החלטה 1. המבקש מס' 1 להלן: "זכר", והמבקש מס' 2 להלן: "אוריאל", שניהם ביחד יקראו "המבקשים" , הגישו תביעה לבית משפט זה, ת.א. 741/00, למתן פסק דין הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי "זכויותיו של אוריאל בנכסים המפורטים בכתב התביעה וזכויות אחרות מתחלקות באופן שאוריאל זכאי ל50%- נטו מכל סכום או זכות וזכר זכאי לקבלת החלק הנותר", להלן: "הסעד". 2. המשיבים מס' 1 ו2-, להלן: "המשיבים", הם הנושים של זכר, ואילו המשיב מס' 3, הינו כונס נכסים, להלן: "כונס הנכסים", שמונה על ידי לשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק מס' 02-07159-00-0, להלן: "תיק הוצל"פ", לצורך מימוש פסק בוררות מיום 5.5.97, שניתן בעקבות בוררות בין המשיבים לאוריאל, להלן: "פסק הבוררות", לפיו חוייב אוריאל לשלם למשיבים סכום של 1,548,006 ש"ח בצירוף תשלום הוצאות הבוררות על סך 25,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד על סך 45,000 ש"ח, להלן: "החוב" . 3. המבקשים טענו כי כונס הנכסים הטיל עיקולים על הנכסים המפורטים בכתב התביעה וזאת במסגרת תיק ההוצל"פ. לטענתם העיקולים הוטלו שלא כדין. 4. עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה סופית במחלוקת בין הצדדים בת.א. 741/00, להלן: "העתירה". 5. העתירה הובאה בפני. קבעתי את הדיון בה במעמד שני הצדדים והוריתי על עיכוב ההליכים בהוצל"פ עד למתן החלטה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. 6. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, לאור האמור בעתירה ובתשובה שהגישו המשיבים ונימוקיה, התברר כי ההליך בפני אינו ההליך הראשון המתנהל בין המבקשים למשיבים. קדמו לו מספר רב של הליכים שהתנהלו בבית משפט זה, בפני כמה שופטים והצדדים אף הגיעו, יותר מפעם אחת, לבית המשפט העליון. לאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים החלטתי לצמצם את צו עיכוב ההליכים כפוף לכך שהמבקשים ימציאו ערבות - ראה החלטה מיום 31.5.00 , ודחיתי מתן ההחלטה לתאריך אחר. העתק מכל ההליכים שהתנהלו עד כאן הוצג בפני כך שעלי היה לעיין בעשרות עמודי בקשות, תצהירים, תשובות, פרטיכלים, החלטות ופסקי דין של בית משפט זה ושל בית המשפט העליון, ומכאן התארך הזמן למתן החלטה זו, אם כי יתר על המידה, ועל כך אני מתנצל בפני בעלי הדין. לא רק זאת, ב"כ המשיבים הגישו בקשה למתן החלטה, והמבקשים, כל אחד לחוד, הגיש תגובה לבקשה, להלן: "התוספות". 7. בכתב התביעה ובעתירה, הסבירו המבקשים את מערכת היחסים ביניהם ואת מעמדו של זכר בהליך זה כדלקמן: 1) ביום 27.5.1998 נחתם הסכם בין זכר ואוריאל, להלן: "ההסכם", לפיו התחייב זכר לעזור לאוריאל, הסובל מבעיות בעיניו ולטפל בענייניו המשפטיים והכספיים. בתמורה לעזרה זו, שנמשכה מזה שש שנים, כנטען, "מתחייבים הצדדים להתחלק בכספים ו/או בנכסים ו/או בזכויות בנכסים שישארו לצד א'.... כך שצד א' (אוריאל - ר.ג.') יקבל 50% נטו מכל סכום או זכות שתתקבל והנותר לצד ב' - (זכר - ר.ג') - ס' 3 להסכם. עוד נקבע בהסכם כי "ניתן יהיה, בכל מקרה, להמיר את הזכויות שיגיעו לצד ב', זכר, בהתאם לאמור לעיל, בכסף". 