פסק דין 1. מבוא זוהי הודעת ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 15.2.00 בתיק הוצל"פ 01-67948-94-0 לקבל את בקשת המשיבה בטענת פרעתי ולחייב את המערער בתשלום הוצאות בסך של 10,000 ש"ח, ובמיוחד מדגיש המערער כי לא היה מקום לתלות בבא כוחו קביעות לפיהן התנהג בדרך הגובלת במרמה. 2. רקע עובדתי ביום 15.11.92 הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר על ידי בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "המערער") כנגד ליאורה פוסין (להלן: "החייבת העיקרית") וארבעה נתבעים נוספים, אשר היו ערבים להלוואותיה מהבנק, ובכללם לינזאי בלומנבלט (להלן: "המשיבה"). המשיבה ערבה לחלק מחובה של החייבת העיקרית ביחד עם נחום פוסין - אביה של החייבת העיקרית, ומוניקה פוסין - אחותה של החייבת העיקרית (להלן: "הערבים פוסין"). ביום 22.12.94 ניתן פסק דין כנגד החייבת העיקרית והערבים לחובותיה. בעקבות פסק הדין פתח המערער שלושה תיקי הוצאה לפועל. האחד כנגד החייבת העיקרית, השני כנגד הערבים פוסין והשלישי כנגד המשיבה. ביום 27.7.95 חוייבה המשיבה לשלם תשלומים חודשיים בסך 300 ש"ח לחודש בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדה, לאחר חקירת יכולת שנערכה לה. המשיבה שילמה 12 תשלומים חודשיים בני 300 ש"ח כל אחד בתקופה שתחילתה בחודש 9/95 וסופה בחודש 9/96, אז הפסיקה לשלם עת הודיע לה ב"כ המערער על כך שנערכו הסדרים לסילוק החוב בין המערער לבין החייבת העיקרית והערבים פוסין. התשלומים שהמשיבה שילמה על חשבון החוב לא עודכנו בתיק החייבת העיקרית ובתיק הערבים פוסין. ביום 4.8.96 נחתמו במשרד ב"כ המערער שני הסכמים נפרדים בין המערער והערבים פוסין ובין המערער והחייבת העיקרית. כל אחד מההסכמים הנ"ל נחתם על גבי טופס בקשה לעיכוב הליכים, אשר נשא את מספר תיק ההוצאה לפועל של זה אשר חתם על ההסכם. כך לדוגמא בהסכם שנערך בין המערער לערבים פוסין, היה רשום מספר תיק ההוצאה לפועל של הערבים פוסין, והוא הדין באשר להסכם עליו חתמה החייבת העיקרית. בהסדר עם הערבים פוסין, הבנק הצהיר כדלקמן: "הריני לאשר כי כנגד קבלת 10,000 ש"ח עד תאריך 5.8.96 ו- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 1,000 ש"ח כל אחד החל מתאריך 17.8.96 - ייסגר תיק ההוצל"פ ויבוטלו כל ההליכים כנגד פוסין נחום ומוניקה". ובהסדר עם החייבת העיקרית: "הריני לאשר כי כנגד קבלת 36 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 520 ש"ח כל אחד החל מיום 12.8.96 ותשלום 20,000 ש"ח בהסדר של פוסין נחום - במועדו - ייסגר תיק ההוצל"פ בנתניה ויבוטלו כל ההליכים, לרבות אלה כנגד בלומנבלט לינזאי". הערבים פוסין שילמו את התשלומים כאמור בהסכם, מאידך, ב"כ המערער לא עמד במלואו בהסכם שעליו חתם, שכן תיק ההוצאה לפועל כנגד הערבים פוסין נסגר רק ביום 20.10.98, כשנה וחצי לאחר ששילמו את התשלום האחרון עפ"י ההסדר. החייבת העיקרית שילמה שני תשלומים בסך 520 ש"ח, אך בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.10.96 הופסק ההסדר