כפיה - דיני שטרות

הלכה פסוקה היא כי:" ... הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית (ראו א' ברק, מהותו של שטר 30 (1965 )). על זכות זו חלות איפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות ("דיני שטרות במובן המצומצמם") ודיני החוזים הקבועים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב"). כך למשל, הכשרות לחוב על פי צד לשטר נקבעת על פי דיני הכשרות הכלליים. דיני הטעות, ההטעיה, הכפיה והעושק הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), חלים גם לעניין חיוב שטרי..." (רע"א 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ,תקדין עליון, כרך 99 (3), תשנ"ט/תש"ס 1999 עמ' 427) סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים) קובע כי: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה". לענין הכפייה בדיני השטרות נכתב על ידי ד"ר י. זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית) בעמ' 279 סעיף 226 (להלן: זוסמן) כי: "תרגומה של הלכת חוק החוזים לדיני השטרות הוא, שעל אף הכפיה נולד מסמך סחיר, אבל דבק בו פגם, והשאלה תהא, אם הוא נאחז בידי אוחז כשורה אם לאו". בית המשפט פסק כי אין הכפייה פוסלת את השטר מיניה וביה, שכן בידי אוחז כשורה עומד השטר בתוקפו, אולם, מבחינת היחסים החוזיים בין הצדדים הישירים לשטר, מעניקה הכפייה למושך השטר יכולת לבטלו בדיעבד. במקרה דנן התובעת והנתבע הינם צדדים ישירים לשטר ואין התובעת בבחינת אוחזת כשורה. לפיכך זכאי הנתבע להעלות כנגד התובעת האוחזת בשיק טענות הנובעות מעסקת היסוד ביניהם. 7. בהתאם להלכה הפסוקה, יסודות עילת הכפייה הם שלושה: התקשרות חוזית קיומה של כפייה וקשר סיבתי בין הכפייה לבין ההתקשרות (פרופ' ג. שלו "דיני חוזים" מהדורה שנייה (תשנ"ה) עמ' 232; ע"א 784/81 ישראל שפיר נ' מרטין אפל ואח', פ"ד לט(4) 149, 153). איום במסירת מידע, העלול להביא לפתיחת הליכים פליליים נגד אדם, כשהוא מופנה לחשוד או לידידיו, מהווה כפיה (ע"א 784/81 הנ"ל). חוזה שנכרת או התחייבות שנתנה מחמת איום כזה , שאילמלא אותו איום לא היתה באה לעולם, ניתנת לביטול כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים, ואם שולמו כספים על יסוד איום כזה, עומדת למשלם הזכות להשבתם (דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים ב', תשנ"ג1992-, 904 - 907). דיני שטרותטענת כפייהשטר