2) ממשיך זכר וטוען כי הואיל והוא זכאי ל50%- נטו כמפורט בהסכם, יש לעכב את הליכי ההוצל"פ כדי לא לפגוע בזכויות המגיעות לו לפי ההסכם, שהרי, לטענתו, הוא הבעלים, לפי ההסכם, של מחצית החלקות שכונס הנכסים עיקל ומבקש לממש. 3) מנסחי הרישום המתייחסים לנכסים נשוא התביעה התברר כי הנכסים ביחס אליהם טוען זכר לזכויות בעלות, אינם רשומים ע"ש אוריאל אלא ע"ש אביו או בעלים אחרים, שמכל מיני סיבות, טרם הועברו על שמו. 8. עשיתי מאמצים ניכרים כדי לפשר בין הצדדים ואף דחיתי את הדיון כדי לאפשר למבקשים לשכור את שירותיו של עורך דין, אך המבקשים הודיעו לבית המשפט שהם מבקשים לנהל את הדיון בעצמם. יש להצטער על כך שהמבקשים החליטו לנהל את הדיון בעצמם, דבר שגרם לדיונים מיותרים ואף למתן החלטה לאחר לימוד החומר הרב, שבחלקו אינו רלוונטי. אילו המבקשים היו מתייעצים עם עורך דין, קרוב לודאי שהעורך דין לא היה חוזר ומעלה חלק ניכר מהטענות. 9. ב"כ המשיבים טענו בכתב ההגנה ובתשובה לעתירה כי מדובר במחלוקת שכבר הוכרעה על ידי בורר, כב' השופט בדימוס א. כהן, ביום 5.5.97, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחתה, פסק הבורר אושר, ומכאן אין מקום לדון פעם נוספת במחלוקת הכספית והעובדתית בין הצדדים. עוד טענו המשיבים כי עתירה דומה הגיש אוריאל בבש"א 5785/00, (ת.א. 619/00 - מחוזי חיפה), הקבועה בפני כב' השופטת בר זיו. ממשיך ב"כ המשיבים וטוען כי מדובר בתביעה קנטרנית ומכל מקום אין עילה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. עיינתי בעתירה המתבררת בפני כב' השופטת בר זיו, ומצאתי כי ברובה זהה לעתירה המונחת בפני, עם הבדל אחד, העותר השני בפני, זכר, אינו צד בעתירה המנוחת בפני כב' השופטת בר-זיו. 10. כאמור עיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות "התוספות", האחת אוריאל שהוגשה ביום 29.11.00 והשניה של מר זכר שהוגשה ביום 3.12.00, אך לצערי אינני יכול לקבל את הטענות שהעלו המבקשים, והכל כמובן לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. מיותר לציין, שלא היה מקום בכלל להגיש את התוספות מבלי לקבל רשות של בית המשפט. גם אם הטענות של זכר בקשר להסכם ותוצאותיו הן נכונות, ואינני נוקט בכך עמדה, סבורני שזכויות הבעלות של זכר, אם בכלל יש לו זכויות, טרם גובשו. מנסחי הרישום שהוצגו בפני - מוצג מש1/, עולה כי הנכסים טרם נרשמו ע"ש אוריאל, וכל שניתן לומר, מבלי לקבוע עמדה בדבר, שיש התחייבות של אוריאל להעניק זכויות לזכר,בין בעין ובין בכסף, לאחר שיתבררו זכויותיו של אוריאל בנכסים. 11. ביום 11.4.00 הגיש אוריאל לבית משפט זה תביעה בת.א. 619/00 למתן צו מניעה קבוע המורה למשיבים, ביחד ולחוד, "להימנע מעשיית כל פעולה לגביית החוב הנטען על ידם...". תביעה זו, למרות שהעתק ממנה הונח בפני, אינה מונחת בפני לדיון ולכן לא אנקוט עמדה ביחס אליה. 12. כאמור, פסק הבורר ניתן ביום 5.5.97 ואושר בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 6.4.98 ותיק ההוצל"פ נפתח ביום 27.2.00. בין אישור פסק הבורר עד לפתיחת תיק הוצל"פ נקט אוריאל כמה הליכים נגד המשיבים כמפורט בתשובה של המשיבים ותגובת המבקשים לתשובת המשיבים. בכל ההליכים שננקטו לא היתה התייחסות להסכם. לראשונה "עלה" ההסכם, שנחתם, כפי שנטען, ביום 27.5.1998 בתביעה שבפני. גם אם ענין ההסכם עלה קודם לכן כפי שטענו המבקשים בתשובתם, עדיין אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. 