בשנים האחרונות אנו עדים לתנופה הולכת וגוברת בעידודם ובפיתוחם של הליכים אלטרנטיביים לישוב סכסוכים (Alternative Dispute Resolution). [1] בתי הדין לעבודה הם בין המובילים בתנופה זו, ועל-מנת לקדמה אף הוקמו בבתי הדין מחלקות מיוחדות (המחלקות לניתוב תיקים), שחלק מעיסוקן הוא ניהול וקיום הליכים אלטרנטיביים אלה, מתוך שהן מסתייעות בנציגי הציבור בפניהם הם מתנהלים. [2] כל זאת, במגמה להביא את הסכסוכים המגיעים לפתחם של בתי הדין לידי גמר מהיר, יעיל, בעלות נמוכה ותוך ניצול מירבי של התועלת הצומחת לצדדים ממתכונת בירור הסכסוך; תחת הכרעות שיפוטיות באות הכרעות הסכמיות המבוססות על נכונות לפתור הסכסוך ברוח של הבנה הדדית. הליכים אלה אף מובילים להקלה מוחשית על העומס הרובץ לפתחם של בתי הדין לעבודה. המחוקק מצידו, ייחד להליכים אלה הוראות מיוחדות בסעיפים 79א עד 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אשר חלים בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, וכן בתקנות בית הדין לעבודה (פישור) תשנ"ג - 1993 (להלן: תקנות הפישור). בסעיף 79 ג לחוק בתי המשפט מוגדר הליך הגישור כך : " "גישור" - הליך שבו נועד מפשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו." בפסק דין הלווינג עמדתי על כך שאחד מיסודותיו המוסדים של הליך הפישור/גישור הוא היותו נפרד מההליך השיפוטי וחסוי (confidentiality). [3] עיגון לעקרון זה מצוי בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט הקובע: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". בתקנה 5(ה) לתקנות הפישור: "המפשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הפישור למי שאינו צד לפישור". בתקנה 8(ג) לתקנות הפישור: "החליט המפשר להפסיק את הפישור, יודיע המפשר על החלטתו לבית הדין; המפשר לא ימסור לבית הדין את נימוקיו ולא יחווה דעתו בכל עניין הנוגע לפישור....". בפסק דין הלווינג נמנו הטעמים העומדים ביסוד היותו של הליך הגישור חסוי: "(א) עידוד הצדדים לחשוף את האינטרסים שלהם מבלי לחשוש שדבריהם יתגלו לאחרים. פישור יעיל דורש גילוי לב; (ב) הוגנות כלפי הצדדים דורשת סודיות, שכן הצדדים מגלים מידע שעלול לפגוע בהם אם ייעשה בו שימוש במשפט; (ג) המפשר חייב להיות נייטרלי ולהיראות ניטרלי ועדותו או מסירת מידע על הליך הפישור עלולים להצביע על דעתו הפרטית לגבי הסכסוך; (ד) הפרטיות היא מניע לבעלי-דין רבים לבחור את הליך הפישור, וזאת על-מנת שלא לגלות ברבים מידע שעלול לפגוע בהם...". [4] עקרון סודיותו של הליך הגישור עוגן בחוקיהן של מדינות רבות. כך, לשם המחשה, נקבע בסעיף 1121 לחוק הראיות של מדינת קליפורניה: "Neither a mediator nor any one else may submit to court a report of any kind concerning what happened at the mediation, unless all parties expressly agree in writing". בשולי הדברים יצוין, כי סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט מנוסח, לכאורה, ככלל ראייתי של אי-קבילות, להבדיל מהוראה הקובעת חסיון. את השאלה האם ראוי לפרש סעיף זה כיוצר חסיון - מוחלט או יחסי - ולקבוע מיהו בעליו, אני מעדיף להשאיר לעת מצוא. [5]לעת עתה אסתפק בכך שאומר, כי יש להקפיד על כך, שבתיק בית הדין לא ימצאו מסמכים שמקורם בהליך הגישור. ואם השתרבבו לתיק בית הדין בטעות, אין השופט היושב בדין רשאי לעיין בהם. ככל שהמגשר מנהל תיק מסמכים ובו פרוטוקולים מישיבות הגישורים ומסמכים ורשימות הנוגעים להליך, יעשה כן בנפרד מתיק בית הדין. במצב דברים בו חברי המותב נחשפו למסמך מהליך הגישור, יערכו תרשומת בתיק בית הדין על הוצאת המסמך מן התיק, ויציינו אם קראו בו אם לאו. גישוריישוב סכסוכים