאשר עסקינן בחברה השייכת לקונצרן מסחרי, אשר היתה מיוצגת בידי פרקליט, ובהתחשב בכך כי הטענות אשר נטענו כנגדה לא נטענו בהחבא ובעקיפין, אלא במפורש ובמודגש, אין כל סיבה לחרוג מהכלל שקובעת התקנה. זאת, גם לאור יתר נסיבות המקרה, בהן אין מחלוקת כי פסק הבורר ניתן ואושר, וכמו כן טרחה המבקשת וצרפה ראיות בכתב לקיום השעבוד נשוא טענתה. 29. מהעובדה כי פסק הבורר לא קוים, בעוד דרישותיו מפורשות והנשנות של המבקש לתשלום חובו זוכות להתעלמות, הרי הוכח למעשה, ולא במעמד צד אחד בלבד, קיומה של עילת הפירוק לפי סעיף 258(1), אשר לשונה כדלקמן: "רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה : (1) נושה שמגיע לו מן החברה, על פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסבירה של הנושה;". כאשר החוב אינו שנוי במחלוקת, דרישה כדין נמסרה לחברה אך לא נענתה, ונימוק ענייני להתנהגות זו אין, הרי שהוכחה חדלות פרעונה של החברה, ואין עוד צורך להדרש לטענותיה (אשר אף בהן אין כדי להניח את הדעת) של החברה בדבר העובדה כי מאזנה מצביע ההיפך. דומה הדבר לחייב אשר לא נענה להתראת פשיטת רגל אשר הוצאה כנגדו, ולא שילם את חובו או התפשר עליו, ואף לא הגיש התנגדות כדין. משכך עשה, קמה נגדו חזקה חלוטה בדבר היותו חדל פרעון, ואין כל צורך להדרש לראיות נוספות להוכחתה של חדלות פרעון זו. דין זה יפה, בשינויים המחויבים, גם לנסיבות המקרה דנן. קל וחומר שדי והותר בו בכדי לעמוד בדרישת ההוכחה לכאורה של הסיכויים לזכות בסעד העיקרי, הדרוש לשם מתן הסעד הזמני בו עסקינן. 30. לא זאת, אלא אף זאת; בנסיבות אלו, כאשר זמן קצר לאחר מתן פסק הבורר שעבדה החברה את כל נכסיה או אף חלק מהם לבעלי השליטה, הרי שיש בכך ראיה רבת משקל לכאורה בדבר הברחת נכסים. זאת קל וחומר כאשר אין החברה מתייחסת לטענה זו כלל ועיקר בתגובותיה, ואינה טוענת (קל וחומר מוכיחה) תמורה בת ערך שניתנה בגין שעבוד זה. כל זאת, כפי שהובהר קודם לכן, בעודה מיוצגת על העת בידי פרקליט. חזקה היא, כי מי שנטענת נגדו טענת-שווא חמורה כל-כך כהברחת נכסים ימהר ויזדעק להוכיח חפותו בהזדמנות הראשונה. לא כך נהגה המשיבה. 31. טוען כונס הנכסים הרשמי, לעניין זה, כי אין בשעבוד אשר כזה עילה למינוי מפרק זמני. זאת מדוע? משום שלטענתו, שעבוד כזה ניתן לביטול לאחר מתן צו הפירוק הקבוע, לפי מצוות סעיף 355 לפקודת החברות. טענה זו אין לאל ידי לקבל ואף לא ירדתי לסוף דעתה של הטוענת; העילה הרלוונטית לפירוק זמני הינה נסיון הברחת נכסים. מה לי, לעניין זה, אם ניתנת הברחת נכסים מסוג זה לביטול על-ידי הליך משפטי מאוחר יותר? דומה כי אין מקום לטענה זו, על ההבחנה התמוהה שהיא יוצרת בין הברחות נכסים שונות לפי השאלה האם ניתן לנקוט בדיעבד צעדים משפטיים בכדי לבטלן. שאלה, אשר תוצאתה, במקרים רבים, הינה פרי המקרה? האם נסיון של חייב להעניק נכסים בלא תמורה לא יוגדר כ"הברחת נכסים", וזאת משום שהוא ניתן לביטול בדיעבד, לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל? מה יהיה הדין אם יצליח מבריח הנכסים, עד למועד בו ידון ביטול הצעד בו נקט, להמחות את הזכות אשר קנה לעצמו שלא כדין לצד ג' אשר עמד בתנאי תום-לב ותמורה? מכל הסיבות האלו, דין עמדת כונס הנכסים הרשמי להדחות. זאת במיוחד על רקע התקיימות יסודות העילה של סעיף 258(1) ברמת וודאות גבוהה, דבר אשר ככל הנראה נעלם מעיני באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי. בנסיבות המקרה, משעולה חשש כבד ביותר להברחת נכסים, אין כל סיבה להמנע ממתן צו פירוק זמני, אפילו ניתן לבטל את השעבוד גם בדיעבד. 32. סוף דבר; הוכח קיום העילה של סעיף 258(1) ברמה גבוהה ביותר, בעוד החברה נוקטת במהלך החשוד של שעבוד נכסיה לטובת בעלי השליטה לאחר מתן צו הבורר . כל זאת בתוספת המשקל הראייתי שיש ליחס להתנהגותה בהליכי רישום הנכסים. מכאן, עולה כי דין בקשת הפירוק הזמני להתקבל. 33. לאור נסיבות המקרה, תשא המשיבה בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. צווים