מאחר והיה קיים תיק איחוד כנגד החייבת העיקרית בו נכללו זוכים שונים, והסדר זה היה חיצוני לו שלא כדין לאור העובדה שגרם להעדפת המערער על פני זוכים אחרים, שהרי צו החיוב בתיק האיחוד נקבע לסך של 200 ש"ח בלבד. התשלומים אשר שולמו למערער הן על ידי החייבת העיקרית והן על ידי הערבים פוסין לא עודכנו על ידי ב"כ המערער בתיק ההוצאה לפועל של החייבת העיקרית או של המשיבה. אשר למשיבה, מאחר והחייבת העיקרית לא פרעה את חובה במלואו סירב המערער לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדה המשיבה, וביום 8.1.98 הוא אף נקט נגדה הליכים למימוש החלק מחובה של החייבת העיקרית אשר לטענתו מובטח על ידה. ביום 21.1.99 הוגשה על ידי המשיבה בקשה ללשכת ההוצל"פ בטענת "פרעתי" הנסמכת על כך שהתשלומים שביצעו הערבים פוסין, אשר היו ערבים יחד עימה לאותו חלק מחובה של החייבת העיקרית, פרעו אף את חובה כלפי החייבת העיקרית. 3. טענות המערער לטענת המערער הבקשה הצריכה את בירורה של שאלה עובדתית אחת והיא האם יש לזקוף את התשלומים שהערבים פוסין שילמו, בהתאם להסכם הפשרה שנערך עימם, להקטנת חובה של החייבת העיקרית שהובטח על ידם או שמא לחוב אחר שלה שאינו מובטח על ידם. לדידו, קושיה זו יכולה לבוא לדוכתה רק לאחר חקירת הערבים פוסין והחייבת העיקרית, לפיכך משראש ההוצל"פ החליט בבקשה מבלי שנערכה חקירה כאמור, הרי שדין החלטתו להתבטל. עוד טוען המערער כי ראש ההוצאה לפועל שגה עת דן בבקשה לגופה, וזאת משום שממהלך הדברים עלה כי הדיון בבקשה יהיה דו שלבי, תחילה בטענות המקדמיות ורק לאחר שתינתן החלטה לגבי הטענות המקדמיות ייערך דיון לגופו של עניין אם יהיה צורך בכך. בשל כך הוא לא הגיש תצהיר נגדי מטעמו או ראיות אחרות שיתמכו בטענתו לגופו של עניין, ואף לא חקר את הערבים פוסין, החייבת העיקרית או המשיבה. טענות אלו משמשות בידי המערער אף כמנוף לטעון כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בטענת פרעתי, זאת מאחור ונטל ההוכחה לא יכול להיום מורם, לסברתו, מקום בו ראש ההוצל"פ נתן החלטתה לגופה של בקשה מבלי שהתקיים דיון הוכחות. עוד טוען המערער כי ממילא טענת ה"פרעתי" של המשיבה אינה מפורטת דיו וככזו היא אינה יכולה לעמוד. טענה נוספת בפי המערער היא כי שגה ראש ההוצל"פ עת דחה הטענה המקדמית, לפיה בקשה דומה במהותה לבקשה נשוא ערעור זה כבר הוגשה כבר בעבר על ידי המשיבה ונדחתה ועל כן אין מקום להידרש כלל לבקשה שהועלתה בפניו. לגופו של ענין הוא טוען כי ראש ההוצל"פ נתפס לכלל טעות עת קבע כי ההסדר שנחתם עם החייבת העיקרית ובו מוזכר שמה של המשיבה אינו רלוונטי לענייננו, אלא רק התשלומים ששילמו הערבים פוסין לזוכה עפ"י ההסדר עימם. זאת על שום הטעמים הבאים: לטענתו, אזכור שמה של המשיבה בהסכם הפשרה עם החייבת העיקרית מעיד על כך שכוונת הצדדים היתה כי חובה של המשיבה יפרע רק לאחר פרעון מלוא החוב של החייבת העיקרית. התשלום שבוצע ע"י הערבים פוסין היה גבוה מסכום חובם במועד עריכת ההסדר ועובדה זו מעידה כי התשלום בוצע על חשבון חובה של החייבת העיקרית