החלטה 1. בפני בקשתו של הנתבע - המבקש (להלן: הנתבע) לדחות על הסף את התביעה שהגיש נגדו התובע - המשיב (להלן: התובע) מחמת התיישנות. 2. וזאת השתלשלות ההליכים שהתנהלו עד כה במסגרת התיק העיקרי: התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שתי קבוצות של שטרות שנחתמו על-ידי הנתבע. הנתבע הגיש התנגדויות לביצוע השטרות (בש"א 6954/98 ובש"א 1050/99). עובר לדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדויות, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, כי ההתנגדויות יתקבלו וכי התיק יועבר לבית משפט השלום בירושלים לברור התובענה. עוד הוסכם כי תצהיר הנתבע יהווה כתב הגנה. ההחלטה בענין זה ניתנה בתאריך 19/4/99. בתאריך 30/11/99, לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, הגיש התובע "בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן", בה נתבקש תיקון כתב התביעה על-מנת שהתובע יוכל לפרט בפני בית המשפט את נסיבות מתן ההלוואות על-ידו לנתבע (הלוואה לרכישת מניה ב"אגד", הלוואה לרכישת מכונית והלוואה לרכישת דירה), וכן את טענת הזיוף שבפיו. טענה זו מתייחסת למסמכים שהנתבע טוען לגביהם, כי התובע אישר בהם בחתימת ידו את החזר ההלוואה לרכישת הדירה על-ידי הנתבע. בתגובתו טען ב"כ הנתבע, בין היתר, כי הוא אינו יכול לגבש עמדתו בנוגע לבקשה בשל כך שכתב התביעה המתוקן לא צורף לה. בתאריך 6/1/00 הושלמה הבקשה לתיקון כתב התביעה, והוגש נוסחו של כתב התביעה המתוקן. 3. בכתב התביעה המתוקן מפרט התובע את פרטי השיקים שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ומוסיף, כי הנתבע, הנשוי לבתו, ביקש את סיועו ברכישת מניה ב"אגד", דירה ומכונית. התובע טוען, כי הלווה לנתבע שלושה סכומים, הנקובים בדולרים, למטרות אלה. ואולם, הנתבע לא פרע אותן הלוואות למרות שנדרש לעשות כן. בהמשך כתב התביעה מפרט התובע, כי הלווה לנתבע את הסכומים הבאים: סך של 15,000 דולר לרכישת מניה ב"אגד"; סך של 14,000 דולר לרכישת דירה (בסוף שנת 1992); וסך של 17,000 דולר לרכישת מכונית. במועד כלשהו לאחר שניתנו שתי ההלוואות הראשונות, מסר הנתבע לתובע את השיקים מושא כתב התביעה, וכן התחייב במסמך שצורף לכתב התביעה לפרוע את ההלוואה לרכישת הדירה בתשלומים חודשיים בסכום של 400 עד 500 דולר כל אחד. כן התחייב הנתבע, שאם לא יעמוד בפרעון החודשי כאמור לעיל, יהיה התובע זכאי להציג לפרעון את השיקים שקיבל. דא עקא, הנתבע לא פרע אף לא אחת מן ההלוואות שקיבל והנתבע נאלץ להציג את כל השיקים לפרעון. עוד נטען, כי התובע מעולם לא אישר במסמך בכתב, או בדרך אחרת, כי הנתבע החזיר לו סכום כלשהו על חשבון ההלוואות הנ"ל. אשר להלוואה לרכישת מכונית נטען, כי הנתבע התחייב להשיב את ההלוואה בהחזרים חודשיים בסכום של 1,000 ש"ח בכל פעם. הנתבע החזיר אך תשלום אחד של 1,000 ש"ח, ולא יסף. במועד כלשהוא בשנת 1995 הסכים התובע להעמיד את החוב בגין הלוואה זו על סך של 10,000 ש"ח בלבד, והנתבע נתן לו ארבעה שיקים לסילוק התביעה. גם שיקים אלה לא נפרעו. עד כאן נוסחו של כתב התביעה המתוקן. 4. בתאריך 17/1/00, במענה לבקשה לתיקון כתב התביעה, השיב ב"כ הנתבע כי הוא נותן את הסכמתו לתיקון המבוקש בכפוף לחיוב התובע בתשלום הוצאות ושכר טירחת עו"ד. בתאריך 23/1/00 החלטתי להתיר את הגשתו של כתב התביעה המתוקן ולחייב את הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. כן נקבע מועד לישיבת קדם משפט נוספת. 