החלטה התובענה, המסגרת הדיונית והפלוגתה הנדרשת להכרעה 1. לפניי תובענה, שהוגשה בסדר-דין מקוצר, לחיוב הנתבע בתשלום יתרת חוב לתובע בסך של 41,550 ₪, בגין עבודות בנייה שביצע התובע, כקבלן משנה, עבור הנתבע - שעל-פי הנטען היה היזם והקבלן הראשי של הפרוייקט. מדובר בעבודות השלמת בנייה בשתי דירות מגורים ברח' המתנחלים בהר ברמת מוצא - דירות שנרכשו על-ידי משפחות לוי ופרנס (להלן - דירת לוי ודירת פרנס). בתקופה הרלבנטית לתובענה - בשנים 1996-1997 - עסק הנתבע בתחום קבלנות הבניין, הן באופן אישי והן באמצעות חברת "יסוד בהר ששון לוי חברה לבניין בע"מ" (להלן - החברה), אשר היתה בבעלותו ותחת ניהולו. הנתבע טוען בתצהירו, המהווה כתב הגנה, כי התקשרות ההסכמית עם התובע נעשתה על-ידו כמנהל החברה, ולא באופן אישי , ועל כן יש לדחות את התביעה נגדו מחמת העדר יריבות. לחלופין, העלה הנתבע בתצהירו שורה של טענות כנגד שיעור החוב הנטען, לרבות טענות בעניין ליקויים בעבודות ואי השלמתן. הצדדים ביקשו מבית המשפט להכריע בשלב ראשון בפלוגתה בסוגיית היריבות, קרי - בשאלה האם התחייב הנתבע כלפי התובע באופן אישי בהתקשרות הנדונה, אם לאו; ובעניין זה נשמעו לפניי עדויותיהם של שני בעלי הדין. גירסת התובע 2. התובע העיד, כי בסמוך לחודש נובמבר 1996 פנה אליו ניר לוי, בנו של הנתבע, בהצעה לבצע עבודות בנייה בדירות לוי ופרנס לקראת איכלוסן, ושנייהם ניהלו משא ומתן שבמהלכו העלו על הכתב את רשימת העבודות והעלויות (נ/2). לדבריו, הוא נענה להצעה, וזמן קצר לאחר מכן הגיע להסכם בעל-פה עם הנתבע לביצוע העבודות האמורות, והחל לבצען. התובע הבהיר בעדותו, כי התקשרותו ההסכמית היתה עם הנתבע באופן אישי, כי הנתבע לא ציין שההתקשרות היא בשם חברה כלשהי, וכי באותה עת גם לא ידע על קיומה של החברה הנ"ל. לגירסת התובע, הפעם הראשונה שבה נודע לו על קיומה של חברה בשם יסוד בהר, היתה בעת שהגיע למשרדו של הנתבע לשם הוצאת החשבונית הראשונה על-ידו. הוא העיד, כי התובע ביקש ממנו לרשום את החשבוניות על-שם חברת יסוד בהר, ושכך עשה, למרות שהתקשרותו לא היתה עם חברה זו אלא עם התובע אישית. בקבלות ובחשבוניות שניפק התובע לנתבע בגין עבודותיו ברמת מוצא, הוא רשם - לבקשת הנתבע - כי אלו ניתנו ל"יסוד בהר". ( רוב החשבוניות על-שם "יסוד בהר", שתיים - על-שם "יסוד בהר חברה לבניין בע"מ", ואחת - על-שם "יסוד בהר בע"מ; קרי - אף לא אחת מהן נרשמה על שמה הנכון של החברה הנ"ל). 