אי תשלום לנגר

פסק דין 1. התובע הינו בעל נגריה באשדוד. לטענת התובע, הנתבע הזמין אצלו ארונות מטבח (להלן: "הארונות"), ע"פ הזמנה מס' 101, מיום 1.7.90, שבפנקס ההזמנות, ת10/, (להלן: "ההזמנה"), תמורת סך של 24,360 ש"ח. לטענת התובע, הארונות יוצרו בנגריה והורכבו בביתו של הנתבע, ביום 20.7.90, ע"פ תעודת משלוח מס' 051, שבפנקס ת11/ (להלן: "תעודת המשלוח"). לטענת התובע, הנתבע התחייב לשלם לו את התמורה, עם גמר ההרכבה, אולם עם סיום ההרכבה, הנתבע סירב לשלם לו ואמר, שהוא לא מכיר אותו. 2. ביום 27.5.97, הגיש התובע את תביעתו נגד הנתבע, בה הוא תובע את התמורה עבור הארונות, שערכה ליום הגשת התביעה, הוא 82,245 ש"ח. בזמנו, ניתן פס"ד נגד הנתבע, בהעדר הגנה, פסק הדין בוטל לאחר מכן וזו הסיבה, שהדיון בתיק זה נמשך זמן רב. 3. הנתבע מכחיש מכל וכל, שהזמין את הארונות מהתובע. הנתבע מודה, שהארונות יוצרו בנגריה של התובע, אלא שלטענתו, הוא שילם לתובע סך של 6,000 ש"ח, לקניית החומרים, כשההסכם ביניהם היה, שאת עבודות היצור וההרכבה של הארונות, יבצע בן דודו, שגם שמו יוסי אלחרר, שהוא חרש אילם (להלן: "בן הדוד"), שאותו זמן עבד כשכיר אצל התובע, כשההסכם היה, שבן הדוד יבצע עבודות אלה בתום שעות עבודתו אצל התובע. לטענת הנתבע, בתמורה הוא קנה לבן הדוד מתנה, שטיח וכורסת טלויזיה, כפי שביקש בן הדוד. לטענת הנתבע, ההזמנה ותעודת המשלוח מפוברקים. עוד טוען הנתבע, כי הארון יוצר והורכב בשנת 89' ולא בשנת 90', כפי שטוען התובע, כך שהתביעה התיישנה. 4. מטעם התביעה העיד התובע לבדו, שנחקר על תצהירו, ת1/. לטענת התובע, התביעה הוגשה לאחר קרוב ל- 7 שנים, בשל חוסר יכולתו לממן את עלות הטיפול בתביעה. התובע שלח לנתבע מכתבי התראה מעו"ד, מכתב ראשון מיום 29.10.90, המוצג ת5/, מכתבו של עו"ד עקיבא מאשדוד, שלא זכה למענה. מכתב נוסף, מיום 11.1.96, המוצג ת7/, מכתבו של עו"ד מתתיהו חותה. למכתב זה, התקבלה התגובה במוצג ת6/, בה הוכחש כל קשר לתובע. ע"פ תגובה זו, הנגר של הנתבע הוא "נגריית ארז". 5. מטעם הנתבע, העידו 3 עדים. הנתבע, שנחקר על תצהירו נ2/, אשת הנתבע, שנחקרה על תצהירה נ8/ ובן הדוד, שסרב למסור תצהיר. בן הדוד חתום על האישור נ9/. 6. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, בהיותי ער וזהיר לעובדה, שעדות התובע, שהוא בעל דין, היא עדות יחידה, אני מקבל את גירסת התובע ודוחה את זו של הנתבע. התרשמתי מכנות דבריו של התובע, שעושה רושם, שאינו יודע לנהל את עסקו בצורה טובה ויעילה, כאשר בתמימותו, גם הולך שולל ע"י הנתבע. אינני מקבל את טענת הנתבע, כי ההזמנה ותעודת המשלוח מפוברקים, אף כי נראה, מבדיקת פנקסי ההזמנות ותעודות המשלוח, כי התובע לא ניהל רישום מלא ומדוייק של ההזמנות ושל תעודות המשלוח וכנראה, לא בכדי, מצבו הכלכלי והעסקי התדרדר, עד כי לא יכל לממן את הוצאות המשפט ועוה"ד, לשם