5. כתב ההגנה המתוקן לא הוגש במועד שנקבע לכך. בתאריך 3/4/00 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה התחייב ב"כ הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום. 6. כתב הגנה מתוקן ועימו הבקשה לדחייה על הסף שבפני הוגשו בתאריך 25/5/00. בבקשה לדחייה על הסף טוען הנתבע, כי התובע זנח בכתב התביעה המתוקן את התביעה על-פי השטרות ובחר לתבוע אך על-פי עיסקת היסוד. עוד נטען, כי מאחר שהמדובר "בהגשת תביעה חדשה בעילה חדשה", יש לראות את מועד הגשת התביעה כמועד הגשת כתב התביעה המתוקן, היינו, 6/1/00 (סעיף 6 לבקשה). אשר לטענת ההתיישנות, טוען הנתבע, כי נישא לבתו של התובע בתאריך 31/5/88. לפי גירסת התובע בכתב התביעה המתוקן ניטלה ההלוואה הראשונה עבור רכישת המניה בסמוך לנישואין. התובע אינו מציין מה המועד שנקבע לפרעון ההלוואה, ולפיכך יש לראות את מרוץ ההתיישנות כמתחיל ממועד נטילת ההלוואה, יוני 1988; לחלופין, יש לראות את מועד פרעון ההלוואה כחל בסמוך לאחר מועד מתן ההלוואה; ולחלופי חלופין, יש לראות מועד זה כחל תוך זמן סביר לאחר יצירת החוב. בכל המקרים שנמנו חלפו למעלה משבע שנים עד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ולכן יש לראות את התביעה ככל שהיא נוגעת להלוואה בגין רכישת המניה ב"אגד" כתביעה שהתיישנה. הנתבע טוען בבקשה לדחייה על הסף, כי גם מקצת התביעה בנוגע להלוואה השניה, לרכישת הדירה, התיישנה. מאחר שהלוואה זו ניתנה בתאריך 20/9/92, ומאחר שהתובע טוען כי על ההלוואה היה להיפרע בתשלומים חודשיים שבין 400 דולר עד 500 דולר כל חודש, "הרי שלכל הפחות חלה התיישנות על חמשת התשלומים החודשיים הראשונים שהיה על המבקש לשלם, לטענת המשיב, דהיינו, ההחזרים החודשיים החל מחודש ספטמבר 1993 ועד לחודש ינואר 1994, בסך של 500 דולר לחודש, סך הכל 2,500 דולר, וזאת בשים לב למועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן". 7. כפי שהזכרתי, טענתו הראשונה של הנתבע היא, כי התובע זנח את העילה השטרית ובחר לתבוע אך על פי עיסקת היסוד. שטר נמשך/נעשה במסגרת עסקת יסוד בין המושך/העושה לבין הנפרע. לנושה האוחז בשטר נתונות שתי עילות כנגד החייב- עילה חוזית ועילה שטרית (ראה: ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט1999-), 102-101). עילה שטרית מקורה במשיכת שיק או עשיית שטר חוב על-ידי החייב. היינו, שיק שחולל משמש עילת תביעה, כשהוא לעצמו, ללא כל זיקה לעסקת היסוד שבמסגרתה ניתן. תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") פוטרת בעל דין מן החובה לטעון בכתב טענותיו עניין עובדתי שחזקה מן הדין שהוא לזכותו או שחובת הראיה בו היא על בעל הדין שכנגד, אלא אם כן אותו עניין עובדתי הוכחש תחילה מפורשות. תקנה 9 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי אף פורשה כאוסרת הבאת פרטים מיותרים בכתב התביעה. מכאן, שעל תובע הנסמך על עילה שטרית להימנע מלפרש בכתב התביעה מהי עיסקת היסוד שבמסגרתה ניתן לו השיק, מאחר ועילת עסקת היסוד היא עילה אחרת ונפרדת שאין הוא תובע לפיה (לדוגמאות לטעויות שנעשו בענין זה ראה: ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ פ"ד יז(1) 341; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 138). מכוח סעיף 81(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- רואים התנגדות לביצוע שטר כבקשת רשות להתגונן המוגשת בהליך המתנהל בסדר דין מקוצר (ראה: ע"א 582/87, בר"ע 287/87 קונפורטי נ' אברהם, פ"ד מב(4) 120, 127). תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם1979- אף היא קובעת כי בקשה לביצוע שטר הופכת לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מייד עם הגשת התנגדות לביצוע שטר. כיוון שכך, חייב התובע לערוך את הבקשה לביצוע שטר כך שתעמוד בכל התנאים הנדרשים כדי להקים עילת תביעה. לעניין זה, הטופס הרשמי של לשכת ההוצאה לפועל ממלא אחר דרישות החוק בכל הקשור לניסוח בקשה לביצוע שטר, ובלבד שמולא כראוי (ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 752-751). בתביעה על-פי עסקת היסוד שומה על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המהוות את עסקת היסוד. על התובע להימנע מאזכור השטר בכתב התביעה, שכן בתביעה על-פי עיסקת היסוד מעמדו של השטר הינו כראיה גרידא. מכוח הוראת תקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אין מפרשים ראיות בכתב התביעה, ועל-כן אין לאזכר את השטר בכתב התביעה (עם זאת, בעניין ע"א 74/83 ראד נ' חי פ"ד מ(2) 141, 154-153, הביעה כב' השופטת בן פורת את דעתה, כי בתביעה בעילה הנסמכת על עסקת היסוד יש לאזכר את השטר בכתב התביעה, לטעון כי חולל ולצרפו לכתב התביעה). 8. תובע רשאי לתבוע על-פי העילה החוזית והעילה השטרית כעילות חלופיות תוך שהוא מציין כי התביעה היא לחלופין ותוך שהוא מפרט בנפרד את עובדותיה של כל עילה (ראה: תקנה 15 לתקנות סדר הדין האזרחי; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 152). כאמור, הוספת תביעה על סמך עסקת היסוד לתביעה שטרית מהווה תפנית משמעותית במשפט, שכן השטר הופך מבסיס התובענה לראיה (ראה: ע"א 198/75 אליאס חזן ו2- אח' נ' כמאל ניהאד פ"ד ל(1) 421, 432-431) 9. מן הכלל אל הפרט - בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל הוא נמנע מלמלא במקומות המיועדים לכך את העובדות המהוות את עילת התביעה, למעט ציון שמו של הזוכה וציון סכום החוב. מאחר והטופס הרשמי של לשכת ההוצאה לפועל לא מולא כנדרש הרי שהוא אינו ממלא אחר דרישות החוק ויקשה לראותו ככתב תביעה (בסדר דין מקוצר) המגלה עילה כלפי החייב. בעניין גמליאל הנ"ל נפקדו מן הבקשה לביצוע שטר סכום התביעה, הקרן והריבית, ומקורה של העילה (ערבות או הסבה). אף על פי כן קבע כב' הנשיא שמגר כי אין אלו פרטים מהותיים וכי הם ניתנים לתיקון ולהשלמה. הנשיא שמגר אף הוסיף וקבע, כי מאחר והטופס לא מולא כנדרש אין כתב התביעה מגלה עילה; ומשהעלה זאת הנתבע, אין מנוס מתיקון כתב התביעה. הדברים יפים גם לענייננו: מאחר והבקשה לביצוע שטר אשר הוגשה על-ידי התובע אינה מגלה עילה ומאחר והנתבע העלה טענה זו בהתנגדותו, היה על התובע לתקן את כתב התביעה ככל שהמדובר בעילה השטרית. עם זאת, מדובר בפרטים שאינם "מהותיים", גם אם נחוצים הם לכינון עילת התביעה. יתירה מזו, עילת תביעה שטרית אינה מתמצית באי פרעון השטר, אלא נדרש גם כי היא תגלה נקיטה בהליכים המתחייבים לאחר חילול השטר או, לחלופין, פטור מנקיטת הליכים אלה. המשיב לא עשה כן (ראה: ע"א 147/64 רוזנפרב נ' פיך פ"ד יח(2) 641, 643). 