ולא על חשבון חובם של הערבים. המערער יוצא חוצץ כנגד קביעתו של ראש ההוצל"פ כי יש לחייבו בהוצאות בעקבות אי דיווחיו על התשלומים שיש לזקוף על חשבון חובה של החייבת העיקרית. ביתר פירוט הוא מתרעם על קביעתו של הנ"ל כי אי דיווח זה עולה אף כדי "קבלת דבר במירמה". לטענתו, הוא כלל לא היה צריך לדווח בתיקים הנ"ל על תשלומי הערבים פוסין, וממילא במועד בו בוצעו התשלומים, לא ניתן היה לדווח עליהם בתיק החייבת העיקרית, שכן התיק היה סגור. 4. דיון משפטי ומסקנות ראשית, ענין לנו בטענתו של המערער לפיה לא היה מקום שראש ההוצל"פ ידון בבקשה לגופה, על אף שנהיר לי שב"כ המערער לא התכונן לטענות לגופו של ענין. במהלך הדיון הוא עצמו התייחס לטענות מהותיות ולא הגביל עצמו לטענות מקדמיות ביום 27.10.99 התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל בנוכחות ב"כ הצדדים. במהלך דיון זה העלה ב"כ המערער טענות מקדמיות וגם טענות לגופו של עניין, והוא אף נתן ביטוי ברור לכך אשר אינו משתמע לשני פנים כך בעמ' 2 לפרוטוקול אני מוצאת אותו אומר כי "אני טוען שטענה מן הסוג המועלה על ידי החייבת, אינה טענת פרעתי שמקומה לידון בפני ראש ההוצאה לפועל… זוהי טענה מקדמית, בטרם אתייחס לטענות החייבת לגופן. יש בפינו טענה מקדמית נוספת". ובהמשך בעמ' 3 - 4 לפרוטוקול הוא מעלה את טענותיו לגופו של ענין, אשר מקומן לא נפקד גם מהודעת הערעור שבפני. בהחלטתו מיום 27.10.99 החליט ראש ההוצל"פ כי "עד ליום 1.12.99 תגיש ב"כ החייבת (המשיבה בבקשה זו - ש.ס.) את סיכומיה באשר לטענות המקדמיות והאחרות שהועלו במהלך הדיון". כלומר ראש ההוצאה לפועל לא הגביל את הסיכומים רק לטענות מקדמיות ובשום מקום איני רואה כי הוא אמר כי תחילה יוחלט בטענות המקדמיות. זה היה אולי רצונו של ב"כ המערער, מה גם שממילא נראה לי כי היה זה רצונו בדיעבד לאחר שנתקבלה ההחלטה לרעתו, שהרי הדעת נותנת כי לו היה רוצה זאת מלכתחילה היה דואג להביע את מבוקשו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, דבר שכאמור לא עשה. גם בסיכומיו להחלטה בבקשה בצד טענות מקדמיות העלה ב"כ המערער טענות לגופו של ענין. הוא אמנם העלה אותן באומרו כי הוא עושה כן למען הזהירות בלבד אך בכך אין כל רבותא לעניננו, שונה היה הדבר לו היה טוען במהלך הדיון כי אין לדון עתה בטענות לגופו של ענין מאחר והדיון ייערך תחילה רק בטענות מקדמיות, וטענתו הייתה מתקבלת על ידי ראש ההוצאה לפועל. בענייננו ראינו כי הוא לא טען שכזאת, וממילא ראש ההוצאה לפועל לא נתן החלטה שכזו. על כן משסיכומי ב"כ המשיבה כללו טענות לגופו של ענין, צריך היה ב"כ המשיב להתייחס אליהן וממילא יכל היה ראש ההוצאה לפועל להחליט בבקשה גם לגופו של עניין. אשר לטענתו המקדמית של ב"כ המערער לפיה הבקשה נשוא ערעור זה אינה אלא אותה הגברת בשינוי האדרת של בקשה אשר נדחתה עוד קודם לכן. הבקשה אשר נדחתה עוד קודם לכן היא בקשה של המשיבה לביטול עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה, בקשה זו נסמכת על כך שנודע לה מהחייבת העיקרית ומב"כ המערער