הגשת התביעה נגד הנתבע, סמוך לאחר סרוב הנתבע לשלם לו. עם זאת, כבר ביום 29.10.90, שלח התובע מכתב התראה, (ת5/), באמצעות עו"ד עקיבא, בו נדרש הנתבע לשלם לו את הסך של 24,310 ש"ח, בלי שזכה לתגובה. אם טענת הנתבע היתה נכונה, היה עליו להגיב מיד למכתבו של עו"ד עקיבא ולהעמיד דברים על דיוקם, דבר שלא נעשה. הנתבע הותרה פעם נוספת, במכתב ת7/, כשבמכתב התגובה ת6/, מוכחש כל קשר לתובע, דבר שמתברר לאחר מכן, כלא מדוייק, מאחר שהנתבע כן הכיר את התובע, כשלטענתו, כאמור, שילם לו 6,000 ש"ח, עבור חומרים ושהעבודה נעשתה בנגריה שלו. 7. לעומת זאת, לא התרשמתי מכנות גירסת הנתבע ועדיו. בעדותו, בעמ' 21 שורה 4, החליק הנתבע בלשונו כשאמר - "אם הוא היה אומר את האמת וגם אני הייתי אומר את האמת", משמע, הוא לא אומר אמת. כשהוא תפס את עצמו בהחלקת לשון זו, תיקן עצמו ואמר - "אני אומר את האמת, אבל הוא לא אומר את האמת". גירסת הנתבע גם לא הגיונית במיוחד. איזה אינטרס יש לתובע להסכים, שעובד שכיר שלו יבצע בנגרייתו עבודות פרטיות, בהיקף גדול מאוד, כשלכל הדיעות, מדובר בארונות מטבח בהיקף נרחב. זאת ועוד; גירסת הנתבע תמוהה, אומר הוא בעמ' 21 בשורה 9 - "יוסי האילם (בן הדוד - ש' ח') קיבל ממני עד האגורה האחרונה", משמע, שילם לבן הדוד עבור יצור הארון ובאותה נשימה, אומר הוא שם - "קניתי לו שטיח וכורסת טלויזיה במחיר שהוא רצה". הכחשתו הטוטאלית של הנתבע, לא מתיישבת גם עם הטענה המאוחרת יותר, לפיה, שילם לתובע עבור החומרים. אומר הנתבע בעמ' 22 בשורה 15, ששילם לתובע עבור החומר - "ליד דוד שלי שהוא ראה שספרתי את הכסף והוא קנה את החומר רק אחרי חודש ואני נסעתי עם פוני (התובע - ש' ח') לתל-אביב באוטו שלו הצהוב". משמע, התובע גם נסע עם הנתבע לת"א לקנות את החומר. מדוע הנתבע יעשה זאת? האם רק כדי לקבל את הסך של 6,000 ש"ח, אותו יחזיק עד שיגיע מועד פרעון התמורה לחומרים, אותם הוא קונה באשראי? זאת ועוד; הנתבע נשאל, ע"י באת כוחו, על מכתב ההתראה, ת5/, והוא משיב בעמ' 25 שורה 24 - "ש. אני מציגה בפניך את המכתב הזה של עו"ד ניניו, מדוע לא ענית למכתב הזה? ת. לא היה לי שום קשר איתו, מה יש לי לענות". 8. גם את עדות בן הדוד, יש לקבל "בערבון מוגבל", בהיותו קרוב משפחה של הנתבע, אם כי, הוא היה יותר זהיר בדבריו. ראשית, את המכתב נ9/, לא כתב בן הדוד, אלא הוא הוכתב ושוכתב ע"י הנתבע, או מי מטעמו, ובן הדוד, רק חתם עליו. משום מה, בן הדוד לא היה מוכן לתת תצהיר עדות ראשית והעדיף לבוא לביהמ"ש, כדי למסור עדות. שנית, בין השיטין, עולה מעדות בן הדוד, תמיכה כלשהי בגירסת התובע, שהיה איזשהו הסכם בין התובע לנתבע. אומר הוא, בעמ' 30 בשורה 20 - "הוא היה מעוניין להזמין מטבח, קיבל המלצה מפוני, היה ביניהם הסכם, שאחרי שעות העבודה, אעזור לו לעשות את המטבח". גירסה זו לא בדיוק תואמת לזו של הנתבע. ובעמ' 32 שורה 