10. עיון בכתב התביעה המתוקן אינו מעלה, כי התובע התכוון לזנוח את עילת התביעה השטרית, אלא נהפוך הוא: התובע התכוון להמשיך ולאחוז בעילה השטרית וכן לטעון לקיומה של עילה נוספת על-פי עיסקת היסוד. לא ברור מה מקור המסקנה אליה הגיע ב"כ הנתבע בדבר זניחת העילה השטרית, שהרי הדבר לא נאמר במפורש בכתב התביעה המתוקן, ואף אין אפשרות ללמוד על כוונה כזו במשתמע. התובע שגה בכך שלא הבחין בין העילות השונות בכתב התביעה המתוקן, לא טען את עובדותיה של כל עילה בנפרד, ולא ציין כי העילות נטענות לחלופין. לו פעל התובע כנדרש, היה טוען את עובדותיה של כל עילה בנפרד: בתביעה השטרית היה נמנע ממתן הסבר באשר לסיבת מתן השטר (לאור חזקת התמורה העומדת לו), ואילו בתביעה על-פי עיסקת היסוד היה עליו לטעון כי הלווה לנתבע סכומי כסף אשר מועד פרעונם הגיע, אך אלה לא הושבו על-ידי החייב. בסעיף 10 לתגובתו לבקשת הנתבע לדחייה על הסף מציין התובע, כי ביקש לתקן את כתב התביעה כך שלא יחסרו בו הפרטים אותם ציין הנתבע בהתנגדותו לביצוע השטר. טענה זו ניתן לקבל באופן חלקי בלבד: כאמור, על-מנת שהתובע ייחשב לתובע מכוח העילה השטרית בלבד, היה עליו לפרט בכתב התביעה המתוקן אך ורק את העובדות החסרות בבקשה לביצוע שטר. תחת זאת הגיש התובע לבית המשפט כתב תביעה מתוקן, ובו הוא מוסיף פרטים אשר אינם נחוצים לגיבוש העילה השטרית. כך, למשל, מציין התובע פרטיהן של הסכמות בעל-פה בינו לבין הנתבע באשר למועדי הפרעון. פרטים אלה אין להם מקום בתביעה על-פי השטר אלא בתביעה שעילתה חוזית, שהרי בתביעה חוזית קיימת חשיבות מכרעת לפרטי ההסכם בין הנושה לבין החייב. סיכומה של נקודה זו. התובע אמנם לא זנח את העילה השטרית בכתב התביעה המתוקן, אך לא טרח גם להפריד כנדרש בין העילה החוזית לבין העילה השטרית. כתב התביעה המתוקן כולל את שתי העילות: השטרית והחוזית. זאת, לאחר שב"כ הנתבע הביע את הסכמתו לתיקון המבוקש לאחר שעיין בכתב התביעה המתוקן. 11. טענת ההתיישנות שבפי הנתבע נסמכת על הטענה שנדחתה זה עתה, כי המדובר בכתב תביעה חדש ובעילה חדשה אחת. ב"כ הנתבע טרח להדגיש, כי אין בפיו טענת התיישנות בנוגע לעילה השטרית (סעיף 8 ל"תגובת המבקש לתגובת המשיב"), אלא אך בנוגע לעילה על-פי עיסקת היסוד. לטענתו, מאחר שהעילה השטרית נזנחה יש להתייחס לכתב התביעה המתוקן ככתב תביעה חדש ולבחון את טענת התיישנות כנגד התביעה על-פי עיסקת היסוד בשים לב למועד הגשתו (6/1/00). ואולם, לאחר דחייתה של הטענה הראשונה בדבר זניחתה של עילת התביעה על-פי השטרות, נופלת גם הטענה הנסמכת עליה. בפנינו, איפא, כתב תביעה מתוקן הכולל את העילה השטרית ואת העילה החוזית, ויש לנהוג לגביו על פי הכלל לפיו רואים את מועד התגבשות העילה על-פי כתב התביעה המתוקן כחל במועד הגשת כתב התביעה המקורי. "דין הוא, שהגשת תובענה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות, ואחת היא אם הוגשה התביעה בכתב התביעה המקורי או שהוגשה רק בתיקון" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 350). יוצא, איפא, כי המועד הרלבנטי מבחינתו של תיק זה לבחינתה של טענת ההתיישנות בנוגע להלוואה עבור המניה ולהלוואה עבור הדירה הוא 18/8/98 (עד כמה שניתן להבחין בתאריך החותמת שעל גבי הצילום שאינו ברור), שאז הוגשו השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בהקשר