3. ביום 2.2.97, כשלושה חודשים לאחר ההתקשרות בעל-פה וכתקופה דומה לאחר תחילת העבודות, חתמו ההתובע והנתבע לראשונה על מסמכים בכתב בעניין שתי העבודות. מדובר בשני מסמכים בכתב ידו של התובע, שנרשמו באותו מועד במשרדו של הנתבע, אשר התייחסו ליתרת העבודות וליתרת התמורה הכספית. להלן תוכנו של המסמך הראשון (ת/1), הנושא כותרת "הסכם": "הסכם בין מר ששון לוי יסוד בהר לבין סימון דוויק. ששון לוי חייב היום 2.2.96 (צ"ל 2.2.97- י' נ' ) סך של 26,000 ₪ בגין עבודות בבית משפחת פרנס, שישולמו עד ה- 10.9.97, וכמו-כן סך של - 30,000 ₪ לפני מע"מ בגין עבודות בבית משפחת לוי שלמה ברמת מוצא לפי התקדמות העבודה 1) גמר קרמיקה ואבן - 15,000 ₪ 2) גמר עבודות פיתוח - 5,000 ₪ 3) גמר צבע - 5,000 ₪ על המחירים הנ"ל יש להוסיף מע"מ". על ההסכם חתמו התובע והנתבע, וליד חתימתו של הנתבע גם נרשם שמו המלא. באותו מעמד חתמו בעלי הדין על מסמך נוסף (ת/2), הנושא כותרת "לכ' ששון לוי יסוד בהר, עבודות גמר בדירת שלמה לוי". במסמך פורטו עבודות בנייה שהתובע יבצע בדירת לוי תמורת 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, וצויין כי על חשבון עבודות אלו כבר שולמו 10,000₪. כמו-כן נרשמו במסמך חיוביו של הנתבע בנוסף לתשלום: "ששון יספק באגר, מילוי, נגרות, אינסטלציה וחשמל". על מסמך זה, שנרשם כמו המסמך הקודם בכתב ידו של התובע, רשם הנתבע הערות ותיקונים בכתב יד (שהודגשו בצבע ב-ת/2). לצד חתימתו של הנתבע על שני המסמכים לא מאוזכר שמה של חברת "יסוד בהר ששון לוי חברה לבניין בע"מ", בין בחותמת ובין ברישום אחר כלשהו. 4. התובע ציין בעדותו, כי הן בהתקשרות בעל-פה שקדמה ליום 2.2.97 והן בהתקשרות בכתב לא אמר לו הנתבע שהתחייבותו היא בשמה של החברה בנ"ל, ולא באופן אישי, ולדידו הקשר החוזי נרקם עם הנתבע עצמו. הוא הבהיר, כי בהתקשרויותיו החוזיות עם חברות הוא נוהג לקבל הזמנת עבודה במסמך הנושא את שם התאגיד, ולוודא שעל החוזה בכתב יופיעו חותמת החברה וחתימות הגורמים המורשים מטעמה. התובע הסביר, כי המסמכים בכתב נערכו בשלב מאוחר יחסית, על רקע מחלוקות שהחלו להתגלע בינו לבין הנתבע בעניין היקף העבודות שיש לבצע בדירת לוי, והתמורה הכספית עבור העבודות בשתי הדירות. בסיום החקירה החוזרת נשאל התובע, על-ידי בא-כוחו, מדוע רשם את המילים "יסוד בהר" לאחר שמו של התובע, ותשובתו היתה: "העסק שלי הוא עם מר ששון לוי. ברגע שנתבקשתי להוציא חשבונית לחברת יסוד בהר, על-מנת להגן על עצמי במסמכים האלה (ת/1 ו-ת/2) ציינתי לכבוד ששון לוי וגם יסוד בהר , כדי שיהיה לי בטחון שגם ששון לוי וגם יסוד בהר אחראים לאותה התחייבות של שני הצדדים. לא הוספתי פה אפילו בע"מ, אני באמת לא יודע את הקשר עד עכשיו" (עמ' 9). עדות הנתבע 5. הנתבע העיד, כי בנו יצר את ההתקשרות הראשונית עם התובע, וכי הוא עצמו נתן לכך את אישורו בהמשך. הוא לא התייחס בעדותו לתוכן שיחות שהיו לו ולבנו עם התובע בדבר זהות המתקשרים בהסכם, ואף לא העיד את בנו בעניין זה - לטענתו מחמת ניתוק הקשר ביניהם על רקע סכסוך משפחתי חריף. לשאלת בא-כוחו - "עבור מי ביצע התובע את העבודות?", השיב הנתבע - "עבור ששון לוי יסוד בהר... חברה" (עמ' 12); ולשאלה - "בשם מי חתמת", ענה: "בשם יסוד בהר". ואולם, הוא לא התייחס בעדותו לשיחות כלשהן שהיו לו עם התובע בעניין זה, בין בעת ההתקשרות הראשונית בעל-פה ובין במעמד חתימת ההסכמים בכתב ביום 2.2.97. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי בנו לא היה מוסמך להתקשר בשם החברה, וטען כי על רקע זה אישר את ההסכם בהמשך - לטענתו בשם החברה (עמ' 14, 21). ואולם, בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן מסר הנתבע כי ההסכם נכרת על-ידי בנו בשם החברה, ולא איזכר אישור כלשהו שניתן על-ידו להתקשרות זו (סעיף 7 לתצהיר). הנתבע ציין בעדותו, כי באותה תקופה ניהל שתי חברות - את החברה הנ"ל וחברה נוספת בשם "בית ששון" - אך היו לו גם עסקים בתחום קבלנות הבניין שבהם פעל באופן אישי ולא באמצעות חברה (כלשונו: "ששון לוי קבלן"; עמ' 13). לדבריו, התובע גם ביצע עבודות נוספות עבורו בשכונת ארנונה בהתקשרות אישית ביניהם, אך עבור עבודות אלו שילם לתובע בשיקים אישיים. בהקשר זה יצויין, כי בתצהירו האמור (בסעיף 10) התייחס הנתבע לעבודותיו של התובע הן ברמת מוצא והן בארנונה, מבלי לציין כי חלק מהעבודות (אלו שבארנונה על-פי טענתו) בוצעו במסגרת עסקיו האישיים ולא במסגרת פעילותו בחברה. דיון 6. הפלוגתה, שנתבקשה בה על-ידי הצדדים הכרעה בשלב זה הינה, "האם הנתבע חב אישית כלפי הנתבעת" (עמ' 1). הגעתי לכלל מסקנה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית. 7. ההתקשרות הראשונית היתה בהסכם בעל-פה; תחילה בין התובע לבין בנו של הנתבע, כשלוח של אביו; ובהמשך בין התובע לבין הנתבע - שאישר את ההתקשרות שהיתה עם הבן. עדותו של התובע, כי לא נאמר לו שמדובר בהתחייבות של חברה, נתמכת בעובדה שהנתבע כלל לא העיד על תוכן השיחות עם התובע, וממילא גם לא על כך שאמר לו כי הוא מתקשר בשם חברה ולא באופן אישי. העובדה שהתשלומים בפועל בוצעו על-ידי הנתבע מחשבונות החברה, ושהחשבוניות נרשמו על שם החברה (בדרך כלל לא בשמה המלא) אינה מצביעה על כך שהתובע הסכים לפטור את הנתבע מחיובו האישי לפי ההסכם בעל-פה, או על שינוי ההסכם. 8. ההסכמים בכתב מיום 2.2.97 (ת/1 ו-ת/2), נערכו כאמור למעלה מחודשיים לאחר שהתובע החל בעבודתו על-פי ההסכם בעל-פה, וכבר קיבל תשלומים על חשבון העבודה. כמבואר לעיל, הסכמים אלו נחתמו על רקע מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בעניין שיעור החוב לאותו מועד והיקף העבודות הנדרשות בדירת לוי. הלכה היא, כי חתימה אישית של מנהל על ההסכם בכתב , מבלי לציין שהוא חותם בשם החברה, תטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך עיון במסמך כולו עולה, כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית. (ראו: ע"א 230/80 פנידר בע"מ ואח' נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713; ע"א 209/83, סוליפלט הגליל בע"מ ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ ואח', פ"ד לח(1) 340 ). 