10, אומר בן הדוד - "אני לא זוכר, זה היה מזמן, כל מה שנדרש ממני למדוד את המטבח. היה הסכם ביניהם והתחלתי לעבוד. מה שהם מדברים ביניהם, אני לא שומע". ובהמשך, בעמ' 34 שורה 9, אומר העד - "עדיף שיסגרו את זה מחוץ לבית המשפט, שיגמרו יפה, לעשות שלום בין כולם". אמירה זו, יש לה מקום, כאשר גירסת הנתבע אינה נכונה, כשדווקא בן הדוד, שעשה לכאורה את העבודה, בלי שיש לתובע, כביכול, כל חלק ונחלה בה, אומר זאת וחש, שהצדדים צריכים לגמור ביניהם יפה. גם בעניין התמורה והמתנה, כביכול, אין החלטיות בדברי בן הדוד, שאומר בעמ' 31, כי לא קיבל תמורה עבור עבודתו. הוא נשאל באותו עמוד, בשורה 2 והשיב - "ש: תמורה שלא בכסף קיבלת? ת: הוא קרוב משפחה שלי, לא קיבלתי שום דבר. ש: מתנה לא קיבלת? ת: הוא נתן לי כסאות ושטיח, קיבלתי כורסה". בנידון זה, יש לציין, כי בנ9/ נרשמו דברים קצת שונים, שם נכתב - "לא היתה כל התקשרות בין ה"ה אלחרר למר פוני, הפנייה נעשתה אלי ישירות ואני ביצעתי עבודות הנגרות במטבח מעבר לשעות העבודה שלי אצל מר פוני, בהסכמתו ובידיעתו". זאת ועוד; בן הדוד אומר בעדותו, כי לא עבד שעות נוספות אצל התובע, דבר הסותר את טענת הנתבע, כי תמורת וויתור העד על שכר השעות הנוספות, הסכים התובע, שהעד ייצר את הארונות עבור הנתבע. 9. גם בעניין מועד ההזמנה, אינני מקבל את טענת הנתבע, כאילו מדובר בשנת 89' ולא בשנת 90'. אי לכך, יש לדחות גם את טענת ההתיישנות. בנידון זה, יש עדות של התובע, אותה אני מקבל, כשהיא נתמכת בהזמנה ובתעודת משלוח, הנושאים תאריכים 1.7.90 ו - 20.7.90. גם במכתב ההתראה, ת7/, כשעדיין לא היתה בעיה של התיישנות, צויינה שנת 90', כשנת ההתחייבות. מעבר לכך, בן הדוד העיד, שעבד אצל התובע כשנה בערך, שהסתיימה אחרי מלחמת המפרץ (עמ' 33). מלחמת המפרץ הסתיימה במרץ 91'. 10. באשר לסכום התביעה. התובע "ישן" על זכויותיו במשך קרוב ל- 7 שנים, עד שהגיש את התביעה והוא תובע את התמורה, בצרוף הצמדה וריבית מיום 1.7.90, כשהוא הופך את הנתבע לכמעין בנק, המחזיק את כספו בתכנית חסכון נושאת הצמדה וריבית. נראה לביהמ"ש, שאין זה ראוי לפסוק את מלוא הפרשי ההצמדה והריבית, נוכח מחדלו זה של התובע, כאשר לא ברור, אם הזמנת הארונות היום היתה עולה בסכום כה גדול. בנסיבות מיוחדות אלה, לא יפסקו לתובע מלוא ההצמדה, לא תפסק ריבית מיום 20.7.90, עד הגשת התביעה ובאשר להפרשי הצמדה, תפסק רק מחצית מהפרשי ההצמדה מיום 20.7.90, עד יום הגשת התביעה. מיום הגשת התביעה ישולם החוב, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 11. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 24,360 ש"ח, בצרוף מחצית מהפרשי ההצמדה, מיום 20/7/90, עד יום הגשת התביעה, 27.5.97, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד, בסך 4,000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. נגריהנגרות