זה לא למותר להוסיף, כי הכלל האמור לפיו עילה שהוספה לכתב התביעה רואים אותה כמוגשת במועד הגשת כתב התביעה המקורי, יכול להוות נימוק לדחיית בקשה לתיקון כתב תביעה, שכן במקרה כזה יש בתיקון המתבקש כדי לקפח את הנתבע, בשל כך שהוא שולל ממנו את האפשרות להתגונן כלפי העילה החדשה בטענת התיישנות. בענייננו, כאמור, תוקן כתב התביעה בהסכמת ב"כ הנתבע, אשר לא העלה את הטענה בדבר פגיעה אפשרית בזכויותיו של הנתבע עקב התיקון. לכן, לא היה צורך לקיים דיון בבקשה לתיקון כתב התביעה לגופו של ענין. 12. עתה יש לעבור לדון בטענת ההתיישנות לגופה. כפי שבואר לעיל, התאריך הקובע לגביו יש לבצע את הבדיקה איננו 6/1/00 כפי שטוען ב"כ הנתבע, כי אם 18/8/98, מועד הגשת השטרות לביצוע. נראה, כי לנוכח תאריך הגשת התובענה כאמור לעיל, לא יכולה להיות בפי הנתבע טענה בנוגע להתיישנות התביעה להחזר ההלוואה השניה, עבור הדירה, שכן זו ניטלה - לטענת התובע - בתאריך 20/9/92. במועד הגשת השטרות לביצוע טרם חלפו שבע שנים מאז תאריך זה. נותרה, איפא, אך טענת הנתבע, כי התביעה בנוגע להלוואה הראשונה עבור רכישת המניה ב"אגד" שהתיישנה. 13. סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח1958- מורה, כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות נועדה למנוע הליכי סרק, בזבוז משאבים וזמן שיפוטי (ראה: ע"א 630/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ פ"ד מה(5) 365, 370). בספרו הביע ד"ר זוסמן את הדעה, כי אף על פי שיש לטעון בכתב ההגנה את טענת ההתיישנות במפורש, ייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להעלות טענה זו בשלב מאוחר יותר בדרך של תיקון כתב ההגנה, בכפוף לקבלת היתר מבית המשפט (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, 272). עיון בפסקי הדין מעלה, כי קיימת מחלוקת בנוגע לפרשנותו של הצירוף "בהזדמנות הראשונה". כך, בע"א 580/73 טויטו נ' ביטון ואח' (פ"ד כח(2) 527), לא הותר לנתבע להעלות טענת התיישנות בדרך של תיקון כתב ההגנה. נפסק, כי אם תוקן כתב התביעה והנתבע הגיש כתב הגנה מתוקן בו העלה לראשונה את טענת ההתיישנות, אין רואים את הטענה כבת-פועל למפרע מיום הגשת כתב ההגנה המקורי. מאחר שהנתבע לא טען את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה המקורי, נדחתה בקשתו למחיקת התביעה מחמת התיישנות. בע"א רוז'נסקי הנ"ל נקבע, כי יתכנו נסיבות בהן אף העלאת טענת ההתיישנות בכתב ההגנה לא תחשב כ"הזדמנות הראשונה" (בעמ' 370). הוצע שלא לקבוע נוסחה גורפת, אלא, כי כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו המיוחדות. "בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה היה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהיא ביחד לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו" (שם). בעובדותיו של אותו עניין נקבע, כי דיון בבקשה למתן צווי מניעה זמניים לא נחשב כ"הזדמנות הראשונה", שכן המשיבות שם לא הופיעו לאותו דיון, פעולתן הראשונה במשפט התבטאה בהגשת כתב ההגנה, אשר במסגרתו נטענה במפורש טענת ההתיישנות, ולכן הועלתה טענת ההתיישנות "בהזדמנות הראשונה". סיכומה של נקודה זו. נתבע אשר אינו מעלה את טענת ההתיישנות "בהזדמנות הראשונה" יראוהו כמי שויתר על טענה זו. בעבר אירע שבית