כי חלק החוב המבוטח על ידה שולם על ידי הערבים פוסין, ועל כן תיק ההוצאה לפועל שלה נסגר. הבקשה נדחתה, שהרי תיק הערבים פוסין לא נסגר, התשלומים לא עודכנו וממילא על סמך נתונים עובדתיים שגויים אלה תיקה של המשיבה לא נסגר. משנתגלו למשיבה העובדות לאשורן ממילא יכלה להגיש בקשה בטענת פרעתי, וממילא לא היה די בכוחה של העובדה שבקשה קודמת שלה לביטול צו עיקול נדחתה, כדי להוות מכשול בפני קבלת הבקשה נשוא ערעור זה. אשר לטענה כי ראש ההוצאה לפועל קיבל החלטה מבלי שנערכה חקירה של העדים הרלוונטיים. על כך אין לו לתובע להלין אלא על עצמו. המשיבה טוענת, וטענתה מקובלת עלי, כי במהלך הדיון בבקשה נכחו כל העדים הרלוונטיים והיה זה דווקא ב"כ המערער אשר התנגד לבקשתה להעיד אותם. בסעיף 26 לסיכומיו מחזק ב"כ המערער טענה זו של המשיבה באשר הוא אומר "במצב דברים מעין זה מה הפלא שהערבים פוסין מוכנים להעיד ולתמוך בגירסת המבקשת". מנגד בסעיף 13 להודעת הערעור טוען ב"כ המערער כי "טרם הספיק לזמן לעדות את הערבים פוסין אשר חקירתם חיונית לבירור לב ליבה של המחלוקת בתיק". דברים אלה של ב"כ המערער הם בבחינת נשיפת חם וקר גם יחד, מתוך התמונה המצטיירת בפני עולה כי לא בכדי ביכר ב"כ המערער שלא להעיד את הערבים פוסין. בחירתו זו הינה פועל יוצא מסברתו כי עדים אלה יעידו לטובת המשיבה ולא יהיה ביכולתו לקעקע את עדותם, על כן מבקש ב"כ המערער להימנע מעדותם ולייחס את "שתיקתם" לטובתו. אולם יש לדחות נסיון זה מכל וכל, באשר שתיקתם היא "שתיקה רועמת" לאור העובדה שהיא נעוצה במעשיו של ב"כ המערער אשר מנסה לאחוז בלבל משני קצותיו. עוד יצויין כי מקריאת הפרוטוקול עולה כי ב"כ המערער לא טען כי בכוונתו להביא עדים כלשהם או ראיות אשר יתמכו בטענתו. משטען המערער טענות לגופו של ענין, מובן כי היה צריך לתמוך אותן בראיות שהרי הראיות הן אלו אשר בכוחן לחזק את העובדות הנטענות. המערער לא עשה כן. אומנם יתכן מתוך שגגה כי רצה לפצל הדיון. במסגרת ערעור זה המערער צירף ראיות וטען לקיום עובדות אשר יכל היה להעלותן כבר בהליך שנוהל לפני ראש ההוצאה לפועל. אי לכך איני סבורה כי יש לאפשר לו לצרף את הראיות האמורות בהליך ערעור זה, אולם ככל שראיות אלה באות להפריך טענות נגד יושרו, ניתן להעזר בהן. אוסיף כי אף לאחר שבחנתי את הראיות שצירף השתכנעתי כי אין בהן כלל כדי לשנות התוצאה לפיה בדין קיבל ראש ההוצאה לפועל את בקשת המשיבה לגופה, זאת מאחר והראיות מצביעות על כך שהערבים פוסין פרעו את החוב שהובטח על ידם בכתב הערבות. מסקנה זו הינה פועל יוצא של כל אחד מן הטעמים הבאים ביחד ולחוד: א. העובדה כי ההסכם עם הערבים פוסין נרשם על גבי טופס המציין מפורש את מספר תיק ההוצל"פ שלהם, מלמדת כי יש לזקוף את תשלומיהם על חשבון החוב המובטח על ידם. ב. הוא הדין ביחס לעובדה שהתיק נסגר בעקבות ביצוע התשלומים, וזאת בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. ג. ממילא הדעת נותנת כי אדם יעדיף קודם כל לסלק חוב אשר לו הוא ערב מאשר חוב אשר אין הוא ערב לו. עם זאת היה עליו לומר