13. סבורני כי לפי הפרשנות הנכונה של ההסכם מגיע לזכר, אם בכלל, לא רק נכסים בעין אלא זכר זכאי "לזכויות או לכספים כלשהם "שישארו לצד א'" - שהוא אוריאל - לפי ההסכם - ר.ג'. נוסח זה בא ללמדך כי זכר היה מודע לבעיות של אוריאל, ואיך אפשר לטעון אחרת, והרי הוא מלווה אותו ובא לעזרתו מזה שש שנים, כפי שנקבע בהסכם. והיה מוכן לקבל לא רק נכסים בעין אלא כספים "שישארו". הטענות שהעלו המבקשים כי מדובר, כביכול, בדירות המושכרות בשכירות שחוק הגנת הדייר חל עליהם אינה יכולה להוות מחסום בפני הליכי ההוצל"פ. חוק ההוצאה לפועל - 1967 מסדיר את ענין ההגנה על דיירים מוגנים במקרה שהדירה בה הם מתגוררים תימכר בהליכי הוצל"פ. מכל מקום אין בענין זה משום עילה לעיכוב ההליכים. 14. כל הטענות שהעלו המבקשים אינן מצדיקות, לדעתי, ואינן מקימות עילה למתן צו עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. כאן יש להבחין בין הטענות שמעלה זכר, שלא היה צד להליכים המשפטיים שהביאו בסופו של דבר למתן פסק הבורר וההליכים בעקבותיו לבין מעמדו של אוריאל. לגבי אוריאל, המסלול שעליו ללכת בו הוא חוק ההוצאה לפועל, ובית המשפט לא יעכב הליכים אלא על פי הסמכות שחוק ההוצל"פ מעניק לו. הטענות שהעלה אוריאל בענין הפרעון נדחו אומנם על ידי ראש ההוצאה לפועל ועל החלטה זו הגיש אוריאל ערעור לבית המשפט המחוזי. לדעתי בית משפט זה אינו מוסמך, מבחינה עניינית, בנסיבות הענין, לדון בבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. באשר לזכר הוא לא הניח תשתית עובדתית ומשפטית כדי להצדיק עיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו, לכאורה, כדין נגד חייב שחוייב על פי פסק דין חלוט לשלם למשיבים את החוב. 15. באי כח המשיבים פרטו בס' ג' לסיכומיהם את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. נימוקים ושיקולים אלה, עם כל הכבוד, מקובלים עלי ואין צורך לחזור ולפרטם. 16. בתצהיר התשובה ביקשו המשיבים למחוק את כונס הנכסים בתור משיב. לדעתי, כונס הנכסים יישאר בתור משיב פורמלי בלבד. אם הוא סבור שאין מקום גם לצרפו בתור משיב פורמלי, הוא יכול להגיש בקשה מנומקת שתידון בנפרד. 17. סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי מיותר לדון ביתר טענות המבקשים שהעלו גם בתוספות. וזאת ברצוני להבהיר ולהדגיש - אין במסקנה אליה הגעתי כדי לפגוע בטענות המבקשים למתן פסק דין הצהרתי והטענות יישקלו לגופו של העניין, במהלך שמיעת הראיות בתיק. אני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ומחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד, בהליך זה בלבד, בסכום של 5,000 ש"ח להיום ועוד מע"מ כחוק. בשלב זה, לא מצאתי לנכון לשקול את בקשת המשיבים לחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא, והדבר יישקל, אם בכלל, עם מתן פסק דין סופי. אני חוזר ומציע למבקשים לפנות לעורך דין. עיכוב הליכיםהוצאה לפועל