המשפט התיר תיקונו של כתב הגנה בכדי לאפשר לטעון טענת התיישנות אשר לא נטענה בכתב ההגנה המקורי (ע"א 269/53 פרבר נ' ברון פ"ד ח(1) 701), ואולם נטיית בתי המשפט כיום היא שונה: על פי רוב, נתבע אשר לא העלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו החמיץ את המועד (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 324; ע"א 516/84 לובמן נ' פיק ואח' פ"ד מא(3) 472; ע"א 580/73 הנ"ל, בעמ' 528). עם זאת, בענין פרשנות המונח "הזדמנות ראשונה" טרם נאמרה המילה האחרונה, ו"לא ניתן עדיין מענה ברור יפה לכל מקרה" (רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא(4) 716, 718). 14. מן הכלל אל הפרט. בענייננו, העלה הנתבע את טענת ההתיישנות לראשונה בכתב ההגנה המתוקן שהגיש במועד הגשת הבקשה לדחייה על הסף שבפני. בנסיבות הענין שבפנינו יש לקבוע, כי מועד הגשת כתב ההגנה המתוקן לא היה בבחינת "ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה. תוכנו של כתב התביעה המתוקן היה ידוע לנתבע, והוא נתבקש ליתן תגובתו לבקשה לתיקון כתב התביעה. תגובתו היתה, כאמור לעיל, הסכמה לבקשה, בכפוף לחיוב התובע בהוצאות. באותה הזדמנות יכול היה הנתבע לטעון, כי התיקון יקפח אותו בשל כך שתיתוסף לתביעה עילה, היא התביעה על-פי עיסקת היסוד, שהתיישנה. טיעון זה יכול היה להוות נימוק טוב לדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה. ואולם, הנתבע בחר - מטעמיו - להסכים לבקשה, ואין הוא יכול להישמע עתה, לאחר שנתן את הסכמתו לתיקון כתב התביעה כך שיכלול עילה שלטענתו התיישנה, בטענה שעילת התביעה על פי עיסקת היסוד התיישנה. "...מקום שמתן רשות לתקן (את כתב התביעה -א.א.ג) שולל מהנתבע הגנה בה יכול היה להתגונן מפני התביעה החדשה, הרי זו פגיעה בנתבע עליה לא ניתן לפצותו בהוצאות ובית המשפט לא ייתן רשות לתקן. המבחן לפיו ניתן לקבוע, אם פוגעת רשות לתקן בנתבע כך שיש לסרב למבקש תיקון הוא זה: האם מעניק מתן רשות לתקן לתובע - המבקש יתרון שלא ישיג אם יגיש כתב תביעה חדש? אם כך הדבר, מן הראוי לסרב לבקשת רשות לתקן, שכן לא לשם כך נותנים לתובע רשות לתקן" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 351). לא זו בלבד שהנתבע הסכים לתיקון כתב התביעה ולא העלה את טענת ההתיישנות באותו שלב, גם בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 3/4/00 לא טען הנתבע דבר בענין התיישנות התביעה על-פי כתב התביעה המתוקן. חלפו כחמישה חודשים מאז הוגש - בהסכמה - כתב התביעה המתוקן עד שהועלתה לראשונה טענת ההתיישנות. כפי שנאמר לעיל, המועד בו ניתן היה להעלות טענה זו היה בעת שהתבקש תיקון כתב התביעה, וזאת מן הטעם שזכויותיו של הנתבע תקופחנה אם יותר התיקון. הדבר לא נעשה, הההזדמנות הראשונה הוחמצה, ואת שלא נעשה לא ניתן עתה להשיב. על יסוד כל האמור לעיל, יש לקבוע, כי טענת ההתיישנות בנוגע להלוואה הראשונה עבור רכישת המניה לא הועלתה "בהזדמנות הראשונה", ובשל כך יש לדחותה. די באמור לעיל, אף מבלי להכנס לעובי הקורה ולבחון את טענת ההתיישנות בנוגע להלוואה עבור רכישת המניה לגופה. 15. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה לדחייה על הסף של התביעה. הנתבע ישלם לתובע שכר טירחה והוצאות, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאה לפועלהתיישנות