זאת מפורשות. בהעדר ראיות אחרות, בנסיבות הענין, המערער אינו יכול לייחס באופן חד צדדי, בהתאם לנוחיותו, את התשלום שבוצע ע"י הערבים פוסין לכיסוי חוב בלתי מובטח של החייבת העיקרית, ובכך להשאיר על כנה את ערבותה של המשיבה, וזאת על אף שזאת זכות הזוכה בהעדר הוראה נוגדת לעשות כן. מנגד העובדה שהערבים פוסין שילמו סכום העולה על החוב שהובטח על ידם אין בה כלל כדי לסייע לב"כ המערער בטענותיו. ב"כ המשיבה טענה כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שב"כ המשיב הסתיר מהערבים פוסין את סכום החוב המובטח על ידם, לעניין זה איני רואה כל צורך לקבוע מסמרות, שכן די לי במסקנתו של ראש ההוצאה לפועל לפיה ניתן להסביר עובדה זו בסיבה הפשוטה לפיה ממילא הערבים פוסין לא דקדקו בעניין זה, שכן מטרתם הייתה להקל על בת משפחתם בד בבד עם סילוק החלק מחובה המובטח על ידם. אף העובדה שבהסכם שנחתם עם החייבת העיקרית נכתב כי כנגד התשלומים שזו תשלם "ייסגר תיק ההוצל"פ בנתניה ויבוטלו כל ההליכים, לרבות אלה כנגד בלומנבלט לינזאי" אינה מעלה ואינה מורידה, המשיבה אינה ערבה לכל החוב של החייבת העיקרית אלא רק לחלק מהחוב, אותו החלק לו ערבים גם הערבים פוסין, ומששילמו הערבים פוסין את חובם ממילא לא ערבה עוד המשיבה לחובות של החייבת, שכן הערבות היא טפלה לקיומו של חוב, ובנפול החוב נופלת גם הערבות. הוא הדין לגבי העובדה שבהסכם הפשרה שנעשה עם הערבים פוסין, שלא הוזכר בו ולו ברמיזה שמה של המשיבה. גם עובדה זו אינה משנה שכן, במקרה דנן לעולם עניין לנו במהותה של הפעולה שנעשתה ולא בצורתה החיצונית הפורמלית. מן המקובץ לעיל עולה, כי ממילא נשמטת הקרקע אף מתחת טענתו של ב"כ המערער לפיה המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בבחינת הראיות והעמידה בנטלי ההוכחה השונים נדרש ראש ההוצל"פ לשקלול של כל הראיות שבפניו. במסגרת שקלול זה יש ביכולתו של ראש ההוצל"פ לתת את הדעת לא רק לראיות שמונחות לפניו, אלא גם לראיות שאינן מונחות לפניו ואף לסיבה שבעטיין הן נעדרות מתיק המוצגים. במסגרת הבקשה הגישה המשיבה תצהיר וראיות שונות שדי בהן כדי לתמוך בבקשתה, מאידך המערער לא הגיש ראיות שיתמכו בטענותיו, ונמנע מלחקור את המשיבה ואת הערבים פוסין. הוא לא גילה למשיבה ראיות שיאפשרו לה לפרט בצורה נאותה את טענותיה ולתמוך בבקשתה. מעשיו אלה של המערער לא נעלמו מעיני ראש ההוצאה לפועל, ואף לא נעלמו מעיני. על המערער מוטלת היתה החובה לדווח על התקבולים שקיבל על חשבון החוב לתיקי ההוצאה לפועל השונים שפתח, זאת בהתאם להוראה הקבועה בתקנה 17א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979. חובה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו עסקינן בחיובים סולידריים כמו המקרה שלפני. העובדה שב"כ המערער לא מילא אחר החובה הנ"ל פגעה ביכולת המשיבה להתגונן מפני הליכי הוצאה לפועל שונים שננקטו כלפיה עובר להגשת הבקשה נשוא הערעור. אי דיווח זה והסתרת מידע נוספת מצד ב"כ המערער מנעה אף מהמשיבה מלהגיש בקשה מפורטת כדי לתמוך בטענת פרעתי