9. במקרה דנן , נוסח ההסכמים בכתב מצביע בעליל על כך שהתובע נטל על עצמו התחייבות אישית. בהסכם ת/1 בעניין שתי הדירות נרשם, כי ההסכם הנו בין התובע לבין "מר ששון לוי יסוד בהר", ובעניין החיוב הכספי צויין "ששון לוי חייב היום..." (ההדגשות אינן במקור). בסיכום בכתב ת/2 בעניין העבודות בדירת לוי נרשם בכותרת "ששון לוי יסוד בהר", וצויין בעניין חיוביו של המזמין - "ששון יספק...". שמו של הנתבע - בצירוף המילה "מר" - מוזכר אפוא במפורש בהסכם, ואילו שמה המלא של הנתבעת ("יסוד בהר ששון לוי חברה לבניין בע"מ") לא מופיע בו ואף לא מאוזכרת המילה חברה. זאת ועוד: את ההסכמים האמורים בכתב יש לפרש גם על רקע ההסכם בעל-פה שקדם להם. כמבואר לעיל, ההסכם בעל-פה נכרת בין בעלי הדין באופן אישי. לו ביקש הנתבע לפטור עצמו מהחיוב האישי, ולהטילו על החברה שבניהולו, היה עליו לציין זאת במפורש בהסכמים שחתם עליהם ביום 2.2.97 (שאחד מהם אף תוקן על-ידו בעניינים אחרים); מה גם, שהוא כלל לא העיד כי אמר לתובע שהתקשרותו היא בשם חברה. מסקנתי הינה אפוא, מהראיות שנשמעו לפניי ומהתרשמותי מהעדויות, כי הנתבע התחייב באופן אישי כלפי התובע, הן בהסכם בעל-פה שעל-פיו פעלו הצדדים עד ליום 2.2.97, והן בהסכמים בכתב מהמועד האמור. די בקביעה זו לצורך הכרעה בפלוגתה בשאלת היריבות בתובענה הנדונה, שבה תבע התובע את הנתבע באופן אישי בגין יתרת החוב בעניין ביצוע העבודות בשתי הדירות. אינני מוצא מקום להכריע במסגרת החלטה זו בשאלה - האם בשלב כלשהו גם נטלה על עצמה החברה התחייבות לשלם עבור העבודות, בנוסף למחוייבות שנטל על עצמו הנתבע באופן אישי בעניין זה. השאלה האחרונה חורגת מהפלוגתה המצומצמת - בדבר מחוייבותו האישית של הנתבע; מה גם, שהחברה אינה בעלת דין בתביעה זו. סוף דבר 10. אשר על כן, אני דוחה את טענת ההגנה שהעלה הנתבע בעניין העדר היריבות. הנתבע ישלם לתובע בהליך זה שכר טרחת עורך-דין בסך 3000 ₪ בתוספת מע"מ. 11. לאור בקשתו של ב"כ הנתבע מיום 23.5.01 להשתחרר מהייצוג, ונוכח הימנעותו ממתן תגובה להחלטתי מיום 6.6.01 - תידון הבקשה לשחרור מהייצוג ביום 29.10.01 בשעה 13:15, בנוכחות באי-כוח הצדדים ובעלי הדין. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לעו"ד הר ציון ולעו"ד דבל בדואר רשום. על עו"ד דבל להמציא לנתבע - במסירה אישית - הזמנה לדיון הנ"ל, ולצרף להזמנה עותקים מהחלטה זו ומהבקשה לשחרור מהייצוג. קבלן משנהקבלן