שהועלתה על ידה. אין צורך להכביר מילים על כך שמשבוחר זוכה בפסק דין לחסות תחת כנפי הליך הגביה בהוצאה לפועל, הרי שעליו לנהוג בהתאם לכללים המתחייבים ממסגרת גביה זו וממילא עליו לאפשר לחייב להתגונן על סמך נתוני החוב האמיתיים בתיק ההוצאה לפועל. ודוק, אי הקיום אחר מסגרת מחייבת זו עלולה לפגוע לא רק בחייב, אלא גם לשין מקלות בגלגלים של הליכי ההוצאה לפועל, כך ראש ההוצאה לפועל עלול להחליט בהליכים שונים כנגד החייב על בסיס תשתית עובדתית מוטעית ועל כן הוא עלול להגיע להחלטות אשר נוגדות את המציאות לאשורה. אוסיף ואציין כי לא מקובלת עלי טענת ב"כ המערער כי לא יכל היה לדווח על התקבולים התיקה של החייבת העיקרית מאחר ותיק זה היה סגור במועד הרלוונטי. לעניין זה יש לומר כי ממילא כשהועבר תיק ההוצאה לפועל של החייבת העיקרית מהלשכה באיו"ש ללשכת ההוצאה לפועל בת"א בפברואר 99' הוא הועבר עם סכום החוב המקורי מבלי שהופחת בו אף תשלום שבוצע על חשבון החוב, וזאת על אף העובדה שלב"כ המערער הייתה היכולת לעדכן את סכומי החוב. עם זאת יתכן שהעברה זו גרמה לחוסר העדכון. מכל האמור לעיל עולה כי התנהגותו של ב"כ המערער אכן ראויה לביקורת, ביקורת שנשקפת מסכום ההוצאות המוגזם של 10,000 ש"ח. הנני רואה להביע הסתייגותי מדבריו של ראש ההוצאה לפועל לפיהם התנהגותו של ב"כ המערער עולה כדי קבלת דבר במרמה. סבורני כי אמירה זו היתה מיותרת ולא במקומה, שכן רב המרחק בין מעשה שכזה ובין מעשיו של ב"כ המערער. יש לזכור כי החייב העיקרי לא פרע את חובו בסופו של דבר והמערער יצא מופסד. יש להיזהר באמירות מן הסוג האמור ואין מקום בהינף קולמוס לפגוע בכבודו ופרנסתו של אדם וזאת מבלי לתת לו הזדמנות להבהיר עמדתו, שכן ב"כ המערער, בטעות סבר שהדיון מתמצה בטענות מקדמיות, ורק לשם הזהירות הוסיף טענות לגופו. למען הסר כל ספק אציין כי מקובלת עלי עמדת ראש ההוצאה לפועל לפיה פתיחת שלושה תיקים נפרדים בהוצאה לפועל בגין אותו החוב, אינה מצדיקה גבייה משולשת של הוצאות ההליך האזרחי ושכ"ט בגינו. 5. סיכום הריני דוחה את הערעור לעצם הענין. לפיכך יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המשיבה בגין חובה של החייבת העיקרית. הנני מקבלת עם זאת ערעורו של ב"כ המערער על הקביעות המיותרות בדבר התנהגות ב"כ המערער. טעות איננה דבר הגובל במרמה ולא היה מקום לפגוע בב"כ המערער מבלי ליתן לו הזדמנות להסביר פשר מעשיו. בשולי הדברים: לאחר שמיעת הטיעונים הגישה ב"כ המשיבה בש"א 20307/00 לפסילת שופט. לא ראיתי לטפל בבקשה זו שהוגשה כ"אתרוגים לאחר סוכות". בקשת פסילה מעלים בהזדמנות הראשונה ואם סברה ב"כ המשיבה שהנני נושאת פנים לב"כ המערער - יכלה לבקש את פסילתי במעמד הצדדים בו ביום. לפיכך, לא נכנסתי לפרטי הבקשה. בשים לב שמדובר בבש"א בשלב של ערעור, סברתי שאין מקום להזדרז וליתן החלטה וכרכתי מתן ההחלטה עם מתן פסק הדין. הוצאות: הואיל וראוי היה להפחית מסכום ההוצאות שפסק ראש ההוצל"פ - לא אפסוק הוצאות בערכאה זו. כמו כן, איני פוסקת הוצאות נגד המשיבה בבקשת הפסילה. הוצאה לפועל